אֵימָא: כְּמִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְעַד [שָׁעָה] שֶׁיָּצְאוּ.

ומתרצים, אימא [אמור]: כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שעה שיצאו, זהו מנין שנותיו, אבל לא שחי באותן השנים.

מֵיתִיבֵי: שִׁבְעָה נְבִיאִים נִתְנַבְּאוּ לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן: בִּלְעָם וְאָבִיו, וְאִיּוֹב, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וֶאֱלִיהוּא בֶּן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי! אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעֲמִיךְ, אֱלִיהוּא בֶּן בַּרַכְאֵל לָאו מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָה? וְהָא כְּתִיב ״מִמִּשְׁפַּחַת רָם״!

מיתיבי [מקשים]: שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם, ואלו הן: בלעם ואביו בעור, ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי, משמע שאיוב לא מישראל היה! אמר ליה [לו]: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], וכי אליהוא בן ברכאל לאו [לא] מישראל הוה [היה]? והא כתיב [והרי נאמר בו] ״ממשפחת רם״ (איוב לב, ב) כלומר, אברהם!

אֶלָּא אִינַּבּוּי אִינַּבֵּי לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם, הָכִי נַמִי אִיּוֹב אִינַּבּוּי אִינַּבֵּי [לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם]. אַטּוּ כּוּלְּהוּ נְבִיאֵי מִי לָא אִינַּבּוּי לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם? הָתָם עִיקַּר נְבִיאוּתַיְיהוּ לְיִשְׂרָאֵל, הָכָא עִיקַּר נְבִיאוּתַיְיהוּ לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם.

אלא יש לפרש כי אינבוי אינבי [התנבא] לאומות העולם, ולכן נמנה ברשימה זו. הכי נמי [כך גם כן] יכול אתה לומר שאיוב אינבוי אינבי [התנבא] לאומות העולם, אבל הוא עצמו מישראל היה. ומקשים: אטו כולהו נביאי מי [וכי כל הנביאים האחרים האם] לא אינבוי [התנבאו] לאומות העולם? ואם כן, מדוע מנו רק שבעה אלה? ומשיבים: התם [שם] שאר הנביאים עיקר נביאותייהו [נבואתם] לישראל היתה, הכא [כאן] שבעה אלו, עיקר נביאותייהו [נבואתם] לאומות העולם.

מֵיתִיבֵי: חָסִיד הָיָה בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם וְאִיּוֹב שְׁמוֹ, וְלֹא בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ, הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו יִסּוּרִין, הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, כָּפַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה [כְּדֵי] לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם הַבָּא!

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא אחרת: חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקדוש ברוך הוא עליו יסורין — התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה כדי לטרדו (לסלק אותו) מן העולם הבא, הרי שגוי היה!

תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ״, אֵיזֶה דּוֹר שֶׁכּוּלּוֹ הֶבֶל? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים.

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא האם היה מישראל. דתניא [שכן שנינו בברייתא] בענין זמנו של איוב, ר׳ אלעזר אומר: איוב בימי שפוט השופטים היה, שנאמר: ״הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו״ (איוב כז, יב), איזה דור שכולו הבל? הוי אומר: זה דורו של שפוט השופטים, כמבואר להלן שהיו שופטים את שופטיהם.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ״, אֵיזֶהוּ דּוֹר שֶׁנִּתְבַּקְּשׁוּ בּוֹ נָשִׁים יָפוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְאֵימָא: בִּימֵי דָּוִד, דִּכְתִיב: ״וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה״! הָתָם בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, הָכָא בְּכָל הָאָרֶץ.

ר׳ יהושע בן קרחה אומר: איוב בימי אחשורוש היה, שנאמר: ״ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ״ (איוב מב, טו), איזהו דור שנתבקשו (חפשו) בו נשים יפות? הוי אומר: זה דורו של אחשורוש (ראה אסתר פרק ב). ומקשים: ואימא [ואמור] שהיה בימי דוד, דכתיב [שנאמר]: ״ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל״ (מלכים א׳ א, ג)! ומשיבים: התם [שם] בימי דוד חיפשו בכל גבול ישראל, וכפי שנאמר שם, הכא [כאן] בימי אחשורוש חיפשו בכל הארץ, וכפי שנאמר בבנות איוב.

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אִיּוֹב בִּימֵי מַלְכוּת שְׁבָא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם״. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִיּוֹב בִּימֵי כַּשְׂדִּים הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כַּשְׂדִים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אִיּוֹב בִּימֵי יַעֲקֹב הָיָה, וְדִינָה בַּת יַעֲקֹב נָשָׂא, כְּתִיב הָכָא: ״כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל״. וְכוּלְּהוּ תַּנָּאֵי סְבִירָא לְהוּ דְּאִיּוֹב מִיִּשְׂרָאֵל הֲוָה, לְבַר מִ״יֵּשׁ אוֹמְרִים״,

ר׳ נתן אומר: איוב בימי מלכות שבא היה, שנאמר: ״ותפל שבא ותקחם״ (איוב א, טו). וחכמים אומרים: איוב בימי גדולת מלכות כשדים, בזמן נבוכדנצר היה, שנאמר: ״כשדים שמו שלשה ראשים״ (איוב א, יז). ויש אומרים: איוב בימי יעקב היה, ו את דינה בת יעקב נשא, ומסבירים: כתיב הכא [נאמר כאן]: ״כדבר אחת הנבלות תדברי״ (איוב ב, י), וכתיב התם [ונאמר שם] במעשה דינה: ״כי נבלה עשה בישראל״ (בראשית לד, ז). עד כאן דברי הברייתא, ו בהכרח כולהו תנאי סבירא להו [כל אותם התנאים סבורים] שאיוב מישראל הוה [היה], לבר [חוץ] מ״יש אומרים״ שאמרו שבימי יעקב היה, והרי בוודאי לא היה מבני יעקב. ומה הראיה שכולם סבורים שהיה מישראל?

דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מֵאוּמּוֹת הָעוֹלָם הֲוָה, בָּתַר דִּשְׁכִיב מֹשֶׁה מִי שַׁרְיָא שְׁכִינָה עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם? וְהָא אָמַר מָר: בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וְנִתַּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ״.

דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך לומר] שמאומות העולם הוה [היה], בתר דשכיב [אחרי שמת] משה מי שריא [האם שרתה] שכינה על אומות העולם? והא [והרי] אמר מר [החכם]: בקש משה שלא תשרה שכינה על אומות העולם, ונתן לו הדבר, שנאמר: ״ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דּוֹרוֹ שֶׁל אִיּוֹב שָׁטוּף בְּזִמָּה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵן אַתֶּם כּוּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ״, וּכְתִיב: ״שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ״. אֵימָא: בִּנְבוּאָה, דִּכְתִיב: ״חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ״! אִם כֵּן, ״לָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ״ לָמָּה לִי?

"(שמות לג, טז) ונאמר שם שה׳ נענה לבקשותיו. אמר ר׳ יוחנן: דורו של איוב שטוף בזמה היה, שנאמר: ״הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו״ (איוב כז, יב), וכתיב [ונאמר]: ״שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך״ (שיר השירים ז, א), ומכאן למדים שלשון זו ״חזיתם״ היא לשון הסתכלות של זנות. ומקשים: אימא [אמור] ש״חזיתם״ זה בהסתכלות בנבואה הוא, דכתיב [שנאמר]: ״חזון ישעיהו בן אמוץ״ (ישעיה א, א)! ואומרים: אם כן מה שנאמר ״למה זה הבל תהבלו״ למה לי? אלא שמדובר פה על ראיה של הבל.

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בִּימֵי שְׁפוֹט הַשּׁוֹפְטִים״? דּוֹר שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת שׁוֹפְטָיו; אוֹמֵר לוֹ: טוֹל קֵיסָם מִבֵּין עֵינֶיךָ – אוֹמֵר לוֹ: טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ; אָמַר לוֹ: ״כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים״ – אָמַר לוֹ: ״סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם״.

ועוד בביאור דברי ר׳ אלעזר בברייתא, שדור שפוט השופטים דור שכולו הבל היה, מביאים, ואמר ר׳ יוחנן, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״ויהי בימי שפוט השופטים״ (רות א, א)? כוונתו דור ששופט את שופטיו, אומר לו השופט לנשפט לפניו: ״טול קיסם מבין עיניך״, כלומר, הסר מעליך עוון קטן שיש בידך, אומר לו הנשפט: ״טול קורה מבין עיניך״, שבידך עוונות גדולים הרבה יותר. אמר לו השופט: ״כספך היה לסיגים״ (ישעיה א, כב), זייפת מטבעות, אמר לו הנשפט: ״סבאך מהול במים״ (ישעיה א, כב), אתה בעצמך מוהל את יינך במים ומוכרו. שכיון שכולם לא היו נוהגים כהלכה, לא יכלו השופטים לשפוט.

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הָאוֹמֵר מַלְכַּת שְׁבָא אִשָּׁה הָיְתָה – אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, מַאי ״מַלְכַּת שְׁבָא״? מַלְכוּתָא דִּשְׁבָא.

ועוד בענין שנזכר בברייתא, אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: כל האומר מלכת שבא שבאה לבקר את שלמה המלך (מלכים א׳ פרק י) אשה היתה — אינו אלא טועה, מאי [מה פירוש] ״מלכת שבא״? מלכותא דשבא [מלכות שבא] כמו שנזכר באיוב ״ותפול שבא ותקחם״.

״וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה׳ וַיָּבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן״ וגו׳ – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שַׁטְתִּי בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְלֹא מָצָאתִי נֶאֱמָן כְּעַבְדְּךָ אַבְרָהָם, שֶׁאָמַרְתָּ לוֹ: ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״, וַאֲפִילּוּ הָכִי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא מָצָא מָקוֹם לִקְבּוֹר אֶת שָׂרָה [עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף] לֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ.

כיון שהזכרנו את ספר איוב דנים בכמה דברים בתוכו. נאמר שם: ״ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה׳ ויבא גם השטן בתוכם. ויאמר ה׳ אל השטן מאין תבא ויען השטן את ה׳ ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה״ (איוב א, ו– ז). ומפרשים כך את תשובתו: אמר לפניו: רבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו: ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה״ (בראשית יג, יז), ואפילו הכי [כך] בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה [עד שקנה בארבע מאות שקל כסף] לא הרהר אחר מדותיך, שלא התרעם על שלא קיים הקדוש ברוך הוא את הבטחתו.

״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ״ וגו׳, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל הַנֶּאֱמַר בְּאִיּוֹב יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם, דְּאִילּוּ בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: ״כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה״, וּבְאִיּוֹב כְּתִיב: ״אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים [וְסָר מֵרָע]״.

ועל כך מובאת תשובתו של ה׳: ״ויאמר ה׳ אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע״ (איוב א, ח). ועל כך אמר ר׳ יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, שאילו באברהם כתיב [נאמר]: ״כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״ (בראשית כב, יב), ובאיוב כתיב [נאמר] יותר: ״איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע״ (איוב א, ב).

מַאי ״וְסָר מֵרָע״? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר שְׁמוּאֵל: אִיּוֹב וַותְּרָן בְּמָמוֹנוֹ הָיָה; מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם – נוֹתֵן חֲצִי פְּרוּטָה לַחֶנְוָנִי, אִיּוֹב וִיתְּרָהּ מִשֶּׁלּוֹ.

ואגב מבררים: מאי [מה פירוש] ״וסר מרע״? אמר ר׳ אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, שלא היה מקפיד על ממונו, כגון מנהגו של עולם — כאשר משלם לחנווני, נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב אם קנה אדם ממנו דבר ויתרה, שהיה מוותר על חצי הפרוטה משלו. וממשיכים בפירוש אותה פרשה.

״וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה׳ וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. הֲלֹא אַתָּה סַכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ״ וגו׳ – מַאי ״מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: כָּל הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה מֵאִיּוֹב מִתְבָּרֵךְ.

״ויען השטן את ה׳ ויאמר החנם ירא איוב אלהים. הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב. מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ״ (איוב א, ט-י). מאי [מה פירוש] ״מעשה ידיו ברכת״ (איוב א, י)? אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק: כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. שלא רק מה שעשה בעצמו, אלא כל מי שקיבל ממנו היה מבורך.

מַאי ״וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ״? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מִקְנֵהוּ שֶׁל אִיּוֹב פָּרְצוּ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם; מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם – זְאֵבִים הוֹרְגִים הָעִזִּים, מִקְנֵהוּ שֶׁל אִיּוֹב – עִזִּים הוֹרְגִים אֶת הַזְּאֵבִים.

ועוד מבררים: מאי [מה פירוש] ״ומקנהו פרץ בארץ״ (איוב א, י)? אמר ר׳ יוסי בר חנינא: מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם, מנהגו של עולם — זאבים הורגים העזים, ואילו מקנהו של איוב — עזים הורגים את הזאבים.

״וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָ. וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ״ וגו׳. ״וַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חוֹרְשׁוֹת״ וגו׳ – מַאי ״הַבָּקָר הָיוּ חוֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד, שֶׁהִטְעִימוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב

והמשך דברי השטן: ״ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך. ויאמר ה׳ אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני ה׳" (איוב א, יא–יב). ״ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור. ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם״ (איוב א, יג–יד). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם״? אמר ר׳ יוחנן: מלמד, שהטעימו הקדוש ברוך הוא לאיוב