Identified with a hill nowadays called Givat HaTurmosim, or the Hill of the Lupines, which overlooks the Valley of Ela from the south, approximately 1.5 km west of Kibbutz Netiv HaLamed-Heh. In that spot, which was on the border between Philistia and Judah, there was an ancient Philistine settlement and fortification. The Bible mentions two additional cities of this name, one that was in the west of the territory of Manasseh (I Kings 4:10), while the other was in the south of the land of Judah (Joshua 15:48), about 1 km north of the town of Shim’a.

Sokho

BACKGROUND

מזוהה עם הגבעה המכונה היום 'גבעת התורמוסים', השולטת מדרום על עמק האלה, כ-1.5 ק"מ ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה. במקום, ששכן בגבול בין פלשתים ליהודה, היו יישוב ומבצר קדמי פלשתי. בתנ"ך נזכרים שני יישובים נוספים בשם זה: במערב נחלת מנשה (מלכים א' ד,י) ובדרום נחלת יהודה (יהושע טו,מח) כ-1 ק"מ מצפון ליישוב שמעה.

שׂוֹכֹה

הרחבות

The Philistines gathered their camps for war, and they gathered at Sokho,<notes|b1/> which is of Judah, and they encamped between Sokho and Azeka,<notes|b1/> in a place called Efes Damim.

וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם, יחידות הלוחמים שלהם לַמִּלְחָמָה. וַיֵּאָסְפוּ בשֹׂכֹה אֲשֶׁר שייכת לִיהוּדָה, וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּמקום שנקרא אֶפֶס דַּמִּים.

א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים

The Valley of Ela passes along an important west-east route from the Judean lowlands to the mountain ridge in the region of Bethlehem. It was apparently named for the terebinth [ela] trees that grow in the valley and on its outskirts. Several towns were located near the valley: Shaarayim to the north, Sokho to the south, Adulam to the east, and Azeka to the west.

The Valley of Ela

עברה דרך רוחב חשובה משפלת יהודה לגב ההר באזור בית-לחם. נראה ששמו בא מעצי האלה הצומחים בו ובשוליו. בקרבת העמק שכנו כמה יישובים: שעריִם בצפון, שוכֹה בדרום, עדֻלם במזרח ועזקה במערב.

בעֵמֶק הָאֵלָה

Saul and the men of Israel gathered, and they encamped in the Valley of Ela,<notes|b1/> and they deployed for battle against the Philistines.

וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, וַיַּעַרְכוּ, הכינו מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים.

ב וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים

The warriors of the Philistines were standing on the mountain on this side, and Israel, its fighters, was standing on the mountain on that side, and the valley was between them, as during war forces seek to establish themselves on high ground.

ולוחמי פְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל, על הָהָר מִצד זֶּה, וְלוחמי יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה, וְהַגַּיְא, והעמק בֵּינֵיהֶם, שהרי בזמן מלחמה אנשי הצבא משתדלים לעמוד במקום גבוה.

ג ופְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם

This is roughly 3 m, according to the estimate of a cubit as roughly 45 cm. The length of a span is unclear; some claim that it is half a cubit.

Six cubits and a span

Face-to-face combat between representatives of the two sides was sometimes used to determine the result of a war. Alternatively, such contests were held as a show in order to display the state of the forces. It would often affect the balance of power, as the side of the victor in this opening duel would feel that they held the advantage.

The champion

DISCUSSION

כ-3 מטר, על פי חישוב מידת האמה כ-45 ס"מ. מידת הזרת אינה ברורה, ויש אומרים שהיא כמחצית האמה.

שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת

קרבות אישיים של נציגים משני הצדדים נחשבו לעתים כמכריעים את תוצאות המלחמה, או שהם שימשו כמצג המבטא את מצב הכוחות ואף משפיע על עיצובם, שכן הצד המנצח במלחמת הביניים, בדו-קרב, ראה את עצמו כבעל יתרון במלחמה הגדולה.

איש הבֵּנַיִם

The champion,<notes|d1/> the warrior who was selected for a preliminary duel between the two armies, came out from the Philistine camps, his name was Goliath, of the city of Gat; his height was six cubits and a span.<notes|B1/> He was a giant of a man.

וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם, הלוחם שנבחר לדו-קרב מקדים בין שני המחנות,א אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ, מהעיר גַּת, גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת, איש ענק ממדים.

ד וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת

This was a relatively sophisticated piece of armor. The earliest military coats were made of rigid plates, whereas this one was far more flexible and easy to wear, due to its perforated design. Furthermore, each hole had its own cover (see Rashi; Radak).

Armor of mail

היה שריון משוכלל יחסית. השריונות הראשונים היו עשויים מלוחות מוצקים, ואילו שריון הקשקשים היה גמיש הרבה יותר ונוח ללבישה מפני שמבנהו הבסיסי מחורר, וכל חור מכוסה במכסה לעצמו. (ראו רש"י ורד"ק).

שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים

A bronze helmet was on his head, and he was clad with armor of mail,<notes|b1/> small metal chains placed one over the other; the weight of the armor was five thousand shekels of bronze. The coat was large and heavy, as befitting the man’s size.

וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן עשוי קַשְׂקַשִּׂים, חוליות מתכת קטנות המונחות זו על זו, הוּא לָבוּשׁ, וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת. השריון גדול וכבד כפי גודלו של האיש.

ה וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת

Despite the fact that the verse mentions a javelin, which is a light spear, in this context, it is probably referring to a type of arched or sickle sword, used as an offensive weapon. It was the practice to rest these implements on the shoulder, as can be seen in the depictions of warriors from Megiddo and Egypt.

A bronze javelin

ככל הנראה חרב מקושתת או חרב מגל ששימשו להכאה. נהגו להשעין את הכידונים על הכתפיים, כפי שמתואר בציורי לוחמים ממגידו ומצרים.

כִּידוֹן נְחֹשֶׁת

Bronze greaves, protective armor,<footnote data-lang="eng" data-id="930" data-num="280"/> were on his legs, and a bronze javelin<notes|B1/> borne between his shoulders.

וּמִצְחַת, מין כיסוי<footnote data-lang="heb" data-id="1023" data-num="1"/> נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו, וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת נישא בֵּין כְּתֵפָיו.

ו וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו

The shaft of his spear was large, like a weavers’ beam, upon which the threads of the warp are stretched out, and the blade of his spear was a weight of six hundred shekels, and was made of iron. This was clearly a large and heavy man, but his maneuverability was questionable. His shield-bearer was walking before him. The shield was large and broad, surrounding the fighter from several sides.<footnote data-lang="eng" data-id="931" data-num="281"/>

וְעֵץ, קת חֲנִיתוֹ גדול כִּמְנוֹר אֹרְגִים, קורה גדולה שחוטי השתי מתוחים עליה, וְלַהֶבֶת, להב חֲנִיתוֹ שוקלת שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים, והיא עשויה בַּרְזֶל. הוא איש גדול וכבד מאוד, אך לא ברור אם הוא זריז. וְנֹשֵׂא, אדם המחזיק את הַצִּנָּה, מגן גדול ורחב המקיף את האדם מכמה צדדים,<footnote data-lang="heb" data-id="1024" data-num="2"/> הֹלֵךְ לְפָנָיו.

ז וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו

He, Goliath, stood and called to the armies of Israel, and he said to them: Why do you go out to do battle? Am I not a Philistine, a member of a free nation that is subject not to overbearing kings, but to local leaders,<footnote data-lang="eng" data-id="932" data-num="282"/> and by contrast, you are servants of Saul? Choose a man for you, and let him come down to me, so that we can face off in combat.

וַיַּעֲמֹד גלית וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת, חילות יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם: לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה?! הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, בן לעם חופשי שאין לו מלכים אלא שליטים מקומיים,<footnote data-lang="heb" data-id="1025" data-num="3"/> וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל, בְּרוּ, בחרו לָכֶם אִישׁ, וְיֵרֵד אֵלָי, ונתמודד,

ח וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי

If he is able to battle with me and he smites me, we will be slaves to you, but if I overcome him and smite him, you will be slaves to us and serve us instead of Saul.<footnote data-lang="eng" data-id="933" data-num="283"/>

אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי – וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים, וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו – וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ, במקום שתעבדו את שאול.<footnote data-lang="heb" data-id="1026" data-num="4"/>

ט אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ

The Philistine said: I have reviled the armies of Israel on this day. If you wish to remove your shame, give me a man and let us fight together. He may have hurled insults at the Israelite camp that are not specified here, but in any case, his main taunt was his scornful challenge to a one-on-one duel, in which he showed that they had no one who was prepared to fight him.<footnote data-lang="eng" data-id="934" data-num="284"/>

