אֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה בֵּין בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע. כֵּיצַד? ״מַה שֶּׁתּוֹצִיא שָׂדֶה זוֹ מָכוּר לְךָ״, ״מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה נָתוּן לְךָ״, ״תְּנוּ מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֵמָה זוֹ לִפְלוֹנִי״ — לֹא קָנוּ כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ — יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אַף אַחַר שֶׁבָּאוּ הַפֵּרוֹת לָעוֹלָם. וְאִם שָׁמַט הַלּוֹקֵחַ וְאָכַל — אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מִשְּׁנֵיהֶם — אֵינוֹ חַיָּב לְקַבֵּל ״מִי שֶׁפָּרַע״.

אֲבָל הַפּוֹסֵק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, וְלֹא הָיָה אוֹתוֹ הַמִּין שֶׁפָּסַק עָלָיו בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר — חַיָּב הַמּוֹכֵר לִקְנוֹת וְלִתֵּן לַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁפָּסַק. וְאִם חָזַר בּוֹ — מְקַבֵּל ״מִי שֶׁפָּרַע״.

מִי שֶׁפָּסַק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק שֶׁיִּתֵּן לוֹ אַרְבַּע סְאִין חִטִּים בְּסֶלַע, אִם הָיוּ שִׁבֳּלִים — הֲרֵי זֶה קָנָה לְקַבֵּל ״מִי שֶׁפָּרַע״; וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה בַּגֹּרֶן, אוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּשּׁוּק: ״הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ״. אֲבָל אִם לֹא נִרְאָה בַּגֹּרֶן וְלֹא אָמַר לוֹ — לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מוֹכֵר, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל ״מִי שֶׁפָּרַע״, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״שֶׁמָּא פָּסַק עִם אַחֵר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחִטִּים אֵלּוּ״.

דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַקְנֶה — אֵינוֹ מַקְנֵהוּ, וַהֲרֵי הוּא כְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כֵּיצַד? ״מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאָבִי מָכוּר לְךָ״, ״מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם נָתוּן לְךָ״, ״שָׂדֶה זוֹ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה קְנוּיָה לְךָ״ — לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

מִי שֶׁהָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס וְנוֹטֶה לָמוּת, וְרָצָה לִמְכֹּר מִנְּכָסָיו מְעַט כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדָּמִים בְּצָרְכֵי קְבוּרָה, הוֹאִיל וְהַבֵּן עָנִי, וְאִם יַמְתִּין עַד שֶׁיָּמוּת וְיִמְכֹּר יִשְׁתַּהֶה הַמֵּת וְיִתְבַּזֶּה — תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁאִם מָכַר וְאָמַר: ״מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאָבִי הַיּוֹם מָכוּר לְךָ״, מִמְכָּרוֹ קַיָּם.

וְכֵן צַיָּד עָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שֶׁאָמַר: ״מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם הַיּוֹם מָכוּר לְךָ״ — מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו.

הַבֵּן שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו בְּחַיֵּי אָבִיו, וּמֵת הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב, וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב — בֶּן הַבֵּן מוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי אָבִיו מָכַר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא עֲדַיִן לִרְשׁוּתוֹ, וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים בִּרְשׁוּת הָאָב, וְזֶה יָרַשׁ אֲבִי אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

מִי שֶׁנָּתַן קַרְקַע מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ, וְנָתַן לוֹ עַל גַּבָּהּ מֵאָה דִּינָרִין: אִם הָיוּ הַדִּינָרִין מְצוּיִין בִּרְשׁוּתוֹ — כֵּיוָן שֶׁזָּכָה בַּשָּׂדֶה זָכָה בַּדִּינָרִין; וְאִם אֵין לוֹ דִּינָרִין — אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַנּוֹתֵן לִתֵּן לוֹ מֵאָה דִּינָרִין, עַד שֶׁיָּבִיא הַזּוֹכֶה רְאָיָה שֶׁהָיוּ לָזֶה דִּינָרִין בְּעֵת הַמַּתָּנָה.

וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁמַּקְנֶה אָדָם אוֹתָן עַל גַּב הַקַּרְקַע: אִם אֵינָן בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן — לֹא קָנָה, שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.

מִי שֶׁהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר — הֲרֵי זֶה מַקְנֵהוּ, בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה, לְפִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו הוּא, וַהֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. וְאִם כָּפַר בּוֹ זֶה שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹתוֹ, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָבַד, שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.

אֲבָל הַמִּלְוָה, הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה — אֵינָהּ בָּעוֹלָם, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַקְנוֹתָהּ אֶלָּא בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיְתָה הַמִּלְוָה בִּשְׁטָר — מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן דָּבָר הַנִּמְסָר לִקְנוֹת שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ.

כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, כָּךְ אֵינוֹ מַקְנֶה לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ עֻבָּר הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, וְהַמְזַכֶּה לָעֻבָּר — לֹא קָנָה. וְאִם הָיָה בְּנוֹ, הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ — קָנָה.

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: ״נְכָסַי לַבָּנִים שֶׁתֵּלְדִי מִמֶּנִּי״ — הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקְנוּ כְּלוּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה בָּהֶן בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה, עֲדַיִן לֹא בָּאוּ כְּדֵי לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ קְרוֹבָה לָהֶן.

הַמַּקְנֶה לְמִין מִמִּינֵי חַיָּה — לֹא הִקְנָה כְּלוּם. הִקְנָה מִקְצָת נְכָסָיו לִבְהֵמָה אוֹ לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, וְחָזַר וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: ״קְנֵה כִּבְהֵמָה זוֹ״ אוֹ ״כְּעֻבָּר זֶה״ — לֹא קָנָה כְּלוּם. אָמַר לוֹ: ״קְנֵה אַתְּ וּבְהֵמָה זוֹ״ אוֹ ״אַתְּ וְעֻבָּר זֶה״ — קָנָה מֶחֱצָה.

אֵין אָדָם מַקְנֶה לֹא בְּמֶכֶר וְלֹא בְּמַתָּנָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ — אֵינוֹ נִקְנֶה.

כֵּיצַד? אֵין אָדָם מַקְנֶה רֵיחַ הַתַּפּוּחַ הַזֶּה, אוֹ טַעַם הַדְּבַשׁ הַזֶּה, אוֹ עֵין הַבְּדֹלַח הַזֶּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

לְפִיכָךְ, הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דִּירַת בַּיִת זֶה אוֹ אֲכִילַת פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה — לֹא קָנָה, עַד שֶׁיַּקְנֶה לוֹ גּוּף הַבַּיִת לָדוּר בּוֹ וְגוּף הָאִילָן לֶאֱכֹל פֵּרוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

דִּין הַהֶקְדֵּשׁ וְדִין הָעֲנִיִּים וְדִין הַנְּדָרִים אֵינוֹ כְּדִין הַהֶדְיוֹט בִּקְנִיָּתוֹ, שֶׁאִלּוּ אָמַר אָדָם: ״כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֶמְתִּי יִהְיֶה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת״ אוֹ ״יִהְיֶה אָסוּר עָלַי״ אוֹ ״אֶתְּנֶנּוּ לִצְדָקָה״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְקַיֵּם דְּבָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״ (במדבר ל,ג).

וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן, אִם צִוָּה אָדָם כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע וְאָמַר: ״כָּל מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה יִנָּתֵן לָעֲנִיִּים״ אוֹ ״כָּל שְׂכַר בַּיִת זֶה יִהְיֶה לָעֲנִיִּים״ — זָכוּ בָּהֶן הָעֲנִיִּים.

יֵשׁ גְּאוֹנִים שֶׁחוֹלְקִין עַל דָּבָר זֶה וְאוֹמְרִין שֶׁאֵין הָעֲנִיִּים זוֹכִין אֶלָּא בַּדְּרָכִים שֶׁהֶדְיוֹט קוֹנֶה בָּהֶן, וּלְפִיכָךְ לֹא יִזְכּוּ בְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לִדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁאֵין אָדָם מְצֻוֶּה לְהַקְנוֹת, וְהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו בַּצְּדָקָה אוֹ בַּהֶקְדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם הַנֶּדֶר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין.