וּמַזְמִין (לְהוּ) [לֵיהּ] לְדִינָא, פְּסַלֵיהּ? אֶלָּא, כָּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין – לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין. כְּתַבוּ הָכִי: בְּרַם סָאבֵי דִּיהוּדָאֵי אָמְרִי: כָּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין – לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין.

ומזמין ליה לדינא [ויזמין אותו לדין], האם פסליה [יפסלנו] אף שיצא בדין זכאי? אלא כך צריך לכתוב: כל דיין דמתקרי [שנקרא] לדין ומפקין מיניה ממונא [ומוציאים ממנו ממון] בדין — לאו שמיה [אין שמו] דיין. כששמעו כך כתבו הכי [כך] כתוספת לאותה כתובת: ברם סאבי דיהודאי אמרי [אבל זקני היהודים אומרים]: כל דיין דמתקרי [שנקרא] לדין ומפקין מיניה ממונא [ומוציאים ממנו ממון] בדין — לאו שמיה [אין שמו] דיין.

חֲזָא דִּכְתִיב: בְּרֹאשׁ כָּל מוֹתָא אֲנָא דָּם, בְּרֹאשׁ כָּל חַיִּין אֲנָא חֲמַר. אֶלָּא מֵעַתָּה, דְּנָפֵיל מֵאִיגְּרָא וּמִית, וּדְנָפֵיל מִדִּיקְלָא וּמִית, דָּמָא קַטְלֵיהּ? וְתוּ, מַן דְּדַרְכֵּיהּ לְמֵימַת, מַשְׁקוּ לֵיהּ חַמְרָא וְחַיֵּי! אֶלָּא הָכִי בָּעֵי לְמִכְתַּב: בְּרֹאשׁ כָּל מַרְעִין אֲנָא דָּם, בְּרֹאשׁ כָּל אַסְוָון אֲנָא חֲמַר. כְּתַבוּ הָכִי: בְּרַם סָאבֵי דִּיהוּדָאֵי אָמְרִי: בְּרֹאשׁ כָּל מַרְעִין אֲנָא דָּם, בְּרֹאשׁ כָּל אַסְוָון אֲנָא חֲמַר. בַּאֲתָר דְּלֵית חֲמַר – תַּמָּן מִתְבָּעוּ סַמָּנִין.

ועוד חזא דכתיב [ראה ר׳ בנאה שכתוב שם]: בראש כל מותא אנא [מוות אני] דם שמחמת יתר דם אנשים מתים, בראש כל חיין אנא חמר [החיים אני היין], שמה שמחייה אנשים הוא היין. אמר להם: אלא מעתה, דנפיל מאיגרא ומית [מי שנופל מגג ומת], ודנפיל מדיקלא ומית [או שנופל מדקל ומת], דמא קטליה [האם דם הרג אותו]? ותו [ועוד]: מן דדרכיה למימת [מי שדרכו, שהולך, למות], האם משקו ליה חמרא וחיי [משקים לו יין וחי]? אלא הכי בעי למכתב [כך צריך לכתוב]: בראש כל מרעין אנא [החוליים אני] הדם, בראש כל אסוון אנא חמר [הרפואות אני יין]. כתבו הכי [כך] באותו מקום: ברם סאבי דיהודאי אמרי [אבל זקני היהודים אומרים]: בראש כל מרעין אנא דם [החוליים אני] הדם, בראש כל אסוון אנא חמר [הרפואות אני היין], באתר דלית חמר [במקום שאין יין] — תמן מתבעו סמנין [שם צריכים תרופות].

כְּתִיב אַפִּיתְחָא דְּקַפּוֹטְקִיָּא: אַנְפָּק, אַנְבָּג, אַנְטָל. וְאֵיזֶהוּ אַנְטָל? זֶהוּ רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה.

ואגב סיפור זה מביאים מעשה אחר, כתיב אפיתחא [כתוב היה על פתח] קפוטקיא: ״אנפק, אנבג, אנטל״, שכולם מידה אחת הם. ואיזהו אנטל? זהו רביעית של תורה.

מתני׳ הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזְחִילָה יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה.

המרזב הקטן דרכו נשפכים מים מן הגג לחצר חבירו אין לו חזקה, שאינו יכול לדרוש להמשיך ולהשתמש בו, כיון שאינו קבוע, שמזיזים אותו ממקום למקום, אבל יש למקומו חזקה, כאשר יבואר בגמרא. המזחילה, מרזב ארוך לאורך כל הגג, יש לה חזקה.

סוּלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִי – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.

סולם המצרי שהוא קטן ונייד אין לו חזקה שיוכל להשאירו באותו מקום, ולצורי שהוא סולם גדול וקבוע יש לו חזקה.

חַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִית – יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה. אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית? כָּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לָהּ מַלְבֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.

חלון המצרית אין לה חזקה, ולצורית יש לה חזקה. איזו היא חלון המצרית? כל שהוא קטן כל כך שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה. ר׳ יהודה אומר באופן אחר: אם יש לה מלבן (מסגרת מסביב) לחלון, אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה — הרי זו חזקה.

גמ׳ מַאי ״הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה״? אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל, הָכִי קָאָמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – מֵרוּחַ אַחַת, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת.

על לשון המשנה תוהים: מאי [מה] פירוש ״המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה״? אמר רב יהודה אמר שמואל, הכי קאמר [כך אמר]: המרזב אין לו חזקה — מרוח אחת מצד אחד של הגג, שיכול בעל החצר להזיז אותו ממקום למקום באותו צד, אבל יש למקומו חזקה — משתי רוחות שאין יכול להזיזו לצד אחר לגמרי.

רַבִּי חֲנִינָא אֲמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם הָיָה אָרוֹךְ מְקַצְּרוֹ, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ אֵינוֹ עוֹקְרוֹ.

ר׳ חנינא אמר: כך צריך לפרש, המרזב אין לו חזקה — שאם היה ארוך מקצרו בעל החצר שלמטה, ויש למקומו חזקה, לומר שאם בא בעל החצר לעוקרו ורוצה לבטל לגמרי את המרזב, אינו עוקרו.

רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אֲמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם רוֹצֶה לִבְנוֹת תַּחְתָּיו בּוֹנֶה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ אֵינוֹ עוֹקְרוֹ.

רב ירמיה בר אבא אמר באופן אחר: המרזב אין לו חזקה — שאם רוצה לבנות תחתיו בונה ואין בעל המרזב מעכב בעדו, אבל יש למקומו חזקה — שאם בא לעוקרו לגמרי אינו עוקרו.