חזור
בבא בתרא
דף כג.מתני׳ נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ, חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ; נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ, קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ, מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – שְׁנֵיהֶם יַחֲלוֹקוּ.
ניפול (גוזל של יונים שנפל) הנמצא בתוך חמשים אמה לשובך — הרי הוא של בעל השובך. נמצא חוץ מחמשים אמה — הרי הוא של מוצאו. נמצא בין שני שובכות בתוך חמישים אמה לשניהם, אם היה קרוב לזה — הרי הוא שלו, קרוב לזה — שלו, היה מחצה על מחצה במרחק שווה משניהם — שניהם יחלוקו.
רש"י
מתני׳ ניפול גוזל:
הנמצא בתוך חמשים אמה של שובך:
נמצא בין שני שובכות בתוך חמשים לשניהן:
תוספות
חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דאזלינן בתר רובא דעלמא ואפי׳ למ״ד אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במקום שהוא מוחזק אבל הכא דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר רובא וא״ת בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כד. ושם) לרבנן דרבי שמעון בן אלעזר דאמרי אפילו בעיר שרובה כותים חייב להכריז בדבר שיש בו סימן ואמאי לא אזלינן בתר רובא כיון דליכא חזקה דממונא וי״ל דתקנת חכמים הוא כדי לקיים מצות השבת אבידה כיון דיכול להתברר ע״י הכרזה אם היא של ישראל וישראל נמי לא מייאש דמסיק אדעתיה דלמא משכח ישראל ויכריז:
גמ׳ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רוֹב וְקָרוֹב – הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב; וְאַף עַל גַּב דְּרוּבָּא דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּרְבָא דְּאוֹרַיְיתָא, אֲפִילּוּ הָכִי רוּבָּא עָדִיף.
אמר ר׳ חנינא: כשיש לנו ספק בדבר הנמצא, לאיזה מקום הוא שייך, ומצד אחד אפשר ללכת בו אחר הרוב, ולשייך אותו למקום אחד. ו מצד שני אפשר ללכת בו אחר הקרוב (מה שסמוך יותר), ולשייך אותו למקום האחר — הולכין אחר הרוב, ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא [ואף על פי שדין רוב הוא מן התורה ודין קירבה הוא מן התורה], אפילו הכי [כך] רובא [הרוב] עדיף.
רש"י
גמ׳ רוב וקרוב אם בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב ואע״ג דתרוייהו דאורייתא רובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה וגו׳:
תוספות
רוב וקרוב הלך אחר הרוב וא״ת מאי קא משמע לן מתניתא היא (כתובות דף טו.) ט׳ חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה [וכו׳] ובנמצא הלך אחר הרוב משמע אפי׳ נמצא קרוב לחנות המוכרת נבילה ותירץ ר״י בר מרדכי דאי ממתניתא הוה אמינא כגון דאין דלתות מדינה נעולות דאיכא תרי רובי קמ״ל רבי חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות דליכא אלא חד רובא ור׳ זירא דפריך ליה בסמוך אע״ג דר׳ זירא נמי אית ליה לקמן אפילו דלתות מדינה נעולות היינו בתר דשני ליה דקיבלה מרבי חנינא ואין נראה לריצב״א דאם כן מאי פריך ליה מקרא תיקשי ליה אמתניתא דתשע חנויות ואפילו תוקמה כשאין דלתות מדינה נעולות הא טעמא דבעינן תרי רובי אינו אלא מדרבנן משום גזירה כדאמר בסוף פ״ק דכתובות (דף טו.) ונראה לר״י דאי ממתני׳ ה״א בנמצא באמצע ועוד נראה לר״י דרבי חנינא אתא לאשמועינן דאפילו בקורבא דמוכח דאזלינן בתר רובא וכן משמע בסמוך גבי חבית שצפה בנהר דבעי למימר דרב דאמר כנגד עיר שרובה ישראל מותרת לית ליה דרבי חנינא והיכי מתוקמא דהא משמע דמותרת אפילו נמצאת סמוך לבית נכרי וזהו מטעם דאזיל בתר רוב העיר ישראל וכרבי חנינא אלא ודאי לגבי קורבא דביתו של נכרי הוי קורבא דלא מוכח כיון שדרים רוב ישראל באותה העיר ורב אזיל בתר רובא היכא דהקורבא לא מוכחא ודלא כרבי חנינא אבל אותה עיר כנגד האי דקירא הוי קורבא דמוכח ולכך אזיל בתרה וכל ההלכה תתיישב כמו שאפרש ולהכי לא מייתי בכוליה גמרא דרבי חנינא אלא לקמן גבי חצבא דאישתכח בפרדיסא של ערלה דקורבא דמוכח הוא שנמצא בפרדיסא דערלה גופיה ובפ״ק דביצה (דף י:) מייתי ליה נמי גבי הא דתנן זימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אסורים ומפרש בגמ׳ כגון שזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים מהו דתימא אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפיך קמ״ל דהנך אזול לעלמא והני אחריני נינהו ומעלמא אתו ומסיק עלה לימא מסייע ליה לרבי חנינא כו׳ והתם קורבא דמוכח הוא דהא שחורים ולבנים היו שם ומוכח דאינהו נינהו:
מְתִיב רַבִּי זֵירָא: ״וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל״ – וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי דִּנְפִישָׁא מִינָּהּ!
מתיב [מקשה] ר׳ זירא: והרי נאמר לענין הרוג שנמצא ולא ידוע מי רצחו: ״והיה העיר הקרבה אל החלל״ (דברים כא, ג) שהיא העיר שזקניה צריכים להביא עגלה ערופה, ו משמע אף על גב דאיכא אחריתי דנפישא מינה [אף על פי שיש עיר אחרת שמרובה ממנה], ולדברי ר׳ חנינא, במקרה כזה היה צריך ללכת אחר הרוב!
רש"י
ואע״ג דאיכא אחריתי שרחוקה ממנו שגדולה ממנה ברוב עם:
תוספות
מתיב רבי זירא והיה העיר הקרובה כו׳ מאי לאו דאיכא אחריתי דנפישא מינה אמתניתא דתשע חנויות נמי הוה ליה לאקשויי אלא אמתניתא איכא לשנויי בדליכא ותו ליכא לאקשויי ניזיל בתר רובא דעלמא דלגבי רובא דעלמא הוה קורבת זו העיר קורבא דמוכח אבל לר׳ חנינא דאפילו בקורבא דמוכח הלך אחר הרוב פריך שפיר דכי נמי משנינן בדליכא אכתי תיקשי ניזל בתר רובא דעלמא:
בִּדְלֵיכָּא. וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְּעָלְמָא! בְּיוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶהָרִים.
ומשיבים: מדובר פה בדליכא [בשאין] עיר אחרת גדולה יותר. ומקשים: ומכל מקום, גם אם הולכים אחר הרוב, מדוע נלך אחר העיר הקרובה? וליזיל בתר רובא דעלמא [ונלך אחר רוב העולם] והרי הרוב נמצא במקומות אחרים! ומשיבים: מדובר ב עיר שיושבת בין ההרים, שהיא מבודדת, ואין להניח שבא לכאן רוצח ממקום אחר.
רש"י
בדליכא רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות:
בין ההרים שאין דרך רוצחים לבא ממקומו׳ אחרים לכאן:
תוספות
בדליכא תימה דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה (דף מה:) תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה שאין בה בית דין והולכין לעיר אחרת שיש בה בית דין ואמאי והלא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה בית דין היה:
ביושבת בין ההרים ואם תאמר ואמאי איצטריך קרא בסוף פרק מרובה (בבא קמא דף פב:) דאין ירושלים מביאה עגלה ערופה ואע״ג דכתיב (תהלים קכה, ב) ירושלים הרים סביב לה מ״מ כל ישראל היו באין לרגל וגם בשאר ימות השנה להביא נדרים ונדבות וגם אומות העולם היו באין שם בסחורה שקרויה רוכלת עמים וי״ל שהיו מקומות שלא היו רגילים לבא רק בני ירושלים אי נמי בימי חזקיה שכל ישראל היו שם ולא היו באין לסחורה:
תְּנַן: נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ; וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִינָא דְּנָפֵישׁ מִינֶּיהּ! בִּדְלֵיכָּא.
ומביאים ראיה נוספת, תנן [שנינו במשנתנו]: ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה — הרי הוא של בעל השובך; ו מסתימת הדברים יש להבין שדין זה חל אף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה [אף על פי שיש שובך אחר שמרובה ממנו] במספר היונים, אלא שאינו בתוך חמשים אמה. ואם כך הרי שאין הולכים אחר הרוב אלא אחר הקרוב! ומשיבים: מדובר פה בדליכא [בשאין] שובך כזה באיזור.
רש"י
לאו אע״ג דאיכא אחרינא חוץ לחמשים אמה דנפישי מהאי:
תוספות
ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה כו׳ ואמתניתא דתשע חנויות לא מצי למיפרך דהכא הוי קורבא דמוכח דהוי משובך זה דהוי תוך חמשים והנך דנפישי הוי חוץ לנ׳ ולעיל אמרינן דכרסייהו בחמשים אמה מליין:
בדליכא לא מצי למיפרך דניזל בתר רובא דעלמא דמיירי דליכא שום שובך תוך שלשים ריס ואמר לעיל דלא שייטי אלא שלשים ריס ותו לא:
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ; וְאִי דְּלֵיכָּא, וַדַּאי מֵהַהוּא נָפַל! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּמְדַדֶּה, דְּאָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: כָּל הַמְדַדֶּה – אֵין מְדַדֶּה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים.
ומקשים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את הסוף] של אותה הלכה: חוץ מחמשים אמה — הרי הוא של מוצאו; ואי דליכא [ואם שאין] שובך אחר באותו איזור, ודאי מההוא [מאותו] שובך נפל! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — ב גוזל המדדה, שאינו עף עדיין, אלא רק מקפץ ממקום למקום. שאמר רב עוקבא בר חמא: כל המדדה — אין מדדה יותר מחמשים אמה. ולכן כל שהוא בתוך חמשים אמה לשובך — מן הסתם משם בא, ואם רחוק משם — ודאי הגיע ממקום אחר, או שנפל מעוברים ושבים.
רש"י
אימא סיפא כו׳ הוא הדין דהוה מצי למיפרך נמי ליזיל בתר רובא דעלמא אלא דאית ליה פירכא דעדיפא:
הכא במאי עסקינן כולה מתניתין מתרצא במדדה בגוזל שאינו יכול לעוף אלא בדידוי מעט מעט הלכך תוך חמשים אמה של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחריני דנפיש דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים וחוץ של חמשים של מוצאו דכיון דאין מדדה יותר מחמשים וזה יצא חוץ לנ׳ נפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא:
תוספות
ואי דליכא אחריני ודאי מההוא נפל דבשלמא אי איכא דנפיש מיניה אתי שפיר דהוי של מוצאו כגון דהוי ההוא דנפיש של הפקר או של כותים אבל השתא דליכא ודאי מההוא נפל ולא מצי לשנויי כגון דליכא דנפיש אלא שוין דמכל מקום אמאי הוי של מוצאו כיון שקרוב לזה דהכי משמע דחוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו אע״פ שקרוב לזה מזה דהא תנן מצאו בין שני שובכין קרוב לזה שלו דכשהן שוין אזלינן בתר קרוב:
ודאי מההוא נפל ואם תאמר ודלמא מעוברי דרכים נפל כדאמרינן לקמן גבי זיקי דחמרא דאישתכחן בי קופאי וי״ל דהיכא דודאי נפל ולא ידעינן ממי תלינן בעוברי דרכים אבל הכא דמצי למימר דמשובך בא לית לן למיתלי ולאחזוקי בנפילה דבני אדם נזהרין שלא יפלו מהם היונים:
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה, מַהוּ? וְעַל דָּא אַפְּקוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה מִבֵּי מִדְרָשָׁא.
בעי [שאל] ר׳ ירמיה: היתה רגלו אחת של הגוזל בתוך חמשים אמה מהשובך ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה, מהו? ומעירים: ועל שאלה דא אפקוהו [זו הוציאוהו] את ר׳ ירמיה מבי מדרשא [מבית המדרש], ששאלה זו נראתה כפקפוק בדברי חכמים.
רש"י
ועל דא אפקוהו שהיה מטריח עליהם:
תוספות
ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא:
תָּא שְׁמַע: נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת, קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ, וְקָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ; וְאַף עַל גַּב דְּחַד מִינַּיְיהוּ נָפֵישׁ מֵחַבְרֵיהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁשְּׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְּעָלְמָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנתנו: נמצא בין שני שובכות, קרוב לזה — שלו, וקרוב לזה — שלו; ואף על גב דחד מינייהו נפיש מחבריה [ואף על פי שאחד מהם מרובה מחבירו] בכל זאת אין הולכים אחר הרוב אלא אחר הקרוב! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — במקרה ששניהן שוין בכמות הגוזלים שבהם. ושואלים: ומדוע נלך אחר הקרוב מבין שניהם? וליזיל בתר רובא דעלמא [ונלך אחר רוב העולם] ומלבד שובכים אלה יש שובכים רבים, ומספר יונים גדול יותר! ודוחים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] —
רש"י
וליזיל בתר רובא דעלמא וליהוי של מוצאו דקא ס״ד דנמצא בין שתי שובכות אחוץ לחמשים אמה נמי קאי דנפיק ליה מתורת מדדה:
תוספות
מצאו בין שני שובכין ואע״ג דחד מינייהו נפיש אומר ר״י דהך פירכא הוי מצי למיפרך אמתניתא דתשע חנויות דהאי קורבא דלא מוכח הוא דאי הוי תוך חמשים לזה הוי נמי תוך חמשים לזה ואי הוי חוץ חמשים לזה הוי נמי חוץ חמשים לזה אפילו הכי אזלינן בתר קורבא ומיהו מצינן למימר דעיקר לא פריך אלא משום דבעי למיפרך וניזל בתר רובא דעלמא אבל קשיא לרשב״א דהיכי מצי למימר אף על גב דחד מינייהו נפיש הא קתני מחצה על מחצה שניהם יחלוקו ואי חד מינייהו נפיש ניזל בתר רובא ואומר ר״י דהוי מצי למימר וליטעמיך:
וליזיל בתר רובא דעלמא הוי מצי לשנויי דאין כי אם שני שובכין תוך ל׳ ריס אלא בעי לשנויי דומיא דרישא דיש שובכין הרבה אע״ג דהשתא דמוקי לה בשביל של כרמים לא הוי דומיא דרישא דהא רישא לא מיירי בשביל של כרמים בהא לא קפיד במאי דלא הוי דומיא דרישא כיון שאין מזכיר במשנתינו שביל של כרמים בשום מקום ועוד הוה מצי לשנויי קרוב לזה שלו תוך חמשים אמה ובמדדה: