מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם.

משלשין (מחלקים) ביניהם את תשלום דמי השדה.

שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזַמָּה.

שלשה אחים שכל אחד מהם מעיד על שנה אחת של חזקה בשדה, ואחד מצטרף עמהם עם כל אחד מהאחים, להעיד — הרי אלו שלש עדיות נפרדות, ואין האחים נחשבים כמעידים יחד ונפסול משום כך את העדות, ו אולם הן עדות אחת ל ענין הזמה, שאין אומרים שהם כשלוש עדויות נבדלות, אלא כעדות אחת, בגלל האיש שמצרף אותם.

גמ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא; דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כְּשֶׁהָלַךְ אַבָּא חֲלַפְתָּא אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְאָמְרִי לָהּ: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אֵצֶל אַבָּא חֲלַפְתָּא לִלְמוֹד תּוֹרָה, אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁאֲכָלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם, שְׁנִיָּה בִּפְנֵי שְׁנַיִם, שְׁלִישִׁית בִּפְנֵי שְׁנַיִם, מַהוּ? אָמַר לוֹ: הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה;

ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כ דעת ר׳ עקיבא היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא], אמר ר׳ יוסי: כשהלך אבא חלפתא (אביו של ר׳ יוסי) אצל ר׳ יוחנן בן נורי ללמוד תורה, ואמרי לה [ויש אומרים]: כשהלך ר׳ יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה, אמר לו: הרי שאכלה שנה ראשונה בפני שנים, שנה שניה בפני שנים אחרים, שלישית בפני שנים, מהו הדין בכגון זה? אמר לו: הרי זו חזקה.

אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא חוֹלֵק בְּדָבָר זֶה, שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״דָּבָר״ – וְלֹא חֲצִי דָבָר.

אמר לו: אף אני אומר כן שחזקה היא, אלא שר׳ עקיבא חולק בדבר זה, שהיה ר׳ עקיבא אומר: העדים מעידים על ״דבר״ (״על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר״. דברים יט, טו) ולא על חצי דבר. שהעדים צריכים להעיד עדות על ענין שלם. וכאן, כיון שהחזקה מתבססת על עדות של שלוש שנים, נמצא שכל אחד מהם אינו מעיד עדות על דבר שלם.

וְרַבָּנַן, הַאי ״דָּבָר״ – וְלֹא חֲצִי דָבָר, מַאי עָבְדִי לֵיהּ? אִילֵימָא לְמַעוּטֵי אֶחָד אוֹמֵר ״אַחַת בְּגַבָּהּ״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״אַחַת בִּכְרֵיסָהּ״ – הַאי חֲצִי דָבָר וַחֲצִי עֵדוּת הִיא!

ושואלים: ורבנן [וחכמים] החולקים על ר׳ עקיבא האי [זה] הלימוד של ״דבר״ ולא חצי דבר, מאי עבדי ליה [מה עושים הם בו], איזה מיעוט לומדים הם ממנו? אילימא למעוטי [אם תאמר למעט] מקרה שמעידים שנים על נערה שיש לה שתי שערות וכבר בגרה, אחד אומר שיש שערה אחת בגבה, ואחד אומר שיש שערה אחת בכריסה, ואומרים חכמים שאין זו נחשבת לעדות, משום שהם מעידים על חצי דבר. ואולם האי [מקרה זה] גם חצי דבר ו גם חצי עדות היא, שהרי אפילו על חצי הדבר אין כאן עדות שלימה של שני עדים, ועדות כזו בוודאי פסולה לדברי הכל!

אֶלָּא, לְמַעוּטֵי שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״אַחַת בְּגַבָּהּ״ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״אַחַת בִּכְרֵסָהּ״.

אלא לדעת חכמים בא ״דבר ולא חצי דבר״ למעוטי [למעט] מקרה שבו שנים אומרים ״שערה אחת בגבה״, ושנים אומרים ״שערה אחת בכרסה״, שכל אחת מכתות העדים היא עדות שלימה, אבל רק על חצי דבר — על שערה אחת בלבד.

אָמַר רַב יְהוּדָה: אֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ חִטִּים״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ שְׂעוֹרִים״ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ רִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ שְׁנִיָּה רְבִיעִית וְשִׁשִּׁית״, הָכִי נַמִי דְּהָוְיָא חֲזָקָה!

ובענין דומה למשנתנו אמר רב יהודה: שני עדים שהעידו על אדם שהחזיק בשדה שלוש שנים, עד אחד אומר אכלה חטים, ואחד אומר אכלה שעורים — הרי זו חזקה. מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן: אלא מעתה, אחד אומר אכלה שנה ראשונה ושלישית וחמישית, ואחד אומר אכלה שניה ורביעית וששית, הכי נמי דהויא [כך גם כן תאמר שתהיה זו] חזקה? והרי הם מעידים על שני דברים שונים!

אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה: הָכִי הָשְׁתָּא? ! הָתָם בְּשַׁתָּא דְּקָא מְסַהֵיד מָר לָא קָא מְסַהֵיד מָר, הָכָא תַּרְוַיְיהוּ בַּחֲדָא שַׁתָּא קָא מְסַהֲדִי; מַאי אִיכָּא לְמֵימַר, בֵּין חִיטֵּי לְשַׂעֲרֵי? לָאו אַדַּעְתַּיְיהוּ דֶּאֱינָשֵׁי.

אמר ליה [לו] רב יהודה: הכי השתא [כך אתה משווה]?! התם בשתא דקא מסהיד מר [שם, בדוגמא שהבאת, בשנה שמעיד זה] לא קא מסהיד מר [מעיד זה], שהם מעידים על שנים שונות, וממילא על מאורעות שונים. הכא תרוייהו בחדא שתא קא מסהדי [כאן שניהם בשנה אחת הם מעידים]. מאי איכא למימר [מה יש לומר]? שיש סתירה בעדותם בין חיטי לשערי [חיטים לשעורים]? לאו אדעתייהו דאינשי [אין זה על דעתם של אנשים] להקפיד ולדקדק בכך, ועל כל פנים שנים מעידים שהשתמש בשדה שלוש שנים.

״שְׁלֹשָׁה אַחִין וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזַמָּה״.

שנינו במשנה שעדות של שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן — הרי אלו שלש עדיות, והן עדות אחת להזמה.