שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: ״בְּנִי פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי״ — הֲרֵי זֶה יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, וְלֹא יִירְשׁוּ שְׁאָר הַבָּנִים. וְכֵן אִם אָמַר עַל בַּת בֵּין הַבָּנוֹת אוֹ אָח בֵּין הָאַחִים אוֹ שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין — דְּבָרָיו קַיָּמִין.

אֲבָל הַבָּרִיא — אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין.

שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: ״נְכָסַי לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי״ — אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּר רִאשׁוֹן.

וְאִם הָיָה הָרִאשׁוֹן רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה בֵּן מִכְּלַל הַבָּנִים — אֵין לַשֵּׁנִי כְּלוּם, שֶׁכָּל לְשׁוֹן מַתָּנָה לַיּוֹרֵשׁ הֲרֵי הִיא כִּלְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, וִירֻשָּׁה אֵין לָהּ הֶפְסֵק, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר ״וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״.

אֲבָל הַבָּרִיא שֶׁנָּתַן מַתְּנַת בָּרִיא עַל דֶּרֶךְ זוֹ, וְכָתַב לָזֶה: ״נְכָסַי לְךָ, וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״ — אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּר רִאשׁוֹן, בֵּין שֶׁהָיָה הָרִאשׁוֹן רָאוּי לְיָרְשׁוֹ בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לְיָרְשׁוֹ.

שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: ״נְכָסַי לְךָ, וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״, וְהָיָה הָרִאשׁוֹן רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, וּפֵרֵשׁ וְאָמַר: ״לֹא מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ, שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק, אֶלָּא בְּמַתָּנָה, וַהֲרֵי הִפְסַקְתִּיהָ״ — הַשֵּׁנִי קוֹנֶה מַה שֶּׁשִּׁיֵּר הָרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ, אִם נָתַן הַמָּעוֹת עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, אוֹ שֶׁאָמַר: ״תְּנוּ לְבָנַי שֶׁקֶל בְּכָל שַׁבָּת, וְלָאו מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם, וְהַנִּשְׁאָר מִן הַנְּכָסִים אַחַר מוֹתָם יִהְיֶה לִפְלוֹנִי״ — אֵין נוֹתְנִין לָהֶן אֶלָּא שֶׁקֶל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָהֶן.

״נְכָסַי לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי״: מֵת רִאשׁוֹן — קָנָה שֵׁנִי; מֵת שֵׁנִי — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל יוֹרְשֵׁי הַשֵּׁנִי; מֵת הַשֵּׁנִי בְּחַיֵּי הָרִאשׁוֹן — הֲרֵי הַנְּכָסִים שֶׁל יוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹן.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּר הָרִאשׁוֹן, אָסוּר לָרִאשׁוֹן לִמְכֹּר וְלִתֵּן גּוּפָן, אֶלָּא אוֹכֵל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיָּמוּת, וְיִזְכֶּה הַשֵּׁנִי.

וְאִם עָבַר הָרִאשׁוֹן וּמָכַר וְנָתַן בְּמַתָּנָה — אֵין הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת, שֶׁאֵין לַשֵּׁנִי לֹא מִן הַגּוּף וְלֹא מִן הַפֵּרוֹת אֶלָּא הַנִּשְׁאָר. וְכָל הַמַּשִּׂיא עֵצָה לָרִאשׁוֹן לִמְכֹּר — נִקְרָא רָשָׁע. וַאֲפִלּוּ הָיוּ בָּהֶם עֲבָדִים וְהוֹצִיאָן הָרִאשׁוֹן לְחֵרוּת, אוֹ כֵּלִים וַעֲשָׂיָן תַּכְרִיךְ לַמֵּת — מַעֲשָׂיו קַיָּמִין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁמָּכַר הָרִאשׁוֹן אוֹ נָתַן מַתָּנָה לַאֲחֵרִים. אֲבָל אִם מְכָרָן הָרִאשׁוֹן אוֹ נְתָנָן מַתָּנָה לִבְנוֹ אוֹ לְאֶחָד מִיּוֹרְשָׁיו — לֹא עָשָׂה כְּלוּם. וְכֵן אִם נְתָנָן בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים — לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁאֵין מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע קוֹנָה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, וּכְשֶׁיָּמוּת — יִקְנֶה הַשֵּׁנִי.

הָיָה חוֹב עַל הָרִאשׁוֹן אוֹ כְּתֻבַּת אִשָּׁה, וּבָאוּ לְבֵית דִּין לְהִפָּרַע מִנְּכָסִים אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹן קַיָּם — אֵין בֵּית דִּין מַגְבִּין אוֹתָן מִגּוּף הַנְּכָסִים, אֶלָּא מִן הַפֵּרוֹת בִּלְבַד שָׁמִין לָהֶן.

מֵת הָרִאשׁוֹן, וּבָא בַּעַל חוֹבוֹ וְאִשְׁתּוֹ לִגְבּוֹת מִנְּכָסִים אֵלּוּ — אֵין מַגְבִּין לָהֶם כְּלוּם; אֲפִלּוּ עֲשָׂיָן הַפּוֹתִיקֵי אוֹ שֶׁיִּחֲדָן לְאִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ — אֵינָן גּוֹבִין מִנְּכָסִים אֵלּוּ כְּלוּם, אֶלָּא הֲרֵי הֵן שֶׁל שֵׁנִי.

שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר לְאִשָּׁה פְּנוּיָה: ״נְכָסַי לִיךְ, וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי״, וְעָבְרָה וְנִשֵּׂאת — בַּעַל לוֹקֵחַ הוּא, וְאֵין הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַבַּעַל. הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ כְּשֶׁנֶּאֱמַר לָהּ ״וְאַחֲרַיִךְ לִפְלוֹנִי״ — הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַבַּעַל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁזָּכָת בַּנְּכָסִים עַל תְּנַאי זֶה כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה, נִמְצָא כְּאִלּוּ אָמַר לָהּ בְּפֵרוּשׁ: ״אַחֲרַיִךְ יִקְנֶה פְּלוֹנִי, לֹא הַבַּעַל״.

לְפִיכָךְ, אִם מָכְרָה נְכָסִים אֵלּוּ כְּשֶׁהִיא תַּחַת בַּעְלָהּ, וּמֵתָה תַּחַת בַּעְלָהּ — יַעַמְדוּ נְכָסִים בְּיַד הַלּוֹקֵחַ; שֶׁאִם יוֹצִיא בַּעַל מִיַּד לוֹקֵחַ מִפְּנֵי שֶׁמָּכְרָה כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה, הֲרֵי הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַבַּעַל, וְהַלּוֹקֵחַ חוֹזֵר וּמוֹצִיא מִיַּד הַשֵּׁנִי, שֶׁהֲרֵי מָכְרָה לוֹ, וְאֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּר רִאשׁוֹן, וְאֵין בִּשְׁלָשְׁתָּן מִי שֶׁהוֹצִיא מָמוֹן אֶלָּא הַלּוֹקֵחַ, וּלְפִיכָךְ תַּעֲמֹד בְּיָדוֹ.

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר: ״נְכָסַי לְאִמִּי, וְאַחֲרֶיהָ לְיוֹרְשַׁי״, וְהָיְתָה לוֹ בַּת נְשׂוּאָה, וּמֵתָה הַבַּת בְּחַיֵּי הַבַּעַל וּבְחַיֵּי אֵם אָבִיהָ, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הַזְּקֵנָה, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן הַנְּכָסִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא זָכָת בָּהֶן הָאִשָּׁה אֶלָּא אַחַר שֶׁמֵּתָה.

אֲבָל אִלּוּ הִנִּיחָה הַבַּת בֵּן אוֹ בַּת, הָיוּ יוֹרְשִׁין הַנְּכָסִים, שֶׁמַּשְׁמַע ״יוֹרְשַׁי״ — אֲפִלּוּ יוֹרְשֵׁי יוֹרְשָׁיו. וְאִלּוּ אָמַר: ״וּכְשֶׁתָּמוּת הַזְּקֵנָה, הֲרֵי הֵן לְבִתִּי מֵעַכְשָׁו״ — הָיָה הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן אַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ.

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ — הֲרֵי הַגּוּף שֶׁל בֵּן מִזְּמַן הַשְּׁטָר, וְהַפֵּרוֹת לָאָב עַד שֶׁיָּמוּת. לְפִיכָךְ הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְתוּנִין לַבֵּן, וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב.

מֵת הָאָב וְהִנִּיחַ פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע — הֲרֵי הֵן שֶׁל בֵּן, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ. הָיוּ תְּלוּשִׁין אוֹ שֶׁהִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר — הֲרֵי הֵן שֶׁל יוֹרְשִׁין.

עָבַר הָאָב וּמָכַר — מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת, וּכְשֶׁיָּמוּת הָאָב — מוֹצִיא הַבֵּן מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיוּ שָׁם פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין — שָׁמִין אוֹתָן לַלּוֹקֵחַ, וְנוֹתֵן הַבֵּן דְּמֵיהֶן. הָיוּ תְּלוּשִׁין אוֹ שֶׁהִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר — הֲרֵי הֵן שֶׁל לוֹקֵחַ.

עָבַר הַבֵּן וּמָכַר — אֵין לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. מָכַר הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב, וּמֵת הַבֵּן וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב — כְּשֶׁיָּמוּת הָאָב יִקְנֶה הַלּוֹקֵחַ, שֶׁאֵין לָאָב אֶלָּא פֵּרוֹת, וְקִנְיַן פֵּרוֹת אֵינוֹ כְּקִנְיַן הַגּוּף.

מַתְּנַת בָּרִיא שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ — הֲרֵי הִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, שֶׁאֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, שֶׁמַּשְׁמַע דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה הַגּוּף מֵהַיּוֹם, אֵינוֹ זוֹכֶה בּוֹ וְאוֹכֵל פֵּרוֹת אֶלָּא לְאַחֲרֵי מִיתָה.

שְׁטַר מַתָּנָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁיִּקְנֶה פְּלוֹנִי שָׂדֶה פְּלוֹנִית לְאַחַר מִיתָה, בֵּין שֶׁהָיָה בַּשְּׁטָר קִנְיָן בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ קִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב בּוֹ זְמַן, וּבִזְמַן זֶה חַי הָיָה — הַזְּמַן מוֹכִיחַ שֶׁמֵּחַיִּים הִקְנָה לוֹ, וְאֵינוֹ זוֹכֶה אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה; שֶׁאִלּוּ הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַקְנוֹת לוֹ בִּשְׁטָר זֶה לְאַחַר מִיתָה, שֶׁאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בּוֹ זְמַן.

לְפִיכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ ״מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה״ — קוֹנֶה לְאַחַר מִיתָה. וְזֶה שֶׁכּוֹתְבִין בְּכָל הַמַּתָּנוֹת וְהַמִּמְכָּרוֹת ״מֵעַכְשָׁו״, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בַּשְּׁטָר הַזְּמַן — לְהַרְוִיחַ הַדָּבָר כּוֹתְבִין כֵּן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ.

בָּרִיא שֶׁנָּתַן מַתָּנָה, וְכָתַב בַּשְּׁטָר ״בַּחַיִּים וּבַמָּוֶת״ — הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה מֵחַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בָּהּ ״בַּחַיִּים״; וְזֶה שֶׁכָּתַב ״וּבַמָּוֶת״, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר ״מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם״ וּכְמוֹ נוֹיֵי שְׁטָר הוּא זֶה.

הַצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה לֹא יְקַבְּלוּ מַתָּנָה מֵאָדָם, אֶלָּא בְּטוּחִים בַּיי בָּרוּךְ שְׁמוֹ, לֹא בִּנְדִיבִים, וַהֲרֵי נֶאֱמַר: ״וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה״ (משלי טו,כז).

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן