וּמוֹדֵי מָר זוּטְרָא, בְּרוֹכְלִין הַמַּחֲזִירִין בָּעֲיָירוֹת, דְּאַף עַל גַּב דְּלָא טָעַן – טָעֲנִינַן לֵיהּ אֲנַן.

ומודי [ומודה] מר זוטרא, ברוכלין המחזירין (הסובבים) בעיירות שבא אדם ודר בביתם, דאף על גב דלא טען [שאף על פי שאינו טוען] שרצונו בעדות על שימוש רצוף ביום ובלילה במשך שלוש שנים — טענינן ליה אנן [אנו, בית הדין, טוענים לו] שכיון שיודעים אנשים שהוא מחזר בעיירות, שמא באו אנשים וגרו בביתו שלא ברשות בזמנים שהוא לא ידע על כך.

וּמוֹדֶה רַב הוּנָא, בְּחָנוּתָא דִּמְחוֹזָא – דְּלִימָמָא עֲבִידָא, לְלֵילְיָא לָא עֲבִידָא.

ולעצם הצורך בשימוש רצוף של יום ולילה במשך כל שנות החזקה, מעירים: ומודה רב הונא, בחנותא [בחנות] של מחוזא דליממא עבידא, לליליא לא עבידא [שליום היא עשויה, וללילה אינה עשויה] שאינו צריך להשתמש בה בלילה.

רָמִי בַּר חָמָא וְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא זְבוּן הַהִיא אַמְתָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, מָר אִישְׁתַּמַּשׁ בָּהּ רִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית, וּמָר אִישְׁתַּמַּשׁ בָּהּ שְׁנִיָּה רְבִיעִית וְשִׁשִּׁית; נְפַק עַרְעָר עִילָּוָהּ,

ובענין זה של רצף השימוש הנחוץ לחזקה, מסופר: רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי [קנו שפחה אחת ביחד, בשותפות], מר אישתמש [חכם זה השתמש] בה שנה ראשונה שלישית וחמישית, ומר אישתמש [וחכם זה השתמש] בה שנה שניה רביעית וששית; נפק ערער עילוה [יצא ערעור עליה]

אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: מַאי טַעֲמָא עָבְדִיתוּ הָכִי? כִּי הֵיכִי דְּלָא תַּחְזְקוּ אַהֲדָדֵי, כִּי הֵיכִי דִּלְדִידְכוּ לָא הָוֵי חֲזָקָה – לְעָלְמָא נַמִי לָא הָוֵי חֲזָקָה.

שטען אדם שהשפחה אינה שייכת להם, אלא שלו היא. אתו לקמיה [באו לפני] רבא לדון, אמר להו [להם]: מאי טעמא עבדיתו הכי [מה טעם עשיתם אתם כך] שלא החזקתם בה ברציפות? כי היכי [כדי] שלא תחזקו אהדדי [תהיה לכם חזקה זה על זה], והואיל וכך, כי היכי דלדידכו לא הוי [כמו שלכם אין זו] חזקה — לעלמא נמי לא הוי [ביחס לעולם, לשאר אנשים, גם כן אין זו] חזקה.

וְלָא אֲמָרַן אֶלָּא דְּלָא כְּתוּב עִיטְרָא, אֲבָל כְּתוּב עִיטְרָא – קָלָא אִית לֵיהּ.

ומוסיפים: ולא אמרן [אמרנו] כן אלא באופן שלא כתוב עיטרא [נכתב הדבר בשטר], ששותפים הם ומתחלקים בשימוש ביניהם. אבל אם כתוב עיטרא [נכתב שטר] — קלא אית ליה [קול יש לו] לדבר, שאין כל אחד מהם מחזיק בנפרד, אלא שניהם יחד, ואם לא ערערו הבעלים בתוך שלש שנים, אפשר לסמוך על החזקה.

אָמַר רָבָא: אֲכָלָהּ כּוּלָּהּ חוּץ מִבֵּית רוֹבַע – קָנָה כּוּלָּהּ חוּץ מִבֵּית רוֹבַע.

ובהמשך לדיון בצורך בשימוש מלא בקרקע בזמן החזקה. אמר רבא: אכלה את השדה כולה במשך שנות חזקה חוץ מבית רובע שלא השתמש בו — קנה את כולה בחזקה, חוץ מבית רובע זה.

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וְלָא אֲמָרַן אֶלָּא דְּבַר זְרִיעָה הִיא, אֲבָל לָאו בַּר זְרִיעָה הִיא – קָנֵי לָהּ אַגַּב אַרְעָא.

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא שאותו בית רובע בר זריעה היא, שניתן המקום להיזרע, אבל אם לאו [לא] בר זריעה היא — קני לה אגב ארעא [קונה אותו אגב שאר הקרקע].

מַתְקִיף לָהּ רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, צוּנְמָא בְּמָה יִקָּנֶה? אֶלָּא בְּאוֹקוֹמֵי בָּהּ חֵיוָתָא וּמַשְׁטְחָא בָּהּ פֵּירֵי – הָכָא נַמִי אִיבָּעֵי לֵיהּ לְאוֹקוֹמֵי בָּהּ חֵיוָתָא, אִי נַמִי מַשְׁטְחָא בָּהּ פֵּירֵי.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב ביבי בר אביי: אלא מעתה, צונמא (מקום סלעים) בלבד במה, באיזה מעשה של חזקה, יקנה אותו? אלא צריך לומר שגם לצונמא יש חזקה באוקומי [בהעמדה] בה חיותא [בהמות] ומשטחא [ושטיחה] בה פירי [פירות], הכא נמי איבעי ליה לאוקומי [כאן גם כן היה צריך לו להעמיד] בה חיותא [בהמות], אי נמי משטחא [או גם כן לשטוח] בה פירי [פירות], ואם לא עשה כל שימוש בחלקה קטנה זו כשלעצמה, נמצא שלא החזיק בה, וכפי שהוא בקרקע בת זריעה.

הַהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: מַאי בָּעֵית בְּהַאי בֵּיתָא? אֲמַר לֵיהּ: מִינָּךְ זְבִינְתֵיהּ וַאֲכָלִית שְׁנֵי חֲזָקָה, אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא בִּשְׁכוּנֵי גַּוָּואֵי הֲוַאי;

מסופר: ההוא [אדם אחד] שאמר ליה לחבריה [לו לחבירו]: מאי בעית בהאי ביתא [מה אתה מבקש, עושה, בבית זה] שאתה נמצא בו, שהוא שלי? אמר ליה [לו]: מינך זבינתיה ואכלית [ממך קניתי אותו ואכלתי אותו, השתמשתי בו] שני (שנות) חזקה. אמר ליה [לו]: אנא בשכוני גוואי הואי [אני באיזורי היישוב, במקום רחוק הייתי]. ולא מכרתי לך מעולם, ולא ידעתי שאתה מצוי בבית, ולכן לא מחיתי בך.

אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: זִיל בְּרוֹר אֲכִילָתָךְ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָכִי דִּינָא? הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה!

אתא לקמיה [בא המחזיק לפני] רב נחמן לדין, אמר ליה [לו]: זיל [לך] ברור אכילתך, שעליך קודם להביא ראיות גמורות שבאמת השתמשת במקום שלוש שנים, ואז אפשר יהיה לדון בו. אמר ליה [לו] רבא: הכי דינא [כך הדין]? הלא המוציא מחבירו עליו הראיה והטוען הוא הצריך להוכיח שהבית הוא שלו!

וְרָמֵי דְּרָבָא אַדְּרָבָא, וְרָמֵי דְּרַב נַחְמָן אַדְּרַב נַחְמָן; דְּהַהוּא

ומעירים: ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי רבא על דברי רבא, ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי רב נחמן על דברי רב נחמן; דההוא [שאדם אחד]