מתני׳ וְאֵלּוּ הֵן בָּתֵּי הַחֲצֵרִים: שְׁנֵי חֲצֵרִים שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים, אַף עַל פִּי שֶׁמּוּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן – הֲרֵי הֵן כְּבָתֵּי חֲצֵרִים.

ואלו הן בתי החצרים ששנינו דינם במשנה הקודמת: שני חצרים של שני בתים בכל חצר, אף על פי שמוקפת (מוקפים) חומה מימות יהושע בן נון — הרי הן כבתי חצרים.

גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״בָּתֵּי הַחֲצֵרִים״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חוֹמָה״? אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חוֹמָה – כְּמִי שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה; וְכַמָּה? ״בָּתִּים״ – שְׁנַיִם, ״חֲצֵירוֹת״ – שְׁנַיִם, שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים.

במקורה של ההלכה ששנינו במשנתנו תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: ממשמע שנאמר ״ו בתי החצרים״ (ויקרא כה, לא) איני יודע שאין להם חומה? אם כן מה תלמוד לומר בהמשך הכתוב שם: ״אשר אין להם חומה״? לומר: יש בתי חצרים שאף על פי שיש להם חומה נחשבים הם כמי שאין להם חומה. וכמה? מיעוט לשון ״בתים״ הוא שנים, ומיעוט ״חצירות״ (חצרים) הוא שנים, ולפיכך אם יש בעיר רק שתי חצירות של שני בתים בכל חצר — נחשבת העיר לבתי חצרים.

וְאֵימָא: בַּיִת וְחָצֵר! אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״חֲצֵרִים״. וְכִי תֵּימָא, אִי כָּתַב רַחֲמָנָא ״חֲצֵרִים״ – חָצֵר בְּלֹא בַּיִת מַשְׁמַע, הַהוּא קַרְפֵּף אִיקְרִי.

ומקשים, ואימא [ואמור] כי ״בתי החצרים״ הם בית וחצר, בית וחצר. אבל כשבכל חצר יש שני בתים — נחשבת העיר המוקפת כשאר המוקפות! ומשיבים: אם כן, ליכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] רק ״חצרים״, ודי בכך, שהרי אין חצר בלא בית. וכי תימא [ואם תאמר], אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] רק ״חצרים״, הייתי טועה לומר שחצר בלא בית בתוכה משמע, ואם יש בהן בתים דינן כבית עיר חומה — לא הייתי טועה בכך, שהרי ההוא קרפף איקרי [נקרא] ולא ״חצר״.

מתני׳ יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּרַשׁ אֲבִי אִמּוֹ לֵוִי – אֵינוֹ גּוֹאֵל כַּסֵּדֶר הַזֶּה, וְכֵן לֵוִי שֶׁיָּרַשׁ אֶת אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל – אֵינוֹ גּוֹאֵל כַּסֵּדֶר הַזֶּה

ישראל שירש בית בעיר חומה מאבי אמו הלוי, שהיה לו בית באחת מערי הלויים — אינו גואל כסדר הזה ששנינו בפרקנו לגבי בית עיר חומה, שיכול לגאול רק בתוך שנה, ולאחר מכן הריהו של הקונה לצמיתות. אלא יכול לגאול מיד, ובכל מקרה הריהו חוזר אליו ביובל. וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל אינו גואל כסדר הזה.

שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם״ – עַד שֶׁיְּהֵא לֵוִי וְעָרֵי הַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּעָרֵי הַלְוִיִּם.

שנאמר: ״ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל״ (ויקרא כה, לג), לומר שדין גאולת בתי ערי הלויים אינו חל עד שיהא הגואל (המוכר) לוי ו הבית בערי הלוים, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים, ואין צריך שיהיה הגואל לוי.

גמ׳ וְאֶלָּא כְּמַאן – כְּבֶן לֵוִי; וְהָדַר תָּנֵי: עַד שֶׁיְּהֵא לֵוִי וְעָרֵי הַלְוִיִּם!

על מה ששנינו במשנתנו: ישראל שירש אבי אמו לוי אינו גואל בית עיר חומה כסדר הזה, אומרים: ואלא כמאן [כמי] הוא גואל — כבן לוי; והדר תני [ואולם הוא חוזר ושונה] בסיום דבריו: עד שיהא לוי וערי הלוים, ומשמע מכך שישראל שירש את הלוי גואל כישראל!

