בְּסֵירוּגִין מַהוּ? תֵּיקוּ.

אם אמר לו את מצרי השדה בסירוגין (בדילוג) שלא פירש לו את כל אורך המצרים, אלא רק חלקים מסויימים מהם, מהו? לכל אחת מן השאלות הללו לא נמצאה תשובה ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

מָצַר לוֹ מֶצֶר רִאשׁוֹן וּמֶצֶר שֵׁנִי וּמֶצֶר שְׁלִישִׁי, וּמֶצֶר רְבִיעִי לֹא מָצַר לוֹ – אָמַר רַב: קָנָה הַכֹּל חוּץ מִמֶּצֶר רְבִיעִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מֶצֶר רְבִיעִי. וְרַב אַסִי אָמַר: לֹא קָנָה אֶלָּא תֶּלֶם אֶחָד עַל פְּנֵי כוּלָּהּ;

ובעיה דומה: המוכר לחבירו שדה, מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי של אותו שדה, אבל מצר רביעי לא מצר לו כלל, מה דינו? אמר רב: קנה הכל, את כל השדה, חוץ ממצר רביעי, כלומר, חוץ מן התלם שעליו המצר עצמו, שבדרך כלל הוא ניכר ונבדל מן השדה. ושמואל אמר: אפילו מצר רביעי קנה. ורב אסי אמר: לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה ליד המצרים שפירש לו.

סָבַר לָהּ כְּרַב, דַּאֲמַר: שִׁיּוּרֵי שִׁיֵּיר, וּמִדְּשִׁיֵּיר בְּמֶצֶר – שִׁיֵּיר נַמִי בְּכוּלְּהִי.

ומסבירים את טעמו: סבר לה [סבור הוא] בענין זה בעיקרו של דבר כ שיטת רב, שאמר שאם לא סימן את המצר משמע ששיורי [שיור] שייר אותו לעצמו ולא מכרו, ו אולם רב אסי מוסיף ואומר כי מ תוך ששייר במצר, שייר נמי בכולהי [גם כן בכלל השדה] ולא נתן לו קרקע אלא רק בסמוך למה שפירש.

אֲמַר רָבָא, הִלְכְתָא: קָנָה הַכֹּל חוּץ מִמֶּצֶר רְבִיעִי. וְלָא אֲמָרַן אֶלָּא דְּלָא מִבְלַע, אֲבָל מִבְלַע – קָנָה.

אמר רבא, הלכתא [ההלכה] בענין זה היא: קנה הכל חוץ ממצר רביעי כדברי רב. ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא במצר שלא מבלע [מובלע] בשטח שבין המצרים האחרים שמצידיו, אלא מעבר לשטח שביניהם, אבל אם מבלע [מובלע ביניהם] — קנה אף אותו.

וְכִי לָא מִבְלַע נַמִי – לָא אֲמָרַן אֶלָּא דְּאִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין, אֲבָל לֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – קָנָה. מִכְּלָל דְּכִי מוּבְלָע, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – קָנָה.

וכי לא מבלע נמי [וכאשר אינו מובלע גם כן] לא אמרן [אמרנו] שאינו קונה אותו אלא במקרה דאיכא עליה ריכבא דדיקלא [שיש עליו, על המצר, שורה של דקלים], והוי [וגם הריהו] בעל שטח זריעה של תשעת קבין, אבל אם ליכא עליה ריכבא דדיקלא [אין עליו שורת דקלים], ולא הוי [ואין הוא בן] תשעת קבין — קנה. ומעירים: מכלל הדברים אתה למד דכי [שכאשר] המצר מובלע, אף על גב דאיכא עליה ריכבא דדיקלא [אף על פי שיש עליו שורת דקלים], והוי [והריהו] בעל שטח של תשעת קבין — קנה אותו.

אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲמַר רָבָא, הִלְכְתָא: קָנָה הַכֹּל, וַאֲפִילּוּ מֶצֶר רְבִיעִי. וְלָא אֲמָרַן אֶלָּא דְּמִבְלַע, אֲבָל לָא מִבְלַע – לָא קָנֵי.

איכא דאמרי [יש שאומרים] את דברי רבא והמסקנה העולה מהם בלשון אחרת: אמר רבא, הלכתא [ההלכה] היא שקנה הכל ואפילו את המצר רביעי כדעת שמואל. ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא באופן דמבלע [שמובלע] המצר הרביעי בין המצרים שמצדיו, אבל אם הוא לא מבלע [מובלע] — לא קני [קונה].

וְכִי מִבְלַע נַמִי – לָא אֲמָרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין, אֲבָל אִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – לָא קָנָה. מִכְּלַל דְּכִי לָא מוּבְלָע, אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – לָא קָנֵי.

וכי מבלע נמי [וכאשר הוא מובלע גם כן] לא אמרן [אמרנו] שקונה אלא באופן דליכא עליה ריכבא דדיקלא, ולא הוי [שאין עליו שורת דקלים, ואין הוא בן] תשעת קבין, אבל אם איכא עליה ריכבא דדיקלא והוי [יש עליו שורת דקלים והוא] בן תשעת קבין — לא קנה. ומעירים: מכלל הדברים אנו למדים דכי [שכאשר] הוא לא מובלע, אף על גב דליכא עליה ריכבא דדיקלא [אף על פי שאין עליו שורת דקלים] ולא הוי [ואינו] בן תשעת קבין — לא קני [קנה].

שָׁמְעִינַן מִתַּרְוַיְיהוּ לִישָּׁנֵי דְּרָבָא, דִּבְשָׂדֶה לָא שִׁיֵּיר וְלָא מִידֵי. וְשָׁמְעִינַן נַמִי, דְּהֵיכָא דְּמִבְלַע, וְלֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – קָנָה; לָא מִבְלַע, וְאִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – לֹא קָנָה;

ומסכמים: שמעינן מתרוייהו לישני [שומעים אנו משתי הלשונות הללו] של רבא על כל פנים, שאם שייר מצר רביעי, בשדה עצמו לא שייר ולא מידי [דבר]. ושמעינן נמי [ושומעים אנו גם כן], דהיכא דמבלע, וליכא עליה ריכבא דדיקלא [שבמקום שהמצר מובלע, ואין עליו שורת דקלים] ולא הוי [ואינו] בן תשעת קבין — קנה לשתי הלשונות. אם לא מבלע, ואיכא עליה ריכבא דדיקלא [אינו מובלע, ויש עליו שורת דקלים], והוי [והינו] בן תשעה קבין — לא קנה אותו.

מִבְלַע וְאִיכָּא עֲלֵיהּ, לָא מִבְלַע וְלֵיכָּא עֲלֵיהּ – אִתְּמַר לָהּ לְהַאי גִּיסָא וְאִתְּמַר לָהּ לְהַאי גִּיסָא, שׁוּדָא דְדַיָּינֵי.

אם הוא מבלע [מובלע] ואיכא עליה [ויש עליו שורת דקלים], או שהוא לא מבלע [מובלע] וליכא עליה [ואין עליו] שורת דקלים, אתמר לה להאי גיסא, ואתמר לה להאי גיסא [נאמר הדבר לצד זה, ונאמר הדבר לצד זה], לפי השינוי בלשונו של רבא, וכיון שאין לנו הכרעה נוהגים בענין זה לפי שודא דדייני [השלכת, הכרעת הדיינים], כלומר, יחליטו הדיינים לפי הנראה להם מה היתה כוונת המוכר.

אֲמַר רַבָּה: ״פַּלְגָּא דְּאִית לִי בְּאַרְעָא״ – פַּלְגָּא, ״פַּלְגָּא בְּאַרְעָא דְּאִית לִי״ – רִיבְעָא. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מַאי שְׁנָא הָכִי וּמַאי שְׁנָא הָכִי? אִישְׁתִּיק.

אמר רבה: אדם השותף עם חבירו בשדה, ומוכר חלקו לאדם אחר, אם אמר לו: ״אני מוכר לך פלגא דאית [מחצית שיש] לי בארעא [בקרקע] ", כוונתו שמוכר פלגא [מחצית] מן הקרקע כולה, כלומר, את כל חלקו בקרקע זו. אבל אם אמר ״פלגא בארעא דאית [מחצית בקרקע שיש] לי״ — מכר לו ריבעא [רבע] מן הקרקע כולה, שהיא המחצית מהקרקע שלו. אמר ליה [לו] אביי: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי [מה שונה כך ומה שונה כך]? הרי אין שינוי הלשון מורה על הבדל זה בבירור! אישתיק [שתק] רבה ולא השיב.

אֲמַר אַבַּיֵי: אֲנָא סְבַרִי, מִדְּאִישְׁתִּיק קַבּוּלֵי קִבְּלָהּ; וְלָא הִיא, חֲזֵינָא הָנְהוּ שְׁטָרֵי דְּנָפְקִי מִבֵּי מָר, וּכְתִיב בְּהוּ הָכִי: ״פַּלְגָּא דְּאִית לִי בְּאַרְעָא״ – פַּלְגָּא, ״פַּלְגָּא בְּאַרְעָא דְּאִית לִי״ – רִיבְעָא.

אמר אביי, אנא סברי [אני סברתי]: מדאישתיק [ממה ששתק] הרי זה סימן כי קבולי [לקבל] קבלה את דעתי, וחזר בו. ולא היא [ואינו כן], שכן חזינא הנהו שטרי דנפקי מבי מר [ראיתי אותם שטרות מכירה שיצאו מבית אדוני], כלומר, מבית רבה, וכתיב בהו הכי [וכתוב בהם כך]: ״פלגא דאית [מחצית שיש] לי בארעא [בקרקע] "— כוונתו פלגא [מחצית השדה כולו], ״פלגא בארעא דאית [מחצית בקרקע שיש] לי״ — ריבעא [רבע השדה כולו].

וַאֲמַר רַבָּה: ״מְצַר אַרְעָא דְּמִינָּהּ פַּלְגָּא״ – פַּלְגָּא, ״מְצַר אַרְעָא דְּמִינָּהּ פְּסִיקָא״ – תִּשְׁעָה קַבִּין.

ואמר רבה: מכר קרקע לחבירו, וכתב לו שלושה מצרים, ולגבי מצר רביעי כתב ״מצר ארעא דמינה פלגא [גבולות קרקע שממנה נחצית] קרקע זו "— הרי מכר לו פלגא [מחצית] השדה, ושייר לעצמו מחצית השדה שליד מצר זה. אם אמר לו ״מצר ארעא דמינה פסיקא [גבולות הקרקע שממנו נחתכת] קרקע זו "— מכר לו רק תשעה קבין בשדהו, שהוא השיעור הקטן ביותר של שדה, וכל השאר שייר לעצמו.

אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מַאי שְׁנָא הָכִי וּמַאי שְׁנָא הָכִי? אִישְׁתִּיק. סְבוּר מִינָּהּ: אִידִי וְאִידִי פַּלְגָּא.

אמר ליה [לו] אביי: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי [מה שונה כך ומה שונה כך]? אישתיק [שתק] רבה. סבור מינה [חשבו מכאן] שכוונת אביי היא (ולכך הסכים רבה בשתיקתו) שאידי ואידי פלגא [זה וזה, בשתי הלשונות, מוכר לו מחצית],