 מנישואין של כהן עם אחת מהנשים האסורות לכהונה (לפירוטן ראה לעיל יז,א).

שֶׁנּוֹלְדָה מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה

ביאור

 והיא אסורה מעתה לכהן אף באיסור חללה (ראה לעיל יז,י). 

אַחַת מִן הַנָּשִׁים... נִתְחַלְּלָה

 שאין קדושת הכהונה פוקעת ממנו (ראה הלכות ביאת מקדש ו,ט). 

אֲבָל הַכֹּהֵן עַצְמוֹ שֶׁעָבַר הָעֲבֵרָה לֹא נִתְחַלֵּל

פסקים ושיטות

לעניין זה שאין משפחתו מיוחסת, וראוי להרחיק ממנו, ולא שהוא פגום לכהונה (ב"ש; וראה שו"ת אגרות משה אה"ע ד,יד שבמקרים רבים אפשר להקל בהרחקה זו).  

חוּץ מִן הַנִּדָּה שֶׁהַבֵּן מִמֶּנָּה פָּגוּם

א אֵי זוֹ הִיא חֲלָלָה? זוֹ שֶׁנּוֹלְדָה מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה. וְכֵן אַחַת מִן הַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת לִכְהֻנָּה שֶׁנִּבְעֲלָה לְכֹהֵן — נִתְחַלְּלָה. אֲבָל הַכֹּהֵן עַצְמוֹ שֶׁעָבַר הָעֲבֵרָה — לֹא נִתְחַלֵּל.

ככל ביאה הפוסלת בכהנים (לעיל יח,ו). 

בֵּין שֶׁנִּבְעֲלָה בְּאֹנֶס וכו'

ב בֵּין שֶׁנִּבְעֲלָה בְּאֹנֶס בֵּין שֶׁנִּבְעֲלָה בִּשְׁגָגָה, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, מִשֶּׁהֶעֱרָה בָּהּ — נִתְחַלְּלָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּהֵן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה, וְתִהְיֶה זוֹ הָאֲסוּרָה לוֹ בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וָמַעְלָה.

עַל הַגְּרוּשָׁה אוֹ עַל הַזּוֹנָה

 האסורה לכהן גדול בלבד (לעיל יז,ג). 

אוֹ עַל הָאַלְמָנָה

שמתחללת רק אם נישאה לו (ראה לעיל יז,טו), משום שאיסורה נלמד מן המצווה “והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא,יג), ואם עבר עליו חיללה.

שֶׁנָּשָׂא בְּעוּלָה וּבָא עָלֶיהָ

שנולד מנישואי כהן עם אישה האסורה לו.

הַוָּלָד חָלָל

כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ וכו'

 מפני שעדיין לא נבעלה, כדלעיל. 

לֹא נִתְחַלְּלָה

 שכך מניחים בכל מקרה (הלכות אישות יא,א-ב). 

שֶׁכָּל נְשׂוּאָה בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה

שו"ע אה"ע ד,יט, אה"ע ז,יז. 

גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל וכו'

והשו"ע כתב שהוולד פגום לכהונה. וכתבו האחרונים, שאם נישאת לכהן לא תצא.

גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר

וְהַמַּמְזֵר הַבָּא עַל הַגּוֹיָה וכו'

ג כֵּיצַד? כֹּהֵן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל הַגְּרוּשָׁה אוֹ עַל הַזּוֹנָה, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן אוֹ עַל הָאַלְמָנָה אוֹ שֶׁנָּשָׂא בְּעוּלָה וּבָא עָלֶיהָ — הֲרֵי אֵלּוּ נִתְחַלְּלוּ לְעוֹלָם. וְאִם הוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, בֵּין זֶה שֶׁחִלְּלָהּ בֵּין כֹּהֵן אַחֵר — הַוָּלָד חָלָל. אֲבָל כֹּהֵן שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין — לֹא נִתְחַלְּלָה. וְאִם נִשֵּׂאת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה — נִתְחַלְּלָה, שֶׁכָּל נְשׂוּאָה בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצֵאת בְּתוּלָה.

שעברו שישה חודשים מזמן שנעשתה נערה (לעיל יז,יג).

בּוֹגֶרֶת

 שאבדו בתוליה כתוצאה מחבלה, ולא עקב בעילה (לעיל יז,יד). 

מֻכַּת עֵץ

ואף מותר לו לקיימן (לעיל יז,טו).

 שֶׁנָּשָׂא בּוֹגֶרֶת אוֹ מֻכַּת עֵץ לֹא חִלְּלָהּ

שהבעולה אסורה לו בנישואין דווקא, כדלעיל בהלכה הקודמת. 

בָּעַל בְּעוּלָה בְּלֹא נִשּׂוּאִין לֹא חִלְּלָהּ

לְפִי דָּבָר זֶה הִתִּירוּ לַמַּמְזֵר וכו'

ד כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא בּוֹגֶרֶת אוֹ מֻכַּת עֵץ — לֹא חִלְּלָהּ. וְכֵן אִם בָּעַל בְּעוּלָה בְּלֹא נִשּׂוּאִין — לֹא חִלְּלָהּ.

האסורות באיסור כרת (לעיל ברשימת המצוות בראש חטיבת ההלכות, מצוות א-כב).

עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת

חוּץ מִנִּדָּה

 שאסורים לכל ישראל (לפירוטן ראה הלכות אישות א,ז).

מֵחַיָּבֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

 פעם נוספת, לאחר שעשאה זונה בביאה ראשונה. 

בִּיאָה שְׁנִיָּה

 מאותו הזמן ולהבא, וקודם לכך אינה חללה. 

נַעֲשֵׂית חֲלָלָה וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים

 יבמה הממתינה לייבום או חליצה מאחי בעלה, ואסורה להינשא לזר (הלכות ייבום וחליצה ב,יח), וכהן זר בא עליה. 

כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל זְקוּקָה לְיָבָם

ויש שכתבו להתיר את הוולד בשפחה, משום שהוא ממזר גמור (ח"מ).

לְפִיכָךְ אָסוּר בְּשִׁפְחָה

ה כֹּהֵן הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת חוּץ מִנִּדָּה, אוֹ עַל אַחַת מֵחַיָּבֵי לָאוִין הַשָּׁוִין בַּכֹּל — עָשָׂה אוֹתָהּ זוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. חָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה, בֵּין הוּא בֵּין כֹּהֵן אַחֵר — נַעֲשֵׂית חֲלָלָה, וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים. לְפִיכָךְ, כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל זְקוּקָה לְיָבָם וְנִתְעַבְּרָה מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה — הַוָּלָד כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה, וְנַעֲשֵׂית זוֹנָה. חָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּיאָה שְׁנִיָּה וְנִתְעַבְּרָה וְיָלְדָה — הִיא חֲלָלָה וּוְלָדָהּ חָלָל, לְפִי שֶׁהוּא מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה.

שאינן בנות ישראל (לעיל יח,א), ודינן כזונות האסורות לכהונה. 

הַגִּיֹּרֶת וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת

ומשום כך אין כאן דין חלל. ואינה נעשית זונה בביאה זו משום שמותרת להינשא לו (וראה לעיל יח,א). 

שֶׁאֵין אִסּוּר הַנִּדָּה מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים אֶלָּא שָׁוֶה בַּכֹּל

ו וְכֵן הַבָּא עַל הַגִּיֹּרֶת וְהַמְשֻׁחְרֶרֶת — חִלְּלָהּ, וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים. כֹּהֵן הַבָּא עַל הַנִּדָּה — הַוָּלָד כָּשֵׁר וְאֵינוֹ חָלָל, שֶׁאֵין אִסּוּר הַנִּדָּה מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים, אֶלָּא שָׁוֶה בַּכֹּל.

שהתעברה כשהייתה נשואה לו, וגירשה והחזירה. 

בֵּין מִמֶּנּוּ

 שהוולד לא נוצר בעברה, שהרי התעברה קודם שנישאו באיסור. 

לֹא בָּא מִטִּפַּת עֲבֵרָה

ז-ח

 השו"ע פסק שבן של גר וגיורת מותר בממזרת עד עשרה דורות, והביא דעת הרמב"ם שמותר עד שישתקע שם גרותו ממנו. 

עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע שֵׁם גַּיּוּתוֹ מִמֶּנּוּ וְלֹא יִוָּדַע שֶׁהוּא גֵּר

ז כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא גְּרוּשָׁה מְעֻבֶּרֶת, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵאַחֵר, וְיָלְדָה כְּשֶׁהִיא חֲלָלָה — הַוָּלָד כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי לֹא בָּא מִטִּפַּת עֲבֵרָה.

כְּבָר בֵּאַרְנוּ

 מגזרת חכמים, ולא מן התורה.

מִדִּבְרֵיהֶם

 ואין בו דין חללות. ואינה נעשית זונה בביאה זו, מכיוון שמדובר באיסור מדברי חכמים. 

אִסּוּר הַשָּׁוֶה בַּכֹּל וְאֵינוֹ מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים

ח כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַחֲלוּצָה אֲסוּרָה לְכֹהֵן מִדִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ כֹּהֵן שֶׁבָּעַל חֲלוּצָה — הֲרֵי זוֹ חֲלָלָה, וְזַרְעָהּ מִכֹּהֵן חֲלָלִים, וְהַכֹּל מִדִּבְרֵיהֶם. אֲבָל כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל אַחַת מִן הַשְּׁנִיּוֹת — הִיא כְּשֵׁרָה וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה כָּשֵׁר, שֶׁאִסּוּר הַשְּׁנִיּוֹת — אִסּוּר הַשָּׁוֶה בַּכֹּל, וְאֵינוֹ מְיֻחָד בַּכֹּהֲנִים.

 שספק אם הן בנות ישראל או נולדו גויות (ראה דוגמה לעיל יב,טו-טז). 

סְפֵק גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת

 שהיו קידושיה בספק והתגרשה, או שהתגרשה בספק.

סְפֵק גְּרוּשָׁה

שהתקדשה בספק, ומת בעלה (לעיל יז,יב). 

סְפֵק אַלְמָנָה

ט כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל סְפֵק זוֹנָה, כְּגוֹן סְפֵק גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת, אוֹ שֶׁבָּא עַל סְפֵק גְּרוּשָׁה, וְכֵן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל סְפֵק אַלְמָנָה — הֲרֵי זוֹ סְפֵק חֲלָלָה, וּוְלָדָהּ סְפֵק חָלָל.

הַחֲלָלִים שְׁלֹשָׁה

 שצריך להחמיר לכל צד, שמא הוא כהן ושמא הוא ישראל.

חֻמְרֵי כֹּהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרָאֵל

שאין עליו דין כהונה כלל.

הֲרֵי הוּא כְּזָר

 ובהמשך הפרשה מפורטים דיני הכהנים: איסור להיטמא למת, איסור לשאת זונה חללה וגרושה, ואכילת תרומה. 

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן

שאין בני אהרון מצווים בדין הכהונה, אם הופקעו מקדושת הכהונה. 

אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי אַהֲרֹן עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם

וּמַמְזֵר סָפֵק

 שו"ע אה"ע ד,טז, שם יז,נו. 

וּמַמְזֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים

 אבל אם זנתה תחת בעלה ואח"כ בא בעלה עליה אין הוולד ממזר כלל (רמ"א)

הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְנִשֵּׂאת

 וכן אם בא עליה השני אחר שגירשה הראשון, הוולד ממזר מדרבנן. ויש אומרים שאיננו ממזר כלל (שו"ע יז,נו-נז).

וּבָא בַּעְלָהּ עָלֶיהָ

 ואם בא עליה לאחר שגירשה השני נחלקו הראשונים אם הוולד ממזר או לא (ראה ח"מ וב"ש).

וְהִיא תַּחַת הַשֵּׁנִי

י נִמְצְאוּ הַחֲלָלִים שְׁלֹשָׁה: חָלָל מִן הַתּוֹרָה, וְחָלָל מִדִּבְרֵיהֶם, וּסְפֵק חָלָל. וְכָל סְפֵק חָלָל — נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי כֹּהֲנִים וְחֻמְרֵי יִשְׂרָאֵל: אֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה כְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים כַּכֹּהֵן, וְנוֹשֵׂא אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְכֹהֵן. וְאִם אָכַל אוֹ נִטְמָא אוֹ נָשָׂא גְּרוּשָׁה — מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהוּא הַדִּין לְחָלָל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. אֲבָל חָלָל שֶׁל תּוֹרָה הַוַּדַּאי — הֲרֵי הוּא כְּזָר, וְנוֹשֵׂא גְּרוּשָׁה וּמִטַּמֵּא לַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא כא,א) — אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּנֵי אַהֲרֹן, עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּכִהוּנָם.

אֲבָל הַכֹּהֶנֶת

 שאין עליהן כל הגבלה בנישואיהן. 

שֶׁלֹּא הֻזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִין

שרשאי לבוא על כל דרגות הייחוס. 

הַגֵּר מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וּמֻתָּר לִשָּׂא כֹּהֶנֶת

יא

יא כֹּהֵן זָכָר הוּא שֶׁאָסוּר לִשָּׂא חֲלָלָה וְזוֹנָה, וּלְפִיכָךְ אָסוּר בְּגִיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, שֶׁהִיא הַזּוֹנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל הַכֹּהֶנֶת מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא לְחָלָל וּלְגֵר וְלִמְשֻׁחְרָר, שֶׁלֹּא הֻזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לְהִנָּשֵׂא לִפְסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא כא,א), וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן. נִמְצָא הַגֵּר מֻתָּר לִשָּׂא מַמְזֶרֶת וּמֻתָּר לִשָּׂא כֹּהֶנֶת.

שֶׁנָּשְׂאוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ

 שדינה כגיורת (וראה לעיל טו,ח). 

הֲרֵי אוֹתָהּ הַבַּת אֲסוּרָה לְכֹהֵן

וְהוֹרָתָהּ

 בקדושת ישראל, לאחר שהתגיירו שני הוריה. 

בִּקְדֻשָּׁה

 שהיא כישראלית לכל דבר (ראה לעיל טו,ט). 

בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה לְכַתְּחִלָּה

יב

 ודווקא שיש לפחות ממזר אחד בעיר שיש לחוש שהוא בא עליה. וכן אם ידוע שזנתה עם כשר וגם רוב העיר כשרים — אין לחשוש שמא זנתה עם אחר, ואפשר להניח שהוולד הוא מן הכשר (ב"ש). 

הֲרֵי זֶה הַוָּלָד סְפֵק מַמְזֵר

יב גֵּרִים וּמְשֻׁחְרָרִים שֶׁנָּשְׂאוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ וְהוֹלִידוּ בַּת, אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה דּוֹרוֹת, הוֹאִיל וְלֹא נִתְעָרֵב בָּהֶן זֶרַע יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי אוֹתָהּ הַבַּת אֲסוּרָה לְכֹהֵן; וְאִם נִשֵּׂאת — לֹא תֵּצֵא, הוֹאִיל וְהוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה. אֲבָל גֵּר וּמְשֻׁחְרָר שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, אוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת — בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה לְכַתְּחִלָּה.

 שהוריו מצרים שהתגיירו. 

מִצְרִי שֵׁנִי

שהם אסורים לבוא בקהל (לעיל יב,יח-יט).

אַף עַל פִּי שֶׁבִּיאָתָן בַּעֲבֵרָה

 שאינן חללות כי לא נולדו מאיסור כהונה, וכן בת עמונית או גיורת מצרית בדור השלישי מותרות לבוא בקהל. 

בְּנוֹתֵיהֶם כְּשֵׁרוֹת

יג

יג גֵּר עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁבִּיאָתָן בַּעֲבֵרָה וַהֲרֵי נְשׁוֹתֵיהֶם זוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ — בְּנוֹתֵיהֶם כְּשֵׁרוֹת לִכְהֻנָּה לְכַתְּחִלָּה.

 שביוחסי ישראל הוולד הולך אחר הזכר (כדלקמן הל' טו-טז). 

זַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים

יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה הַוָּלָד כָּשֵׁר

יד

אינו נחשב לבנו לעניין ירושה, אלא אם כן האב מודה שזהו בנו (שו"ע). ואפילו הייתה מיוחדת לאיש זה, אינה נאמנת (רמ"א). 

וְאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לִהְיוֹת זֶה בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי

 ודווקא פנויה, אבל אשת איש שזנתה, אין חוששין לדבריה כלל, שתולים רוב הבעילות בבעל (רמ"א). 

שֶׁחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְיִהְיֶה הַבֵּן אָסוּר

יד חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְּשֵׁרָה — זַרְעוֹ מִמֶּנָּה חֲלָלִים, וְכֵן בֶּן בֶּן בְּנוֹ אֲפִלּוּ אַחַר אֶלֶף דּוֹר, שֶׁבֶּן הֶחָלָל הַזָּכָר — חָלָל הוּא לְעוֹלָם. וְאִם הָיְתָה בַּת — אֲסוּרָה לִכְהֻנָּה, שֶׁהֲרֵי הִיא חֲלָלָה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה — הַוָּלָד כָּשֵׁר. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה בַּת — תִּנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה.

מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה

 ומפסוק זה שנאמר לגבי המפקד של ישראל במדבר, לומדים שכל אחד מתייחס למשפחת אביו. 

שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם

בֵּית אָבִיו הִיא מִשְׁפַּחְתּוֹ

טו

 דווקא כשהוא בחזקת אביו, כגון זוג נשוי, אבל פנויה שטוענת שנתעברה מאדם מסוים, אינו נאמן לפסול את הבן ולומר שמממזר נתעברה (רמ"א). 

הָאָב שֶׁהֻחְזַק... נֶאֱמָן

אך אם הייתה לו קודם חזקת כשרות על פי האב אינו נאמן אחר כך לפסלו. אם אמר האב שהוא ממזר, ולאחר מכן חזר בו ונתן אמתלא לדבריו נאמן (רמ"א). 

בְּנִי זֶה מַמְזֵר הוּא נֶאֱמָן

טו כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה, וְהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר. לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וַחֲלָלִים מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה, וְהַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר א,יח) — בֵּית אָבִיו הִיא מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֵין בֵּית אִמּוֹ מִשְׁפַּחְתּוֹ.

 ואסור בממזרת (לעיל טו,ט), והבת מותרת לכהונה (לעיל הי"ב). 

הַבֵּן יִשְׂרְאֵלִי

טז

טז לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וַחֲלָלִים וְגֵרִים וּמְשֻׁחְרָרִין — מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָּזֶה. וְהַגֵּר וְהַמְשֻׁחְרָר שֶׁנָּשָׂא לְוִיָּה אוֹ יִשְׂרְאֵלִית אוֹ חֲלָלָה — הֲרֵי הַבֵּן יִשְׂרְאֵלִי. וְיִשְׂרְאֵלִי אוֹ לֵוִי אוֹ חָלָל שֶׁנָּשְׂאוּ גִּיֹּרֶת אוֹ מְשֻׁחְרֶרֶת — הַוָּלָד הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר.

וּמֻתָּר לִשָּׂא מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה

שֶׁמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ תָּמִיד

מַצָּה וּמְרִיבָה

וְעַז פָּנִים

 סימנים המעידים על פסול ייחוס.  

מִינֵי פַּסְלָנוּת הֵן

 מקלל אותם ואומר שהם פסולי ייחוס. 

כָּל הַפּוֹסֵל אֶת אֲחֵרִים

שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶץ

הפסולים לבוא בקהל (ראה לעיל יב,כב-כד).

שֶׁמָּא גִּבְעוֹנִי הוּא

 שהם חסרים את התכונות הטובות של בני ישראל (ראה גם הלכות תשובה ב,י). 

וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה

 שביקשו להרוג אותם כנקמה על כך ששאול הרג בגבעונים (ראה שמואל ב כא,א-יד). 

וְלֹא רִחֲמוּ בְּנֵי שָׁאוּל

 שבני ישראל כרתו ברית עם הגבעונים, והגנו עליהם אף לאחר שנתגלתה תרמיתם (ראה יהושע פרק ט). 

וְהֵם עָשׂוּ עִמָּהֶם חֶסֶד וְהֶחֱיוּם בַּתְּחִלָּה

יז

יז כָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת, וּמֻתָּר לִשָּׂא מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם רָאִיתָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת שֶׁמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ תָּמִיד, אוֹ רָאִיתָה מִשְׁפָּחָה שֶׁהִיא בַּעֲלַת מַצָּה וּמְרִיבָה תָּמִיד, אוֹ רָאִיתָה אִישׁ שֶׁהוּא מַרְבֶּה מְרִיבָה עִם הַכֹּל וְעַז פָּנִים בְּיוֹתֵר — חוֹשְׁשִׁין לָהֶן, וְרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶן, שֶׁאֵלּוּ מִינֵי פַּסְלָנוּת הֵן. וְכֵן כָּל הַפּוֹסֵל אֶת אֲחֵרִים תָּמִיד, כְּגוֹן שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶץ בְּמִשְׁפָּחוֹת אוֹ בִּיחִידִין וְאוֹמֵר עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן מַמְזֵרִין — חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא מַמְזֵר הוּא. וְאִם אָמַר עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן עֲבָדִים — חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא עֶבֶד הוּא; שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל — בְּמוּמוֹ הוּא פּוֹסֵל. וְכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים וְאַכְזָרִיּוּת, וְשׂונֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת וְאֵינוֹ גּוֹמֵל לָהֶם חֶסֶד — חוֹשְׁשִׁין לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁמָּא גִּבְעוֹנִי הוּא; שֶׁסִּימָנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה — בַּיְשָׁנִים, רַחֲמָנִים, גּוֹמְלֵי חֲסָדִים. וּבַגִּבְעוֹנִים הוּא אוֹמֵר: “וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (שמואל ב כא,ב), לְפִי שֶׁהֵעֵזּוּ אֶת פְּנֵיהֶם וְלֹא נִתְפַּיְּסוּ, וְלֹא רִחֲמוּ בְּנֵי שָׁאוּל, וְלֹא זָכְרוּ לְיִשְׂרָאֵל חֶסֶד לִמְחֹל לִבְנֵי מַלְכָּם, וְהֵם עָשׂוּ עִמָּהֶם חֶסֶד וְהֶחֱיוּם בַּתְּחִלָּה.

יצא עליה שם שהיא פסולה. 

שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר

 ואין לשאת מהן לכתחילה בלא בדיקה.

הֲרֵי זוֹ סָפֵק

 ארבע קבוצות של אמהות, שהן שמונה נשים. 

אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה

יח

 האחרונים הביאו את שיטת הרא"ש החולק ופוסק שהוולד כשר (ח"מ, ב"ש). ובמקרה שידוע שבא עליה הארוס ולא יצא קול שזנתה מאחרים, הוולד כשר (רמ"א). 

הֲרֵי זֶה סְפֵק מַמְזֵר

יח מִשְׁפָּחָה שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר, וְהוּא שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן חָלָל אוֹ מַמְזֵר אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עַבְדוּת — הֲרֵי זוֹ סָפֵק. וְאִם מִשְׁפַּחַת כֹּהֲנִים הִיא — לֹא יִשָּׂא מִמֶּנָּה אִשָּׁה עַד שֶׁיִּבְדֹּק עָלֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמוֹנֶה: אִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ, וְאֵם אֵם אֲבִי אִמָּהּ. וְכֵן הוּא בּוֹדֵק עַל אֵם אָבִיהָ, וְאֵם אֵם אָבִיהָ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ, וְאֵם אֵם אֲבִי אָבִיהָ.

לִבְדֹּק זוּג אֶחָד

 הסיכוי שיתערב בהם פסול גדול יותר, שהכהנים מקפידים על ייחוסם מאוד. 

שֶׁהָעֵרוּב בִּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים יָתֵר מִן הַכֹּהֲנִים

אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת וכו'

וארוסה שאומרת שבנה ממזר, והארוס מכחישה, יש אומרים שהבן ספק ממזר, ויש אומרים שהבעל נאמן וכשר (רמ"א). 

אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְפָסְלוֹ

כתב השו"ע שהוא ממזר ודאי, והב"ש כתב שלשיטת הרמב"ם הבן הוא ספק ממזר, שמא מכותי נתעברה. 

אָמַר הָאָב אֵינוֹ בְּנוֹ... בְּחֶזְקַת מַמְזֵר

וְאֵין הָעֻבָּר מִשְׁתַּהֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ וכו'

 ולכן אם ילדה לאחר שנים עשר חודש מאז שהלך הבעל ממנה, הוולד ממזר. ויש מי שאומר שאינו בחזקת ממזר, שהרי אפשר שבא הבעל בצנעה ובעל. וכיון שיש מחלוקת בדבר הרי הוא ספק ממזר (שו"ע). ואם ילדה בתוך שנים עשר חודש ודאי שאין לחוש והוולד כשר, אלא אם כן ראינו בה דבר מכוער שאז לא אומרים ששהה כל כך (רמ"א). והאחרונים מביאים דעת הסוברים שהעובר אינו משתהה יותר מתשעה חודשים (ראה ח"מ, ב"ש). וכתבו האחרונים שבימינו מצוי שאישה יולדת בחודש עשירי, ואין לחשוש אפילו אם ראו בה דבר מכוער, והכול לפי העניין (ח"מ). 

וְאֵין הָעֻבָּר מִשְׁתַּהֶה... יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ

יט וְאִם הָיְתָה מִשְׁפָּחָה זוֹ שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר יִשְׂרְאֵלִים אוֹ לְוִיִּם — מוֹסִיף לִבְדֹּק זוּג אֶחָד, וְנִמְצָא בּוֹדֵק עֶשֶׂר אִמָּהוֹת, שֶׁהָעֵרוּב בִּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים יָתֵר מִן הַכֹּהֲנִים.

יְחָרֵף

 שאילו היה פסול כלשהו בייחוסו, היה הדבר מתגלה במהלך מריבה. 

וְאִלּוּ הָיָה שָׁם פְּסוּל הָיָה נִשְׁמָע

והוא הדין אם העידו עדים שזנתה (ח"מ). 

שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ קוֹל

ואסורה לכהן מדין תורה, ולישראל הרוצה להתרחק מן הכיעור (שו"ע). ואם בעלה כהן חוששים לבניה ולבנותיה שהם חללים (רמ"א).

הִיא עַצְמָהּ חוֹשְׁשִׁין לָהּ מִשּׁוּם זוֹנָה

 ויש חולקים וסוברים שאין חוששין לבניה לממזרות, אלא לאיסור כהונה בלבד (מובא בב"ש). ואם אמרה עליהם שהם כשרים – נאמנת (רמ"א). 

וְאִם הָיְתָה פְּרוּצָה יָתֵר מִדַּאי אַף לְבָנֶיהָ חוֹשְׁשִׁין

כ וְלָמָּה בּוֹדֵק בַּנָּשִׁים בִּלְבַד? מִפְּנֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים, בְּכָל עֵת שֶׁיָּרִיבוּ זֶה בָּזֶה יְחָרֵף אֶת חֲבֵרוֹ בִּפְסוּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּיִחוּסוֹ, וְאִלּוּ הָיָה שָׁם פְּסוּל, הָיָה נִשְׁמָע. אֲבָל הַנָּשִׁים אֵין מְחָרְפוֹת בַּיִּחוּסִין.

א אֵי זוֹ הִיא חֲלָלָה? זוֹ שֶׁנּוֹלְדָה מֵאִסּוּרֵי כְּהֻנָּה. וְכֵן אַחַת מִן הַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת לִכְהֻנָּה שֶׁנִּבְעֲלָה לְכֹהֵן — נִתְחַלְּלָה. אֲבָל הַכֹּהֵן עַצְמוֹ שֶׁעָבַר הָעֲבֵרָה — לֹא נִתְחַלֵּל.