Oaths 11

חזור

הלכות שבועות

פרק יא

כְּשֵׁם שֶׁשְּׁבוּעַת שָׁוְא וָשֶׁקֶר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, כָּךְ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁיִּשָּׁבַע מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין בַּשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ״ (דברים ו,יג; י,כ) — זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁהַשְּׁבוּעָה בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ מִדַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה הִיא, וְהִדּוּר וְקִדּוּשׁ גָּדוֹל הוּא לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ.

וְאָסוּר לְהִשָּׁבַע בְּדָבָר אַחֵר עִם שְׁמוֹ. וְכָל הַמְשַׁתֵּף דָּבָר אַחֵר עִם שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבוּעָה — נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם, שֶׁאֵין שָׁם מִי שֶׁרָאוּי לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד שֶׁנִּשְׁבָּעִין בִּשְׁמוֹ אֶלָּא הָאֶחָד בָּרוּךְ הוּא.

וּמֻתָּר לְאָדָם לְהִשָּׁבַע עַל הַמִּצְוָה לַעֲשׂוֹתָהּ כְּדֵי לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ (תהלים קיט,קו).

שְׁבוּעָה זוֹ שֶׁמַּשְׁבִּיעִין הַדַּיָּנִין לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה, הִיא הַנִּקְרֵאת שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, בֵּין שֶׁהָיָה חַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ מִן הַתּוֹרָה בֵּין שֶׁהָיָה חַיָּב בָּהּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

שְׁלֹשָׁה מִינֵי שְׁבוּעוֹת הֵן שֶׁחַיָּבִין בָּהֶן מִן הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן: מִי שֶׁטְּעָנוֹ חֲבֵרוֹ מִטַּלְטְלִין וְהוֹדָה בְּמִקְצָתָן וְכָפַר בְּמִקְצָתָן, וּמִי שֶׁכָּפַר בְּכָל הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁטְּעָנוֹ וְעֵד אֶחָד מֵעִיד עָלָיו וּמַכְחִישׁוֹ — הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת עַל יְדֵי טַעֲנַת וַדַּאי וּכְפִירָה.

וְכֵן שׁוֹמֵר שֶׁטָּעַן שֶׁאָבַד דָּבָר שֶׁהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ אוֹ נִגְנַב אוֹ מֵת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה — הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע מִסָּפֵק, שֶׁאֵין בַּעַל הַפִּקָּדוֹן יוֹדֵעַ אִם אֱמֶת טָעַן זֶה הַשּׁוֹמֵר אוֹ שֶׁקֶר הוּא, וְהוּא נִשְׁבָּע מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁבֻעַת יי תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם״ (שמות כב,י).

כָּל שְׁבוּעָה שֶׁמַּשְׁבִּיעִין הַדַּיָּנִין אוֹתָהּ חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה מִינֵי שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ — הֲרֵי הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְגַם הִיא נִקְרֵאת שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין. וְגַם שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ שֶׁל דִּבְרֵיהֶן שְׁנֵי מִינֵי שְׁבוּעוֹת הֵן: יֵשׁ מֵהֶן שְׁבוּעוֹת עַל יְדֵי טַעֲנַת וַדַּאי וּכְפִירָה, כְּגוֹן שְׁבוּעַת שָׂכִיר וּפוֹגֵם שְׁטָרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְיֵשׁ מֵהֶן שְׁבוּעוֹת בְּטַעֲנַת סָפֵק, כְּגוֹן שְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּבְדִינֵי מָמוֹנוֹת יִתְבָּאֵר חִיּוּב כָּל אַחַת וְאַחַת מֵאֵלּוּ הַשְּׁבוּעוֹת וְדִינֵיהֶן.

יֵשׁ שָׁם שְׁבוּעָה אַחֶרֶת, וְהִיא תַּקָּנַת חַכְמֵי תַּלְמוּד, וְהִיא הַנִּקְרֵאת שְׁבוּעַת הֶסֵּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁבֵּית דִּין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ הַיּוֹם, אֵינָהּ נִקְרֵאת שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין.

שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁל תּוֹרָה אוֹ שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, בֵּין עַל טַעֲנַת וַדַּאי בֵּין עַל טַעֲנַת סָפֵק, כָּךְ הִיא: הַנִּשְׁבָּע אוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְהוּא עוֹמֵד, וְנִשְׁבָּע בַּשֵּׁם אוֹ בְּכִנּוּי, בִּשְׁבוּעָה אוֹ בְּאָלָה, מִפִּיו אוֹ מִפִּי הַדַּיָּנִין. וְהוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁאֵין מַשְׁבִּיעִין שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

כֵּיצַד מִפִּיו? כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: ״הֲרֵינִי נִשְׁבָּע בַּיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ אוֹ ״הֲרֵינִי נִשְׁבָּע בְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן״ אוֹ ״בְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ רַחוּם״, ״שֶׁאֵין אֲנִי חַיָּב לָזֶה כְּלוּם״. וְכֵן אִם אָמַר: ״הֲרֵי הוּא אָרוּר לַיי״ אוֹ ״אָרוּר לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן״, ״אִם יֵשׁ לָזֶה אֶצְלוֹ כְּלוּם״.

וְכֵיצַד מִפִּי הַדַּיָּנִין? כְּגוֹן שֶׁאָמְרוּ לוֹ: ״מַשְׁבִּיעִין אָנוּ אוֹתְךָ בַּיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ אוֹ ״בְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן״, ״שֶׁאֵין לָזֶה בְּיָדְךָ כְּלוּם״, וְהוּא עוֹנֶה אָמֵן, אוֹ שֶׁאָמְרוּ: ״הֲרֵי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי אָרוּר לַיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״ אוֹ ״לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן״, ״אִם יֵשׁ לִפְלוֹנִי אֶצְלוֹ מָמוֹן וְלֹא יוֹדֶה לוֹ״, וְהוּא עוֹנֶה אָמֵן — זוֹ הִיא שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין.

הַדַּיָּנִין שֶׁהִשְׁבִּיעוּ בְּלֹא נְקִיטַת חֵפֶץ בְּיָדוֹ — הֲרֵי אֵלּוּ טוֹעִים, וְחוֹזֵר וְנִשְׁבָּע וְסֵפֶר תּוֹרָה בְּיָדוֹ. וְאִם אָחַז תְּפִלִּין בְּיָדוֹ וְהִשְׁבִּיעוּהוּ — אֵינוֹ חוֹזֵר וְנִשְׁבָּע, שֶׁהֲרֵי אָחַז תּוֹרָה בְּיָדוֹ, וּכְמוֹ סֵפֶר הֵן. הִשְׁבִּיעוּהוּ מִיּוֹשֵׁב — אֵינוֹ חוֹזֵר וְנִשְׁבָּע.

תַּלְמִיד חֲכָמִים — לְכַתְּחִלָּה מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ וְהוּא יוֹשֵׁב וּתְפִלִּין בְּיָדוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל סֵפֶר תּוֹרָה, אֶלָּא תְּפִלִּין בְּכַפּוֹ חֵפֶץ הִיא, וְנִשְׁבָּע בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

אֵין בֵּין שְׁבוּעַת הֶסֵּת לִשְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין אֶלָּא נְקִיטַת חֵפֶץ, שֶׁאֵין הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת אוֹחֵז סֵפֶר תּוֹרָה, אֲבָל מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בַּשֵּׁם אוֹ בְּכִנּוּי, בִּשְׁבוּעָה אוֹ בְּאָלָה, מִפִּיו אוֹ מִפִּי בֵּית דִּין, כְּמוֹ שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין. וּכְבָר נָהֲגוּ הַכֹּל לִהְיוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּיַד חַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹ שְׁאָר הָעָם בְּעֵת שֶׁמַּשְׁבִּיעִין שְׁבוּעַת הֶסֵּת, כְּדֵי לְאַיֵּם עָלָיו.

הַדַּיָּנִין שֶׁהִשְׁבִּיעוּ אֶת הַנִּשְׁבָּע בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁמַּכִּירָהּ — הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ, וְכֵן הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים. אֲבָל רַבּוֹתַי הוֹרוּ שֶׁאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְאֵין רָאוּי לִסְמֹךְ עַל הוֹרָאָה זוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּהֲגוּ כָּל בָּתֵּי דִּינִין לְהַשְׁבִּיעַ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ אֶת הַנִּשְׁבָּע עַד שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר לְשׁוֹן הַשְּׁבוּעָה, שֶׁשְּׁבוּעַת הַדַּיָּנִין הִיא שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן בְּעַצְמָהּ. וְאַף שְׁבוּעַת הֶסֵּת נָהֲגוּ כָּל הָעָם לְהַשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

כָּל מִי שֶׁיִּתְחַיֵּב שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין שֶׁהִיא עַל יְדֵי טַעֲנַת וַדַּאי וּכְפִירָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה מִן הַתּוֹרָה בֵּין שֶׁהָיְתָה מִדִּבְרֵיהֶם — מְאַיְּמִין עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכָל מִי שֶׁיִּתְחַיֵּב בָּהּ בְּטַעֲנַת סָפֵק, בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵיהֶן — אֵינוֹ צָרִיךְ אִיּוּם.

וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל הַנִּשְׁבָּע? אוֹמְרִין לוֹ: 'הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״ (שמות כ,ו; דברים ה,י). וְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן: ״נַקֵּה״ (שמות לד,ז; במדבר יד,יח), וְכָאן נֶאֱמַר: ״לֹא יְנַקֶּה״ (שם). כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁמְּחַפִּין עָלָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא גּוֹרֵם לְהִפָּרַע מִכָּל שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה בָּזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף״ וכו׳ (הושע ד,ב), וְכָתוּב אַחֲרָיו: ״עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ״ (שם ד,ג).

כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה תּוֹלִין לוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת, וְכָאן מִיָּד נִפְרָעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם יי צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר״ (זכריה ה,ד): ״הוֹצֵאתִיהָ״ — מִיָּד. ״וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב״ — זֶה גּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וְאֵין לוֹ מָמוֹן עַל חֲבֵרוֹ, וְטוֹעֲנוֹ בְּחִנָּם וּמַשְׁבִּיעוֹ. ״וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר״ — כְּמַשְׁמָעוֹ. ״וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו״ (שם) — דְּבָרִים שֶׁאֵין אֵשׁ וּמַיִם מְכַלִּין אוֹתָן, שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מְכַלָּה אוֹתָן׳.

וְעִנְיַן הָאִיּוּם הַזֶּה כֻּלּוֹ — בְּלָשׁוֹן שֶׁהֵן מַכִּירִין אוֹמְרִין לָהֶן, כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ בַּדְּבָרִים, וְיַחֲזֹר הַחוֹטֵא לַמּוּטָב.

אָמַר: ״אֵינִי נִשְׁבָּע״ — פּוֹטְרִין אוֹתוֹ, וְנוֹתֵן מַה שֶּׁטְּעָנוֹ חֲבֵרוֹ. וְכֵן אִם אָמַר הַטּוֹעֵן: ״אֵינִי מַשְׁבִּיעוֹ״, וּפְטָרוֹ — הוֹלְכִין לָהֶן.

אָמַר: ״הֲרֵינִי נִשְׁבָּע״, וַחֲבֵרוֹ תּוֹבְעוֹ — הָעוֹמְדִין שָׁם אוֹמְרִין זֶה לָזֶה: ״סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה״ (במדבר טז,כו), וְאוֹמְרִין לוֹ: ״לֹא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּנוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין״.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְאַיְּמִין אִיּוּם זֶה בִּשְׁבוּעַת טַעֲנַת סָפֵק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא בִּשְׁבוּעַת הֶסֵּת — צְרִיכִין הַדַּיָּנִין לִפְצֹר בְּבַעֲלֵי דִּינִין, אוּלַי יַחְזְרוּ בָּהֶם, עַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שָׁם שְׁבוּעָה כְּלָל.

דָּבָר בָּרוּר וְגָלוּי שֶׁכָּל הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין אוֹ שְׁבוּעַת הֶסֵּת בְּשֶׁקֶר, שֶׁהוּא חַיָּב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, שֶׁכְּבָר נִתְבָּאֲרוּ מִשְׁפָּטֶיהָ, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵזִיד, וְנִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע עָלָיו בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ, שֶׁהוּא רְבִיעַ הַקֶּרֶן, עַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא וְחֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה, וּמֵבִיא קָרְבַּן אָשָׁם אִם יֵשׁ שָׁם בַּיִת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.