בַּת אִשְׁתּוֹ מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים? אַלְמָנָתוֹ מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים? אַלְמָנָתוֹ וּבַת אֵי זֶה מֵהֶן קוֹדֶמֶת?

בת אשתו מהו שתמעט בנכסים? אלמנתו מהו שתמעט בנכסים? ושאלה נוספת: אדם שלא השאיר בנים, אלא אלמנתו ובת, ואין מזונות מספיקים לשתיהן, אי זה מהן קודמת?

אֲמַר לֵיהּ: זִיל הָאִידָנָא וְתָא לְמָחָר. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: פְּשׁוֹט מִיהַת חֲדָא, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי אַסִי: עָשׂוּ אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת כְּבַת אֵצֶל הָאַחִין בִּנְכָסִים מוּעָטִין, מַה בַּת אֵצֶל אַחִין – הַבַּת נִיזּוֹנֶת וְהָאַחִין יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים, אַף אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת – אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת וְהַבַּת תִּשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים.

אמר ליה [לו] ר׳ אבהו: זיל האידנא ותא למחר [לך עכשיו ובוא למחר] שאני צריך להרהר בדבר. כי אתא [כאשר בא] למחרת, אמר ליה [לו]: פשוט מיהת חדא [פתור לפחות אחת] מן הבעיות הללו, שאמר ר׳ אבא אמר ר׳ אסי: עשו מעמדה של אלמנה אצל הבת כ מעמדה של בת אצל אחין בנכסים מועטין; מה בת אצל אחין — הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים, אף כשיש אלמנה אצל הבת — אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים.

״אַדְמוֹן אוֹמֵר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי״? וכו׳. מַאי קָאָמַר? אֲמַר אַבַּיֵי, הָכִי קָאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר, וְרָאוּי אֲנִי לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה הִפְסַדְתִּי? אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, מַאן דְּעָסֵיק בַּתּוֹרָה הוּא דְּיָרֵית, דְּלָא עָסֵיק בַּתּוֹרָה לָא יָרֵית? ! אֶלָּא אֲמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר, וְרָאוּי אֲנִי לִירַשׁ בִּנְכָסִים מְרוּבִּין – הִפְסַדְתִּי בִּנְכָסִים מוּעָטִין?

שנינו במשנה שאדמון אומר: ״בשביל שאני זכר הפסדתי״? וכו׳. ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר] מה עומד מאחרי טענתו? אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: בשביל שאני זכר, וראוי אני לעסוק בתורה, הפסדתי שאצטרך במקום זה לחזר על הפתחים? אמר ליה [לו] רבא: אלא מעתה שזהו הנימוק, מאן דעסיק [מי שעוסק] בתורה הוא דירית [שיורש], מי שלא עסיק [עוסק] בתורה לא ירית [יורש]? והרי אין דין הירושה תלוי במעלתו של הבן! אלא אמר רבא, הכי קאמר [כך הוא אומר]: בשביל שאני זכר, וראוי אני לירש בנכסים מרובין את הכל, והבנות יקבלו מזונות בלבד, האם הפסדתי בנכסים מועטין את כל חלקי?

מתני׳ הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת וְטוּמְטוּם, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין – הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת, נְכָסִים מוּעָטִין – הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים.

מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום (שהוא ספק זכר ספק נקבה, ושמא אינו לא זה ולא זה), בזמן שהנכסים מרובין — הזכרים דוחין אותו אצל נקבות, ואומרים לו: לא זכר אתה, ולא תירש בנכסים. אם יש נכסים מועטין — הנקבות דוחות אותו אצל זכרים ואומרות לו: אין אתה נקבה, ואינך זכאי להתחלק עמנו במזונות.

הָאוֹמֵר: ״אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר יִטּוֹל מָנֶה״, יָלְדָה זָכָר – יִטּוֹל מָנֶה; ״נְקֵבָה מָאתַיִם״, יָלְדָה נְקֵבָה – נוֹטֶלֶת מָאתַיִם;

האומר ״אם תלד אשתי זכר — יטול מנה״, הרי אם ילדה זכר — יטול מנה. ואם אמר ״אם תלד אשתי נקבה — תטול מאתים״, וילדה נקבה — נוטלת מאתים.

״אִם זָכָר מָנֶה, אִם נְקֵבָה מָאתַיִם״, וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה – זָכָר נוֹטֵל מָנֶה, נְקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם; יָלְדָה טוּמְטוּם – אֵינוֹ נוֹטֵל. אִם אָמַר ״כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי יִטּוֹל״ – הֲרֵי זֶה יִטּוֹל; וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא – יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל.

אמר ״אם זכר — מנה, אם נקבה — מאתים״, וילדה זכר ונקבה — זכר נוטל מנה, נקבה נוטלת מאתים. אם ילדה טומטום — אינו נוטל כלל. אם אמר ״כל מה שתלד אשתי יטול״ סכום כלשהו — הרי זה יטול גם אם הוא טומטום. ו עוד אמרו: אם אין שם יורש אלא הוא טומטום זה — יורש את הכל.

גמ׳ דּוֹחִין אוֹתוֹ, וְשָׁקֵיל כְּבַת? הָא קָתָנֵי סֵיפָא: יָלְדָה טוּמְטוּם – אֵינוֹ נוֹטֵל! אָמַר אַבַּיֵי: דּוֹחִין אוֹתוֹ וְאֵין לוֹ.

שנינו שאם היו נכסים מרובים הזכרים דוחים את הטומטום אצל הבנות. ושואלים: דוחין אותו ושקיל [והוא נוטל] מזונות כבת? הא קתני סיפא [הרי שנה בסוף המשנה]: אם ילדה טומטום — אינו נוטל, משמע שאינו נדון אף כנקבה! אמר אביי: דוחין אותו ואין לו כלום, כמו בסיפא.

וְרָבָא אָמַר: דּוֹחִין אוֹתוֹ וְיֵשׁ לוֹ, וְסֵיפָא – אֲתָאן לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּתַנְיָא יָלְדָה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן.

ורבא אמר: דוחין אותו ויש לו חלק בין הבנות. וסיפא אתאן [ובסוף המשנה, משם משמע שאין לו כלום, הגענו] לשיטה אחרת — ל שיטת רבן שמעון בן גמליאל, דתניא [שכן שנינו במשנה] בענין מי שהקדיש עובריה של בהמתו, אם זכר — לשם קרבן עולה, ואם נקבה — לשם קרבן שלמים, ילדה טומטום או אנדרוגינוס — רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין קדושה חלה עליהן כלל

מֵיתִיבֵי: טוּמְטוּם יוֹרֵשׁ כְּבֵן וְנִיזּוֹן כְּבַת; בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, יוֹרֵשׁ כְּבֵן – בִּנְכָסִים מוּעָטִין, וְנִיזּוֹן כְּבַת – בִּנְכָסִים מְרוּבִּין,

. אם כן, יוצא שלדעתו טומטום ואנדרוגינוס הם בגדר בריות לעצמן, שאינן לא זכר ולא נקבה, ולכן גם במשנתנו אינו נוטל. מיתיבי [מקשים] על אביי ממה ששנינו בברייתא: טומטום יורש כבן וניזון כבת; בשלמא [נניח] ל פי שיטת רבא, אפשר לומר כך: יורש כבן — כשיש נכסים מועטין, שדוחות אותו הבנות, ואינו יורש כשם שהבן אינו יורש, וניזון כבת — כשיש נכסים מרובין, שהבנים דוחים אותו מן הירושה, והוא רק ניזון כבת.