סֵדֶר נְחָלוֹת

ביאור

וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לַנְּקֵבוֹת

א-ג

פסקים ושיטות

וְאֵין הָאֵם יוֹרֶשֶׁת

א סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא: מִי שֶׁמֵּת — יִירָשׁוּהוּ בָּנָיו, וְהֵם קוֹדְמִין לַכֹּל. וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לַנְּקֵבוֹת;

 בכל שלב של קדימות בירושה, אם יש זכר ונקבה באותה דרגה של קרבה משפחתית, הזכרים יורשים ולא הנקבות (אבל אם הנקבה בדרגת קרבה גבוהה יותר היא קודמת לזכר). 

בְּכָל מָקוֹם אֵין לַנְּקֵבָה עִם הַזָּכָר יְרֻשָּׁה

 במסורת התורה שבעל פה. שבתורה אין התייחסות מפורשת לירושת ההורים, וחכמים מצאו רמז בכתוב לכך שהאב יורש את בנו (ראה פה"מ בבא בתרא ח,א). 

וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה

ב בְּכָל מָקוֹם אֵין לַנְּקֵבָה עִם הַזָּכָר יְרֻשָּׁה. אִם אֵין לוֹ בָּנִים — יִירָשֶׁנּוּ אָבִיו, וְאֵין הָאֵם יוֹרֶשֶׁת אֶת בָּנֶיהָ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה.

ג וְכָל הַקּוֹדֵם בַּנַּחֲלָה — יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין.

לְפִיכָךְ, מִי שֶׁמֵּת, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה: אִם הִנִּיחַ בֵּן — יִירַשׁ הַכֹּל. לֹא נִמְצָא לוֹ בֵּן בָּעוֹלָם — מְעַיְּנִין עַל זַרְעוֹ שֶׁל בֵּן: אִם נִמְצָא לִבְנוֹ זֶרַע, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, אֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת בְּנוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם — הִיא תִּירַשׁ אֶת הַכֹּל; לֹא נִמְצָא לוֹ זֶרַע בֵּן — חוֹזְרִין אֵצֶל הַבַּת. 

הָיְתָה לוֹ בַּת — תִּירַשׁ אֶת הַכֹּל. לֹא נִמְצֵאת לוֹ בַּת בָּעוֹלָם — מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הַבַּת: אִם נִמְצָא לָהּ זֶרַע, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת עַד סוֹף הָעוֹלָם — הוּא יִירַשׁ הַכֹּל; לֹא נִמְצָא לוֹ זֶרַע בַּת — חוֹזֶרֶת הַיְרֻשָּׁה לְאָבִיו. 

אִם לֹא הָיָה אָבִיו קַיָּם — מְעַיְּנִין עַל זֶרַע הָאָב, שֶׁהֵן אֲחֵי הַמֵּת: נִמְצָא לוֹ אָח אוֹ זֶרַע אָח — יוֹרֵשׁ הַכֹּל; וְאִם לָאו — חוֹזְרִין אֵצֶל הָאָחוֹת. נִמְצֵאת לוֹ אָחוֹת אוֹ זַרְעָהּ — יִירְשׁוּ הַכֹּל; וְאִם לֹא נִמְצָא לוֹ זֶרַע אַחִים, הוֹאִיל וְאֵין לָאָב זֶרַע — תַּחֲזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי הָאָב. 

לֹא הָיָה אֲבִי הָאָב קַיָּם — מְעַיְּנִין עַל זַרְעוֹ שֶׁל אֲבִי הָאָב, שֶׁהֵן אֲחֵי אָבִיו שֶׁל מֵת. וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לַנְּקֵבוֹת, וְזַרְעָן שֶׁל זְכָרִים קוֹדְמִין לַנְּקֵבוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַדִּין בְּזַרְעוֹ שֶׁל מֵת עַצְמוֹ. לֹא נִמְצְאוּ אַחִים לְאָבִיו, לֹא הֵן וְלֹא זַרְעָן — תַּחֲזֹר הַיְרֻשָּׁה לַאֲבִי אֲבִי הָאָב. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת נַחֲלָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וְעוֹלָה עַד רְאוּבֵן. 

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר: הַבֵּן קוֹדֵם לַבַּת, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לַבַּת. וְהַבַּת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. וַאֲבִי הַמֵּת קוֹדֵם לַאֲחֵי הַמֵּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ. וְהָאָח קוֹדֵם לָאָחוֹת, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אָח קוֹדְמִין לָאָחוֹת. וְאָחוֹת קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אָבִיהָ, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ קוֹדְמִין לַאֲבִי אָבִיהָ. 

יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ

לֹא נִמְצָא לוֹ בֵּן בָּעוֹלָם

 בודקים אם יש לבנו צאצאים כלשהם, אפילו אחרי דורות רבים. 

מְעַיְּנִין עַל זַרְעוֹ שֶׁל בֵּן

 אחי המת מצד האב (שהקרובים מצד האם אינם נחשבים משפחה לעניין ירושה כדלקמן ה"ו).

זֶרַע הָאָב שֶׁהֵן אֲחֵי הַמֵּת

צאצאים לאחיו או לאחותו.

זֶרַע אַחִים

 שבודקים בדורות שקדמו למוריש אם יש לו קרובים, ואפילו עד ראובן בן יעקב אבינו.  

נַחֲלָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וְעוֹלָה עַד רְאוּבֵן

עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת

שלא כגר שלאחר שנתגייר התבטל ייחוסו המשפחתי (ראה הלכות איסורי ביאה יד,יא), ואם מת ללא בנים אין לו יורשים וכל הקודם והחזיק בנכסיו זכה (הלכות זכייה ומתנה א,ו). 

אֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ יוֹרֵשׁ

אֲבִי הָאָב קוֹדֵם לַאֲחִי אָבִיו שֶׁל מֵת, וְאַח אָבִיו קוֹדֵם לַאֲחוֹת אָבִיו, וְכָל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל אֲחִי אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲחוֹת אָבִיו, וַאֲחוֹת אָבִיו קוֹדֶמֶת לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו שֶׁל מֵת, וְכֵן כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכָהּ שֶׁל אֲחוֹת אָבִיו קוֹדְמִין לַאֲבִי אֲבִי אָבִיו, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת. לְפִיכָךְ, אֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ יוֹרֵשׁ. 

 מפני שהיא מזרע הבן שקודם לבת, וכל מי שקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמים (לעיל ה"ג). 

הִיא קוֹדֶמֶת

ד מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בַּת וּבַת הַבֵּן, אֲפִלּוּ בַּת בַּת בַּת בַּת הַבֵּן עַד סוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת — הִיא קוֹדֶמֶת וְתִירַשׁ הַכֹּל, וְאֵין לַבַּת כְּלוּם. וְהוּא הַדִּין לְבַת הָאָח עִם הָאָחוֹת, וּלְבַת בֶּן אֲחִי אָבִיו עִם אֲחוֹת אָבִיו, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

הַזָּקֵן

שלושת בני בנו יורשים חצי מכוח אביהם, ובת הבן האחר יורשת חצי מכוח אביה. 

נִמְצְאוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי בְּנוֹ יוֹרְשִׁין חֲצִי הַנַּחֲלָה וּבַת בְּנוֹ יוֹרֶשֶׁת הַחֵצִי

ה מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, וּמֵתוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים בְּחַיָּיו, וְהִנִּיחַ הַבֵּן הָאֶחָד שְׁלֹשָׁה בָּנִים וְהִנִּיחַ הַבֵּן הַשֵּׁנִי בַּת אַחַת, וְאַחַר כָּךְ מֵת הַזָּקֵן — נִמְצְאוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי בְּנוֹ יוֹרְשִׁין חֲצִי הַנַּחֲלָה וּבַת בְּנוֹ יוֹרֶשֶׁת הַחֵצִי, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יוֹרֵשׁ חֵלֶק אָבִיו. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין בְּנֵי הָאַחִים וּבְנֵי אֲחֵי הָאָב עַד רֹאשׁ הַדּוֹרוֹת.

וכן לעניין ייבום וחליצה (ראה הלכות ייבום וחליצה א,ז). ולעניין עדות ואבלות, קרובי משפחת האם נחשבים קרובים מדברי חכמים (ראה הלכות עדות יג,א, הלכות אבל ב,א). 

מִשְׁפַּחַת הָאֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה

 בשני המקרים דינם שווה. 

וְאֶחָד אָחִיו שֶׁהוּא מֵאָבִיו בִּלְבַד אוֹ אָחִיו שֶׁהוּא מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ

ו מִשְׁפַּחַת הָאֵם אֵינָהּ קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה, וְאֵין יְרֻשָּׁה אֶלָּא לְמִשְׁפַּחַת הָאָב. לְפִיכָךְ, הָאַחִים מִן הָאֵם אֵין יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה, וְהָאַחִים מִן הָאָב יוֹרְשִׁין זֶה אֶת זֶה. וְאֶחָד אָחִיו שֶׁהוּא מֵאָבִיו בִּלְבַד אוֹ אָחִיו שֶׁהוּא מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ.

כָּל הַקְּרוֹבִים בַּעֲבֵרָה

 שנולד מאיסורי עריות (חוץ מן הנולד מן הנידה, הלכות איסורי ביאה טו,א). 

מַמְזֵר

 שפחה כנענית, שאסורה לישראל.

הַשִּׁפְחָה

אינו נחשב בנו והוא גוי או עבד כאמו (ראה שם ה"ד, הלכות ייבום וחליצה א,ד), ואף כשיתגייר או ישתחרר לא יירש את אביו. 

אֵינוֹ בֵּן

ז כָּל הַקְּרוֹבִים בַּעֲבֵרָה יוֹרְשִׁין כַּכְּשֵׁרִים. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן מַמְזֵר אוֹ אָח מַמְזֵר — הֲרֵי אֵלּוּ כִּשְׁאָר הַבָּנִים וְכִשְׁאָר הָאַחִים לַנַּחֲלָה. אֲבָל בְּנוֹ מִן הַשִּׁפְחָה אוֹ מִן הַנָּכְרִית — אֵינוֹ בֵּן לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים וְאֵינוֹ יוֹרֵשׁ כְּלָל.

מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים

אפילו לבניה (ראה גם הלכות אישות כב,א). 

וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל בִּירֻשָּׁתָהּ

 באיסור לאו או עשה אך יש לו בה קידושין (שם כב,ד). אך אם אסורה באיסור עריות אין קידושין תופסים בה ואינה יורשה (שם ד,יב). 

אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו

 האסורה עליו באיסור לאו (שם א,ז, הלכות איסורי ביאה יז,א). 

אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל

 האסורה לכהנים באיסור לאו (שם).

גְּרוּשָׁה

 אישה שבעלה מת ולא נולדו לו ילדים, והיא חלצה לאחיו (הלכות ייבום וחליצה א,א-ב). דין החלוצה כגרושה והיא אסורה לכהן מדברי חכמים (הלכות אישות א,ז, הלכות איסורי ביאה יז,ז).

וַחֲלוּצָה

שקידושיהם אינם תקפים אלא מדברי חכמים (הלכות אישות ד,ח-ט; להגדרת קטנה ראה שם ב,א-ג). 

וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל חֵרֵשׁ

וְהַבַּעַל יוֹרֵשׁ וכו'

 ולדעת הראב"ד והרשב"א הבעל יורש את אשתו מן התורה (ב"ש). 

אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה וכו'

 ולדעת הראב"ד (בהשגות להלכות אישות כב,ד) אין הבעל החרש יורש את אשתו (ב"ש).

וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל חֵרֵשׁ

ח הָאִשָּׁה אֵינָהּ יוֹרֶשֶׁת אֶת בַּעְלָהּ כְּלָל. וְהַבַּעַל יוֹרֵשׁ כָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל בִּירֻשָּׁתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְטַנָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּעַל חֵרֵשׁ — הוּא יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ.

כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת

 שתצא מרשות אביה ותיכנס לרשות בעלה, אבל קודם לכן אינו יורשה ואף לאחר שהתארסה (ראה שם).

עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ

 שאינה שומעת ואינה מדברת (שם ב,כו), שהיא נחשבת כמי שאין לה דעת, ובעת שנישאת לא זיכתה לו ממונה כדי שיירשנה (ראה שם כב,ד). 

וְשֶׁאֵין הַפִּקֵּחַ יוֹרֵשׁ אֶת הַחֵרֶשֶׁת

וְשָׁם בֵּאַרְנוּ

הבעל יורש רק נכסים שהיו ברשות אשתו בשעה שמתה. אבל נכסים שבאו לרשותה אחרי מותה אינו יורש, כדלקמן הי"א. 

כָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבָּאוּ לִרְשׁוּתָהּ וְהֻחְזְקוּ

 בין אם הכניסה אותם לרשותו וכתבה אותם בשטר הכתובה בעת שהתחתנו, ובין אם השאירה את הנכסים לעצמה (ראה הלכות אישות טז,א-ב). 

בֵּין נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּנְדוּנְיָתָהּ בֵּין נְכָסִים שֶׁלֹּא הִכְנִיסָה לוֹ

לדוגמה ראה הלכות גירושין א,כא. 

סְפֵק גֵּרוּשִׁין

שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ וכו'

 כתבו האחרונים שאם נתייחד עמה אחרי שנתפקחה הרי היא אשתו לכל דבר ויורשה (ח"מ).

אֲפִלּוּ נִתְפַּקְּחָה

וּמִי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה סְפֵק גֵּרוּשִׁין וכו'

 ולדעת הראב"ד בעלה יורשה (וכן דעת פוסקים נוספים, ראה ח"מ ופת"ש). ולכן אם תפס הבעל אין מוציאים מידו מחמת הספק  (ב"ש).  

אֵין הַבַּעַל יוֹרְשָׁהּ

ט כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, וְשֶׁאֵין הַפִּקֵּחַ יוֹרֵשׁ אֶת הַחֵרֶשֶׁת שֶׁנִּשְּׂאָה כְּשֶׁהִיא חֵרֶשֶׁת, אֲפִלּוּ נִתְפַּקְּחָה. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ כָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבָּאוּ לִרְשׁוּתָהּ וְהֻחְזְקוּ, בֵּין נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּנְדוּנְיָתָהּ בֵּין נְכָסִים שֶׁלֹּא הִכְנִיסָה לוֹ. וּמִי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה סְפֵק גֵּרוּשִׁין וּמֵתָה — אֵין הַבַּעַל יוֹרְשָׁהּ.

קטנה שאביה מת ואמה או אחיה השיאוה, קידושיה חלים מדברי חכמים. ואם מיאנה ואמרה שאינה רוצה בבעל זה הרי היא יוצאת בלא גט (ראה הלכות אישות ד,ח, הלכות גירושין יא,ח-יא). הקטנה הפחותה מבת שש שנים או שהיא בת שש עד עשר אך אינה יודעת לשמור קידושיה ואינה מבינה את חשיבותם, אינה מקודשת כלל ואף אינה צריכה מיאון (הלכות אישות ד,ז, הלכות גירושין יא,ז). 

קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן

 ראה גם הלכות אישות ד,ט. 

שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים נִשּׂוּאִין

י בַּעַל שֶׁנָּשָׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן — אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן שֵׁם אִישׁוּת. וְכֵן שׁוֹטֶה שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת אוֹ פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא שׁוֹטָה — אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקְּנוּ לָהֶם חֲכָמִים נִשּׂוּאִין.

זַרְעָהּ

 להגדרה ולפירוט הנכסים הראויים והנכסים מוחזקים ראה לקמן ג,א-ה. 

נְכָסִים הָרְאוּיִין לָבוֹא לְאַחַר מִכָּאן

יא

יא בַּעַל שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ אוֹ אֶחָד מִן הַמּוֹרִישִׁין אוֹתָהּ — אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אוֹתָן, אֶלָּא יִירַשׁ אוֹתָן זַרְעָהּ אִם הָיָה לָהּ זֶרַע, אוֹ תַּחֲזֹר הַיְרֻשָּׁה לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ; שֶׁאֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ נְכָסִים הָרְאוּיִין לָבֹא לְאַחַר מִכָּאן, אֶלָּא הַנְּכָסִים שֶׁכְּבָר בָּאוּ לִרְשׁוּתָהּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת.

 שלא כשאר היורשים שיורשים מחמת קרבת משפחה (קשר דם), ולכן אם מתים זכות ירושתם עוברת ליורשיהם (כדלעיל ה"ג), הבעל יורש את אשתו מכוח הנישואין, ולכן עם מותו פוקעת זכותו, ואינו מוריש אותה לקרוביו. 

וְכֵן אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהוּא בַּקֶּבֶר

יב וְכֵן אֵין הַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהוּא בַּקֶּבֶר, כִּשְׁאָר הַיּוֹרְשִׁים שֶׁל מִשְׁפַּחַת הָאָב. כֵּיצַד? בַּעַל שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ — אֵין אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְהַבַּעַל קוֹדֵם לְכָל אָדָם בִּירֻשָּׁתָהּ, כָּךְ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל יִקְדְּמוּ לִשְׁאָר יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה, אֶלָּא יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ הֵן הַיּוֹרְשִׁין אוֹתָהּ אִם מֵתָה אַחַר בַּעְלָהּ.

יג וְכֵן אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בְּקִבְרוֹ כְּדֵי לְהַנְחִיל לְאֶחָיו מֵאָבִיו. כֵּיצַד? מִי שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִמּוֹ — אֵין אוֹמְרִין: הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיָה הַבֵּן קַיָּם הָיָה קוֹדֵם, אַף יוֹרְשָׁיו שֶׁל בֵּן קוֹדְמִין לְיוֹרְשֶׁיהָ שֶׁל אִשָּׁה זוֹ, וְנִמְצָא אֶחָיו מֵאָבִיו יוֹרְשִׁין אֶת אִמּוֹ שֶׁל זֶה אַחַר מוֹתוֹ; אֶלָּא זֶרַע בְּנָהּ הוּא שֶׁיִּרָשֶׁנָּה אִם הָיָה לוֹ זֶרַע, וְאִם אֵין לוֹ זֶרַע תַּחֲזֹר נַחֲלָתָהּ לְמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ.

 ויש לו אח מאביו ולא מאמו (ומדובר במקרה שאביו מת ואינו יורש את אשתו). 

מִי שֶׁמֵּת וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִמּוֹ

 אין אומרים שיירש הבן המת את אמו, וממנו תעבור הירושה לאחיו, שהוא קרובו מצד האב וראוי ליורשו. ואף על פי שבאופנים אחרים חלה ירושה מחמת קשר דם גם בקבר (כגון בן שיורש את אבי אמו, אף אחרי שמתה אמו), כאן שונה הדבר משום שמדובר בהסבת נחלה ממשפחה למשפחה אחרת. ובדבר הזה דומה ירושת האם לירושת הבעל (בבלי בבא בתרא קנט,ב). 

אֵין אוֹמְרִין הוֹאִיל וְאִלּוּ הָיָה הַבֵּן קַיָּם הָיָה קוֹדֵם

 שנולד לפני שעברו תשעה חודשים מיום שנתעברה אמו. ואף שלעניינים שונים בהלכה הוא נחשב כנפל (ראה הלכות אבל א,ו-ז), לעניין ירושה הוא נוחל ומנחיל, כיוון שחי שעה אחת ובשעה הזו ירש. 

אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְלֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו

יג

 הראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב שרק אם ידוע שכלו חודשיו נוחל את אמו. והשו"ע (חו"מ רעו,ה) השמיט את הפרט של לא כלו לו חדשיו (וראה עוד ערוה"ש). 

אֲפִילּוּ הָיָה קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְלֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו... הֲרֵי זֶה נוֹחֵל אֶת אִמּוֹ

אֲבָל אִם מֵתָה הָאֵם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן, אֲפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְלֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, הוֹאִיל וְחָיָה אַחַר אִמּוֹ שָׁעָה אַחַת וּמֵת — הֲרֵי זֶה נוֹחֵל אֶת אִמּוֹ וּמַנְחִיל אוֹתָהּ הַנַּחֲלָה לְיוֹרְשָׁיו מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו.

א סֵדֶר נְחָלוֹת כָּךְ הוּא: מִי שֶׁמֵּת — יִירָשׁוּהוּ בָּנָיו, וְהֵם קוֹדְמִין לַכֹּל. וְהַזְּכָרִים קוֹדְמִין לַנְּקֵבוֹת;