לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא; מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם – לֵית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה – אִית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא?

לית [אין] בה משום לישנא בישא [לשון הרע], שאם דבר נאמר כבר בפני שלושה, הריהו נודע ומתפרסם ברבים. מאן דאמר [מי שאומר] בפני שנים — לית ליה [אין לו], אינו מקבל את דברי רבה בר רב הונא, שסבור שגם בפני שנים נודע הדבר לכל, ומאן דאמר [ומי שאומר] בפני שלשה — אית ליה [יש לו, מקבל] את דברי רבה בר רב הונא?

לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם, קָסָבַר: מְחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לָא הָוְיָא מְחָאָה, וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, קָסָבַר: מְחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מְחָאָה.

ודוחים: לא, דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים] את דברי רבה בר רב הונא, והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בענין זה הם חלוקים]: מאן דאמר [מי שאומר] בפני שנים, קסבר [הוא סבור]: מחאה שלא בפניו לא הויא [אין היא] מחאה וצריך למחות בפניו דווקא, ואם יש לו שני עדים שמחה בפניו, די בכך כדי להוכיח את הדבר. ומאן דאמר [ומי שאומר] בפני שלשה, קסבר [הוא סבור]: מחאה שלא בפניו הויא [הריהי] מחאה, ולכן צריך לעשות אותה בשלושה, כדי שיתפרסם הדבר.

אִי בָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – מְחָאָה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו הָוְיָא מְחָאָה, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם, סָבַר: סָהֲדוּתָא בָּעֵינַן; וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, קָסָבַר: גִּלּוּיֵי מִילְּתָא בָּעֵינַן.

אי בעית אימא [אם תרצה אמור] באופן אחר: דכולי עלמא [לדעת הכל] מחאה שלא בפניו הויא [הריהי] מחאה, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים]: מאן דאמר [מי שאומר] בפני שנים, סבר [סבור]: סהדותא בעינן [עדות אנו צריכים] והרי שנים הם עדים, והמחאה כבר תגיע לאוזני המחזיק. ומאן דאמר [ומי שאומר] בפני שלשה, קסבר [סבר]: גלויי מילתא בעינן [גילוי דברים ופרסום אנו צריכים] ודבר זה אינו אלא בשלושה.

גִּידֵּל בַּר מִנְיוּמִי הֲוָה לֵיהּ מַחוּיָאתָה לְמַחוּיֵי, אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַב הוּנָא וּלְחִיָּיא בַּר רַב וּלְרַב חִלְקִיָּה בַּר טוֹבִי דְּהָווּ יָתְבִי, וּמָחָה קַמַּיְיהוּ. לְשָׁנָה הָדַר אֲתָא לְמַחוּיֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: לָא צְרִיכַתְּ, הָכִי אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב: כֵּיוָן שֶׁמִּיחָה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שׁוּב אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת.

ובצד אחר של דין חזקה מסופר: גידל בר מניומי הוה ליה מחויאתה למחויי [היתה לו מחאה למחות] על מישהו שהחזיק בקרקעו. אשכחינהו [מצא אותם] לרב הונא ולחייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי דהוו יתבי [שהיו יושבים], ומחה קמייהו [בפניהם] שמישהו מחזיק בקרקעו שלא כדין. לשנה הבאה הדר אתא למחויי [חזר ובא למחות עוד פעם], אמרו ליה [לו]: לא צריכת [אין אתה צריך לכך], כי הכי [כך] אמר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה, שוב אינו צריך למחות. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בלשון אחרת, שאמר ליה [לו] חייא בר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה, שוב אין צריך למחות.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: וְצָרִיךְ לִמְחוֹת בְּסוֹף כָּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ. תָּהֵי בָּהּ רַבִּי יוֹחָנָן: וְכִי גַּזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה? גַּזְלָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ? ! אֶלָּא: כְּגַזְלָן יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה?

ובענין זה אמר ריש לקיש משום בר קפרא: וצריך למחות בסוף כל שלש ושלש שנים, כדי שלא יהיו שלוש שנים רצופות ללא מחאה. תהי בה [תהה בכך] ר׳ יוחנן, וכי גזלן יש לו חזקה עד שצריכים בכל שלוש שנים להרע את חזקתו? הרי מאחר שמחה המערער והודיע שקרקע זו אינה של המחזיק, מדוע תועיל ישיבתו בקרקע להוכיח את בעלותו? ותוהים על הלשון: גזלן סלקא דעתך [עולה על דעתך]? הרי לא ברור לנו שגזלן הוא, ואין כאן אלא מחאה, שמאשים אותו הלה בגזלנות, ולא יותר! אלא, כך תמה ר׳ יוחנן: מי שהוא כגזלן שמחו בו הבעלים יש לו חזקה? אמר רבא, הלכתא [הלכה היא]: בכל זאת צריך למחות בסוף כל שלש ושלש. ועוד בענייני מחאה תני [שנה] בר קפרא: ערער, חזר וערער, חזר וערער על החזקה של קרקע, אם מחמת טענה ראשונה ערער שחזר וטען אותה טענה — אין לו למחזיק חזקה, ואם לאו שטען המערער בכל פעם טענות חדשות — יש לו חזקה, שכיון ששינה המערער את טענתו — הערעור הקודם בטל לגמרי, ונמצא שיש לו למחזיק חזקה בקרקע.

אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּסוֹף כָּל שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: עִרְעֵר, חָזַר וְעִרְעֵר, חָזַר וְעִרְעֵר; אִם מֵחֲמַת טַעֲנָה רִאשׁוֹנָה עִרְעֵר – אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאִם לָאו – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.

אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: מְחָאָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם,

אמר רבא אמר רב נחמן: מחאה עושים בפני שנים,