A wise son is one who learns from a father’s admonition;<footnote data-lang="eng" data-id="5844" data-num="183"/> and a scoffer, a cynical person, who does not learn nor consider matters carefully, did not hear castigation.

בֵּן חָכָם הוא זה ששמע<footnote data-lang="heb" data-id="6631" data-num="24"/> מוּסַר אָב, וְלֵץ, אדם ציני, שאינו מתחשב ואינו לומד, לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה.

א בֵּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה

From the fruit of a man’s mouth he will partake of goodness; he is sustained by his good speech.<footnote data-lang="eng" data-id="5845" data-num="184"/> Some interpret this proverb as a continuation of the previous verse: The wise son is one who eats from the fruit of the mouth of his father who rebukes him. And the soul of the treacherous will partake of villainy.

מִפְּרִי פִי־אִישׁ יֹאכַל טוֹב, האדם ייזון מדיבוריו הטובים,<footnote data-lang="heb" data-id="6632" data-num="25"/> וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים תאכל חָמָס, עוול.

ב מִפְּרִי פִי־אִישׁ יֹאכַל טוֹב וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס

He who guards his mouth from superfluous speech thereby protects his life, and he who parts wide his lips and relates everything without discrimination, it is a habit that will bring ruin for him.

נֹצֵר, השומר את פִּיו מדיבורים מיותרים שֹׁמֵר בכך את נַפְשׁוֹ, ולעומתו, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו ומספר הכול ללא אבחנה – מְחִתָּה, שבר, מוקש לוֹ.

ג נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ

The idler’s soul craves and has nothing, he is left discontented; and the soul of the diligent will luxuriate, satisfied and comfortable.

מִתְאַוָּה וָאַיִן, ללא סיפוק נַפְשׁוֹ של העָצֵל, וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן, שבעת רצון ונחת.

ד מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְּדֻשָּׁן

The righteous hates a false word, and the wicked disgusts, by acting in a manner that repulses others, and brings disrepute.

דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא הצַדִּיק, וְהרָשָׁע יַבְאִישׁ, יעורר מיאוס וְיַחְפִּיר, יבייש.

ה דְּבַר־שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר

Righteousness safeguards he whose way is honest, and wickedness distorts, negatively impacts, the sinner.<footnote data-lang="eng" data-id="5846" data-num="185"/>

הצְדָקָה, גם במשמעות צדק ויושר, תִּצֹּר, תשמור על תָּם־דָּרֶךְ, מי שהוא תמים בדרכו, וְהרִשְׁעָה תְּסַלֵּף, תשנה לרעה את איש החַטָּאת.<footnote data-lang="heb" data-id="6633" data-num="26 "/>

ו צְדָקָה תִּצֹּר תָּם־דָּרֶךְ וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת

Some act affluent, but there is nothing in his possession; and some act poor and there is great wealth.

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר, מתחזה לעשיר וְאֵין לו כֹּל, ויש מִתְרוֹשֵׁשׁ לכאורה, וְלו הוֹן רָב.

ז יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב

The ransom of a man’s life is his wealth. When necessary, one’s wealth can serve as ransom for him, and the poor does not hear castigation. Reprimanding the poor person is often ineffective. On the one hand, he is not susceptible to threats that may concern one who is wealthy, as the poor man has nothing to lose. On the other hand, a poor person who has sinned cannot afford to pay restitution.

כֹּפֶר נֶפֶשׁ־אִישׁ עָשְׁרוֹ, עושרו של אדם יכול לשמש כופר נפש בעבורו בזמן מסוים, וְרָשׁ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה, הגערה לעני לעתים חסרת משמעות. מצד אחד, מהעני ייחסכו איומים שהעשיר חשוף להם, מפני שאין בכוחו לשלם. ומצד אחר, עני שחטא איננו יכול לכפר על מעשיו משום שאין לו במה לשלם עליהם.

ח כֹּפֶר נֶפֶשׁ־אִישׁ עָשְׁרוֹ וְרָשׁ לֹא־שָׁמַע גְּעָרָה

The light of the righteous will rejoice; it will shine. The term “rejoice” in this context is a poetic expression of affection for the light, similar to “the light is sweet.”<footnote data-lang="eng" data-id="5847" data-num="186"/> And in contrast to the righteous, or perhaps in consequence of their righteousness,<footnote data-lang="eng" data-id="5848" data-num="187"/> the lamp of the wicked will dim. The soul of the righteous is referred to here as “light,” whereas the soul of the wicked is dubbed a “lamp.” This is because the wicked focus on material objects, and their light is feeble and temporary.<footnote data-lang="eng" data-id="5849" data-num="188"/>

אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח, ידלק ויאיר. זהו ביטוי פיוטי המבטא חיבה לאור.<footnote data-lang="heb" data-id="6634" data-num="27"/> ולעומתו – ואולי גם בעקבותיו<footnote data-lang="heb" data-id="6635" data-num="28"/> – וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ, מתמעט והולך. נפש הצדיק מכונה כאן ‘אור' לעומת נפשו של הרשע – ‘נר', שכן אצל הרשע הכלי הגשמי עיקר, ואורו מועט וזמני.<footnote data-lang="heb" data-id="6636" data-num="29 "/>

ט אוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ

One who acts by spite alone, or through crushing others without consideration for them, will generate contention, and those who seek counsel from others will find wisdom, as they will act in a reasonable, deliberate manner.

הפועֵל רַק־בְּזָדוֹן, ברמיסה וחוסר התחשבות יִתֵּן מַצָּה, ייצור מריבות, ומנגד – אֶת־נוֹעָצִים, עם מי שנועץ באחרים תימצא חָכְמָה, משום שהוא פועל באופן שקול ומחושב.

י רַק־בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה ואֶת־נוֹעָצִים חָכְמָה

Wealth will diminish from, as a result of, futility failing to take action or acting recklessly; and he who gathers patiently by hand, little by little, will increase his property. Wealth does not necessarily come in large quantities at one time; occasionally, it is those who act properly and with restraint who gradually accumulate a fortune.

הוֹן שנוצר מֵהֶבֶל, בחוסר מעש או במעשים פזיזים יִמְעָט, ומי שקֹבֵץ עַל־יָד, האוסף מעט מעט בסבלנות יַרְבֶּה רכוש. לא תמיד מגיע ההון בכמויות גדולות, ולעתים דווקא אנשים שפועלים כראוי ובמתינות צוברים רכוש גדול.

יא הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וקֹבֵץ עַל־יָד יַרְבֶּה

Expectation deferred, an extended but unfulfilled anticipation, sickens the heart, and craving realized is a tree of life for the recipient. When someone’s wishes come true, he is revived. Alternatively, by connecting to the “tree of life,” the source of goodness and wisdom, one’s desire is fulfilled. With regard to this verse, the Talmud states: Anyone who prolongs his prayer and expects it to be answered, will ultimately come to heartache…And what is the remedy for one afflicted with that illness? He should engage in Torah study.<footnote data-lang="eng" data-id="5850" data-num="189"/>

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה, ציפייה ממושכת שאינה מתממשת גורמת מַחֲלָה ללֵב, וְעֵץ חַיִּים, לאדם כאשר תַּאֲוָה בָאָה. כשרצונו של אדם מתגשם, הוא מתחייה מחדש. או: על ידי חיבור ל'עץ החיים' – מקור הטוב והחכמה, התאווה מתמלאת.<footnote data-lang="heb" data-id="6637" data-num="30 "/>

יב תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה

He who scorns something will be injured by it. In all realms of life, one should be careful not to scorn anything. Eventually, he will encounter that very same object in a different context, and will be injured by it.<footnote data-lang="eng" data-id="5851" data-num="190"/> And he who fears a commandment, who not only refrains from mocking but treats God’s commandments with respect and observes them, he will be rewarded.

הבָּז לְדָבָר כלשהו יֵחָבֶל לוֹ, עתיד להיות מוכה ולסבול על ידו. בכל תחום על האדם להיזהר שלא לבוז לדבר. בסוף הוא ייתקל באותו דבר עצמו בזמן או במקום אחר וייפגע.<footnote data-lang="heb" data-id="6638" data-num="31"/> וִירֵא מִצְוָה, לא רק שלא בז לה אלא נוהג בכבוד כלפיה ודבק בה – הוּא יְשֻׁלָּם, יבוא על שכרו.

יג בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם

The Torah of the wise is a fount of life, which helps him to turn away from the snares of death. The training and studies of the wise prevent them from falling into evil ways.

תּוֹרַת חָכָם היא מְקוֹר חַיִּים ומסייעת לו לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת. תורתו של החכם ולימודו מונעים ממנו ליפול ברע.

יד תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת

Good sense grants favor. One’s insight is among the various features and reasons why one gains the appreciation of others. But the way of the treacherous is hard, tough and inflexible in its stance, as they are unwilling to learn from anyone else. Consequently, they do not find favor in people’s eyes.

שֵׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן. בין ההיבטים השונים של נשיאת החן וסיבותיה, גם השכל הטוב מעניק חן, וְאילו דֶרֶךְ בֹּגְדִים עומדת אֵיתָן, קשה, קשוחה ומבוצרת בעמדתה ואינה לומדת משום דבר אחר, ובתור שכזו אינה נושאת חן בעיני הבריות.

טו שֵׂכֶל־טוֹב יִתֶּן־חֵן וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים אֵיתָן

Everyone clever will act with knowledge, and a fool will spread folly through his actions. He surrounds himself with stupidity on all sides.

כָּל־עָרוּם, נבון יַעֲשֶׂה מעשיו בְדָעַת, והכְסִיל במעשיו יִפְרֹשׂ, שוטח סביבו אִוֶּלֶת. הטיפשות מקיפה אותו מכל צד.

טז כָּל־עָרוּם יַעֲשֶׂה בְדָעַת וכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת

A wicked agent, who does not fulfill his mission properly,<footnote data-lang="eng" data-id="5852" data-num="191"/> will fall into harm, which he brings upon himself; and a faithful emissary is able to provide a cure. The question of whether or not a messenger is faithful to those who sent him can be a matter of life or death.

מַלְאָךְ, שליח רָשָׁע, בעיקר כזה שאינו ממלא את שליחותו כראוי,<footnote data-lang="heb" data-id="6639" data-num="32"/> יִפֹּל בְּרָע שהוא עצמו גרם, וְצִיר אֱמוּנִים, שליח נאמן מביא מַרְפֵּא. השאלה אם השליח מהימן או בלתי מהימן עשויה להשפיע על עניינים של חיים ומוות.

יז מַלְאָךְ רָשָׁע יִפֹּל בְּרָע וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא

Poverty and disgrace is for one who avoids admonition, a reckless individual who does not listen to criticism; but in contrast, the keeper of rebuke will be honored.

רֵישׁ, עוני וְקָלוֹן, ובושה יבואו על מי שפּוֹרֵעַ מוּסָר, מופקר שאינו שומע בקול מוכיחו, ולהפך – שֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד, יזכה בכבוד.

יח רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר ושֹׁמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד

Craving realized is pleasant for the soul,<footnote data-lang="eng" data-id="5853" data-num="192"/> and turning from evil is the abomination of fools. Fools follow a path that does not enable their desires to be fulfilled at any point, and they thereby draw closer to evil. Indeed, the converse is the case: The fools consider it an abomination to turn away from something evil that they desire.

כאשר תַּאֲוָה של אדם נִהְיָה, הושלמה, היא תֶּעֱרַב, תנעם לְנָפֶשׁ,<footnote data-lang="heb" data-id="6640" data-num="33"/> וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע. הטיפשים הולכים בדרך שאינה מאפשרת שתאוותם תושלם בזמן מן הזמנים, ובכך הם מתקרבים לרע. לחלופין: תועבה היא בעיני הכסילים לסור מהרע כאשר נפשם מתאווה לו.

יט תַּאֲוָה נִהְיָה תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ וְתוֹעֲבַת כְּסִילִים סוּר מֵרָע

He who constantly walks with the wise will become wise, as he will grow wiser merely by keeping their company; and he who shepherds<footnote data-lang="eng" data-id="5854" data-num="193"/> or leads<footnote data-lang="eng" data-id="5855" data-num="194"/> fools will be broken.<footnote data-lang="eng" data-id="5856" data-num="195"/>

הוֹלֵךְ אֶת, המתלווה תמיד אל החֲכָמִים יֶחְכָּם בעצם ההימצאות בחברתם, וְרֹעֶה, מנהיג<footnote data-lang="heb" data-id="6641" data-num="34"/> או המתרועע<footnote data-lang="heb" data-id="6642" data-num="35"/> בחברת כְסִילִים יֵרוֹעַ, יישבר, ייפגע.<footnote data-lang="heb" data-id="6643" data-num="36"/>

כ הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ

Evil itself pursues and harms sinners, and the righteous will be rewarded with goodness. Alternatively, goodness itself will reward the righteous.<footnote data-lang="eng" data-id="5857" data-num="196"/>

את החַטָּאִים, אנשי החטא תְּרַדֵּף רָעָה, הרעה עצמה תפגע בחוטאים, וְאֶת־צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם־טוֹב. הטוב בעצמו ישלם להם את גמולם.<footnote data-lang="heb" data-id="6644" data-num="37 "/>

כא חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה וְאֶת־צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם־טוֹב

The good will merit to bequeath an inheritance to his grandchildren; and the wealth of the sinner is stored, reserved, for the righteous, while nothing will remain for the sinner himself.

אדם טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי־בָנִים, יזכה להנחיל נחלה לבני בניו, וְצָפוּן, שמור לַצַּדִּיק חֵיל, עושרו וכוחו של החוֹטֵא, ואילו לו עצמו לא יישאר דבר.

כב טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי־בָנִים וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא

Much food is in the plowing of the poor. A poor person, who has no option but to invest great effort in his undertakings, will eventually enjoy the fruits of his labor.<footnote data-lang="eng" data-id="5858" data-num="197"/> Alternatively, the yield from the poor man’s plowing will be the sustenance of the wealthy. If so, the principle stated in the second part of the verse expands upon the first part rather than standing in contrast to it. And some are swept away without justice. Some people invest great effort but are unsuccessful and are lost.<footnote data-lang="eng" data-id="5859" data-num="198"/>

רָב־אֹכֶל, אוכל רב יש לנִיר, חרישתם של רָאשִׁים, עניים. העני, שאין לו בררה אלא להשקיע בדברים עד תומם, מפיק ברכה ממעשה ידיו.<footnote data-lang="heb" data-id="6645" data-num="38"/> ומנגד – יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט. קורה שגם כשאנשים משקיעים, אין הם מצליחים, והם אובדים.<footnote data-lang="heb" data-id="6646" data-num="39 "/>

כג רָב־אֹכֶל נִיר רָאשִׁים ויֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט

He who spares his rod, and thereby refrains from disciplining his son, in effect hates his son, as the child will not learn anything, which means that his father has caused him harm. And he who loves him, his son, seeks for him admonition. He takes care to chastise him, which includes the occasional use of the rod. A life of complete freedom, without any fear or discipline, is dangerous.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, מקלו, מי שנמנע מהכאת בנו הוא בעצם שׂוֹנֵא בְנוֹ. באופן כזה הילד לא ילמד דבר, ונמצא שאביו הזיק לו, וְאֹהֲבוֹ, האוהב את בנו שִׁחֲרוֹ, מקדים או מבקש לו מוּסָר. הוא דואג לייסר אותו, ובכלל זה גם משתמש לפעמים בשבט. חיי חופש שאין בהם כל מורא או משטר – מסוכנים.

כד חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר

The righteous eats to his own satisfaction; he consumes only that which he requires, and if there is more than he needs he will leave some over.<footnote data-lang="eng" data-id="5860" data-num="199"/> And the stomach of the wicked will lack. The wicked is never satisfied, and is always craving for more; he feels a constant lack in his stomach.

צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, כדי צורכו, ואם יש לו יותר ממה שנצרך לו, הוא יניח את התוספת,<footnote data-lang="heb" data-id="6647" data-num="40"/> וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. הרשע לעולם אינו שבע, הוא משתוקק תמיד לעוד, ובטנו מרגישה תמיד שחסר לה דבר-מה.

כה צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר

A wise son is one who learns from a father’s admonition; and a scoffer, a cynical person, who does not learn nor consider matters carefully, did not hear castigation. 