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי: אֲנִי חֵרַפְתִּי, קיללתי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה. בואו והסירו את חרפתכם – תְּנוּ לִי אִישׁ, וְנִלָּחֲמָה יָחַד. אולי חירף גם בדברים שאינם כתובים כאן, אבל עיקר חירופו היה בבוז ובעלבון שביטא כלפי מחנה ישראל הקטן, שאין בו איש הרוצה להיערך כנגדו.<footnote data-lang="heb" data-id="1027" data-num="5"/>

י וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד

Saul and all Israel heard these words of the Philistine, and they were dismayed and greatly afraid, as Goliath’s comments were serving to encourage and strengthen the Philistines.

וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה, וַיֵּחַתּוּ, חרדו וַיִּרְאוּ מְאֹד, מפני שגלית עודד את הפלשתים וחיזקם.

יא וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד

Now David was the son of that aforementioned<footnote data-lang="eng" data-id="935" data-num="285"/> nobleman [efrati], a person of distinguished lineage,<footnote data-lang="eng" data-id="936" data-num="286"/> or from the family of Efrat,<footnote data-lang="eng" data-id="937" data-num="287"/> or from the land of Efrat, from Bethlehem of Judah, whose name was Yishai. Bethlehem was in the land of Efrat, and it too was called Efrat.<footnote data-lang="eng" data-id="938" data-num="288"/> And he, Yishai, had eight sons; the man in the days of Saul was elderly and no longer fit for battle, and he would come among men; people surrounded him wherever he went.

וְדָוִד בֶּן לאִישׁ אֶפְרָתִי, מיוחס,<footnote data-lang="heb" data-id="1028" data-num="6"/> או: מארץ אפרת, הַזֶּה, שדּוּבר בו קודם,<footnote data-lang="heb" data-id="1029" data-num="7"/> מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה,<footnote data-lang="heb" data-id="1030" data-num="8"/> וּשְׁמוֹ יִשַׁי. וְלוֹ – לישי שְׁמֹנָה בָנִים. וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל, שכבר לא היה איש-מלחמה, היה זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. נכנס ויושב ואנשים סביבו.

יב וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים

As this was a time of emergency, the three eldest sons of Yishai went; they now followed Saul to war; alternatively, they had followed Saul in previous military drafts,<footnote data-lang="eng" data-id="939" data-num="289"/> The names of his three sons who went to war were Eliav, the firstborn; Avinadav, the second to him, and the third, who was called Shama.

מכיוון שזו הייתה שעת חירום – וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים, שהָלְכוּ בדרך כלל אַחֲרֵי שָׁאוּל, עכשיו<footnote data-lang="heb" data-id="1031" data-num="9"/> לַמִּלְחָמָה. וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה: אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב, וְשם הַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה.

יג וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה

David was the youngest of all of them, or one of the youngest,<footnote data-lang="eng" data-id="940" data-num="290"/> and therefore he did not go out to the war; only the three eldest followed Saul.

וְדָוִד הוּא הַקָּטָן מכולם, או אחד הקטנים,<footnote data-lang="heb" data-id="1032" data-num="10"/> ולכן לא יצא למלחמה, ורק השְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל.

יד וְדָוִד הוּא הַקָּטָן ושְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל

At that time, David was constantly going and returning from Saul, as his youthful assistant and musician, occasionally returning home to herd his father’s sheep in Bethlehem.

וְדָוִד באותו הזמן היה הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל כנער משרת המנגן לפניו, ומפעם לפעם היה חוזר הביתה לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בבֵּית לָחֶם.

טו וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם

The Philistine approached and proclaimed his challenge every morning and evening and stationed himself in this manner for forty days.

וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי לקריאת התגר שלו הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, בבוקר ובערב בדרך קבע, וַיִּתְיַצֵּב כך במשך אַרְבָּעִים יוֹם.

טז וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם

During that period, Yishai said to David his son: Please, take to your brothers this ephah, a large unit of volume, more than 24 L in modern measurements, of roasted grain. These were eaten as sweets, since the kernels sweeten as they are parched. And also take these ten loaves of bread, and hurry to the camp to your brothers.

בתוך כך, וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ: קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת, מידת נפח גדולה, למעלה מ-22 ליטר במידות ימינו מן הַקָּלִיא הַזֶּה, שיבולים קלויות ששימשו מעין ממתק, שכן בתהליך הקלייה הגרעינים מתמתקים, וַעֲשָׂרָה כיכרות הלֶחֶם הַזֶּה, וְהָרֵץ, הבא אותם בזריזות אל הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ.

יז וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ

The Sages explain that Yishai recommended to his sons that they should write conditional bills of divorce for their wives, and he sent David to collect those documents. This ensured that if a tragedy occurred and one of them went missing in the war, his wife would be released from the marriage and would be free to marry another man (see Shabbat 56a).

And take their collateral

חכמים פירשו שישי המליץ לבניו שיכתבו גט על תנאי לנשיהם ושלח את דוד לקחת את הגטים הללו. באופן זה אם יקרה אסון ואחד מהם ייעדר בעקבות המלחמה, תוכל אשתו להשתחרר מעגינותה באמצעות הגט. (ראו שבת נו ע"א).

ואת ערֻבתם תקח

And bring these ten pieces of cheese to the leader of the thousand, the man in command of your brothers, as a gesture of courtesy, or to find favor with him,<footnote data-lang="eng" data-id="941" data-num="291"/> and inquire about the welfare of your brothers, and take, redeem, their collateral,<notes|d1/> which they hand over for their expenses.<footnote data-lang="eng" data-id="942" data-num="292"/> Some maintain that this means: Give me a sign of their welfare, or that Yishai was saying: Deliver me a report of their well-being, their doings, and their needs.

וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב, חתיכות הגבינה הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף, המפקד הממונה על אחיך כמתנה קטנה המבטאת אדיבות או שנועדה למצוא חן,<footnote data-lang="heb" data-id="1033" data-num="11"/> וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד, תבקר ותדרוש לְשָׁלוֹם, וְאֶת עֲרֻבָּתָם, העירבון שהם מוסרים בשביל הוצאותיהם,<footnote data-lang="heb" data-id="1034" data-num="12"/> תִּקָּח, תפדה.

יח וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח

Saul and they, David’s brothers, and all the men of Israel were in the Valley of Ela, preparing themselves for fighting with the Philistines. It is likely that throughout those days there were constant minor skirmishes between the rival camps.

וְשָׁאוּל וְהֵמָּה – אחי דוד, וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים, נערכים למלחמה כוללת עִם פְּלִשְׁתִּים. נראה שבכל אותה העת התנהלו בין הצדדים מאבקים קטנים.

יט וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים

David arose early in the morning, and he left the sheep with a keeper, and he carried the provisions and he went as Yishai had commanded him. He came to the circle, the central gathering place of the army (see 26:5), and arrived just as the army that was going out to the battle line shouted in battle.

וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ, השאיר אֶת הַצֹּאן עַל, אצל שֹׁמֵר. וַיִּשָּׂא את הצידה וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי, וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה, אל המקום המרכזי שבו קוּבץ הצבא.<footnote data-lang="heb" data-id="1035" data-num="13"/> וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה באותה שעה שבה דוד הגיע – וְהֵרֵעוּ, הריעו בַּמִּלְחָמָה.

כ וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה

Israel and the Philistines deployed, in a threatening stance, one army against the other.<footnote data-lang="eng" data-id="943" data-num="293"/>

וַתַּעֲרֹךְ מערכת<footnote data-lang="heb" data-id="1036" data-num="14"/> יִשְׂרָאֵל וּמערכת פְלִשְׁתִּים, מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה בעמדות איום.

כא וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה

David left the baggage that was upon him in the hand of the keeper of the baggage, the man in charge of guarding the equipment of those who had left for the battlefield,<footnote data-lang="eng" data-id="944" data-num="294"/> and ran to the battle line, and he came and inquired after his brothers’ well-being.

וַיִּטֹּשׁ, השאיר דָּוִד אֶת הַכֵּלִים שמֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, הממונה לשמור על הציוד של היוצאים לשדה הקרב,<footnote data-lang="heb" data-id="1037" data-num="15"/> וַיָּרָץ אל הַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם.

כב וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם

He was speaking with them, and behold, again the champion came up, Goliath the Philistine was his name, from Gat, from the armies of the Philistines, and he spoke according to those words, the taunts and invective, and David heard them. It is possible that the repetition of the name of the champion, as though he is presented here for the first time, indicates that David had not seen or heard the man before, which explains his emotional response.

ובעוד הוּא מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה שוב, גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ, מִגַּת,<footnote data-lang="heb" data-id="1038" data-num="16"/> מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה – חרפות ונאצות. וַיִּשְׁמַע דָּוִד.

כג והוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת מִמַּעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד

All the men of Israel, when they saw the man approaching them, fled before him, and they were greatly afraid of his monstrously tall appearance. Goliath was probably of broad girth and appeared powerful as well.

וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ העולה לקראתם – וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד מפני מראהו המפלצתי הגבוה, שמן הסתם היה גם רחב וחסון. מְאֹד

כד וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד

The men of Israel said to one another: Did you see that man who comes up? For he comes up to revile Israel, and it shall be that the man who smites him, the king will enrich him with great wealth, and he will give him his daughter as a wife, and he will make his father’s house free from paying taxes and the like,<footnote data-lang="eng" data-id="945" data-num="295"/> in Israel.

וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל זה לזה: הַרְּאִיתֶם את הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה, כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל הוא עֹלֶה. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ – יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ לאשה, וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מתשלומי מסים וכדומה<footnote data-lang="heb" data-id="1039" data-num="17"/> בְּיִשְׂרָאֵל.

כה וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל

Seeking to enter the warriors’ conversation, David said to the men who stood near him, saying: What will be done to the man who smites this Philistine and thereby removes the disgrace from Israel? For who is this uncircumcised Philistine, of what importance is he, that he has reviled the armies of the living God by saying that there is no strong warrior in Israel?

דוד ניסה להיכנס לשיחתם של אנשי המערכה.וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ, לֵאמֹר: מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, ההוא, וְהֵסִיר בכך חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל? כִּי מִי, מה חשיבותו של הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים באמרו שאין גיבור בישראל?!

כו וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים

The people said to him according to that matter. They repeated to him the terms of the king’s promise, stating: So will be done to the man who will smite him.

וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה, חזרו וסיפרו לו את ההבטחה לֵאמֹר: כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ.

כז וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ

Eliav, his oldest brother, heard when he, David, spoke to the men, showing interest in what they were saying; and Eliav’s wrath was enflamed against David, and he said: Why did you descend here? And with whom did you leave those few sheep in the wilderness? I know your mischievousness, your lack of discipline,<footnote data-lang="eng" data-id="946" data-num="296"/> and the evil of your heart, for in order to see the battle you descended. You are nothing more than a curious, irresponsible child. It is possible that Eliav had not seen the provisions David brought from their father, as they had been left in the camp with the keeper of the baggage.<footnote data-lang="eng" data-id="947" data-num="297"/>

וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים, בהתעניינותו במה שנאמר, וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד, וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ לכאן, וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ עזבת את מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה, ההן בַּמִּדְבָּר?! אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ, הפקרותך<footnote data-lang="heb" data-id="1040" data-num="18"/> וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ. אינך אלא ילד סקרן ולא אחראי.<footnote data-lang="heb" data-id="1041" data-num="19"/>

כח וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ

David said: What did I do now? Is it not merely talk? What do you want from me? I have not done anything wrong.<footnote data-lang="eng" data-id="948" data-num="298"/> Why are you pouncing on me?

וַיֹּאמֶר דָּוִד: מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה?! מה רצונך ממני?! הֲלוֹא דָּבָר הוּא, הרי רק דיברתי, ולא עשיתי כל רע.<footnote data-lang="heb" data-id="1042" data-num="20"/> מדוע אתה מתנפל עלי?!

כט וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא

He, David, turned away from him, Eliav, and went toward another man, and he, David, said according to these same words: How is it that nobody is prepared to oppose this inciting Philistine? And the people answered him according to the previous words, with the same reply, again repeating the king’s message.

וַיִּסֹּב, דוד פנה מֵאֶצְלוֹ, מאליאב והלך אֶל מוּל איש אַחֵר, וַיֹּאמֶר דוד שוב כַּדָּבָר הַזֶּה: כיצד איש אינו מתמודד עם הפלשתי המתגרה הזה?! וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן, אותה תשובה, וחזרו על המסר של המלך.

ל וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן

The words that David had spoken were heard; they, men from the camp, told them before Saul, that there is one man who is not afraid of the giant, and is apparently willing to confront him, and when Saul heard the story, he took him, David.

וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד, וַיַּגִּדוּ אנשים מן המחנה לִפְנֵי שָׁאוּל, שאדם אחד אינו מתיירא מפני הענק, ונראה שהוא מעוניין לעמוד מולו. כאשר שאול שמע את הסיפור – וַיִּקָּחֵהוּ.

לא וַיִּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ

David said to Saul: Let no person’s heart fall within him; do not be afraid. David was referring to the king indirectly, as a respectful form of address.<footnote data-lang="eng" data-id="949" data-num="299"/> Your servant will go and fight with this Philistine. I am prepared to take up the challenge.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו, לבך עליך מפחד. דוד מדבר בלשון נקייה אל המלך.<footnote data-lang="heb" data-id="1043" data-num="21"/> עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. אני נכון לעשות זאת.

לב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה

Saul said to David: You will be unable to go against this Philistine to fight with him, as you are an inexperienced lad and he is a man of war from his youth.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, כִּי נַעַר, בחור צעיר ובלתי מנוסה אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו.

לג וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו

The approach of wild animals to a flock in order to snatch an animal was not an uncommon occurrence. In those times, and for many subsequent generations, beasts of prey frequented the area of the Jordan River, which was a region of thickets and reeds. Occasionally, such beasts would come out of hiding and seize animals that were grazing not far away (see, e.g., Judges 14:5).

And the lion or the bear would come

הגעת חיות רעות אל עדר כדי לטרוף ממנו אינה מאורע נדיר. באותם זמנים וגם דורות רבים לאחר מכן חיו חיות טרף בגאון הירדן - שהיה אזור של סבך וקנים, ומפעם לפעם היו יוצאות ממחבואן למרחק לא רב כדי להביא טרף. (ראו למשל שופטים יד,ה).

ובא הארי ואת הדוב

David said to Saul: Your servant was a shepherd for his father among the sheep, and when I was out shepherding, my usual task, the lion, or even the bear would<footnote data-lang="eng" data-id="950" data-num="300"/> come<notes|d1/> and carry off a lamb from the flock.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן, בהיותי רועה את צאן אבי, עיסוקי הרגיל, וּבָא הָאֲרִי, האריה וְאֶת, ואף<footnote data-lang="heb" data-id="1044" data-num="22"/> הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. שֶׂה מֵהָעֵדֶר.

לד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר

I would go out to chase after it, smite it, and save it, the lamb, from its mouth. It, the beast, did not flee, but rose against me to attack me, but I grabbed its beard, the animal’s face or fur, smote it, and killed it. Therefore, although I am not a warrior in the usual meaning of the term, I have fought hard and emerged victorious.

וְיָצָאתִי לרדוף אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי את השה מִפִּיו, אלא שלא תמיד הוא ברח מפני – וַיָּקָם עָלַי, לפעמים הוא תקף אותי, וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, בפניו או בפרוותו – וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. אמנם אינני איש מלחמה במובן המקובל, אבל כבר נלחמתי וניצחתי.

לה וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו

Both the lion and the bear, your servant smote, and this uncircumcised Philistine will be like one of them, as he has reviled the armies of the living God.

גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם את הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ, וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם, כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים.

לו גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים

David further said: The Lord who delivered me from the hand of the lion and from the hand of the bear, He will come to my aid and deliver me from the hand of this Philistine. Saul said to David: Go, and may the Lord be with you. Saul agreed to send the young David because he could think of no other way of stopping Goliath, who was sowing fear and confusion among his men.<footnote data-lang="eng" data-id="951" data-num="301"/>

וַיֹּאמֶר דָּוִד: ה', אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא נמצא בעזרי ויַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: לֵךְ, וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ. שאול שלח את דוד משום שלא הייתה לו דרך אחרת לעצור את גלית הזורע פחד ומהומה בקרב אנשיו.<footnote data-lang="heb" data-id="1045" data-num="23"/>

לז וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַה' יִהְיֶה עִמָּךְ

Saul dressed David with his garments, a uniform fit for battle, placed a bronze helmet on his head, and dressed him in armor.

וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו, בגדים הראויים לקרב, וְנָתַן קוֹבַע, כובע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן.

לח וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן

David girded his sword over his garments, and he endeavored,<footnote data-lang="eng" data-id="952" data-num="302"/> or began,<footnote data-lang="eng" data-id="953" data-num="303"/> to walk, but he was inexperienced; he was not used to this military uniform. David said to Saul: I will be unable to walk with these garments, as I am inexperienced. I am unused to them, and I must be nimble for the fight. David removed them from upon him.

וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו, וַיֹּאֶל, התחיל,<footnote data-lang="heb" data-id="1046" data-num="24"/> או: רצה<footnote data-lang="heb" data-id="1047" data-num="25"/> לָלֶכֶת כִּי, אלא שלֹא נִסָּה, התנסה במדי קרב. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בּמדים האֵלֶּה, כִּי לֹא נִסִּיתִי, הורגלתי בהם, והרי עלי להילחם – וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו.

לט וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו

He took his shepherd’s staff in his hand, and he chose for himself five smooth stones from the stream, and he placed them in his shepherd’s pouch, in his sack,<footnote data-lang="eng" data-id="954" data-num="304"/> and his slingshot was in his hand. He approached the Philistine.

וַיִּקַּח רק את מַקְלוֹ, מקל הרועים שלו בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים, אבנים חלקות מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט, בתרמיל,<footnote data-lang="heb" data-id="1048" data-num="26"/> וְקַלְּעוֹ, הכלי המיועד ליריית אבנים למרחק בְיָדוֹ. וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי.

מ וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי

When Goliath saw that someone was finally coming to fight him, the Philistine went and gradually approached David, and the man bearing the shield was before him.

כאשר גלית ראה שסוף-סוף באים להילחם בו – וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד, וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה הולך לְפָנָיו.

מא וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו

The Philistine looked and saw David, and he scorned him. David appeared to him as a creature who had no chance of opposing him, because he was a ruddy lad with a fair appearance. His reddish cheeks and beautiful appearance made him look like a child, even younger than his actual age.<footnote data-lang="eng" data-id="955" data-num="305"/>

וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ. דוד נראה בעיניו יצור שאיננו מסוגל כלל לעמוד מולו, כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה, לחייו האדומות ויפי מראהו שיוו לו הופעה ילדותית, כך שאולי נראה צעיר מגילו.<footnote data-lang="heb" data-id="1049" data-num="27"/>

מב וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה

The Philistine said to David: Am I a dog that you come to me with sticks? The staff in your hand might be useful against a dog, but I am a Philistine giant. The Philistine cursed David by his gods. Some explain that this means he cursed David and his God.<footnote data-lang="eng" data-id="956" data-num="306"/>

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד: הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?! אולי נגד כלב יועיל לך המקל שבידך, אבל אני הוא הענק הפלשתי. וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו, ואת אלוקיו.<footnote data-lang="heb" data-id="1050" data-num="28"/>

מג וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו

The Philistine said to David: Come to me and I will give your flesh to the birds of the heavens and to the animals of the field. Soon you will be killed and your flesh will be eaten by wild beasts.

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד: לְכָה, בוא אֵלַי, וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה. עוד מעט תיהרג ובשרך ייאכל על ידי חיות הבר.

מד וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה

David said to the Philistine: You come to me with a sword, with a spear, and with a javelin; but I come to you in the name of the Lord of hosts, God of the armies of Israel, whom you reviled.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אותו חֵרַפְתָּ.

מה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ

This day the Lord will deliver you into my hand, and I will smite you, and I will remove your head from upon you, and I will give the carcasses of the Philistine camp this day to the birds of the heavens and to the beasts of the earth, and the entire land will know that God is among Israel.

הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ, יסגירך ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְנָתַתִּי את פֶּגֶר, פגרי מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ. וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל. מַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ. וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל.

מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל

And furthermore, all this assembly will know that not with the sword and with the spear will the Lord rescue, for the war is the Lord’s, and He will deliver you into our hand.

ויתרה מזו, וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ, יושיע ה', כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְהוא נָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.

מז וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ

It was when the heavy Philistine rose and he came slowly, cumbersomely,<footnote data-lang="eng" data-id="957" data-num="307"/> and approached toward David in an open area, probably in the valley between the two camps, that David hastened, and he ran to the battleground toward the Philistine.

וְהָיָה כִּי, כאשר קָם הַפְּלִשְׁתִּי הכבד וַיֵּלֶךְ לאטו<footnote data-lang="heb" data-id="1051" data-num="29"/> וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד בשטח הפתוח, אולי בגיא שבין המחנות, וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ אל הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי.

מח וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי

David extended his hand into the shepherd’s pouch into which he had placed the stones, and took a stone from there, and he slung it and struck the Philistine on his forehead, which was insufficiently protected.<footnote data-lang="eng" data-id="958" data-num="308"/> The stone penetrated his forehead. Since it was slung with great force, the stone sunk deep into his forehead. And he, the Philistine, fell upon his face to the ground, as he lost his balance.

וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי, כלי הרועים שבו נמצאות האבנים, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע, ירה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל, על מִצְחוֹ, שם לא היה די מוגן,<footnote data-lang="heb" data-id="1052" data-num="30"/> וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ. האבן העמיקה לחדור אל מצחו שכן נורתה בכוח רב. וַיִּפֹּל הפלשתי עַל פָּנָיו אָרְצָה, מפני שאיבד את שיווי משקלו.

מט וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה

David overpowered the Philistine with merely the slingshot and with the stone, and he smote the Philistine and killed him, but there was no sword in David’s hand.

וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי, דוד גבר על הפלשתי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן בלבד. וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ, וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד.

נ וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד

David ran and stood over the Philistine, and he took his, Goliath’s, sword, and drew it from its scabbard, and he killed him. He stabbed the giant to death with his own sword, and then severed his head with it. The Philistines saw that their hero was dead, and they fled. Their flight was not necessarily due to Goliath’s terms of combat (see verse 9), but in fear over what might happen to them now that their great hero had been killed.<footnote data-lang="eng" data-id="959" data-num="309"/>

וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל, ליד הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ של גלית וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ. הוא דקר למוות את גלית בחרבו שלו, ולאחר מכן – וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ. וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם – וַיָּנֻסוּ, לאו דווקא בגלל התנאי שהתנה גלית מתחילה, אלא מתוך האימה שנפלה עליהם מפני מה שעלול לקרות לאחר שגיבורם הגדול נהרג.<footnote data-lang="heb" data-id="1053" data-num="31"/>

נא וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ

A channel of the Ela stream that flows to the sea and passes near Gat, the location known today as Tel  Tzafit.

Until your approach to Gai

ערוץ נחל האלה הזורם אל הים ועובר סמוך לגת (תל צפית).

בּוֹאֲךָ גַיְא

The men of Israel and Judah rose, and they shouted a cry of war, and they pursued the fleeing Philistines until your approach to Gai,<notes|b1/> and until the gates of Ekron, a fortified city. The Philistines’ slain fell along this entire route, on the way to Shaarayim,<notes|b1/> until Gat and until Ekron.

וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ תרועת מלחמה, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים הנמלטים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן, שהייתה עיר מבצר. וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בכל הדרך הזו, בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן. עֶקְרוֹן.

נב וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן

The children of Israel returned from pursuing the Philistines, and they plundered their now empty camp. Since the Philistines had stayed there for at least forty days, it would certainly have been well-equipped.

וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק, מלרדוף אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים שנסו לבתיהם, וַיָּשֹׁסּוּ, בזזו אֶת מַחֲנֵיהֶם הריק של הפלשתים, שבו שהו לפחות ארבעים יום, ובוודאי היה מצויד היטב.

נג וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם

David took the head of the Philistine, and he brought it, probably a long time later, to Jerusalem, and he placed his, Goliath’s, gear, which was initially left in Saul’s camp and subsequently transferred to various other temporary quarters, in his tent. David ultimately placed some of Goliath’s equipment in the Temple.<footnote data-lang="eng" data-id="960" data-num="310"/>

וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, וַיְבִאֵהוּ, כנראה זמן רב מאוחר יותר אל יְרוּשָׁלִָם. וְאֶת כֵּלָיו של גלית, שהיו תחילה במחנה שאול, ואחר כך במקומות עראי שונים, שָׂם דוד בְּאָהֳלוֹ. לבסוף דוד הניח כלים מכליו של גלית במקדש.<footnote data-lang="heb" data-id="1054" data-num="32"/>

נד וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ

The Philistines gathered their camps for war, and they gathered at Sokho, which is of Judah, and they encamped between Sokho and Azeka, in a place called Efes Damim.