הטוען שלא מצא בתולים לאשתו, ושזינתה בהיותה מאורסת לו, ונמצא ששיקר (לאופן הטענה ראה לקמן ה"ו). 

הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל בַּת יִשְׂרָאֵל וכו'

ביאור

האיסור שמחמתו הוא לוקה, כלול בלאו זה, האוסר דיבורי רכילות ולשון הרע (ראה הלכות דעות ז,א-ב). 

וְאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִלֹּא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ

מִשְׁקַל מֵאָה סְלָעִים כֶּסֶף מְזֻקָּק

א הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל בַּת יִשְׂרָאֵל וְנִמְצָא הַדָּבָר שֶׁקֶר — לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ" (דברים כב,יח), וְאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִ"לֹּא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט,טז). וְנוֹתֵן לְאָבִיהָ מִשְׁקַל מֵאָה סְלָעִים כֶּסֶף מְזֻקָּק. וְאִם הָיְתָה יְתוֹמָה — הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ.

משהביאה שתי שערות אחרי גיל שתים עשרה, ונקראת נערה עד שחולפים שישה חודשים מזמן זה (הלכות אישות ב,א-ב).

עַל הַנַּעֲרָה

בכל התורה מופיעה מילת 'נערה' בכתיב חסר — "נַעֲרָ", לרבות את הקטנה, ורק בפרשת מוציא שם רע מופיעה פעם אחת בכתיב מלא, והיינו נערה בלבד. אמנם לפנינו במקרא מופיעה המילה בכתיב מלא בפסוק אחר בפרשה: "ונתנו לאבי הנערה" (דברים כב,יט, וראה כס"מ). 

נַעֲרָה מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב

ב וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַקְּטַנָּה אוֹ עַל הַבּוֹגֶרֶת — פָּטוּר מִן הַקְּנָס וּמִן הַמַּלְקוּת, וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיא עַל הַנַּעֲרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה" (דברים כב,טו, ושם: הַנַּעֲרָ) — "נַעֲרָה" מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב.

בזמן שבית המקדש קיים (הלכות סנהדרין יד,יא). 

אֵין דָּנִין דִּין זֶה אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת

המורשים לדון דיני נפשות (שם ה,ג). 

וּבְבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה

שאם יתברר שטענות הבעל אמתיות, וזינתה תחתיו, חייבת מיתה. 

שֶׁאִם נִמְצָא הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמַר וכו'

שיש בהם רק דיני ממונות. 

אֲבָל הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה

בְּהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין

ג אֵין דָּנִין דִּין זֶה אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבְבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּדִין מוֹצִיא שֵׁם רַע דִּינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁאִם נִמְצָא הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמַר — הֲרֵי זוֹ נֶהֱרֶגֶת. אֲבָל הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה — דָּנִין בָּהֶן בְּכָל זְמַן בִּשְׁלֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת סַנְהֶדְרִין.

שֶׁתֵּשֵׁב אֵשֶׁת מוֹצִיא שֵׁם רַע תַּחְתָּיו לְעוֹלָם

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בָּאוֹנֵס

שכבר אינו יכול להחזירה ולתקן את הלאו.  

לוֹקֶה עַל גֵּרוּשֶׁיהָ

ד וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה שֶׁתֵּשֵׁב אֵשֶׁת מוֹצִיא שֵׁם רַע תַּחְתָּיו לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב,יט) — אֲפִלּוּ עִוֶּרֶת, אֲפִלּוּ מֻכַּת שְׁחִין. וְאִם גֵּרְשָׁהּ — עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" (שם), וְכוֹפִין אוֹתוֹ וּמַחֲזִיר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בָּאוֹנֵס. וְאִם קָדַם אַחֵר וְקִדְּשָׁהּ, אוֹ שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁהָיָה כֹּהֵן שֶׁאָסוּר בִּגְרוּשָׁה — לוֹקֶה עַל גֵּרוּשֶׁיהָ.

כך הדין בקיום מצוות עשה, שצריך לעשותן אף אם עומד כנגדן איסור לא תעשה (ראה הלכות מילה א,ט, הלכות נזירות ז,טו). 

וְלָמָּה לֹא יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה לֹא תַעֲשֶׂה

שמצוות עשה דוחה את מצוות לא תעשה, רק במקרה שאי אפשר לקיים את שתיהן, ואז עדיפה מצוות העשה (הלכות ציצית ג,ו). אך כאן הגירושין יכולים להיות מותרים, אם האישה רוצה להתגרש, ונמצא שאפשר שיתקיימו שתיהן — ואין עשה דוחה לא תעשה. 

שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּרְצֶה וכו'

ה נִמְצָא בָּהּ דְּבַר זִמָּה, אוֹ שֶׁנִּמְצֵאת אֲסוּרָה עָלָיו מֵחַיָּבֵי לָאוִין אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה, וַאֲפִלּוּ שְׁנִיָּה — הֲרֵי זֶה יְגָרְשֶׁנָּה בְּגֵט, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב,יט) — אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ. וְלָמָּה לֹא יָבֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה לֹא תַעֲשֶׂה, בֵּין בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע בֵּין בְּאוֹנֵס, וְיִשָּׂא זוֹ הָאֲסוּרָה לוֹ? שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּרְצֶה הִיא לֵישֵׁב, וְנִמְצָא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה קַיָּמִין.

ו כֵּיצַד הוֹצָאַת שֵׁם רַע? הוּא שֶׁיָּבֹא אֶל בֵּית דִּין וְיֹאמַר: 'נַעֲרָה זוֹ בָּעַלְתִּי אוֹתָהּ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים, וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל הַדָּבָר נוֹדַע לִי שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתַּי אַחַר שֶׁאֵרַסְתִּיהָ, וְאֵלּוּ הֵם עֵדַי שֶׁזִּנְּתָה בִּפְנֵיהֶם'. וּבֵית דִּין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הָעֵדִים וְחוֹקְרִין עֵדוּתָן: אִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת — נִסְקֶלֶת; וְאִם הֵבִיא הָאָב עֵדִים וְהֵזִימוּ הָעֵדִים שֶׁהֵבִיא הַבַּעַל וְנִמְצְאוּ שֶׁהֵעִידוּ שֶׁקֶר — יִסָּקְלוּ, וְיִלְקֶה הוּא וְיִתֵּן מֵאָה סֶלַע.

בדקתי את העניין וגיליתי שזינתה. שאין העדר הבתולים סיבה לענישה, אלא מעורר חשד בלבד (וראה לקמן הי"ב). 

וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל הַדָּבָר וכו'

כדין נערה מאורסה שזינתה (הלכות איסורי ביאה ג,ד). 

אִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת נִסְקֶלֶת

שהוכיחו עדי האב שעדי הבעל משקרים, שכן היו אתם בזמן האירוע במקום אחר (להגדרת עדים זוממים ראה הלכות עדות יח,א-ב). 

וְאִם הֵבִיא הָאָב עֵדִים וְהֵזִימוּ הָעֵדִים שֶׁהֵבִיא הַבַּעַל

עדי הבעל. שעדים זוממים נענשים באותו העונש שרצו לגרום בעדותם (שם).  

יִסָּקְלוּ

אלו דברי האב כנגד טענת הבעל "לא מצאתי לבתך בתולים". וההוכחה שבתו הייתה בתולה והבעל משקר, היא בכך שמביא עדים שמזימים את עדי הבעל (וראה לקמן הי"ב).

וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי

עדי הבעל השניים הוכיחו שעדי האב היו עדי שקר, ונמצא שהעדים הראשונים דוברי אמת. 

חָזַר הַבַּעַל וְהֵבִיא עֵדִים אֲחֵרִים וכו'

וכן משלמים את הקנס לבעל (הלכות עדות כא,י).

וְעֵדֵי אָבִיהָ נִסְקָלִין

מסורת חכמים בפירוש המקראות. ואילו מפשט הכתובים היה נראה שהדיון הוא על מציאת הבתולים (וראה עוד לקמן הי"ב). 

מִפִּי הַשְּׁמוּעָה

וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" (דברים כב,יז) — אֵלּוּ הָעֵדִים שֶׁיָּזִימוּ עֵדֵי הַבַּעַל. חָזַר הַבַּעַל וְהֵבִיא עֵדִים אֲחֵרִים וְהֵזִים עֵדֵי הָאָב — הֲרֵי הַנַּעֲרָה וְעֵדֵי אָבִיהָ נִסְקָלִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה" (שם כב,כ). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ יֵשׁ בָּהּ עֵדִים, וְזוֹמְמִין, וְזוֹמְמֵי זוֹמְמִין.

שאין דין מוציא שם רע אלא בנערה (לעיל ה"ב). 

הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת וּמִן הַקְּנָס

אף על פי שהבוגרת שזינתה מיתתה בחנק (הלכות איסורי ביאה ג,ד, י). 

תִּסָּקֵל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת

ז הוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע וְהִיא בּוֹגֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁזִּנָּת תַּחְתָּיו כְּשֶׁהָיְתָה נַעֲרָה — הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת וּמִן הַקְּנָס. וְאִם נִמְצָא הַדָּבָר אֱמֶת — הֲרֵי זוֹ תִּסָּקֵל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בּוֹגֶרֶת, הוֹאִיל וּבְעֵת שֶׁזִּנְּתָה נַעֲרָה הָיְתָה.

כָּל נַעֲרָה שֶׁאֵין לָהּ קְנָס

שהתעברה אמה בעודה גויה, וילדה אותה לאחר שהתגיירה. 

הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה

ח כָּל נַעֲרָה שֶׁאֵין לָהּ קְנָס אִם נֶאֶנְסָה אוֹ נִתְפַּתְּתָה, כָּךְ הַמּוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת וּמִן הַתַּשְׁלוּמִין. וְכֵן הַנָּכְרִית שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֲפִלּוּ הָיְתָה הוֹרָתָהּ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה — הַמּוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע פָּטוּר מִן הַקְּנָס וּמִן הַמַּלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (דברים כב,יט) — עַד שֶׁתִּהְיֶה הוֹרָתָהּ וְלֵידָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה.

שנשא את אשת אחיו שמת ואין לו בנים. 

יְבִמְתּוֹ שֶׁכְּנָסָהּ

ט קִדֵּשׁ נַעֲרָה וְגֵרְשָׁהּ, וְחָזַר וְקִדְּשָׁהּ וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתָּיו בַּקִּדּוּשִׁים הָרִאשׁוֹנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין — הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן אִם הָיְתָה יְבִמְתּוֹ שֶׁכְּנָסָהּ וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רַע, וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת קִדּוּשֵׁי אָחִיו, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין — הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת וּמִן הַתַּשְׁלוּמִין. וְכָל הַפָּטוּר — אִם רָצָה לְגָרֵשׁ, יְגָרֵשׁ.

שֶׁיִּבְעֹל אוֹתָהּ

שיטען שזינתה בבעילה רגילה. 

וְיוֹצִיא שֵׁם רַע כְּדַרְכָּהּ

מַכַּת מַרְדּוּת

י אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּבְעֹל אוֹתָהּ כְּדַרְכָּהּ וְיוֹצִיא שֵׁם רַע כְּדַרְכָּהּ. בְּעָלָהּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאָמַר: 'לֹא מְצָאתִיהָ בְּתוּלָה' — פָּטוּר, וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

שהרי אם לא הוזמו הייתה האישה נהרגת, על שזינתה בזמן היותה מאורסת. 

שֶׁהָעֵדִים נֶהֱרָגִים אִם הוּזְמוּ

יא וְכֵן אִם אָמַר: 'לֹא מְצָאתִיהָ בְּתוּלָה' וְלֹא אָמַר 'שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתַּי', אוֹ שֶׁאָמַר: 'זִנְּתָה תַּחְתַּי' וְלֹא הֵבִיא עֵדִים, אֶלָּא בָּאוּ מֵאֵילֵיהֶן — הֲרֵי זֶה פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהָעֵדִים נֶהֱרָגִים אִם הוּזְמוּ.

יב זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה" (דברים כב,יז) — לְשׁוֹן כָּבוֹד, שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּסִתְרֵי הַדָּבָר. וְכֵן זֶה שֶׁיֹּאמַר הָאָב: "וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי" (שם) — הֵם זוֹמְמֵי עֵדֵי הַבַּעַל. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר" (שם כב,כ) תֵּהָרֵג — כְּשֶׁזִּנָּת אַחַר הָאֵרוּסִין בְּעֵדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ" (שם כב,כא). אֲבָל קֹדֶם הָאֵרוּסִין — כְּבָר דָּנָה תּוֹרָה בָּהּ שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִכְּלוּם, וּבוֹעֲלָהּ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמֵי מָמוֹן בִּלְבַד, בֵּין פִּתָּה בֵּין אָנַס.

לשון נקייה, שמשמעותה בירור וחשיפת הדברים שבצנעה, ולא עיסוק בממצאי הבתולים. 

לְשׁוֹן כָּבוֹד שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּסִתְרֵי הַדָּבָר

שאין העדר הבתולים עילה לענישה (כדלעיל ה"ו). 

שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִכְּלוּם

כמפורט בשני הפרקים הראשונים. 

וּבוֹעֲלָהּ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמֵי מָמוֹן בִּלְבַד

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

א הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל בַּת יִשְׂרָאֵל וְנִמְצָא הַדָּבָר שֶׁקֶר — לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ" (דברים כב,יח), וְאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ מִ"לֹּא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט,טז). וְנוֹתֵן לְאָבִיהָ מִשְׁקַל מֵאָה סְלָעִים כֶּסֶף מְזֻקָּק. וְאִם הָיְתָה יְתוֹמָה — הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמ