המשך הפסוק: "את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". 

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה

ביאור

כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל

מִתְכּוֹנֵן

 הגולים מציון ישובו אליה על ידי צדקה.  

וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה

פסקים ושיטות

א חַיָּבִין אָנוּ לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צְדָקָה יָתֵר מִכָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁהַצְּדָקָה סִימָן לְצַדִּיקֵי זֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וכו' (בראשית יח,יט). וְאֵין כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹנֵן וְדַת הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי" (ישעיהו נד,יד). וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (שם א,כז).

ב וּלְעוֹלָם אֵין אָדָם מַעֲנִי מִן הַצְּדָקָה, וְאֵין דָּבָר רַע וְלֹא הֶזֵּק נִגְלָל בִּשְׁבִיל הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם" וכו' (שם לב,יז).

כָּל הַמְרַחֵם — מְרַחֲמִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ" (דברים יג,יח). וְכָל מִי שֶׁהוּא אַכְזָרִי וְאֵינוֹ מְרַחֵם — יָחוּשׁ לְיִחוּסוֹ, שֶׁאֵין הָאַכְזָרִיּוּת מְצוּיָה אֶלָּא בַּגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ" (ירמיהו ו,כג).

מַעֲנִי

נִגְלָל

 ראה גם הלכות איסורי ביאה יט,יז.  

שֶׁאֵין הָאַכְזָרִיּוּת מְצוּיָה אֶלָּא בַּגּוֹיִם

וְהַנִּלְוֶה אֲלֵיהֶם

כָּל יִשְׂרָאֵל וְהַנִּלְוֶה אֲלֵיהֶם — כְּאַחִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּנִים אַתֶּם לַיי אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד,א). אִם לֹא יְרַחֵם הָאָח עַל אָחִיו, מִי יְרַחֵם עָלָיו? וּלְמִי עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם, הֲלַגּוֹיִם שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתָן וְרוֹדְפִין אַחֲרֵיהֶן? הָא אֵין עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֶלָּא לַאֲחֵיהֶם.

בלי עול מלכות שמים (רש"י דברים יג,יד).

בְּלִיַּעַל

 אין פסוק כזה במקרא, והציטוט כאן הוא מהפיוט 'נשמת כל חי', לפי נוסח ספרד (אמנם קטע זה אינו מופיע בנוסח התפילה שבסדר התפילות לרמב"ם שבסוף ספר אהבה). 

שֶׁנֶּאֱמַר שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע

מִצַּעֲקָתָן

 מובטח להם שתפילתם תתקבל. 

שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶן

ג כָּל הַמַּעְלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה — הֲרֵי זֶה נִקְרָא בְּלִיַּעַל, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּלִיַּעַל. בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא אוֹמֵר: "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל" (דברים יג,יד), וּבַמַּעְלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה הוּא אוֹמֵר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל" (שם טו,ט). וְנִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי" (משלי יב,י), וְנִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יי וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (דברים טו,ט). הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְשַׁוְעַת הָעֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: 'שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע'. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִצַּעֲקָתָן, שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" (שמות כב,כו).

אם נתן בכעס איבד זכותו לגמרי, ואם נתן בעצב הפסיד מזכותו אך לא איבדה לגמרי כדלקמן הי"ד (ש"ך יו"ד רמט ס"ק ט). 

אִבֵּד זְכוּתוֹ אוֹ הִפְסִידָהּ

ד-ו

ז-טו

ד כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע, אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים — אִבֵּד זְכוּתוֹ אוֹ הִפְסִידָהּ. אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה, וּמִתְאוֹנֵן עִמּוֹ עַל צָרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן" (איוב ל,כה), וּמְדַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים וְנֶחָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן" (שם כט,יג).

ה שָׁאַל הֶעָנִי מִמְּךָ וְאֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם לִתֵּן לוֹ — פַּיְּסֵהוּ בִּדְבָרִים. וְאָסוּר לִגְעֹר בֶּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ הַקּוֹל עָלָיו בִּזְעָקָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא,יט), וְאוֹמֵר: "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (ישעיהו נז,טו). וְאוֹי לְמִי שֶׁהִכְלִים אֶת הֶעָנִי, אוֹי לוֹ, אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּאָב, בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים" (איוב כט,טז).

וּמְעַשֶּׂה אוֹתָן

 שהוא מזכה גם את הנותן וגם את המקבל, וכן מפני שבגביית הצדקה מאחרים מגיעים לבזיונות ועלבונות הכואבים יותר מאשר הוצאת ממון. 

שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן

 אלו שגורמים לרבים להיות צדיקים — נחשבים כמאירים כמו כוכבים. 

וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים

ו הַכּוֹפֶה אֲחֵרִים לִתֵּן צְדָקָה וּמְעַשֶּׂה אוֹתָן — שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מִשְּׂכַר הַנּוֹתֵן. וְעַל גַּבָּאֵי צְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נֶאֱמַר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב,ג).

עוזר לישראל שמצבו הכלכלי בירידה ('מך'), ומונע ממנו להגיע למצב של קריסה כלכלית. נתינה כזו היא המשובחת ביותר כיוון שההשלכות שלה הן לטווח ארוך והמקבל אינו מתבייש כל כך (וראה הלכות מלווה ולווה א,א). 

הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ

כדרך שחברים נותנים מתנה זה לזה, שהרי המקבל עדיין אינו עני, וממילא אינו מתבייש כל כך. 

וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה

מוצא לו עבודה או מעסיק אותו. 

מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה

ז שְׁמוֹנֶה מַעֲלוֹת יֵשׁ בַּצְּדָקָה זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה — זוֹ הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה, אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה,לה), כְּלוֹמַר הַחֲזֵק בּוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִצְטָרֵךְ.

לשכה שהתנהלה בחשאיות ובסתר.

לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים

ממשפחות מכובדות, שמתביישים לקבל צדקה.

בְּנֵי טוֹבִים

 שגם בזה הנותן והמקבל אינם יודעים זה על זה, אך מכל מקום אינו כלשכת חשאים כיוון שהגבאי או הציבור רואים שתרם לקופה (ריק"ו). 

וְקָרוֹב לָזֶה הַנּוֹתֵן לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה

 שהיה גבאי צדקה (ראה בבלי עבודה זרה יז,ב ובמפרשים שם). 

כַּחֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן

ח פָּחוּת מִזֶּה — הַנּוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְלֹא יֵדַע לְמִי נָתַן, וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח, שֶׁהֲרֵי זוֹ מִצְוָה לִשְׁמָהּ, כְּגוֹן לִשְׁכַּת חֲשָׁיִים שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים נוֹתְנִין בָּהּ בַּחֲשַׁאי, וְהָעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִמֶּנָּה בַּחֲשַׁאי. וְקָרוֹב לָזֶה — הַנּוֹתֵן לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְתוֹךְ קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְמֻנֶּה נֶאֱמָן וְחָכָם וְיוֹדֵעַ לִנְהֹג בָּהּ כַּשּׁוּרָה, כַּחֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן.

ט פָּחוּת מִזֶּה — שֶׁיֵּדַע הַנּוֹתֵן לְמִי יִתֵּן וְלֹא יֵדַע הֶעָנִי מִמִּי לָקַח, כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִין בַּסֵּתֶר וּמַשְׁלִיכִין הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים. וְכָזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת, וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא אִם אֵין הַמְמֻנִּים בַּצְּדָקָה נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה.

אוגדים יחד כמות של מטבעות. 

צוֹרְרִין הַמָּעוֹת

וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן

 ובזמננו אי אפשר לעשות כך, מכיוון שהכסף יגיע לידי אנשים שאינם הגונים (ערוה"ש רמט,יז). 

וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן וּבָאִין הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין

י פָּחוּת מִזֶּה — שֶׁיֵּדַע הֶעָנִי מִמִּי נָטַל וְלֹא יֵדַע הַנּוֹתֵן, כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִין הַמָּעוֹת בִּסְדִינֵיהֶן וּמַפְשִׁילִין לַאֲחוֹרֵיהֶן וּבָאִין הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן בּוּשָׁה.

קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל

יא פָּחוּת מִזֶּה — שֶׁיִּתֵּן לֶעָנִי בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁאַל.

יב פָּחוּת מִזֶּה — שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּרָאוּי לִתֵּן לוֹ אַחַר שֶׁיִּשְׁאַל.

יג פָּחוּת מִזֶּה — שֶׁיִּתֵּן לוֹ פָּחוֹת מִן הָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

יד פָּחוּת מִזֶּה — שֶׁיִּתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב.

על ידי צדקה אזכה לגילוי של פני ה' בתפילה. 

בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ

טו גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ נוֹתְנִין פְּרוּטָה לֶעָנִי קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" (תהלים יז,טו).

מגיל שש ומעלה, שאז צריך להאכילם בתקנת חכמים אך אין כופים על כך (ריק"ו וכס"מ על פי הלכות אישות יב,יד-טו). ויש מפרשים שהכוונה לגדולים ממש שאינו חייב לזונם אף לא מתקנת חכמים (ד"א, יד"פ). 

לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם

שֶׁהַקָּרוֹב קוֹדֵם

מתענג על ה' (כנאמר בהמשך הפסוקים: "אז תתענג על ה' " — ישעיהו נח,יד). 

