 כתוצאה ממחלה באיברי המין. 

שִׁכְבַת זֶרַע הַבָּאָה מֵחֹלִי הַחֲלָלִים שֶׁהִיא מִתְקַבֶּצֶת בָּהֶן

ביאור

 בדומה לעיסה הנעשית מקמח שעורים שאינה נדבקת יפה אלא נוטה להתפורר. 

נִגְרָר וְיוֹרֵד כְּמֵי בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין

 נוזל דליל וצבעו דהוי (נוטה לאדמומית מעטה – פה”מ זבים ב,ב) בדומה ללובן של ביצה מקולקלת. 

דּוֹהֶה כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת

קְשׁוּרָה

 ערוה”ש העתיד קדשים סי' רלג. 

פסקים ושיטות

א הַזּוֹב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הִיא שִׁכְבַת זֶרַע הַבָּאָה מֵחֹלִי הַחֲלָלִים שֶׁהִיא מִתְקַבֶּצֶת בָּהֶן. וּכְשֶׁיֵּצֵא הַזּוֹב, אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקֹשִׁי כְּשִׁכְבַת זֶרַע, וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָיָה, אֶלָּא נִגְרָר וְיוֹרֵד כְּמֵי בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין, דּוֹהֶה כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת. אֲבָל שִׁכְבַת זֶרַע — לְבָנָה, קְשׁוּרָה כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת.

ב הָרוֹאֶה רְאִיַּת הַזּוֹב הַגּוֹרֶמֶת לוֹ לִהְיוֹת זָב, מֵחֲמַת חֹלִי אוֹ אֹנֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — אֵינוֹ זָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו,ב) — מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הוּא שֶׁיִּהְיֶה טָמֵא, לֹא מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר.

מִכָּאן אָמְרוּ, בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב: בְּמַאֲכָל, וּבְמִשְׁתֶּה, בְּמַשָּׂא, וּבִקְפִיצָה, בְּחֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִרְהוּר. 

 ראייה ההופכת אותו מבעל קרי לזב, שהיא הראייה השנייה (ראה לקמן ה”ה, ראה ריק”ו).

הָרוֹאֶה רְאִיַּת הַזּוֹב הַגּוֹרֶמֶת לוֹ לִהְיוֹת זָב וכו'

שראה זוב שאינו נובע ממחלת כלי הזרע אלא ממערכות אחרות של הגוף או מהשפעות אחרות. 

מֵחֲמַת חֹלִי אוֹ אֹנֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן

 חולשת כלי הזרע שלו (פה”מ זבים ב,ב; שלא כבעל קרי שטמא אפילו כשהקרי יצא שלא מחמת בשרו, הלכות שאר אבות הטומאות ה,א).  

מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ

 בודקים שאין הזוב שראה מגיע מחמת דברים אחרים.  

בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב

 אכילה מרובה המכבידה על הגוף.

אֲכִילָה גַּסָּה

 כגון ביצים וחלב חם (ראה הלכות עבודת יום הכיפורים א,ו). 

אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין הַמְּבִיאִין לִידֵי שִׁכְבַת זֶרַע

שהדברים הללו מחלישים את כוחות הגוף ומכבידים עליהם ויכולים להביא לידי ראיית זוב (פה”מ שם).  

אוֹ שֶׁנָּשָׂא מַשּׂוֹי כָּבֵד אוֹ שֶׁקָּפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וכו'

כֵּיצַד? אָכַל אֲכִילָה גַּסָּה, אוֹ שָׁתָה הַרְבֵּה, אוֹ שֶׁאָכַל אוֹ שָׁתָה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין הַמְּבִיאִין לִידֵי שִׁכְבַת זֶרַע, אוֹ שֶׁנָּשָׂא מַשּׂוֹי כָּבֵד, אוֹ שֶׁקָּפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּבִכְלַל דָּבָר זֶה אִם הֻכָּה עַל גַּבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה, אוֹ שֶׁרָאָה אִשָּׁה וְהִתְאַוָּה שְׁכִיבָתָהּ, אוֹ שֶׁהִרְהֵר בְּעִסְקֵי בְּעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְהֵר בִּבְעִילַת אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ, אִם קָדַם אֶחָד מֵאֵלּוּ וְרָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב — תּוֹלִין בּוֹ, וְאֵינוֹ טָמֵא. 

מֵעֵת לְעֵת

ולא מחמת מחלה בכלי הזרע. 

מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע הִיא

 כל עוד ניתן לתלות את הראייה מחמת הצער הבא מהם ולא מחמת בשרו. 

כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר

ג הָרוֹאֶה קֶרִי — אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּזוֹב מֵעֵת לְעֵת, שֶׁרְאִיָּה זוֹ שֶׁל זוֹב מֵחֲמַת שִׁכְבַת זֶרַע הִיא. וְכֵן לְמַרְאֶה וּלְהִרְהוּר — תּוֹלִין בָּהֶן מֵעֵת לְעֵת. אֲבָל לְמַאֲכָל וּלְמִשְׁתֶּה וּלְמַשָּׂא וְלִקְפִיצָה — תּוֹלִין בָּהֶן כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר.

ד וּמִי שֶׁמָּל וְאַחַר כָּךְ רָאָה זוֹב, בֵּין גּוֹי בֵּין יִשְׂרָאֵל — תּוֹלִין לוֹ בַּמִּילָה כָּל זְמַן שֶׁמִּצְטַעֵר. גּוֹי שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִתְגַּיֵּר — מִטָּמֵא בְּזִיבָה מִיָּד, וְאֵין תּוֹלִין לוֹ מֵעֵת לְעֵת.

וכגון שהיה נימול מלפני הגיור, שאם לא כן הרי תולין לו במילה כל זמן שמצטער (תוספתא זבים ב,ז). 

וְנִתְגַּיֵּר מִטָּמֵא בְּזִיבָה מִיָּד וכו'

 כיוון שלאחר גיורו נחשב כקטן שנולד מחדש, אין משגיחים על הקרי שראה קודם שנתגייר (פה”מ זבים ב,ג).  

וְאֵין תּוֹלִין לוֹ מֵעֵת לְעֵת

 שאפילו הוא בן יומו מטמא בזיבה (לקמן ג,ו).  

קָטָן

וכתב המנ”ח (מצווה קעח) שמדובר כאן דווקא בקטן שאין בו דעת שלא שייך אצלו מראה והרהור, אבל אם הגיע לשנים שיש בו דעת אפילו הוא פחות מבן תשע שעדיין לא מיטמא בקרי (ראה הלכות שאר אבות הטומאות ה,ב) בוודאי תולין זיבה שלו במראה והרהור.  

שֶׁאֵין לַקָּטָן מַרְאֶה וְהִרְהוּר הַמֵּבִיא לִידֵי זוֹב

קָטָן אֵין תּוֹלִין לוֹ לֹא בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּהִרְהוּר, שֶׁאֵין לַקָּטָן מַרְאֶה וְהִרְהוּר הַמֵּבִיא לִידֵי זוֹב, לְפִיכָךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים בִּלְבַד.

ה וּכְשֵׁם שֶׁתּוֹלִין לַקָּטָן בְּחָלְיוֹ, כָּךְ תּוֹלִין לוֹ בְּחֹלִי אִמּוֹ אִם הָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה אוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבּוֹדְקִין אֶת הַזָּב בִּדְרָכִים אֵלּוּ? בִּרְאִיָּה שְׁנִיָּה שֶׁל זוֹב, שֶׁבָּהּ יֵעָשֶׂה זָב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה, אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ בְּאֹנֶס, וְרָאָה הַשְּׁנִיָּה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ — הֲרֵי זֶה טָמֵא טֻמְאַת זִיבוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, כְּדֵי לִמְנוֹת בָּהּ שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן. 

שהוא מצטער כשהיא חולה או נדבק ממנה עד שיכול לראות זיבה בעקבות כך.  

אִם הָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה אוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ

כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר

 שאף על פי שלעניין טומאה הוא נחשב זב אפילו כשהראייה הראשונה הייתה באונס, לעניין חיוב בקרבן אינו חייב עד שיראה את שתי הראיות הראשונות מחמת בשרו.  

כְּדֵי לִמְנוֹת בָּהּ שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן

 שלאחר שראה שתי ראיות נעשה זב והוחזק לראות זיבה.  

הוֹאִיל וְנִזְקַק לְטֻמְאָה

רְאִיָּה שְׁלִישִׁית — אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בָּהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָהּ מֵחֲמַת אֹנֶס, הוֹאִיל וְנִזְקַק לְטֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי רְאִיּוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן זָב מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ הָיוּ, וּלְפִיכָךְ יִתְחַיֵּב בְּקָרְבָּן. 

 שהוא ראשון לטומאה, ונטהר על ידי טבילה במקווה והערב שמש. 

הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי

שהוא אב הטומאה המטמא משכב ומושב (הלכות מטמאי משכב ומושב א,א-ב).

הֲרֵי זֶה זָב

צריך לספור שבעה ימים נקיים מזוב ובשביעי טובל במעיין שמימיו מים חיים (נובעים, בניגוד למקווה; ראה הלכות מקוואות א,ה, ט,ח). 

צָרִיךְ סְפִירַת שִׁבְעָה וּבִיאַת מַיִם חַיִּים

 אבל לעניין טומאה שניהם שווים (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב שם).  

אֶלָּא קָרְבָּן בִּלְבַד

ו הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת שֶׁל זוֹב — הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי. רָאָה שְׁתַּיִם — הֲרֵי זֶה זָב, צָרִיךְ סְפִירַת שִׁבְעָה וּבִיאַת מַיִם חַיִּים, וְאֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת — הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר, וְחַיָּב בְּקָרְבָּן. וְאֵין בֵּין זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לָרוֹאֶה שָׁלֹשׁ אֶלָּא קָרְבָּן בִּלְבַד. וּדְבָרִים אֵלּוּ כֻּלָּן קַבָּלָה מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִסִּינַי.

 טומאת הזבה תלויה בכך שתראה דם בשלושה ימים רצופים (לעיל א,ו, הלכות איסורי ביאה ו,ז), בין אם ראתה פעם אחת בכל יום ובין אם ראתה פעמים רבות. מה שאין כן הזב שטומאתו תלויה במספר הראיות שראה בין אם ראה ביום אחד ובין אם ראה בשלושה ימים רצופים.  

לְפִי שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַזָּבָה בַּיָּמִים וכו'

ז אֶחָד הָרוֹאֶה שְׁתֵּי הָרְאִיּוֹת אוֹ הַשָּׁלֹשׁ בְּשָׁעָה אַחַת זוֹ אַחַר זוֹ, אוֹ שֶׁרָאָה רְאִיָּה בְּכָל יוֹם זֶה אַחַר זֶה — הֲרֵי זֶה זָב; לְפִי שֶׁתָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַזָּבָה בַּיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים" (ויקרא טו,כה), וְהַזָּב לֹא תָּלָה אוֹתוֹ בַּיָּמִים.

ח וְאִם הִפְסִיק הַזָּב בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה יוֹם גָּמוּר — אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.

כֵּיצַד? רָאָה רְאִיָּה בְּשַׁבָּת וְרָאָה שְׁנִיָּה בְּשֵׁנִי בְּשַׁבָּת – אֵין מִצְטָרְפוֹת וְאֵינוֹ זָב. וְכֵן אִם רָאָה רְאִיָּה שְׁנִיָּה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְרָאָה רְאִיָּה שְׁלִישִׁית בִּשְׁלִישִׁי בְּשַׁבָּת – אֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבָּן, שֶׁאֵין זוֹ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֲרֵי הִפְסִיק בֵּינֵיהֶן יוֹם אֶחָד. 

 יממה שלמה שמתחילה בלילה ומסתיימת בלילה שלמחרת. 

יוֹם גָּמוּר

שבאופן זה שתי הראיות היו באותו היום ממש. 

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁנִיָּה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִצְטָרְפוֹת

אֲבָל אִם רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם רָאָה אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁנִיָּה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִצְטָרְפוֹת. וְכֵן אִם רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת זֶה אַחַר זֶה — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. 

ט רְאִיַּת הַזָּב אֵין לָהּ שִׁעוּר, אֶלָּא הָרוֹאֶה כָּל שֶׁהוּא טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ" (ויקרא טו,ג) — כָּל שֶׁהוּא נִכָּר בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא.

