אֲבָל מְיַּיחַד לֵיהּ פִּיתְחָא – אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת לִפְנֵי פִּתְחוֹ.

אבל אם מייחד ליה פיתחא [מיוחד לו פתח] לבור הזה ואינו מגיע אליו מכל צד — אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו.

אָמַר רַב הוּנָא: אַכְסַדְרָה אֵין לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת; טַעֲמָא מַאי? מִשּׁוּם פֵּירוּק מַשָּׂאוֹ, הָכָא אֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק. מְתִיב רַב שֵׁשֶׁת: אֶחָד שַׁעֲרֵי בָתִּים וְאֶחָד שַׁעֲרֵי אַכְסַדְרָאוֹת – יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת! כִּי תַּנְיָא הַהִיא – בְּאַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב. אַכְסַדְרָה דְּבֵי רַב, פְּשִׁיטָא, אִידְרוֹנָא מְעַלְּיָא הוּא! אֶלָּא, בְּאַכְסַדְרָה רוֹמַיְיתָא.

אמר רב הונא: אכסדרה הפתוחה לחצר אין לה ארבע אמות, שכן טעמא מאי [מה טעם] נתנו ארבע אמות לפתח? משום מקום לצורך פירוק משאו, הכא [כאן] אפשר דעייל לגואי ומפרק [שיכנס פנימה לתוך האכסדרה ויפרוק]. מתיב [מקשה] על כך רב ששת ממה ששנינו בברייתא: אחד שערי בתים ואחד שערי אכסדראות — יש להן ארבע אמות! ומשיבים: כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה ברייתא] — הרי זה בסוג מיוחד של אכסדרה, באכסדרה דבי רב [של בית הספר] שהיא סגורה ואין פורקים בתוכה. ותוהים: אכסדרה דבי רב, פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכך הוא, שהרי אידרונא מעליא [חדר מעולה, שלם] הוא! אלא באכסדרה רומייתא [רומאית] שפרוצה יותר מאכסדרה דבי רב, אבל גם בה אין פורקים.

תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת; הָיוּ חֲמִֹשָּׁה בָּתִּים פְּתוּחִין לְמִרְפֶּסֶת – אֵין לָהֶן אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּלְבַד. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יַנַּאי: לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת? אֲמַר לֵיהּ: טַעֲמָא מַאי? מִשּׁוּם פֵּירוּק מַשָּׂאוֹ, הָכָא מְטַפֵּס וְעוֹלֶה, מְטַפֵּס וְיוֹרֵד.

תנו רבנן [שנו חכמים]: בית שער (מבנה שדרכו נכנסים לחצר) אכסדרה, ומרפסת שיש לה גרם מדרגות לחצר — יש להן ארבע אמות. אם היו אפילו חמשה בתים פתוחין למרפסת — אין להן אלא ארבע אמות בלבד בכניסה לגרם המדרגות עבור המרפסת. בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ יוחנן מר׳ ינאי: לול של תרנגולין שאף לו יש גרם מדרגות, יש לו ארבע אמות בפתחו, או אין לו ארבע אמות? אמר ליה [לו]: טעמא מאי [מה טעם] נתנו ארבע אמות? משום פירוק משאו, הכא [כאן] אינו זקוק לכך אלא התרנגול מטפס ועולה לתוך הלול, מטפס ויורד ממנו החוצה.

בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: בַּיִת חֶצְיוֹ מְקוּרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקוּרֶה, יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת? אֲמַר לֵיהּ: אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת; לָא מִבָּעֲיָא קֵירוּיוֹ מִלְּגָיו, דְּאֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק, אֶלָּא אֲפִילּוּ קֵירוּיוֹ כְּלַפֵּי חוּץ, אֶפְשָׁר דְּעָיֵיל לְגַוַּאי וּמְפָרֵק.

בעא מיניה [שאל אותו] רבא מרב נחמן: אם היה בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה, יש לו ארבע אמות או אין לו ארבע אמות? אמר ליה [לו]: אין לו ארבע אמות; לא מבעיא [נצרכה] לומר כשהיה קירויו מלגיו [מבפנים], שאפשר דעייל לגואי ומפרק [שייכנס פנימה ויפרוק] את משאו, אלא אפילו היה קירויו כלפי חוץ, שהרי אפשר דעייל לגואי ומפרק [שייכנס פנימה ויפרוק] שם משאו.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַבִּי אַמִי: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר פִּתְחוֹ לְמָבוֹי אַחֵר, בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו אוֹ אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו? אֲמַר לֵיהּ: בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו.

בעא מיניה [שאל אותו] רב הונא מר׳ אמי: אחד מבני מבוי, שפתוחות אליו מספר חצירות, שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר, שרצונו לפתוח פתח לחצירו בצד הפונה למבוי אחר, האם בני המבוי האחר מעכבין עליו, רשאים למונעו מלפתוח פתח זה, או אין מעכבין עליו? אמר ליה [לו]: בני מבוי מעכבין עליו.

