כֹּהֵן שֶׁטִּהֵר כֵּלָיו לְגַת זוֹ, וְהִנִּיחָם לַגַּת הַבָּאָה — הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן, שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ נוֹגְעִים בְּכֵלִים שֶׁל כֹּהֵן זֶה שֶׁהֵן בְּתוֹךְ גִּתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹכֵל טְהָרוֹת. אֲבָל שֶׁל יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאוֹת, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בְּלִבּוֹ הָיָה לִשְׁמֹר עַם הָאָרֶץ שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּת שֶׁלֹּא יִגַּע בַּכֵּלִים״.

הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת יֵינוֹ בְּטָהֳרָה בְּאֻמָּנִין עַמֵּי הָאָרֶץ — הֲרֵי זֶה מַטְבִּיל אֶת הַבּוֹצְרִים. וְכֵן אִם הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמֶן — מַטְבִּיל הַבַּדָּדִין. וְצָרִיךְ לַעֲמֹד עַל הָאֻמָּנִין עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּפָנָיו, שֶׁהֲרֵי אֵינָן יוֹדְעִין הִלְכוֹת טְבִילָה וַחֲצִיצָה.

יָצְאוּ חוּץ לְפֶתַח בֵּית הַבַּד וְנִפְנוּ לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְחָזְרוּ — הֲרֵי אֵלּוּ בְּטָהֳרָתָן. עַד כַּמָּה יַרְחִיקוּ וְהֵן טְהוֹרִים? עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסָּתְרוּ מֵעֵינָיו. אֲבָל אִם נִסְתְּרוּ מֵעֵינָיו — חָזְרוּ לְטֻמְאָתָן, עַד שֶׁיַּטְבִּילֵן פַּעַם שְׁנִיָּה וְיַעֲרִיבוּ שִׁמְשָׁן.

הַבַּדָּדִים וְהַבּוֹצְרִים שֶׁנִּמְצֵאת טֻמְאָה לִפְנֵיהֶן — נֶאֱמָנִין לוֹמַר: ״לֹא נָגַעְנוּ״. וְכֵן בַּתִּינוֹקוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶן.

הַמְטַהֵר אֶת הַבַּדָּדִין, וְהִכְנִיסָם לְבֵית הַבַּד וְנָעַל עֲלֵיהֶן, אִם הָיוּ שָׁם כֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמִדְרָס — הֲרֵי בֵּית הַבַּד כֻּלּוֹ טָמֵא, שֶׁמָּא נָגְעוּ בְּאוֹתָן הַכֵּלִים. וַאֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָן מִקֹּדֶם נִזְהָרִין מֵאוֹתָן הַכֵּלִים מִפְּנֵי טֻמְאָתָן — הֲרֵי בֵּית הַבַּד טָמֵא, שֶׁמָּא הֵסִיטוּ אוֹתָן, וְהֵן מְדַמִּין שֶׁאֵין הַמֵּסִיט טָמֵא, שֶׁאֵין עַמֵּי הָאָרֶץ בְּקִיאִין בְּטֻמְאַת הֶסֵּט.

הָיוּ חַמָּרָיו וּפוֹעֲלָיו טְעוּנִין טְהָרוֹת וְעוֹבְרִין לְפָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהִפְלִיגוּ יָתֵר מִמִּיל — הֲרֵי אֵלּוּ טְהָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא שׁוֹמְרָן, וְהֵן מְפַחֲדִין לִגַּע, וְאוֹמְרִין: ״עַכְשָׁו יָבֹא, שֶׁהֲרֵי הוּא אַחֲרֵינוּ״. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם: ״צְאוּ, וַאֲנִי אָבֹא אַחֲרֵיכֶם״, כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ מֵעֵינָיו — הֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת.

חָבֵר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בְּחָלוּק וְעָטוּף בְּטַלִּית וּמְהַלֵּךְ, וְאָמַר: ״בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הֶחָלוּק, וְהָיִיתִי נִזְהָר בּוֹ, וְהִסַּחְתִּי דַּעְתִּי מִן הַטַּלִּית״ — הֲרֵי הֶחָלוּק בְּטָהֳרָתוֹ, וְהַטַּלִּית טְמֵאָה, שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ עַם הָאָרֶץ.

הָיָה סַל עַל כְּתֵפוֹ וּמַגְרֵפָה בְּתוֹךְ הַסַּל, וְאָמַר: 'בְּלִבִּי הָיָה לִשְׁמֹר אֶת הַסַּל, וְלִשְׁמֹר אֶת הַמַּגְרֵפָה מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ אֲבָל לֹא מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ — הַסַּל טָהוֹר, וְהַמַּגְרֵפָה טְמֵאָה. וְכָל תְּרוּמָה שֶׁבַּסַּל פְּסוּלָה, מִפְּנֵי הַמַּגְרֵפָה שֶׁפּוֹסֶלֶת הָאֳכָלִים שֶׁבַּסַּל.

הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָבִית בְּטָהֳרָה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא חֻלִּין, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְהוֹרָה — הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה, שֶׁמָּא נָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם, שֶׁהוּא פָּסוּל בַּתְּרוּמָה וְטָהוֹר בַּחֻלִּין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה מְשַׁמֵּר תְּרוּמָה לִמְשַׁמֵּר חֻלִּין. וְאִם אָמַר: ״בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרָהּ אֲפִלּוּ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ״ — הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה.

נִתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלִים שֶׁל שַׁבָּת בְּשֶׁל חֹל וּלְבָשָׁם — נִטְמְאוּ, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁל חֹל כְּכֵלִים שֶׁל שַׁבָּת. מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נָשִׁים חֲבֵרוֹת שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לָהֶן כְּלֵיהֶן בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְטִמְּאוּ הַכֵּלִים.

אֲפִלּוּ נָפְלָה מַעְפָּרְתּוֹ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לֶחָבֵר: ״תְּנֶהָ לִי״, וּנְתָנָהּ לוֹ — נִטְמֵאת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְּנֶנָּה לוֹ עַם הָאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָבֵר מְשַׁמְּרָהּ, שֶׁאֵין אָדָם מְשַׁמֵּר כֵּלִים שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ כְּכֵלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעַ וְסָמַךְ עָלָיו.

חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ טְהָרוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הִנִּיחַ כֵּלִים — הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁמָּא נִטְמְאוּ וְהִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁלִישִׁי וַעֲדַיִן לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי, אוֹ שֶׁמָּא הִזָּה עֲלֵיהֶן בַּשְּׁבִיעִי וַעֲדַיִן לֹא הִטְבִּיל, אוֹ שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא הִזָּה עֲלֵיהֶן כָּל עִקָּר.

מִי שֶׁאָמַר לוֹ עֵד אֶחָד: ״נִטְמְאוּ טַהֲרוֹתֶיךָ״, וְהַלָּה שׁוֹתֵק — הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וַהֲרֵי הֵן טְמֵאוֹת. וְאִם הִכְחִישׁוֹ וְאָמַר: ״לֹא נִטְמְאוּ״ — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן, עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם.

הָיָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ בַּטְּהָרוֹת אוֹ בַּזְּבָחִים, וּלְאַחַר זְמַן מְצָאוֹ וְאָמַר לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּגַע בּוֹ: ״טְהָרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי עִמְּךָ נִטְמְאוּ״ וּ׳זְבָחִים שֶׁעָשִׂיתִי נִתְפַּגְּלוּ׳ — הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אֲבָל אִם פָּגַע בּוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם, וְאַחַר כָּךְ פָּגַע בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה וְאָמַר לוֹ — אֵינוֹ נֶאֱמָן, אֶלָּא הֲרֵי זְבָחָיו בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת וְטַהֲרוֹתָיו בְּחֶזְקַת טָהֳרָה.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן