אַגַּב חוּרְפֵיהּ לָא עַיֵּין בָּהּ.

ומשיבים: אגב חורפיה [חריפותו, מהירותו] לא עיין בה אף שהיא מקור מפורש.

בָּעֵי רָמִי בַּר חָמָא: אֲבִי הָאָב וְאָחִיו, כְּגוֹן אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב בְּנִכְסֵי עֵשָׂו, אֵיזֶה מֵהֶן קוֹדֵם? אֲמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: הָאָב קוֹדֵם לְכָל יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ. וְרָמִי בַּר חָמָא? יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ שֶׁל בְּנוֹ.

ועוד בענין זה בעי [שאל] רמי בר חמא: אבי האב ואחיו של הנפטר, כגון אברהם ויעקב הבאים לרשת בנכסי עשו, איזה מהן קודם? אמר רבא, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו: האב קודם לכל יוצאי יריכו, משמע שאברהם קודם לכל יוצאי יריכו, ובכללם גם יעקב! ושואלים: ורמי בר חמא מה הוא אומר על ראיה זו לבעייתו? ומשיבים: לדעתו יש לפרש כי הכוונה דווקא ליוצאי יריכו שלו, ולא יוצאי יריכו של בנו.

הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי, זֶה הַכְּלָל: כָּל הַקּוֹדֵם בְּנַחֲלָה – יוֹצְאֵי יְרֵיכוֹ קוֹדְמִין; וְאִילּוּ אִיתֵיהּ לְיִצְחָק – יִצְחָק קוֹדֵם, הָשְׁתָּא נַמִי דְּלֵיתֵיהּ יִצְחָק – יַעֲקֹב קוֹדֵם, שְׁמַע מִינָּהּ.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר לומר], דקתני [שכן שנה במשנה], זה הכלל: כל הקודם בנחלה — יוצאי יריכו קודמין, ו הרי אילו איתיה [ישנו] ליצחק, היה יצחק קודם בנחלה לאברהם, השתא נמי דליתיה [עכשיו גם כן שאיננו, שמת] יצחק — יעקב קודם, שהרי הבן קודם לכל היורשים. ומעירים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכך היא ההלכה.

מתני׳ בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בְּנַחֲלָה: חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר, וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים.

בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה בארץ ישראל, ואלו הם: נטלו את חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, ו כן נטלו את חלקו של צלפחד עם אחיו בנכסי חפר שגם לו היה חלק בארץ. ו עוד חלק שצריך היה אביהן לקבל, משום שהיה בכור שנוטל שני חלקים מנחלת חפר.