אַכְסַנְיָא, לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת אוֹ לְפִי פְּתָחִים מִתְחַלֶּקֶת? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי בְּנֵי אָדָם מִתְחַלֶּקֶת. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: זֶבֶל שֶׁבֶּחָצֵר מִתְחַלֶּקֶת לְפִי פְּתָחִים, אַכְסַנְיָא – לְפִי בְּנֵי אָדָם.

ועוד שאל: אכסניא, כאשר המלך מטיל על אנשי החצר לאכסן את אנשי הצבא בביתם, האם לפי בני אדם, מספר האנשים בכל בית אב, היא מתחלקת, או לפי מספר פתחים שיש לכל אחד לחצר היא מתחלקת? אמר ליה [לו]: לפי מספר בני אדם היא מתחלקת. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: זבל שבחצר שרוצים בני החצר להשתמש בו מתחלקת לפי מספר הפתחים הפתוחים לחצר, אכסניא — לפי מספר בני אדם הדרים בה.

אָמַר רַב הוּנָא: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לִסְתּוֹם כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, שֶׁמַּרְבֶּה עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ.

אמר רב הונא: אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו כלומר, לבנות מבנה במבוי כנגד פתח חצירו — בני מבוי מעכבין עליו ואינם מניחים לו לעשות כן, מדוע? — מפני שמרבה עליהן את הדרך, שצריכים להקיף את המבנה הזה בדרכם מביתם ולביתם.

מֵיתִיבֵי: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה, וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ. וְהַשְּׁאָר מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַשְּׁנִיָּה, וְהַשְּׁנִיָּה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם הַחִיצוֹנָה.

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: היו חמש חצרות פתוחות למבוי — כולן משתמשות עם החיצונה, שבני החצרות האחרות משתמשים בשטח הסמוך לפתח החצר החיצונה הקרובה יותר לפתח המבוי, והחיצונה משתמשת רק לעצמה בשטח שמול פתחה. ו כן השאר משתמשות עם השניה, כלומר, הסמוכה לחיצונה, והשניה משתמשת לעצמה ומשתמשת עם השטח שכנגד החצר החיצונה.

נִמְצֵאת פְּנִימִית מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וּמִשְׁתַּמֶּשֶׁת עִם כָּל אַחַת וְאַחַת!

נמצאת פנימית שבכולן משתמשת לעצמה בלבד ומשתמשת עם כל השטר שכנגד כל אחת ואחת מהחיצוניות לה.

תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא: אֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַחֲזִיר פִּתְחוֹ לְמָבוֹי אַחֵר – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. הָיָה סָתוּם וּבִקֵּשׁ לְפוֹתְחוֹ – אֵין בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי; רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּמָּבוֹי זוֹ עִם זוֹ.

משמע שבעל החצר הפנימית יכול לסתום לפני פתחו, שהרי רק הוא משתמש לעצמו! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אחד מבני מבוי שבקש להחזיר פתחו למבוי אחר — בני המבוי האחר מעכבין עליו ומונעים אותו מלעשות כן. היה שם פתח קודם לכן, ועכשיו הוא סתום ובקש לפותחו מחדש — אין בני מבוי מעכבין עליו, אלו דברי רבי. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולן משתמשות במבוי זו עם זו.

חֲצֵרוֹת מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ? חַסּוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וְכֵן חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת עִם הַחִיצוֹנָה, וְהַחִיצוֹנָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְעַצְמָהּ וכו׳, דִּבְרֵי רַבִּי; רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְמָבוֹי – כּוּלָּם מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בַּמָּבוֹי.

ותוהים: חצרות מאן דכר שמייהו [מי הזכיר את שמן], הרי אין אנו עוסקים כאן בדיני חצירות, ומדוע הוזכרו כאן? ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה הברייתא וכך היא שנויה]: וכן חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה, אלו דברי רבי. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: חמש חצרות הפתוחות למבוי — כולם משתמשות במבוי.

אָמַר מָר: הָיָה סָתוּם וּבִקֵּשׁ לְפוֹתְחוֹ – אֵין בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא פָּרַץ אֶת פְּצִימָיו, אֲבָל פָּרַץ אֶת פְּצִימָיו – בְּנֵי מָבוֹי מְעַכְּבִין עָלָיו. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרָבָא, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ.

ושבים לדון בפרטי הברייתא, אמר מר [החכם] בברייתא: היה פתחו סתום ובקש לפותחו — אין בני מבוי מעכבין עליו. אמר רבא: לא שנו אלא שלא פרץ את פצימיו, כלומר, שכאשר סתם את הפתח לא הסיר את המזוזות משם, אבל אם לצורך סתימת הפירצה פרץ את פצימיו, ומראה בכך שביטל לגמרי את הפתח — בני מבוי מעכבין עליו אם רוצה לפתוח אותו מחדש. אמר ליה [לו] אביי לרבא: תניא דמסייע [שנויה ברייתא המסייעת] לך: