א אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ, וְאֵלּוּ הֵן: מְעֻבֶּרֶת, וּמְנִיקָה, וּבְתוּלָה, וּזְקֵנָה.

אֵיזוֹ הִיא מְעֻבֶּרֶת? מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ. הָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת וְרָאָת דָּם, וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד — הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ, וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאָת דָּם וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר עֻבָּרָהּ — הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. 

אֵיזוֹ הִיא מְנִיקָה? כָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַלֵּדָה. אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה, אוֹ שֶׁגְּמָלַתְהוּ, אוֹ נְתָנַתְהוּ לִמְנִיקָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֲבָל אַחַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְנִיקָה וְהוֹלֶכֶת — הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ, כְּכָל הַנָּשִׁים. 

אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כָּל שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ; בְּתוּלַת דָּמִים אָמְרוּ, לֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים. כֵּיצַד? אֲפִלּוּ נִשֵּׂאת וְרָאָת דָּם מֵחֲמַת נִשּׂוּאִין, אוֹ יָלְדָה וְרָאָת דָּם מֵחֲמַת לֵדָה — עֲדַיִן הִיא בְּתוּלָה לְעִנְיַן טֻמְאָה, וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ. 

אינן מטמאות אלא משעה שראו, הואיל וחזקתן שאינן רואות דם (ראה גם הלכות איסורי ביאה ט,ד-ה). 

אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן

ביאור

 שההיריון יהיה ניכר, שהוא זמן של שלושה חודשים מתחילתו (שם). 

מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ

מצב שבו גוף האישה עובר תהליך מדומה של היריון, ובסופו מתברר שמעולם לא היה כלל עובר ברחם. 

הִפִּילָה רוּחַ

 שאינה נטמאת מחמתו בטומאת לידה (ראה הלכות איסורי ביאה י,ח-יא). 

אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד

שהדם שראתה קודם לכן אינו מטמא למפרע, הואיל ולעניין זה דינה כמעוברת שאין דרכה לראות דם. 

הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ

 הואיל ובשעה שראתה לא הוחזקה כמעוברת, הדם שראתה מטמא למפרע. 

הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים

 שחסרון הדמים אינו תלוי בהנקה אלא בעצם הלידה. 

אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ וכו'

 שעדיין לא ראתה דם נידה מעולם. 

כָּל שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ

 שמבחינת מחזור דמיה שטרם החל, היא נקראת בתולה. 

בְּתוּלַת דָּמִים אָמְרוּ

וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת

 תשעים יום (שעונה בינונית של מחזור היא שלושים יום — פה"מ נידה א,ה ע"פ בבלי נידה ט,ב). 

שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת

 שכעת התברר שמחזור דמיה לא פסק אלא רק התארך.  

הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וּמִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ

 ערוה"ש העתיד טהרות סי' קיא. 

פסקים ושיטות

כך פוסק הרמב"ם על פי גרסתו בבבלי נידה (ט,ב). אבל לפי גרסת הבבלי שבידינו רק לאחר שלוש פעמים שעברו עליה שלוש עונות היא מטמאת למפרע. 

עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה וְחָזְרָה וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר וְרָאָת

אֵיזוֹ הִיא זְקֵנָה? כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ וְלֹא רָאָת דָּם. וְאֵיזֶה הוּא סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ? כָּל שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ קוֹרְאוֹת לָהּ 'זְקֵנָה' בְּפָנֶיהָ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה, וְחָזְרָה וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר וְרָאָת — הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים, וּמִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. 

רואה ברצף כל שבעת ימי הנידה.

שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה

דּוֹלֶפֶת

 והיא עדיין נחשבת כבתולה שדיה שעתה. 

הֲרֵי זוֹ פַּעַם אַחַת

 ומן הפעם השנייה או השלישית שהבתולה רואה דם היא מפסיקה להיחשב כבתולה ומתחילה לטמא למפרע כשאר הנשים (כמבואר לקמן הל' ג-ד). 

הֲרֵי זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים

ב בְּתוּלָה שֶׁרָאָת דָּם, אֲפִלּוּ שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה אוֹ דּוֹלֶפֶת — הֲרֵי זוֹ פַּעַם אַחַת. רָאָת דָּם וּפָסַק, וְחָזְרָה וְרָאֲתָה — הֲרֵי זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים.

שהיא קטנה (אינה בת שתים עשרה שנה ויום). 

תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת

אף שכבר ראתה שלוש פעמים והוחזקה לראות דם, הואיל ולא ראתה שוב למשך שלושה חודשים הרי היא חוזרת לדין תינוקת ומטמאת למפרע רק לאחר שלוש פעמים חדשות. 

עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וכו'

שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ

וכן כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך (בית ז שער ג, מובא בכס"מ), אבל המאירי (נידה ט,ב) כתב שאין היא מטמאת למפרע אלא מן הפעם הרביעית ואילך. 

רָאָת פַּעַם שְׁלִישִׁית מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ

ג תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְרָאָת דָּם פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאָת פַּעַם שְׁלִישִׁית — מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה — מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ.

 שמאחר שהגיע זמנה לראות, הרי היא מטמאת למפרע כבר בפעם השנייה. 

שְׁנִיָּה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ

 שאף על פי שתינוקת שהגיע זמנה לראות נטמאת למפרע כבר בפעם השנייה, אין היא נעשית מוחזקת לראות דם עד שתראה שלוש פעמים, ולפיכך אם לא ראתה שלושה חודשים חוזרת לקדמותה להיות דיה שעתה (או"ש לקמן ה"ה ועוד). 

עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ

ד תִּינֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת, וְרָאֲתָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ; שְׁנִיָּה — מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה — מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ.

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

אף על פי שגם ראייה באונס מטמאת את האישה (לעיל א,ב, הלכות איסורי ביאה ה,א), אין היא גורמת לאישה ליטמא למפרע מחמתה.  

וְאִם רָאוּ הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס אַף בַּשְּׁנִיָּה דַּיָּן שְׁעָתָן

 ולדעת הראב"ד מעוברת ומניקה אינן מטמאות למפרע אפילו לא בפעם השנייה, אלא דיין שעתן כל עוד הן נחשבות מעוברות ומניקות (כהגדרתן לעיל ה"א), וכדבריו כתב גם הרשב"א (תורת הבית הארוך שם).  

רָאוּ פַּעַם שְׁנִיָּה מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים

ה מְעֻבֶּרֶת וּמְנִיקָה וּזְקֵנָה וּבְתוּלָה שֶׁהִגִּיעָה לִרְאוֹת, שֶׁרָאוּ רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה — דַּיָּן שְׁעָתָן. רָאוּ פַּעַם שְׁנִיָּה — מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם רָאוּ הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס — אַף בַּשְּׁנִיָּה דַּיָּן שְׁעָתָן.

ו מְעֻבֶּרֶת אוֹ מְנִיקָה שֶׁרָאָת דָּם, וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאָת — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאָת פַּעַם שְׁנִיָּה, שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית לִרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה — מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ.

שכיוון שלא ראו שלושה חודשים חזרו לקדמותן. 

וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאָת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ

 יולדת שראתה דם ביממה שלאחר ארבעים יום מלידת זכר או שמונים יום מלידת נקבה (שלפני יממה זו היו דמיה טהורים, ראה הלכות איסורי ביאה ד,ה). 

הָרוֹאָה דָּם אַחַר דַּם טֹהַר בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת

הואיל ועד כה הייתה מוחזקת שאינה רואה דם טמא (וכגון שראתה כבר פעם אחת מזמן הלידה, שאז אין דיה שעתה מדין מניקה כדלעיל ה"ה, ראה ערוך לנר נידה לו,א). 

דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ

 ראה גם הלכות איסורי ביאה ח,יא.

וְכָל אִשָּׁה הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק מְשֻׁבַּחַת וכו'

 שהנידה כבר טמאה בכל אופן, והיושבת על דם טוהר טהורה גם אם תראה דם. 

שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לָהֶן כְּלוּם

הָרוֹאָה דָּם אַחַר דַּם טֹהַר בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת — דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְכָל שֶׁדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ — צְרִיכָה לִהְיוֹת בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ תָּמִיד. וְכָל אִשָּׁה הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק — מְשֻׁבַּחַת, חוּץ מִן הַנִּדָּה וְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לָהֶן כְּלוּם. 

 כדי לברר אם הטהרות שהאישה התעסקה בהן אמש לאחר הבדיקה הקודמת טהורות או טמאות למפרע. 

מִפְּנֵי טְהָרוֹת שֶׁל עַרְבִית

 אישה המותרת באכילת תרומה חייבת לבדוק שמא נטמאה, שהתרומה נאכלת בטהרה בלבד (הלכות תרומות ו,א-ב). 

וְכָל אוֹכֶלֶת תְּרוּמָה בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ וכו'

שמאחר והיא בכל אופן צריכה לבדוק פעמיים ביום לצורך הטהרות, הצריכוה גם לבדוק לפני תשמיש המיטה להתירה לבעלה (בבלי נידה יא,ב). 

בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת

קביעות מחזורית (ראה הלכות איסורי ביאה ח, א-י).

שֶׁיֵּשׁ לָהֶן וֶסֶת

 שאין הן צריכות לחשוש שמא ראו ונאסרו על בעליהן באיסור נידה (ולגבי הנשים שאין להם וסת ראה שם ד,טז ובפסקים ושיטות שם). 

בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן

כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה

ז חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בּוֹדְקוֹת עַצְמָן בְּכָל יוֹם בְּשַׁחֲרִית, מִפְּנֵי טְהָרוֹת שֶׁל עַרְבִית, וּבְעַרְבִית, מִפְּנֵי טְהָרוֹת שֶׁל שַׁחֲרִית. וְכָל אוֹכֶלֶת תְּרוּמָה — בּוֹדֶקֶת עַצְמָהּ בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. וְכָל אִשָּׁה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ, מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת, אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בִּטְהָרוֹת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לְבַעְלָהּ, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן וֶסֶת — בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה.

עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן

 אין הנשים הבוגרות ומנוסות בראייה צריכות לבדוק את הקטנות אם נטמאו.

וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן

 ואין הן בודקות את עצמן, שמכיוון שעדיין לא הורגלו לראות אין הן יודעות לבדוק כראוי ואין לסמוך על בדיקתן. 

צְרִיכוֹת בְּדִיקָה וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן

ח חֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל: עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן — בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן; אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן — צְרִיכוֹת בְּדִיקָה, וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן.

 שאינן יכולות לבדוק בעצמן (וראה הלכות איסורי ביאה ח,טו לגבי העיוורת).  

הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וכו'

ט הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וּמִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ בְּחֹלִי, אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְּחוֹת מְתַקְּנוֹת אוֹתָן — הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה.

כתמי הדם של נשים מישראל מטמאים בחזקת שהם דם נידה. אבל כתמי דם של נשים גויות טהורים, שהואיל והגויים מטמאים בנידה רק מדברי סופרים לא גזרו טומאה על הכתמים שלהם (פה"מ ז,ג). 

כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה וְהַבָּאִים מִבֵּין הַגּוֹיִם טְהוֹרִים

שמסתבר שהצניעו אותם שם מחמת שהם טמאים. 

חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחֹרִים וּסְבִיבוֹת בֵּית הַטֻּמְאוֹת

 שכן רק דם היוצא מתוך הרחם הרי הוא טמא, אבל דם הכתם שאין אנו יודעים בוודאות שבא משם, הרי הוא מטמא מספק בלבד (הלכות איסורי ביאה ט,ב). 

וְכֻלָּן טֻמְאָתָן בְּסָפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ

י כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִבֵּין יִשְׂרָאֵל — בְּחֶזְקַת טֻמְאָה; וְהַבָּאִים מִבֵּין הַגּוֹיִם — טְהוֹרִים. וְהַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל — טְהוֹרִים, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִיךְ כִּתְמֵיהֶן, אֶלָּא מַצְנִיעִין אוֹתָן. לְפִיכָךְ, כָּל הַכְּתָמִים הַנִּמְצָאִין בְּכָל מָקוֹם — טְהוֹרִים, חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחֹרִים וּסְבִיבוֹת בֵּית הַטֻּמְאוֹת. וְכֻלָּן טֻמְאָתָן בְּסָפֵק, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

 שבעה חומרי ניקוי מסוימים שמשתמשים בהם כדי לבדוק אם מדובר בדם או בצבע (ראה הלכות איסורי ביאה ט,לז-לח), וכן לצורך כיבוס הכתם וביטולו (ראה הלכות מעשה הקרבנות ח,י, הלכות טומאת צרעת יב,ה). 

מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמָּנִין

את הבגד שבו נמצא הכתם הטמא.

מַטְבִּילוֹ

 משתמש בו לצרכי טהרות, שאינו טמא יותר.  

וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת

יא כָּל הַכְּתָמִים הַטְּמֵאִים — מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמָּנִין, וְאַחַר כָּךְ, בֵּין עָבַר הַכֶּתֶם בֵּין לֹא עָבַר, מַטְבִּילוֹ וְטָהוֹר; שֶׁאִם לֹא עָבַר כְּלָל — הֲרֵי הוּא צֶבַע, וְאִם עָבַר אוֹ כָּהָה — הֲרֵי זֶה כֶּתֶם, וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו הַסַּמָּנִין — כְּבָר בָּטַל, אַף עַל פִּי שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר. וַאֲפִלּוּ כֶּתֶם שֶׁל דַּם נִדּוּת וַדַּאי, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין — בִּטְּלוֹ, וּמַטְבִּילוֹ וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת.

 ובכך הכתם אינו מטמא עוד, ולאחר מכן מטביל את הבגד כדי לטהרו. 

וּמְבַטְּלוֹ

 נועץ מחט על פני הבגד, שמאחר ששכבת הזרע מתקשה, המחט מרגישה בה (וכגון ששכבת הזרע לא התייבשה לגמרי, שאם כן אינה  מטמאת, איזהו מקומן נידה סא,ב; או משום ששכבת זרע עצמה טמאה לעולם גם כשהתייבשה אלא שאינה מטמאת אחרים, תוס' רי"ד שם). 

אִם הָיָה חָדָשׁ בּוֹדְקוֹ בְּמַחַט

מעמידו כנגד השמש, שכיוון ששכבת הזרע אטומה אין קרני השמש חודרות דרכה (ובבגד חדש לא ניתן לעשות כן הואיל והוא קשיח ועבה ואינו נבדק יפה בשמש). 

וְאִם הָיָה שָׁחוּק בּוֹדְקוֹ בַּחַמָּה

יב בֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ הַכֶּתֶם — מַעֲבִיר עַל כָּל הַבֶּגֶד שִׁבְעָה סַמָּנִין וּמְבַטְּלוֹ. אָבְדָה בּוֹ שִׁכְבַת זֶרַע: אִם הָיָה חָדָשׁ — בּוֹדְקוֹ בְּמַחַט; וְאִם הָיָה שָׁחוּק — בּוֹדְקוֹ בַּחַמָּה.

עֵינוֹ

 שמכיוון שלאחר הטבילה העביר על הכתם את שבעת הסממנים גילה דעתו שהוא מקפיד עליו, ולפיכך הטבילה הראשונה לא הועילה לבגד לטהרו.

וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עַל הַכֶּתֶם לַהֲסִירוֹ

יג בֶּגֶד שֶׁהָיָה עָלָיו כֶּתֶם, וְהִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טְהָרוֹת, וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עַל הַכֶּתֶם שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין וְלֹא עָבַר — הֲרֵי זֶה צֶבַע, וְהַטְּהָרוֹת שֶׁעָשָׂה טְהוֹרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. וְאִם עָבַר הַכֶּתֶם אוֹ כָּהָה עֵינוֹ — הֲרֵי זֶה כֶּתֶם, וְהַטְּהָרוֹת טְמֵאוֹת, שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עַל הַכֶּתֶם לַהֲסִירוֹ, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לְטַהֲרוֹ.

יד כֶּתֶם שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁשָּׁה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עָלָיו צָפוֹן וְעָבַר — הֲרֵי הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו טְמֵאוֹת; אַף עַל פִּי שֶׁהַצָּפוֹן מַעֲבִיר הַצֶּבַע, הוֹאִיל וְלֹא הֶעֱבִיר שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין — הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת כֶּתֶם, וְשֶׁמָּא אִלּוּ הֶעֱבִיר הַשְּׁבִיעִי הָיָה עוֹבֵר.

הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, וְחָזַר וְהֶעֱבִירָן פַּעַם שְׁנִיָּה וְעָבַר — כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו בֵּין תִּכְבֹּסֶת רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה טְהוֹרוֹת, וְכָל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו אַחַר תִּכְבֹּסֶת שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת; הוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהוֹצִיא רִשּׁוּמוֹ — הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁיְּבַטְּלוֹ וְיַטְבִּילוֹ. 

צָפוֹן

ולכן אין אנו יודעים כעת אם היה זה כתם או צבע. 

אַף עַל פִּי שֶׁהַצָּפוֹן מַעֲבִיר הַצֶּבַע

ומאחר שהכתם עבר על ידי הסמנים יש חשש שמדובר בדם אלא שמשום מה לא עבר בבדיקה הראשונה. 

וְחָזַר וְהֶעֱבִירָן פַּעַם שְׁנִיָּה וְעָבַר

 מכיוון שחזר והעביר סמנים גילה שמקפיד כעת על הכתם, ולכן הטהרות שייעשה מכאן ואילך יהיו טמאות. 

וְכָל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו אַחַר תִּכְבֹּסֶת שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת הוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו וכו'

כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה

כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה שִׁבְעַת הַסַּמָּנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם מַה הֵן, וְהֵיאַךְ מַעֲבִירִין אוֹתָן. 

כלומר שדם זה נחשב כדם הנידה ומטמא כמוהו.

מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם כְּדַם הַנִּדָּה

שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא

שכיוון שמתה האישה לא ניתן להגדיר דם זה כדם הנידה, אך מאחר שיצא מן הרחם הטמא הרי הוא מטמא ככתם. 

אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא הַדָּם אַחַר שֶׁמֵּתָה וכו'

כדין רביעית דם הבא מן המת (הלכות טומאת מת ב,יב; אבל דם המת שאין בו רביעית אינו מטמא, שם ג,טו).

וְאִם הָיָה בּוֹ רְבִיעִית מְטַמֵּא בְּאֹהֶל

 שמחמירים בדם זה להחשיבו הן כדם המת המטמא באוהל, והן כדם נידה המטמא בכלשהו (לעיל א,ח). 

וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם

טו הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּם — מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם כְּדַם הַנִּדָּה, שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא; אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא הַדָּם אַחַר שֶׁמֵּתָה, וְאֵין כָּאן נִדָּה, הוֹאִיל וּמִמָּקוֹם טָמֵא יָצָא — מְטַמֵּא טֻמְאַת כְּתָמִים. וְאִם הָיָה בּוֹ רְבִיעִית — מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם.

א אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ, וְאֵלּוּ הֵן: מְעֻבֶּרֶת, וּמְנִיקָה, וּבְתוּלָה, וּזְקֵנָה. 