A city in Judah (Joshua 15:44), Ke’ila was also the name of a district in the days of Ezra and Nehemiah (Nehemiah 3:17–18 ), and is mentioned in ancient Egyptian documents. Ke’ila has been identified with the present-day village of al-Qilla, located on the southern edge of the Valley of Ela. Within this area, which covers approximately 50 dunam, artifacts have been discovered from the period of the Israelite monarchy and earlier.

Ke’ila

BACKGROUND

עיר בנחלת יהודה (יהושע טו,מד), נזכרת כעיר פלך בתקופת שיבת ציון (נחמיה ג,יז–יח) ובתעודות מצריות קדומות. קעילה מזוהה עם הכפר קילה בקצה הדרומי של עמק האלה. בתל, המשתרע על כ-50 דונם, נמצאו שרידים מתקופת המלוכה ולפניה.

קְעִילָה

הרחבות

They told David, saying: Behold, the Philistines are fighting against Ke’ila,<notes|b1/> a city in the portion of Judah, and they are plundering the threshing floors. This was not an actual war, but the invasion of a single Philistine battalion in order to plunder Israel. Apparently, there was not much property in Ke’ila, and the Philistines therefore preferred to raid the grain in the threshing floors.<footnote data-lang="eng" data-id="1030" data-num="380"/>

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר: הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה, אחת מערי יהודה, וְהֵמָּה שֹׁסִים, בוזזים אֶת הַגֳּרָנוֹת. לא הייתה זו מלחמה של ממש, אלא יציאתו של גדוד פלשתי למסע ביזה. כפי הנראה לא היה בקעילה רכוש רב, ולכן הפלשתים שדדו את גרנות התבואה.<footnote data-lang="heb" data-id="1130" data-num="1"/>

א וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת

David inquired of the Lord through the Urim and the Tumim, as evident from the continuation of the narrative,<footnote data-lang="eng" data-id="1031" data-num="381"/> saying: Shall I go and smite these Philistines, who are close to my present location and are oppressing my tribe? Since the battalion was large enough to frighten the people of Ke’ila, they allowed the Philistines to plunder freely. However, David and his entourage stood a chance of rebuffing them. The Lord said to David: Go and smite the Philistines, and save Ke’ila.

וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' על ידי האורים והתומים<footnote data-lang="heb" data-id="1131" data-num="2"/> לֵאמֹר: הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה, הנמצאים לא רחוק ומציקים לבני שבטי? גדוד הפלשתים היה גדול דיו להפחיד את אנשי קעילה, ועל כן הם עמדו מנגד והניחו לפלשתים לבזוז. אולם לדוד ואנשיו היה סיכוי להדוף אותם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד: לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה.

ב וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר ה' אֶל דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה

When he related God’s response to his men, David’s men said to him: Behold, here in Judah we are afraid for our lives due to Saul; all the more so will we be fearful if we go to Ke’ila, to the Philistine armies, without the assistance of Saul and his large force.

כאשר דוד סיפר זאת לאנשיו – וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה אפילו כשאֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וחוששים לחיינו בגלל שאול, וְאַף כִּי, ולא כל שכן כשנֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים, ושאול לא יסייע בידינו, כמובן.

ג וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים

David continued to inquire of the Lord yet again, in response to his men’s argument, and the Lord answered him. He said: Rise, go forth to Ke’ila, for I am delivering the Philistines into your hand; you have no reason to fear.

לנוכח דברי אנשיו – וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּה'. וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר: קוּם רֵד קְעִילָה, כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ, ואין סיבה לחששותיך.

ד וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּה' וַיַּעֲנֵהוּ ה' וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ

David and his men went to Ke’ila, and he fought with the Philistines, and he led away their cattle, which the Philistines had brought there to consume the crops in the fields. The presence of cattle indicates that the Philistines had not set out on an expedition of war. And he, David, smote them a great blow. David saved the inhabitants of Ke’ila. This was the first time that David acted in his own name, with his own forces. In the long term, this would stand David in good stead, as through this and similar operations he created a base of support for himself, as the people owed him a debt of gratitude for defending them.

וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּנְהַג, הוליך אֶת מִקְנֵיהֶם, שאותו הביאו כדי שיאכל משדות העיר. מכאן שלא היה זה מסע מלחמה. וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה. זו הייתה הפעם הראשונה שדוד פעל בשם עצמו ובכוח עצמו. בטווח הרחוק מהלך זה יועיל לדוד, שכן במעשה זה ובדומיו הוא יצר בסיס של אהדה ותמיכה בקרב אלו שהכירו לו טובה על ההגנה שסיפק להם.

ה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה

It was when Evyatar son of Ahimelekh the High Priest fled to David to Ke’ila, he brought down an ephod with him.<footnote data-lang="eng" data-id="1032" data-num="382"/> He likely had taken the ephod and breast piece from the garments of his father the High Priest.<footnote data-lang="eng" data-id="1033" data-num="383"/> By means of the Urim and the Tumim that were in the breast piece that was attached to the ephod, he was able to receive guidance from God.

וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ הכהן הגדול אֶל דָּוִד קְעִילָה, אֵפוֹד יָרַד, הוריד<footnote data-lang="heb" data-id="1132" data-num="3"/> בְּיָדוֹ. מסתבר שלקח אתו את האפוד והחושן מבגדי הכהונה הגדולה.<footnote data-lang="heb" data-id="1133" data-num="4"/> באמצעות האורים והתומים שבחושן המחובר לאפוד יכול היה לקבל הדרכה.

ו וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ

Meanwhile it was told to Saul that David had come to Ke’ila, and Saul said: God has delivered<footnote data-lang="eng" data-id="1034" data-num="384"/> him into my hand, or God has abandoned him and left him for my hand;<footnote data-lang="eng" data-id="1035" data-num="385"/> as he has been trapped by entering a city with gates and a bar, which can be besieged, thereby preventing his escape.

וַיֻּגַּד בינתיים לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: נִכַּר, עזב,<footnote data-lang="heb" data-id="1134" data-num="5"/> או: הסגיר<footnote data-lang="heb" data-id="1135" data-num="6"/> אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי, כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר עם דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ, בעיר שאפשר לצור עליה בלי שיוכל דוד להימלט.

ז וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ

Saul summoned all the warriors among the people to war, to go forth to Ke’ila to besiege David and his men.

וַיְשַׁמַּע, הזעיק, הקהיל שָׁאוּל אֶת כָּל לוחמי הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל, על דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו.

ח וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו

David knew that Saul was plotting evil against him, and he said to Evyatar the priest: Bring the ephod, in order to inquire from God, by means of the Urim and the Tumim, how to proceed.

וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ, זומם הָרָעָה. וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן: הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד כדי לשאול לה' באמצעות האורים ותומים.

ט וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד

David himself said, requesting of God: Lord, God of Israel, Your servant has heard that Saul is seeking to come to Ke’ila, to destroy the city on my account.

וַיֹּאמֶר דָּוִד, דוד עצמו שאל: ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי.

י וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי

The precise manner of operation of the Urim and the Tumim is unclear. However, it can be inferred from these verses that the responses were as concise as possible. This may have been due to the unique fashion in which the messages were received, through the illumination of the letters upon the stones of the breast piece. This method was unsuitable for lengthy and complex sentences (see Ramban, Exodus 28:30).

The Lord saidHe will go forth

DISCUSSION

פעולתם של האורים והתומים אינה נהירה לנו. מכל מקום, נראה מכאן שהמענה באורים ותומים היה קצר ככל האפשר, אולי בגלל האופן המיוחד שבו הוא התקבל - בהארת האותיות שעל אבני החושן - שלא אִפשר משפטים ארוכים ומורכבים. (ראו רמב"ן לשמות כח,ל).

ויאמר ה' יֵרד

Will the masters of Ke’ila deliver me into his hand? Will Saul go forth, as Your servant has heard? Lord, God of Israel, please, tell Your servant. David did not ask his questions in the proper sequence, as he should have first inquired whether Saul would descend to Ke’ila and only afterward what the reaction of the men of Ke’ila would be. Consequently, he received only a partial answer. The Lord said:<footnote data-lang="eng" data-id="1036" data-num="386"/> He will go forth.<notes|d1/>

הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי, ראשי קְעִילָה – בְיָדוֹ? הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ? ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ!דוד לא שאל את השאלות בסדר הראוי, שכן תחילה היה עליו לשאול אם שאול ירד. לכן התשובה שהתקבלה הייתה חלקית – וַיֹּאמֶר ה': יֵרֵד.<footnote data-lang="heb" data-id="1136" data-num="7"/>

יא הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר ה' יֵרֵד

David inquired again, this time in the proper sequence. David said: Will the masters of Ke’ila deliver me and my men into the hand of Saul? If they support me, perhaps I will be able to withstand a lengthy siege, but if they deliver me into the hands of Saul, I have no chance of resistance. The Lord said: They will deliver you to Saul, despite the fact that you defended them from the Philistines.

דוד שאל שוב את שאלתו, והפעם כראוי: וַיֹּאמֶר דָּוִד: הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל? אם הם יעמדו לצדי, ייתכן שאוכל לעמוד גם במצור ארוך, אבל אם הם יסגירו אותי – לא תהיה לי תקומה. וַיֹּאמֶר ה': יַסְגִּירוּ אותך לשאוּל למרות שגמלת עמהם חסד.

יב וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה' יַסְגִּירוּ

David and his men, some six hundred men, as more men had joined him following his success, rose and exited Ke’ila, and they went wherever they went. They resumed wandering from place to place.<footnote data-lang="eng" data-id="1037" data-num="387"/> Saul was told that David had escaped from Ke’ila, and he ceased his preparations to go out in pursuit of David.

וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו – כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, שכן עם הצלחתו של דוד גדל מספר אנשיו, וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה, וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ. הם שבו לנדוד ממקום למקום.<footnote data-lang="heb" data-id="1137" data-num="8"/> וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת.

יג וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה וַיֶּחְדַּל לָצֵאת

This refers to an area for grazing near the city of Zif, in the portion of Judah (Joshua 15:55), approximately 7 km south of Hebron. Remnants of a wall have been discovered at this site, as well as other artifacts from the era of the Israelite monarchy. Zif is one of the wildernesses in Judah which were called by the name of the settlement of the owners of the flocks that grazed there. Similar names include the wilderness of Maon, the wilderness of Tekoa, and the wilderness of Ein Gedi.

The wilderness of Zif

אזור המרעה הסמוך לעיר זיף בנחלת יהודה (יהושע טו,נה), ששכנה כ-7 ק"מ מדרום לחברון. בתל נמצאו שרידי חומה וממצאים אחרים מתקופת המלוכה. מדבר זיף הוא אחד ממדבריות מדבר יהודה שנקראו על שמות היישובים שבהם התגוררו בעלי העדרים שרעו בהם את עדריהם, כגון מדבר מעון, מדבר תקוע ומדבר עין-גדי.

מִדְבַּר זִיף

David dwelled in the wilderness, in the citadels on the peaks of the mountains, places used for shelter by shepherds and the like, and he dwelled on the mountain in the wilderness of Zif.<notes|b1/> Saul sought him incessantly all the days, but God did not deliver him into his hand.

וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת, מקומות מבוצרים בראשי ההרים, מקומות מחסה לרועים וכיוצא בהם, וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף. וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים, ללא הרף, וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ.

יד וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ

David saw that Saul had gone out to seek his life, and David was in the wilderness of Zif, in the copse.

וַיַּרְא דָּוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ, וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה.

טו וַיַּרְא דָּוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה

Yehonatan son of Saul rose, and went to David, to the copse. Since Yehonatan maintained ties with David’s men, he knew the location of his friend’s hideout. He traveled there as the son of the king and as an ally, and he, Yehonatan, encouraged him, David, by the words of God.<footnote data-lang="eng" data-id="1038" data-num="388"/> Alternatively, the verse means that he encouraged him by assuring him that God was with him.<footnote data-lang="eng" data-id="1039" data-num="389"/>

וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה. הודות לקשריו של יהונתן עם אנשי דוד הוא ידע היכן דוד מסתתר. הוא בא לשם כבן המלך וכבעל ברית, וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים.

טז וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים

He said to him: Do not fear, as the hand of Saul my father will not find you. Saul will never manage to capture you. Ultimately, you will reign over Israel, in accordance with God’s promise, and I, your dear friend, will be your viceroy, and Saul my father knows in his heart that it is so too, even if he will not admit it publicly. This is why he is so angry and pursues you.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַל תִּירָא, כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי. הוא לא יצליח לתפוס אותך. ובסופו של דבר, אַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל כדבר אלוקים, וְאָנֹכִי, ידידך הטוב אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה, שני למלך. וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ בלבו כֵּן, למרות שאין הוא אומר זאת. לכן הוא כועס כל כך ורודף אותך.

יז וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי ואַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן

The two of them again established a mutual covenant before the Lord, to maintain the agreements, obligations, and ties of affection between them. David stayed in the copse, and Yehonatan went to his home.

וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם שוב בְּרִית לִפְנֵי ה' זה עם זה, לשמור את ההסכמים, את ההתחייבויות ואת החיבה שביניהם. וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה, וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ.

יח וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ

Some speculate that this is referring to Mount Hetzron, located on the ancient route linking the south of Mount Hebron to the shore of the Dead Sea. This suggestion is based on the meaning of the word Hakhila, from ḥakhlili, reddish (see Genesis 49:12), which is the color of the rocks in the Hetzron mountain range.

The hill of Hakhila

יש משערים כי היא הר חצרון, החולש על תוואי הדרך הקדומה שקישרה את דרום הר חברון עם חוף ים המלח. הזיהוי מסתמך על פירוש השם מלשון חכלילי, אדמדם, שהוא צבעם של סלעי הגיר ברכס חצרון.

גִּבְעַת הַחֲכִילָה

The Zifites, who lived in that wilderness, went up to Saul to Giva, Givat Shaul, saying: Truly, David is hiding among us in the citadels in the copse, on the hill of Hakhila<notes|b1/> that is to the south of the wasteland,<notes|b1/> a desert region which lacks all vegetation.

וַיַּעֲלוּ זִפִים, אנשי העיר זיף שבאותו מדבר אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה, לגבעת שאול, לֵאמֹר: הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין, מדרום הַיְשִׁימוֹן, אזור מדברי שאין בו כל צמחייה.

יט וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן

Now, according to all your heart’s desire to go forth to us, king, go forth, and it is an obligation for us<footnote data-lang="eng" data-id="1040" data-num="390"/> to deliver him into the king’s hand.

וְעַתָּה לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ, ככל שתרצה, הַמֶּלֶךְ, לָרֶדֶת אלינו – רֵד, וְלָנוּ, ועלינו מוטלת ההתחייבות<footnote data-lang="heb" data-id="1138" data-num="9"/> להַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

כ וְעַתָּה לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת רֵד וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ

This unusual formulation is reflective of Saul’s complex state of mind. As the king of Israel, he had a strong military at his disposal, as well as other means of trapping David. Nevertheless, he was elated to meet a few souls from a remote town in the South who were willing to help him capture David. In his unshakable desire to pursue David, when he heard this offer of assistance, he thanked them sincerely as though they were the only ones who had mercy on him.

Blessed are you to the Lord, as you have had compassion upon me

ביטוי מוזר זה מצביע על מצבו המורכב של שאול. בהיותו מלך ישראל עמדו לרשותו צבא ואמצעים רבים נוספים, ובכל זאת הוא היה מאושר לפגוש אנשים שהגיעו אליו מעיירה נידחת בנגב וסיפרו לו על נכונותם לסייע בהסגרת דוד. בשל תחושת הרדיפה שהשתלטה עליו, כששמע את הצעת העזרה שלהם, הודה להם מקרב לב על רחמיהם עליו.

ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי

Saul said: Blessed are you to the Lord, as you have had compassion upon me.<notes|d1/>

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי.

כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי

Please go, prepare further, and know and see his location where he sets foot, and clarify who has seen him there; it is not enough for me to have information on his general whereabouts, as one of my men<footnote data-lang="eng" data-id="1041" data-num="391"/> said to me: He acts with cunning. When David might appear to be in one place, he has sneakily already moved elsewhere.

לְכוּ נָא הָכִינוּ, התכוננו עוֹד, וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ בו. בררו מִי רָאָהוּ שָׁם. אין די בידיעה הכללית על האזור שבו הוא נמצא, כִּי אָמַר אמרו<footnote data-lang="heb" data-id="1139" data-num="10"/> אֵלַי שעָרוֹם יַעְרִם הוּא. אפשר שלמראית עין הוא נמצא במקום אחד, אך בשל תחבולותיו הוא כבר במקום אחר.

כב לְכוּ נָא הָכִינוּ עוֹד וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם כִּי אָמַר אֵלַי עָרוֹם יַעְרִם הוּא

See and know of all the hideouts where he would hide, and return to me with confirmation of his location, and I will go with you. It will be, if he is still in the land, I will search for him with you among all the thousands of Judah. The tribes were internally divided into thousands of tiny subunits and families.<footnote data-lang="eng" data-id="1042" data-num="392"/>

וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם, וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן, עם העובדות לאשורן, ואז – וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם. וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ עדיין בָאָרֶץ – וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ אִתכם בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה. השבטים היו מחולקים בחלוקה פורמלית פנימית לאלפים.<footnote data-lang="heb" data-id="1140" data-num="11"/>

כג וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה

They, the inhabitants of Zif, arose and they went to Zif before Saul. David and his men were already in the wilderness of Maon, in the Arava, which is also located to the south of the wasteland.<footnote data-lang="eng" data-id="1043" data-num="393"/>

וַיָּקוּמוּ אנשי זיף וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו כבר היו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה שגם הוא נמצא<footnote data-lang="heb" data-id="1141" data-num="12"/> אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן.

כד וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן

Saul and his men went to seek, to search. They told David of Saul’s approach, and he went down to the rock [hasela] located nearby; alternatively, hasela is the name of that place, called after a large rock that was located there,<footnote data-lang="eng" data-id="1044" data-num="394"/> and he, David, stayed in the wilderness of Maon. Saul heard, and he pursued David to the wilderness of Maon as well.

וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ, לחפש, וַיַגִּדוּ לְדָוִד על התקרבותו של שאול, וַיֵּרֶד אל הַסֶּלַע, שם מקום על שם סלע גדול שהיה בו,<footnote data-lang="heb" data-id="1142" data-num="13"/> וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן. וַיִּשְׁמַע זאת שָׁאוּל, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד גם למִדְבַּר מָעוֹן.

כה וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ וַיַגִּדוּ לְדָוִד וַיֵּרֶד הַסֶּלַע וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן

Saul was walking on this side of the mountain, and David and his men on that side of the mountain, in close proximity to one another, and David was making haste to go away as quickly as possible from Saul, but Saul and his men were surrounding David and his men to capture them.

וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה. הם היו קרובים מאוד זה לזה. וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת, לברוח ככל יכולתו מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים, סובבים מכל צד אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם.

כו וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם

But a messenger came to Saul, saying: Hurry and go, as the Philistines have invaded the land.

וּמַלְאָךְ, שליח בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: מַהֲרָה וְלֵכָה, בוא במהירות, כִּי פָשְׁטוּ, פלשו הפְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ.

כז וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ

Identified as Mount Holed, a prominent incline that contains hard chalk on the route between Mount Hetzron, or the hill of Hakhila, and Ein Gedi. The two sides of this mountain are like vertical cliffs, with steep slopes. Its name corresponds to its smooth [ḥalak] shape, as well as to the nature of the events described here.

Sela HaMahlekot

מזוהה עם הר חולד, הר בולט הבנוי סלעי קִרטון קשים, על הדרך בין הר חצרון (גבעת החכילה) לבין עין גדי. גב ההר ארוך וחד, ומשני צדיו מדרונות תלולים. שמו הולם את צורתו וגם את טיבה של ההתרחשות.

סֶלַע הַמַּחְלְקֹת

Saul returned from his private mission of pursuing David, and he went toward the Philistines; therefore they called that place Sela HaMahlekot,<notes|b1/> the rock around which the two camps separated [hitḥalku].<footnote data-lang="eng" data-id="1045" data-num="395"/>

וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף את רדיפתו האישית אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקֹת, הסלע שבשני צדדיו התחלקו שני המחנות.<footnote data-lang="heb" data-id="1143" data-num="14"/>

כח וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקֹת

David went up from there and resided in the citadels of Ein Gedi.

וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם, וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת שליד עֵין גֶּדִי.

כט וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי

They told David, saying: Behold, the Philistines are fighting against Ke’ila, a city in the portion of Judah, and they are plundering the threshing floors. This was not an actual war, but the invasion of a single Philistine battalion in order to plunder Israel. Apparently, there was not much propert