וּמִתְעַנֵּג עָלָיו

טז

טז הַנּוֹתֵן מְזוֹנוֹת לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם כְּדֵי לְלַמֵּד הַזְּכָרִים תּוֹרָה וּלְהַנְהִיג הַבָּנוֹת בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְלֹא יִהְיוּ מְבֻזּוֹת, וְכֵן הַנּוֹתֵן מְזוֹנוֹת לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ — הֲרֵי זֶה בִּכְלַל הַצְּדָקָה. וּצְדָקָה גְּדוֹלָה הִיא, שֶׁהַקָּרוֹב קוֹדֵם. וְכָל הַמַּאֲכִיל וּמַשְׁקֶה עֲנִיִּים וִיתוֹמִים עַל שֻׁלְחָנוֹ — הֲרֵי זֶה קוֹרֵא אֶל יי וְהוּא עוֹנֵהוּ וּמִתְעַנֵּג עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז תִּקְרָא וַיי יַעֲנֶה" וכו' (ישעיהו נח,ט).

 זרעו של חם בן נח, שנאמר בו "עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט,כה).

זֶרַע חָם

 שעבדים רגילים לגזול (משנה אבות ב,ז). 

בְּכָל יוֹם וָיוֹם מוֹסִיף חֵטְא וְעָוֹן בָּעוֹלָם

יז

יח-יט

יז צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם עֲנִיִּים וִיתוֹמִים בִּמְקוֹם הָעֲבָדִים. מוּטָב לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֵלּוּ וְיֵהָנוּ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִנְּכָסָיו, וְלֹא יֵהָנוּ בָּהֶן זֶרַע חָם. שֶׁכָּל הַמַּרְבֶּה עֲבָדִים, בְּכָל יוֹם וָיוֹם מוֹסִיף חֵטְא וְעָוֹן בָּעוֹלָם. וְאִם יִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתוֹ, כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה מוֹסִיף זְכוּת וּמִצְווֹת.

יח לְעוֹלָם יִדְחֹק אָדָם עַצְמוֹ וְיִתְגַּלְגֵּל בְּצַעַר וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וְאַל יַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַצִּבּוּר. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם וּמְכֻבָּד וְהֶעֱנִי — יַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּת, וַאֲפִלּוּ בְּאֻמָּנוּת מְנֻוֶּלֶת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. מוּטָב לִפְשֹׁט עוֹרוֹת הַנְּבֵלוֹת בַּשּׁוּק וְלֹא לוֹמַר לָעָם: 'חָכָם אֲנִי' וְ'גָדוֹל אֲנִי' וְ'כֹהֵן אֲנִי', 'פַּרְנְסוּנִי'. וּבְכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים.

 ינהל את חייו בצמצום רב. 

וְיִתְגַּלְגֵּל בְּצַעַר

תאכל בשבת מאכלים של יום חול.  

עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל

לא הסכימו לקבל עזרה כלכלית אפילו כשאנשים רצו לתת מיזמתם. 

וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶן

גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים — הָיוּ מֵהֶן חוֹטְבֵי עֵצִים, וְנוֹשְׂאֵי הַקּוֹרוֹת, וְשׁוֹאֲבֵי הַמַּיִם לַגַּנּוֹת, וְעוֹשִׂין הַבַּרְזֶל וְהַפֶּחָמִין, וְלֹא שָׁאֲלוּ מִן הַצִּבּוּר, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶן כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶן. 

יט כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל וּמְרַמֶּה אֶת הָעָם וְנוֹטֵל — אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם" וכו' (ירמיהו יז,ה). וְכָל מִי שֶׁצּוֹרֵךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל, כְּגוֹן זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַּעַל יִסּוּרִין, וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל — הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָּא עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת.

וְכָל מִי שֶׁצָּרַךְ לִטֹּל, וְצִעֵר עַצְמוֹ וְדָחַק אֶת הַשָּׁעָה וְחָיָה חַיֵּי צַעַר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר — אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ. וְעָלָיו וְעַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי" (ירמיהו יז,ז).

אינו מוכן לקבל עזרה בגלל חשיבותו בעיני עצמו. 

וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל

 אם ימות או יחלה יותר כתוצאה מכך. 

הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ

שהוא חושב שהוא עושה מצוות וחסידות, ואינו אלא חטא ואשם — לא מצוה" (ריק"ו). 

 וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָּא עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת. "

התייגע בכדי להתקיים באותו הזמן.

וְדָחַק אֶת הַשָּׁעָה

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן

א חַיָּבִין אָנוּ לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צְדָקָה יָתֵר מִכָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁהַצְּדָקָה סִימָן לְצַדִּיקֵי זֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה" וכו' (בראשית יח,יט). וְאֵין כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹנֵן וְדַת הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת אֶלָּא בִּצְדָקָה, שֶׁנֶּ