אֲמַר אַבַּיֵי, הָכִי קָאָמַר: עַד גַּמְלָא בַּגָּלִיל, עַד גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְחָדִיד וְאוֹנוֹ וִירוּשָׁלַיִם בִּיהוּדָה.

אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: עד גמלא בגליל, כלומר, כל העיירות שבגליל מגמלא ולדרום היו מוקפות חומה מימות יהושע, וכן כל העיירות עד גדוד בעבר הירדן, שהיא המזרחית לכולן, ו כן חדיד ואונו וירושלים ב ארץ יהודה הריהן מוקפות חומה מימות יהושע.

רָבָא אֲמַר: גַּמְלָא בַּגָּלִיל – לְאַפּוּקֵי גַּמְלָא דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, גְּדוֹד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן – לְאַפּוּקֵי גְּדוֹד דִּשְׁאָר אֲרָצוֹת; אִינָּךְ דְּלָא אִיכָּא דִּכְוָתַיְיהוּ לָא אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ.

רבא אמר: כוונת הברייתא לפרש את משנתנו ולומר כי גמלא שנזכרה במשנה כמוקפת חומה מימות יהושע, היא זו שבגליל, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גמלא שנמצאת בשאר ארצות (יהודה ועבר הירדן), וכן גדוד היא זו שבעבר הירדן, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גדוד שנמצאת בשאר ארצות (יהודה וגליל), וכן חדיד ואונו וירושלים הן אלו שביהודה — להוציא ערים בשם דומה שנמצאות בגליל ובעבר הירדן. ואילו אינך דלא איכא דכותייהו לא איצטריך ליה [הערים האחרות שנזכרו במשנה, כגון יודפת, שאין עיר כמותן בשאר ארצות באותו שם, לא הוצרך לו לתנא לומר].

וִירוּשָׁלַיִם מִי מִיחַלַּט בָּהּ? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ!

ושואלים: וירושלים שמוזכרת במשנה מי מיחלט [האם חלוט] בה הבית לקונה לאחר שנה כדין עיר חומה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: עשרה דברים נאמרו בירושלים, ואחד מהם שאין הבית חלוט בה!

אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּירוּשָׁלַיִם – דְּמוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְלֹא כִּירוּשָׁלַיִם – דְּאִילּוּ יְרוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ, וְאִילּוּ הָכָא הַבַּיִת חָלוּט בָּהֶן. רַב אַשִׁי אֲמַר, לָאו אֲמַר רַב יוֹסֵף: תְּרֵי קָדֵשׁ הֲווּ? הָכָא נַמִי תְּרֵי יְרוּשָׁלַיִם הֲווּ.

אמר ר׳ יוחנן: כוונת התנא לומר שהבית חלוט בכל עיר שהיא כ גון ירושלים, שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ו אולם לא שדינה כירושלים עצמה, שאילו ירושלים עצמה אין הבית חלוט בה, ואילו הכא [כאן], בערים שדומות לה, הבית חלוט בהן. רב אשי אמר תירוץ אחר: לאו [וכי לא] אמר רב יוסף בתירוץ קושיה אחרת: תרי [שתי] ערים בשם קדש הוו [היו]? הכא נמי [כאן גם כן] צריך לומר שתרי [שתי] ערים בשם ירושלים הוו [היו] ביהודה, ומשנתנו עוסקת בירושלים האחרת, שבה הבית נחלט.

תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ? שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם, אֲבָל רִאשׁוֹנוֹת בָּטְלוּ מִשֶּׁבָּטְלָה קְדוּשַּׁת הָאָרֶץ. קָסָבַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא.

בענין הערים ששנינו במשנתנו תניא [שנה בברייתא], ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: למה מנו חכמים את אלו שבמשנה, מכל שאר הערים מוקפות החומה שהיו בארץ בזמן יהושע בן נון? שכשעלו בני הגולה מבבל לאחר חורבן הבית הראשון מצאו את אלו וקידשום, אבל הערים הראשונות בטלו מקדושתן משבטלה קדושת הארץ כשחרב המקדש הראשון. ומבארים, קסבר [סבור הוא]: קדושה ראשונה שנתקדשה הארץ בימי יהושע — קידשה לשעתה, עד שגלו מן הארץ, ולא קידשה לעתיד לבא.

וּרְמִינְהִי, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: וְכִי אֵלּוּ בִּלְבָד הָיוּ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב…כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת״! אֶלָּא לָמָּה מָנוּ חֲכָמִים אֶת אֵלּוּ? שֶׁכְּשֶׁעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה מָצְאוּ אֵלּוּ וְקִידְּשׁוּם; קִידְּשׁוּם? הָא אָמְרִינַן דְּלָא צְרִיךְ לְקַדּוּשִׁינְהוּ! אֶלָּא מְנָאוּם;

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה שאמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: וכי אלו בלבד שנמנו במשנתנו היו מוקפות חומה מימי יהושע? והלא כבר נאמר: ״לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר כל חבל ארגב... כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח״ (דברים ג, ד—ה)! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו שהיו בנויות וקידשום. ותוהים: האם ייתכן שכוונת הברייתא שקידשום? הא אמרינן [הרי אומרים אנו] בהמשך הברייתא שלא צריך לקדושינהו [לקדשם]! אלא כוונתה שמנאום במשנה זו.

וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבָד, אֶלָּא כָּל שֶׁתַּעֲלֶה לְךָ מָסוֹרֶת בְּיָדְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן – כָּל מִצְוֹת הַלָּלוּ נוֹהֲגוֹת בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁקְּדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא!

וממשיכה הברייתא: ולא אלו בלבד, אלא כל עיר שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך ש היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון — כל מצות הללו של ערי חומה נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. הרי יש סתירה בין הברייתות בדברי ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי, האם קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא או לא!

אִיבָּעֵית אֵימָא: תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: חַד מִינַּיְיהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אֲמָרָהּ; דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר: ״אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן.

ומשיבים, איבעית אימא [אם תרצה אמור]: תרי תנאי [מחלוקת שני תנאים] יש כאן ואליבא [ולפי שיטתו] של ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: חד מינייהו [אחת מהן, מהברייתות], זו האומרת כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא, ר׳ אלעזר בר יוסי אחיו הוא שאמרה. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אלעזר בר יוסי אומר: נאמר בתורה ״אשר לוא חומה״ (ויקרא כה, ל), כאילו נכתב ״לו חומה״ ו״לא חומה״, ללמד שלא רק שיש לו עכשיו חומה, אלא אף על פי שאין לו עכשיו חומה והיה לו קודם לכן, בימות יהושע בן נון, נידון המקום כבית עיר חומה.

מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא? דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳ וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד״, אֶפְשָׁר בָּא דָּוִד וְלֹא עָשׂוּ סוּכּוֹת עַד שֶׁבָּא עֶזְרָא?

ושואלים: מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם, המקור בכתוב של מי שאומר]: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בזמן שיבת ציון: ״ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סכות וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד״ (נחמיה ח, יז). ולכאורה, תמוה הדבר: אפשר בא דוד ומלך על ישראל, וכן שלמה אחריו, ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?

אֶלָּא מַקִּישׁ בִּיאָתָם בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, מַה בִּיאָתָם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה, אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא – מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה;

אלא מקיש (משווה) ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, לא לענין הישיבה בסוכות, אלא: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו אז ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה,

וְאוֹמֵר: ״וֶהֱבִיאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״, מַקִּישׁ יְרוּשָּׁתְךָ לִירוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ, מַה יְּרוּשַּׁת אֲבוֹתֶיךָ בְּחִידּוּשׁ כָּל דְּבָרִים הַלָּלוּ, אַף יְרוּשָּׁתְךָ – בְּחִידּוּשׁ כָּל דְּבָרִים הַלָּלוּ.

ו כן אומר הכתוב בשיבת ישראל מן הגלות: ״והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה״ (דברים ל, ה), מקיש ירושתך (״וירשתה״) לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך היתה מלווה בחידוש כל דברים הללו, שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות, אף ירושתך — בחידוש כל דברים הללו, מפני שבטלו הראשונות.

וְאִידָךְ? דְּבָעֵי רַחֲמֵי עַל יֵצֶר דַּעֲבוֹדָה זָרָה וּבַטְּלֵיהּ, וְאַגֵּין זְכוּתָא עֲלַיְיהוּ כִּי סוּכָּה.

ושואלים: ואידך [והחכם האחר], שלדעתו לא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, כיצד הוא מפרש כתוב זה? ומשיבים: מה שנאמר שעולי הגולה עשו סוכות, ולא נעשה כן מימות יהושע, כוונתו דבעי רחמי [שביקש עזרא רחמים, התפלל] על יצר של עבודה זרה, ובטליה [וביטל אותו], ואגין זכותא עלייהו כי סוכה [והגנה זכות התפילה עליהם כמו סוכה].

וְהַיְינוּ דְּקָא קָפֵיד קְרָא עִילָּוֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּבְכָל דּוּכְתָא כְּתִיב ״יְהוֹשֻׁעַ״ וְהָכָא כְּתִיב ״יֵשׁוּעַ״, בִּשְׁלָמָא מֹשֶׁה לָא בְּעָא רַחֲמֵי, דְּלָא הֲוָה זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ דַּהֲוָה לֵיהּ זְכוּתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַמַּאי לָא לִיבָּעֵי רַחֲמֵי?

ומוסיפים: והיינו דקא קפיד קרא עילויה [וזהו שמקפיד הכתוב שם על] יהושע, על שלא עשה כן בימיו, ומנין? דבכל דוכתא כתיב [שהרי בכל מקום במקרא נאמר]: ״יהושע״, והכא כתיב [וכאן נאמר]: ״כי לא עשו כן מימי ישוע בן נון״, הרי שחיסר הכתוב אות משמו. שכן בשלמא [נניח] משה, מנהיגם הראשון של ישראל, לא בעא רחמי [לא ביקש רחמים] שיתבטל יצר זה, מפני דלא הוה זכותא [שלא היתה אז זכות] של ארץ ישראל, שהרי עדיין לא נכנסו אליה, אלא יהושע דהוה ליה זכותא [שהיתה לו זכות] של ארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי [מדוע לא ביקש רחמים שיתבטל]?

וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ״! הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן דְּיָרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ – יָרְשַׁתְּ אַתְּ.

ושואלים: ולשיטת הסבור שלא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, והא כתיב [והרי נאמר]: ״אשר ירשו אבתיך וירשתה״, ומכאן משמע שצריך לקדש ערי חומה בשנית, כפי שנאמר לעיל! ומשיבים, הכי קאמר [כך אומר] הכתוב: כיון שירשו אבותיך — ירשת את [יורש אתה], ואינך צריך לחזור ולקדש.

וּמִי מָנוּ שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת? הָשְׁתָּא מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, עֶזְרָא דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים״ הֲוָה מָנֵי?

ושואלים על הברייתא: ומי [והאם] מנו בימי עזרא שמיטין ו אפילו יובלות? השתא [עכשיו, הרי] משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה (ראה דברי הימים א ה, כו) כבר בטלו היובלות, למרות שרוב ישראל עדיין ישבו במקומם, עזרא דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים״ (עזרא ב, סד) כלומר, כארבעים אלף איש, הוה מני [היה מונה יובלות]?

דְּתַנְיָא: מִשֶּׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְשֵׁבֶט גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה בָּטְלוּ יוֹבְלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ״ – בִּזְמָן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ וְלֹא בִּזְמָן שֶׁגָּלוּ מִקְצָתָן;

דתניא [ששנויה ברייתא]: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: ״וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם״ (ויקרא כה, י), ולמדים משם שבזמן שכל יושביה עליה נוהגים דיני היובל, ולא בזמן שגלו מקצתן.

יָכוֹל הָיוּ עָלֶיהָ וְהֵן מְעוֹרָבִין, שֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה וְשֵׁבֶט יְהוּדָה בְּבִנְיָמִין, יְהֵא יוֹבֵל נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְכָל יֹשְׁבֶיהָ״, בִּזְמָן שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ כְּתִּיקּוּנָן וְלֹא בִּזְמָן שֶׁהֵן מְעוֹרָבִין!

יכול אם היו יושבים עליה כל ישראל, והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה, ושבט יהודה בבנימין, ולא כל שבט בנחלתו, יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: ״לכל ישביה״ — בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין. ואם כן, כיצד ייתכן ששבי הגולה המועטים מנו יובלות?

אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מָנוּ יוֹבְלוֹת לְקַדֵּשׁ שְׁמִיטִּין.

אמר רב נחמן בר יצחק: אמנם לא נהגו דיני היובל, אלא שמנו יובלות כדי לקדש שמיטין, כלומר, בסוף כל ארבעים ותשע שנים של שבעה מחזורי שמיטה מנו את שנת החמישים כיובל, כדי ששנת השמיטה הבאה תחול בזמנה, בשנה החמישים ואחת.