חזור
א כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה — חֲמִשִּׁים, וּכְבָר נִמְנוּ.
ביאור
הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה חֲמִשִּׁים וּכְבָר נִמְנוּ המומים שפוסלים את הכהנים מלעבוד במקדש ואת הבהמה מלהיות קרבן (הלכות ביאת מקדש פרק ז).
פסקים ושיטות
ערוה"ש העתיד קדשים סי' נב.
כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין וכו'
למומים אלו משמעות מעשית גם בזמן הזה בנוגע להיתר אכילה של בכור שאין לאכלו כל עוד הוא לא נעשה בעל מום (ראה טור ושו"ע יו"ד שט).
ב וְיֵשׁ מוּמִין אֲחֵרִים מְיֻחָדִין בַּבְּהֵמָה וְאֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּאָדָם, וּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים הֵן, וְזֶה הוּא פְּרָטָן: א) אִם הָיָה גַּלְגַּל עֵינָהּ עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם. ב) עֵינָהּ אַחַת גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל, וְהַשְּׁנִיָּה קְטַנָּה כְּשֶׁל אַוָּז. אֲבָל אִם הָיְתָה אֹזֶן גְּדוֹלָה וְאֹזֶן קְטַנָּה, אֲפִלּוּ קְטַנָּה עַד כְּפוֹל — כָּשֵׁר. ג) אִם יֵשׁ בְּלֹבֶן עֵינָהּ יַבֹּלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר. ד) אִם נִקַּב הָעוֹר שֶׁבֵּין שְׁנֵי חֳטָמֶיהָ בְּמָקוֹם הַנִּרְאֶה. ה) פִּיהָ דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר, פָּרוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְחֻדָּד כְּשַׁפּוּד.
ביאור
וְיֵשׁ מוּמִין אֲחֵרִים מְיֻחָדִין בַּבְּהֵמָה וְאֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּאָדָם מומים באיברים המיוחדים לבהמה או מומים המצויים בבהמה ואינם מצויים בבני אדם (ריק"ו, רדב"ז, לח"מ).
גַּלְגַּל עֵינָהּ עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם שלא כבהמה שגלגל עינה משוך.
כְּפוֹל בגודל גרגיר של פול.
נִקַּב הָעוֹר שֶׁבֵּין שְׁנֵי חֳטָמֶיהָ בְּמָקוֹם הַנִּרְאֶה קרוב לחורי הנחיריים במקום גלוי שניתן לראותו. ואם היה בפנים במקור נסתר, אינו מום (פה"מ בכורות ו,ד).
פָּרוּס השפה העליונה פרוסה על התחתונה ובולטת החוצה (רש"י בכורות מ,א), ויש מפרשים שהשפה עקומה כלפי מעלה (רבנו גרשום שם).
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְחֻדָּד כְּשַׁפּוּד שכן אצל החזיר החלק העליון של פיו נעשה צר ומחודד כשיפוד, אך כאן נחשב למום גם ללא זה.
פסקים ושיטות
מְיֻחָדִין בַּבְּהֵמָה וְאֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּאָדָם
יש שדייקו מכאן שאם יארע שיהיה לאדם אחד ממומים אלו, יהיה פסול (ריק"ו).
גַּלְגַּל עֵינָהּ עָגֹל כְּשֶׁל אָדָם
לדעת רבנו גרשום (בכורות מ,א), הרא"ש (בכורות ו,ד) והטור (יו"ד שט) מדובר על מקרה שבו הלבן שבעין עגול, אבל אם השחור עגול אינו מום, וכן דעת רש"י (שם) לפי חלק מהגרסאות. ולדעת רש"י לפי גרסת הכס"מ וריק"ו מדובר על מקרה שבו השחור שבעין עגול, ובמקרה שבו הלבן שבעין עגול, אינו מום.
עֵינָהּ אַחַת גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל וְהַשְּׁנִיָּה קְטַנָּה כְּשֶׁל אַוָּז
אבל אם שתיהן גדולות או קטנות אינו פוסל את הבהמה (רא"ש בכורות ו,ו וטור יו"ד שט). ואם עין אחת גדולה או קטנה והשנייה בגודל הרגיל שלה, יש מכשירים (ליקו"ה בכורות מ,א, ערוה"ש נב,ד, ורע"א משנה בכורות ו,י), ויש פוסלים (תפא"י שם).
אֲבָל אִם הָיְתָה אֹזֶן גְּדוֹלָה וְאֹזֶן קְטַנָּה אֲפִלּוּ קְטַנָּה עַד כְּפוֹל כָּשֵׁר
ולדעת רש"י (בכורות מ,ב ועוד ראשונים) דין זה מתייחס לביצי האשכים שאם האחת גדולה והשנייה קטנה כפול כשר, אבל באוזניים אחת גדולה ואחת קטנה, פסול.
אִם יֵשׁ בְּלֹבֶן עֵינָהּ יַבֹּלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר
לדעת הרמב"ם אם ביבלת יש שער היא פוסלת אפילו בלבן, ואם אין בה שער אין להקריבה למרות שאינו מום כיוון שאינו מן המובחר (לקמן ה"ח). ולדעת רש"י (בכורות מ,ב) יבלת בלבן אינה מן המובחר אם יש בה שער, ואם אין בה שער כשרה להקרבה לגמרי, ואילו לדעת תוספות (שם) יבלת בלבן כשרה לכתחילה בכל מקרה. ויבלת בשחור לדעת רש"י (שם) והראב"ד (הלכות ביאת מקדש ז,ה) נחשבת מום גם אם אין בה שער (ונראה שכך גם סובר הרמב"ם – כס"מ, רדב"ז). ולדעת תוספות (שם) אם יש יבלת בשחור עם שער נחשב מום ואם אין בה שער אינה מן המובחר.
אִם נִקַּב הָעוֹר שֶׁבֵּין שְׁנֵי חֳטָמֶיהָ בְּמָקוֹם הַנִּרְאֶה
וכן כתב רבנו גרשום (בכורות לט,א). ולדעת רש"י (שם) במקרה זה כשר, ואילו הנקב הפוסל כאשר הוא נמצא באחד המחיצות החיצוניות של האף.
שדרג לחשבון פרימיום כדי לגשת לספריית שטיינזלץ המלאה ועוד.