menu
small logo

חזור

בבא בתרא

דף יא.

אֲבָל מְיַּיחַד לֵיהּ פִּיתְחָא – אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת לִפְנֵי פִּתְחוֹ.

אבל אם מייחד ליה פיתחא [מיוחד לו פתח] לבור הזה ואינו מגיע אליו מכל צד — אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו.

רש"י

אבל מייחד ליה פיתחא שהיה לו פתח לסוף ביתו אצל החפירה ודרך אותו פתח היה רגיל להשליך הגרעינין וליטלן אין לו בחצר בשביל החפירה אלא ד׳ אמות שלפני אותו פתח:

אָמַר רַב הוּנָא: אַכְסַדְרָה אֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת; טַעֲמָא מַאי? מִשּׁוּם פֵּירוּק מַשָּׂאוֹ, הָכָא אֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק. מְתִיב רַב שֵׁשֶׁת: אֶחָד שַׁעֲרֵי בָתִּים וְאֶחָד שַׁעֲרֵי אַכְסַדְרָאוֹת – יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת! כִּי תַּנְיָא הַהִיא – בְּאַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב. אַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב, פְּשִׁיטָא, אִידְרוֹנָא מְעַלְּיָא הוּא! אֶלָּא, בְּאַכְסַדְרָה רוֹמַיְיתָא.

אמר רב הונא: אכסדרה הפתוחה לחצר אין לה ארבע אמות, שכן טעמא מאי [מה טעם] נתנו ארבע אמות לפתח? משום מקום לצורך פירוק משאו, הכא [כאן] אפשר דעייל לגואי ומפרק [שיכנס פנימה לתוך האכסדרה ויפרוק]. מתיב [מקשה] על כך רב ששת ממה ששנינו בברייתא: אחד שערי בתים ואחד שערי אכסדראות — יש להן ארבע אמות! ומשיבים: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] — הרי זה בסוג מיוחד של אכסדרה, באכסדרה דבי רב [של בית הספר] שהיא סגורה ואין פורקים בתוכה. ותוהים: אכסדרה דבי רב, פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכך הוא, שהרי אידרונא מעליא [חדר מעולה, שלם] הוא! אלא באכסדרה רומייתא [רומאית] שפרוצה יותר מאכסדרה דבי רב, אבל גם בה אין פורקים.

רש"י

אכסדרה שיש לו מן הפתח לחצר:

אין לו ד׳ אמות בחלוקת החצר:

טעמא מאי אמור רבנן שיש לפתח בית ד׳ אמות בחצר:

משום פירוק משאו שיפרק שם משאו מעל חמורו לפי שסתם בית אינו פנוי מכלים ואי אפשר להכניס חמור עם משאו בבית לפרק לשם:

הכא באכסדרה כיון (דאית) לה דפנות אפשר דמעייל לגאו ומפרק:

אכסדרה דבי רב דפנות סביב לה אלא שמוקפות חלונות:

אכסדרה רומייתא מוקפות דפנות נמוכות שאין מגיעות לתקרה:

תוספות

הכא אפשר דמעייל לגואי ומפרק פרש״י דסתם אכסדרה אין לה דפנות כלל וגרס נמי בסוף פ׳ כל גגות (עירובין דף צד: ושם. ד״ה בשתי) כי לית ליה לשמואל פי תקרה בד׳ אבל בג׳ אית ליה פירוש באכסדרה שאין לה דפנות כלל לית ליה לשמואל פי תקרה יורד וסותם בכל ארבע מחיצות ולכך קאמר שמואל באכסדרה בבקעה דאין מטלטלין בה אלא בד׳ אבל בשלש אית ליה דהיינו אם יש בו דופן אחד אמרי׳ בג׳ פי תקרה ולר״י נראה דסתם אכסדרה יש לה שלש מחיצות כדאמר בלא יחפור (לקמן בבא בתרא דף כה:) דעולם הזה לאכסדרה הוא דומה דרוח צפונית אינה מסובבת ובסוף פרק כל גגות (עירובין דף צד:) גרסי׳ כי לית ליה בג׳ אבל בארבע אית ליה פי׳ בשלש כשאין כי אם שלש מחיצות לא אמרי׳ פי תקרה ברביעית אבל בד׳ כשיש קצת גם ממחיצה רביעית אמר פי תקרה ואכסדרה דבי רב יש לה נמי שלש מחיצות גמורות והרביעית גבוהה ד׳ אמות ואכסדרה רומיתא הרביעית אינה גבוהה רק עשרה טפחים אי נמי דבי רב גבוהה רביעית עשרה ורומיתא פחות מעשרה טפחים:

תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת; הָיוּ חֲמִֹשָּׁה בָּתִּים פְּתוּחִין לְמִרְפֶּסֶת – אֵין לָהֶן אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּלְבַד. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יַנַּאי: לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת? אֲמַר לֵיהּ: טַעֲמָא מַאי? מִשּׁוּם פֵּירוּק מַשָּׂאוֹ, הָכָא מְטַפֵּס וְעוֹלֶה, מְטַפֵּס וְיוֹרֵד.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בית שער (מבנה שדרכו נכנסים לחצר) אכסדרה, ומרפסת שיש לה גרם מדרגות לחצר — יש להן ארבע אמות. אם היו אפילו חמשה בתים פתוחין למרפסת — אין להן אלא ארבע אמות בלבד בכניסה לגרם המדרגות עבור המרפסת. בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ יוחנן מר׳ ינאי: לול של תרנגולין שאף לו יש גרם מדרגות, יש לו ארבע אמות בפתחו, או אין לו ארבע אמות? אמר ליה [לו]: טעמא מאי [מה טעם] נתנו ארבע אמות? משום פירוק משאו, הכא [כאן] אינו זקוק לכך אלא התרנגול מטפס ועולה לתוך הלול, מטפס ויורד ממנו החוצה.

רש"י

בית שער בית קטן שלפני פתח טרקלין וקורין לו פורק״א בלע״ז:

מרפסת אלויי״ר והרבה פתחי עלייה פתוחין לו וכולן עולין דרך סולם אחד שקורין דגרי״ד:

אין להן אלא ארבע אמות בין כולן אצל רגלי הסולם:

לול של תרנגולין בית קטן שמגדלין בו תרנגולין ויש לו פתח לחצר:

יש לו ד׳ אמות בחצר או לא:

מטפס ועולה התרנגול מטפס וטורח ועולה דרך ראש הכותל לתוך הלול:

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: בַּיִת חֶצְיוֹ מְקוּרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקוּרֶה, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת? אֲמַר לֵיהּ: אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת; לָא מִבָּעֲיָא קֵירוּיוֹ מִלְּגָיו, דְּאֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק, אֶלָּא אֲפִילּוּ קֵירוּיוֹ כְּלַפֵּי חוּץ, אֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק.

בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: אם היה בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה, יש לו ארבע אמות או אין לו ארבע אמות? אמר ליה [לו]: אין לו ארבע אמות; לא מבעיא [נצרכה] לומר כשהיה קירויו מלגיו [מבפנים], שאפשר דעייל לגואי ומפרק [שייכנס פנימה ויפרוק] את משאו, אלא אפילו היה קירויו כלפי חוץ, שהרי אפשר דעייל לגואי ומפרק [שייכנס פנימה ויפרוק] שם משאו.

רש"י

בית חציו מקורה כו׳ ופתוח לחצר יש לו ד׳ אמות בחצר או לא:

לא מבעיא קירויו מלגיו והחצי שאינו מקורה לצד החצר דאין לו ארבע אמות בחצר דהא אפשר דמעייל חמור במשאו ומפרק שם שאין דרך לתת כלים בחצר שאינו מקורה:

אלא אפי׳ קירויו לצד החוץ וגילוייו לצד פנים נמי אין לו ד׳ אמות דהא אפשר דמעייל חמור עד הגילוי ומפרק:

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַבִּי אַמִי: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר פִּתְחוֹ לְמָבוֹי אַחֵר, בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו אוֹ אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו? אֲמַר לֵיהּ: בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו.

בעא מיניה [שאל אותו] רב הונא מר׳ אמי: אחד מבני מבוי, שפתוחות אליו מספר חצירות, שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר, שרצונו לפתוח פתח לחצירו בצד הפונה למבוי אחר, האם בני המבוי האחר מעכבין עליו, רשאים למונעו מלפתוח פתח זה, או אין מעכבין עליו? אמר ליה [לו]: בני מבוי מעכבין עליו.

רש"י

למבוי אחר כגון בית שבין שני מבואות:

בני מבוי מעכבין אבני מבוי אחר שאינו רגיל אצלם:

תוספות

בעא רב הונא מרב אמי והא דאמר בפרק הניזקין (גיטין דף נט: ושם) גבי רב הונא קרי בכהני שאני רב הונא דאפי׳ ר׳ אמי ור׳ אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף כייפי לרב הונא והכא היכי בעא מיניה וי״ל דרבי אמי לחוד ורב אמי לחוד:

אַכְסַנְיָא, לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת אוֹ לְפִי פְּתָחִים מִתְחַלֶּקֶת? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: זֶבֶל שֶׁבֶּחָצֵר מִתְחַלֶּקֶת לְפִי פְּתָחִים, אַכְסַנְיָא – לְפִי בְּנֵי אָדָם.

ועוד שאל: אכסניא, כאשר המלך מטיל על אנשי החצר לאכסן את אנשי הצבא בביתם, האם לפי בני אדם, מספר האנשים בכל בית אב, היא מתחלקת, או לפי מספר פתחים שיש לכל אחד לחצר היא מתחלקת? אמר ליה [לו]: לפי מספר בני אדם היא מתחלקת. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: זבל שבחצר שרוצים בני החצר להשתמש בו מתחלקת לפי מספר הפתחים הפתוחים לחצר, אכסניא — לפי מספר בני אדם הדרים בה.

רש"י

אכסניא חיל של מלך המוטל על בני העיר לתת להן אכסניא בבתיהם:

לפי בני אדם הדרים בבית:

מתחלקת לפי פתחים לזבל שדות לפי שדרך הפתחים השליכו שם עד שנעשית אשפה:

תוספות

אכסניא לפי פתחים כו׳ פירש רבינו חננאל דמיבעיא ליה שיירא שחנתה במקום אחד הזבל איך חולקין:

אָמַר רַב הוּנָא: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לִסְתּוֹם כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ.

אמר רב הונא: אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו כלומר, לבנות מבנה במבוי כנגד פתח חצירו — בני מבוי מעכבין עליו ואינם מניחים לו לעשות כן, מדוע? — מפני שמרבה עליהן את הדרך, שצריכים להקיף את המבנה הזה בדרכם מביתם ולביתם.

רש"י

שבקש לסתום כנגד פתחו להקיף מחיצה סביבות ד״א שיש לו במבוי כנגד פתחו:

שמרבה עליהם הדרך שההולך מראשו עד צד סופו צריך להקיף סביב המחיצה:

תוספות

אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו פירש הקונטרס להקיף מחיצות סביבות הארבע אמות שיש לו במבוי כנגד פתחו וקשה לרבינו יצחק דלא מצינו שיהא לו ארבע אמות במבוי אלא בחצר ונראה לרבינו יצחק כפי׳ רבינו חננאל כגון שיושב בסוף המבוי אצל צד הסתום ורוצה לסתום כנגד פתחו כל רוחב המבוי והשתא קאמר רב הונא שמעכבין עליו בני המבוי אע״פ שהם חיצונים לפי שמרבה עליהם את הדרך פי׳ רגל בני אדם שיכולין לומר בני המבוי [אף] כשיש רבים במבוי יכולים ליכנס עד סוף המבוי וע״י הסתימה תרבה עלינו את הדרך ע״י בני אדם הדורכים עלינו במבוי ואף לחצרות יצטרכו ליכנס מרוב דוחק ומצינו לשון מרבה עליהם את הדרך בענין זה דתנן לקמן בחזקת הבתים (בבא בתרא דף נט:) לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפים ומפר׳ טעמא בגמרא (דף ס.) מפני שמרבה עליהם את הדרך דהיינו רגל בני אדם ובתוספתא דפ״ק דמכילתין תניא יש לו חנות ברשות הרבי׳ ומבקש לפותחו לחצר השותפים יכולים לעכב על ידו מפני שמרבה עליהם את הדרך:

מֵיתִיבֵי: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה, וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ. וְהַשְּׁאָר מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַשְּׁנִיָּה, וְהַשְּׁנִיָּה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם הַחִיצוֹנָה.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: היו חמש חצרות פתוחות למבוי — כולן משתמשות עם החיצונה, שבני החצרות האחרות משתמשים בשטח הסמוך לפתח החצר החיצונה הקרובה יותר לפתח המבוי, והחיצונה משתמשת רק לעצמה בשטח שמול פתחה. ו כן השאר משתמשות עם השניה, כלומר, הסמוכה לחיצונה, והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם השטח שכנגד החצר החיצונה.

רש"י

חמש חצרות הפתוחות למבוי זו אצל זו לארכו וסתם מבואות סתומין הן בסופן ואחד מקצותיו פתוח לר״ה:

כולם משתמשות במבוי עם החיצונה כנגדה שהרי לכולם יש דרך במבוי לצאת דרך ראשו לרה״ר וכל שיש לו דרך יש לו תשמיש שאינו מעכב דרך המבוי:

והחיצונה משתמשת לעצמה כנגדה ברוחב המבוי אבל לא כנגד חברותי׳ שאין לה עליהן דרך:

משתמש׳ לעצמה לבדה וקשיא לרב הונא דאמר כולן מעכבין ואפי׳ החצונים מעכבין על הפנימיים:

נִמְצֵאת פְּנִימִית מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם כָּל אַחַת וְאַחַת!

נמצאת פנימית שבכולן משתמשת לעצמה בלבד ומשתמשת עם כל השטר שכנגד כל אחת ואחת מהחיצוניות לה.

תוספות

והפנימית משתמשת עם כולן ומשתמשת לעצמה פי׳ לעצמה שאין אחרונה משתמשת עמה וחיצונה משתמשת לעצמה דלעיל אין פירושו כמו זה אלא לעצמה שאינה משתמשת עם אחרות:

תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר פִּתְחוֹ לְמָבוֹי אַחֵר – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. הָיָה סָתוּם וּבִקֵּשׁ לְפוֹתְחוֹ – אֵין בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי; רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּמָּבוֹי זוֹ עִם זוֹ.

משמע שבעל החצר הפנימית יכול לסתום לפני פתחו, שהרי רק הוא משתמש לעצמו! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר — בני המבוי האחר מעכבין עליו ומונעים אותו מלעשות כן. היה שם פתח קודם לכן, ועכשיו הוא סתום ובקש לפותחו מחדש — אין בני מבוי מעכבין עליו, אלו דברי רבי. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולן משתמשות במבוי זו עם זו.

רש"י

היה סתום שהיה לו מקודם פתח פתוח לו וסתמו ולאחר זמן נמלך לפותחו:

כולם משתמשין במבוי בכל המבוי ואפי׳ חיצון על הפנימי:

חֲצֵרוֹת מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וְכֵן חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה, וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וכו׳, דִּבְרֵי רַבִּי; רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּם מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּמָּבוֹי.

ותוהים: חצרות מאן דכר שמייהו [מי הזכיר את שמן], הרי אין אנו עוסקים כאן בדיני חצירות, ומדוע הוזכרו כאן? ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך היא שנויה]: וכן חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה, אלו דברי רבי. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולם משתמשות במבוי.

אָמַר מָר: הָיָה סָתוּם וּבִקֵּשׁ לְפוֹתְחוֹ – אֵין בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּרַץ אֶת פְּצִימָיו, אֲבָל פָּרַץ אֶת פְּצִימָיו – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ.

ושבים לדון בפרטי הברייתא, אמר מר [החכם] בברייתא: היה פתחו סתום ובקש לפותחו — אין בני מבוי מעכבין עליו. אמר רבא: לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו, כלומר, שכאשר סתם את הפתח לא הסיר את המזוזות משם, אבל אם לצורך סתימת הפירצה פרץ את פצימיו, ומראה בכך שביטל לגמרי את הפתח — בני מבוי מעכבין עליו אם רוצה לפתוח אותו מחדש. אמר ליה [לו] אביי לרבא: תניא דמסייע [שנויה ברייתא המסייעת] לך:

רש"י

שלא פרץ פצימיו כשנסתם פתחו לא סלק מזוזתו ומשקוף ומפתן דגלי דעתיה דלא סילק נפשיה וסופו לפותחו לאחר זמן: