שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי

שָׁפְטֵנִי, אֱלֹהִים, וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד, הנוהג שלא בחסד, מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי, תצילני.

כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בלַחַץ אוֹיֵב

כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי. לָמָה זְנַחְתָּנִי?! לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ ב גלל לַחַץ האוֹיֵב?!

שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ

שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ אלי, והֵמָּה יַנְחוּנִי בדרכי. יְבִיאוּנִי שוב אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ.

וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי

וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים, אֶל אֵל שהוא שִׂמְחַת גִּילִי, השְׂמחה שבשמחותי, וְ שם אוֹדְךָ בְכִנּוֹר, אֱלֹהִים אֱלֹהָי.

מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי

ומסיים בשלישית באותו פסוק: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי?! וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי בעצבות בלבד?! הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ, שהרי הוא יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.