י הָיָה הַזּוֹב נִגְרָר וְיוֹצֵא וְלֹא פָּסַק: אִם יֵשׁ מִתְּחִלַּת הָרְאִיָּה עַד סוֹפָהּ כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג אוֹ יָתֵר — הֲרֵי זוֹ נֶחֱשֶׁבֶת בִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת, הוֹאִיל וְהִיא אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם; וְאִם לֹא הָאָרְכָה כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, אֲפִלּוּ פָּסַק הַזּוֹב בִּנְתַּיִם — הֲרֵי זוֹ רְאִיָּה אַחַת.

 שיעור הזמן שלוקח לו לטבול ולהתנגב. 

כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג

הֲרֵי זוֹ נֶחֱשֶׁבֶת בִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת

שאין הראיות נבדלות אחת מהשנייה בפחות משיעור טבילה וסיפוג. 

אֲפִלּוּ פָּסַק הַזּוֹב בִּנְתַּיִם הֲרֵי זוֹ רְאִיָּה אַחַת

וְכֵן אִם הָיְתָה רְאִיָּה אַחַת אֲרֻכָּה כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת, שֶׁנִּמְצָא מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ כִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת וּשְׁנֵי סִפּוּגִין — הֲרֵי זוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּשָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת, וְיָבִיא קָרְבָּן. 

יא רָאָה אַחַת, וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג, וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם; אוֹ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם, וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג, וְאַחַר כָּךְ רָאָה אַחַת — הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר.

הואיל ויש כאן חילוק בין שני ימים גם הראייה מתחלקת לשתיים אפילו כשאין בה שיעור שתי ראיות. 

שֶׁהַיָּמִים מְחַלְּקִין הָרְאִיָּה

שעת הדמדומים, שספק אם היא שייכת ליום הקודם או ללילה של היממה הבאה (וזמנה המדויק מבואר בהלכות שבת ה,ד). 

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

 שמא ראה מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה שאז הוא טמא כזב שראה שתי ראיות.  

הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה

יב רָאָה רְאִיָּה אַחַת מִקְצָתָהּ בְּסוֹף הַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אֲרֻכָּה כִּשְׁתַּיִם — הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, שֶׁהַיָּמִים מְחַלְּקִין הָרְאִיָּה. לְפִיכָךְ, הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא סָפֵק מִן הַיּוֹם וּמִן הַלַּיְלָה — הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה.

 שמא הראייה השנייה מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה שאז היא מתחלקת לשתיים ונמצא שהוא זב שראה שלוש ראיות וחייב קרבן.

וְסָפֵק לְקָרְבָּן

יג רָאָה רְאִיָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — הֲרֵי זֶה זָב וַדַּאי לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן, וּמֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל.

יד רָאָה רְאִיָּה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת, וּרְאִיָּה שְׁנִיָּה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת — הֲרֵי זֶה סָפֵק לְטֻמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבָּן: סָפֵק לְטֻמְאָה, שֶׁמָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁנִיָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וַהֲרֵי הִפְסִיק שַׁבָּת בֵּינֵיהֶן, וְאֵין כָּאן זִיבוּת כְּלָל.

וַהֲרֵי הוּא סָפֵק לְקָרְבָּן, שֶׁמָּא אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מִקְצָתָהּ בַּיּוֹם וּמִקְצָתָהּ בַּלַּיְלָה, שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה בִּשְׁתַּיִם, וַהֲרֵי רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת, שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן, וּלְפִיכָךְ מֵבִיא קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. 

א הַזּוֹב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הִיא שִׁכְבַת זֶרַע הַבָּאָה מֵחֹלִי הַחֲלָלִים שֶׁהִיא מִתְקַבֶּצֶת בָּהֶן. וּכְשֶׁיֵּצֵא הַזּוֹב, אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקֹשִׁי כְּשִׁכְבַת זֶרַע, וְאֵין בִּיצִיאָתוֹ תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָיָה, אֶלָּא נִגְרָר וְיוֹרֵד כְּמֵי בָּצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין, דּוֹהֶה כְּלֹבֶן בֵּיצָה הַמ