אֵימָא: אֵינוֹ גּוֹאֵל אֶלָּא כַּסֵּדֶר הַזֶּה עַד שֶׁיְּהֵא לֵוִי וְעָרֵי הַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי.

ומשיבים, אימא [אמור] כך: ישראל שירש אבי אמו לוי אינו גואל אלא כסדר הזה ששנינו בפרקנו, שיכול לגאול בתוך שנה, ולאחר מכן חלוט הבית לקונה, עד שיהא הגואל לוי ו בערי הלוים, ואז הוא גואל לעולם, ובכל מקרה חוזר אליו הבית ביובל. אלו דברי רבי.

בִּשְׁלָמָא עָרֵי הַלְוִיִּם – דִּכְתִיב: ״כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם״, אֶלָּא לֵוִי מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם״.

ושואלים: בשלמא [נניח, מובן] מה שצריכה הנחלה להיות מערי הלויים — דכתיב [שהרי נאמר] שם: ״כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם״ (ויקרא כה, לג), אלא שצריך שגם המוכר יהיה לוי מנלן [מנין לנו]? ומשיבים, דכתיב [שנאמר] שם: ״ואשר יגאל מן הלוים... ויצא ביובל״, הרי שדין זה אמור דווקא בלוי שגואל, ולא במי שאינו לוי.

תַּנְיָא: ״וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם״ – יָכוֹל לֵוִי מִיִּשְׂרָאֵל יִגְאַל, שֶׁזֶּה יָפֶה כֹּחוֹ וְזֶה הוּרַע כֹּחוֹ, אֲבָל לֵוִי מִלֵּוִי לֹא, שֶׁזֶּה יָפֶה כֹּחוֹ וְזֶה יָפֶה כֹּחוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִן הַלְוִיִּם״.

וכן תניא [שנויה ברייתא] בענין זה: הואיל ונאמר מתחילה ״גאולת עולם תהיה ללויים״ (שם לב), מה שנאמר לאחר מכן: ״ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל״ מה בא ללמד? שאם לא כתוב זה, יכול אתה לומר: לוי מישראל יגאל לעולם בית שמכר לו, ש הרי זה הלוי יפה כחו שגואל לעולם, וזה הישראל הורע כחו, שאינו גואל אלא בתוך שנה, אבל לוי מלוי — לא יגאל לעולם, אלא בתוך שנה, ש הרי גם זה יפה כחו ו גם זה יפה כחו — תלמוד לומר: ״ואשר יגאל מן הלוים״, לומר: גם אם הלוי גואל מיד לוי — חוזר הבית ביובל.

״מִן הַלְוִיִּם״ – וְלֹא כָּל הַלְוִיִּם, פְּרָט לְבֶן לֵוִי מַמְזֵר וְנָתִין.

ועוד דורשים: מה שנאמר ״מן הלוים״ הוא לשון מיעוט — חלק מן הלויים יכולים לגאול לעולם, ולא כל הלוים — פרט לבן לוי שהוא ממזר או נתין (שאמו מן הגבעונים שנפסלו מלבוא בקהל, ראה יבמות עח,ב), ואם ירש בן כזה את אביו ומכר מנחלת הלויים — אינו גואל כלוי.

״וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין דְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּעָרֵי הַלְוִיִּם״. אֲבָל עַד שֶׁיְּהֵא לֵוִי לָא אָמְרִינַן.

שנינו במשנתנו, וחכמים אומרים: אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים. ומסבירים: אבל עד שיהא המוכר עצמו לוי, לא אמרינן [לא אומרים אנו]. ולפיכך, לדעתם, גם מי שאינו לוי, אם ירש נחלה בערי הלויים — גואל כסדר גאולת הלויים.

מתני׳ אֵין עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, וְלֹא מִגְרָשׁ עִיר וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ.

נאמר בתורה כי יש לתת ללויים אלפיים אמה סביב עריהם, אלף למגרש (שטח פנוי) ועוד אלף אמה לשדות וכרמים. ועל כך אמרו חכמים כי אין עושין משדה מגרש, ולא ממגרש שדה, ו כן לא עושים ממגרש עיר, ולא עושים מעיר מגרש.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּעָרֵי הַלְוִיִּם, אֲבָל בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין שָׂדֶה מִגְרָשׁ וְלֹא מִגְרָשׁ שָׂדֶה, מִגְרָשׁ עִיר וְלֹא עִיר מִגְרָשׁ, שֶׁלֹּא יַחֲרִיבוּ אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל. הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מוֹכְרִין לְעוֹלָם וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם״.

אמר ר׳ אלעזר: במה דברים אמורים? בערי הלוים, שכך ציותה התורה, אבל בערי ישראל עושין משדה מגרש, ולא עושים ממגרש שדה, ועושים ממגרש עיר, ולא עושים את העיר מגרש, כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. הכהנים והלוים מוכרין שדותיהם ובתיהם לעולם, וגואלין אותם לעולם, שנאמר: ״גאלת עולם תהיה ללוים״ (ויקרא כה, לב), כלומר, לבני שבט לוי.

גמ׳ ״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּעָרֵי הַלְוִיִּם, אֲבָל בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין״ וכו׳. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא בְּדִלְוִיִּם לָא מְשַׁנֵּינַן, מְנָא הָנֵי מִילֵּי?

שנינו במשנה, אמר ר׳ אלעזר: במה דברים אמורים? בערי הלוים, אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש, כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. ואומרים: דכולי עלמא מיהא [לדעת הכל על כל פנים] בדלוים לא משנינן [בעיר של הלוים אין אנו משנים], ואין עושים משדה מגרש, וכן לא עושים מן המגרש עיר. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]?

אֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר קְרָא: ״וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר״, מַאי ״לֹא יִמָּכֵר״? אִילֵימָא לֹא יִמָּכֵר כְּלָל, וְהָא מִדִּכְתִיב ״גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם״ – מִכְּלָל דִּמְזַבְּנִי! אֶלָּא מַאי ״לֹא יִמָּכֵר״ – לֹא יְשֻׁנֶּה.

אמר ר׳ אלעזר, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: ״ושדה מגרש עריהם לא ימכר״ (ויקרא כה, לד) ויש לשאול: מאי [מה פירוש] ״לא ימכר״? אילימא [אם תאמר] שלא ימכר כלל, והא מדכתיב [והרי ממה שנאמר] ״גאלת עולם תהיה ללוים — מכלל דמזבני [מכאן יש ללמוד שהם מוכרים]! אלא מאי [מה פירוש] ״לא ימכר״ — שלא ישנה את השדה, את המגרש ואת העיר ממה שהיו.

״הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מוֹכְרִין לְעוֹלָם וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ״, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם״;

שנינו במשנה: הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא], מה שנאמר בתורה: ״גאלת עולם תהיה ללוים״ (ויקרא כה, לב), מה תלמוד (בא) לומר? לפי שנאמר בשדה אחוזה של ישראל: ״במספר שני תבואת ימכר לך״ (שם טו), שאינו יכול לגואלה בפחות משנתיים לאחר שמכרה, יכול אף זה, הלוי שמוכר שדהו, דינו כן? תלמוד לומר: ״גאלת עולם תהיה ללוים״, ללמדנו שיכול לגואלה מיד.

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה׳״, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם״;

ועוד, לפי שנאמר בישראל שהקדיש שדה אחוזתו ולא גאלה: ״והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה׳... לכהן תהיה אחוזתו״ (שם כז, כא), יכול אף זה, לוי שהקדיש שדהו, דינו כן? תלמוד לומר: ״גאלת עולם תהיה ללוים״, ללמדנו שאינה יוצאת לכהנים ביובל, והלוי גואלה מההקדש לעולם.

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ חוֹמָה לַצְּמִיתֻת״, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם״.

ועוד, לפי שנאמר בישראל שמכר בית בעיר חומה: ״ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתת לקונה אותו״ (שם כה, ל), יכול אף זה, לוי שמכר ביתו שבעיר חומה, דינו כן? תלמוד לומר: ״גאלת עולם תהיה ללוים״, ללמדנו שיכול לגאול את ביתו גם כעבור שנה, ואין הבית חלוט לקונה.

בִּשְׁלָמָא הָנֵי תַּרְתֵּי – לְחַיֵּי, אֶלָּא בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה לַלְוִיִּם מִי אִית לְהוּ? וְהָתַנְיָא: עָרִים הַלָּלוּ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא כְּפָרִים קְטַנִּים וְלֹא כְּרַכִּים גְּדוֹלִים, אֶלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת!

ומקשים: בשלמא הני תרתי [נניח שני אלה], כלומר, שני הדינים הראשונים, העוסקים בשדות הלויים — לחיי [בסדר, מובן הדבר], אלא בתי ערי חומה ללוים מי אית להו [האם יש להם], שהוצרכנו למעט מן הכתוב? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: ערים הללו, הניתנות ללויים, אין עושין אותן, כלומר, אין נותנים להם לא כפרים קטנים, ולא כרכים גדולים, אלא עיירות בינוניות, שהן ערים שאינן מוקפות חומה!

אֲמַר רַב כָּהֲנָא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן שֶׁהוּקַּף וּלְבַסּוֹף יָשַׁב, כָּאן שֶׁיָּשַׁב וּלְבַסּוֹף הוּקַּף.

אמר רב כהנא, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן, שלא היה ללויים עיר מוקפת חומה, מדובר במקום ש תחילה הוקף חומה ולבסוף ישב, כאן בברייתא, שיש ללוי בית בעיר חומה, מדובר במקום שישב, שקיבלו הלויים וישבו בו, ולבסוף הוקף בחומה.

וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי הָוְיָא חוֹמָה? וְהָתַנְיָא: ״וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה״ – שֶׁהוּקַּף וּלְבַסּוֹף יָשַׁב, וְלֹא שֶׁיָּשַׁב וּלְבַסּוֹף הוּקַּף;

ומתקשים: וכי האי גוונא [באופן זה], שנתיישב המקום ולבסוף הוקף חומה, מי הויא [האם היא] נחשבת לעיר חומה לענין הבתים שבתוכה? והתניא [והרי שנויה ברייתא], מה שנאמר בתורה: ״ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה״ (שם כט), משמעו בית במקום ש תחילה הוקף בחומה ו רק לבסוף ישב, ולא ש תחילה ישב ולבסוף הוקף בחומה.

יָכוֹל אֲפִילּוּ הִקִּיפוּהָ יִשְׂרָאֵל? נֶאֱמַר כָּאן ״חוֹמָה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״חוֹמָה״, מַה לְּהַלָּן גּוֹיִם – אַף כָּאן גּוֹיִם;

יכול אפילו הקיפוה ישראל בחומה, ואחר כך בנו בתים בתוכה, תיחשב אף היא לעיר חומה? נאמר כאן: ״ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה״, ונאמר להלן בכיבוש ממלכת עוג מלך הבשן: ״כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח״ (דברים ג, ה), מה להלן מדובר בעיר שהקיפוה גוים, אף כאן, דין בית עיר חומה נאמר דווקא בעיר שהקיפוה גוים.

יָכוֹל אֲפִילּוּ הִקִּיפוּהָ גּוֹיִם לְאַחַר מִכֵּן? נֶאֱמַר לְהַלָּן ״חוֹמָה״ וְנֶאֱמַר כָּאן ״חוֹמָה״, מַה לְּהַלָּן גּוֹיִם קוֹדֶם לָכֵן – אַף כָּאן גּוֹיִם קוֹדֶם לָכֵן!

יכול אפילו הקיפוה גוים לאחר מכן, כלומר, לאחר כיבוש הארץ? נאמר להלן בערים שנכבשו בבשן: ״חומה״, ונאמר כאן בדין הבית: ״חומה״, מה להלן מדובר שהקיפוה גוים קודם לכן, כלומר, קודם הכיבוש, אף כאן, דין הבית נאמר דווקא בעיר שהקיפוה גוים קודם לכן. ונמצא שאם לאחר שנכנסו הלויים לעיר הקיפוה חומה — אין לבתים שבה דין בית בעיר חומה, ושלא כתירוץ רב כהנא!

תִּרְגְּמָהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא קַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא: כְּגוֹן שֶׁנָּפְלוּ לָהֶן

תרגמה [תרגם, הסביר אותה, את הברייתא] רב יוסף בריה [בנו] של רב סלא חסידא [החסיד] קמיה [לפני] רב פפא: מדובר בה כגון שנפלו להן ללויים בגורל בזמן הנחלת הארץ