לְמַאי הִלְכְתָא? רַב זְבִיד אָמַר: שֶׁאִם רָצָה לְהוֹצִיא בָּהּ זִיזִין – מוֹצִיא; רַב פַּפָּא אָמַר: שֶׁאִם רָצָה לִבְנוֹת עֲלִיָּיה עַל גַּבָּהּ – בּוֹנֶה.

ושואלים: למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] אמר ריש לקיש שתהא דיוטא עליונה שלו? והרי בין כה וכה היא שלו, שהרי לא מכר לו אלא את התחתונה! רב זביד אמר: לומר שאם רצה להוציא בה מדיוטא זו זיזין אל תוך החצר, שאף אותה מכר לקונה — מוציא. רב פפא אמר: לומר שאם רצה לבנות עלייה על גבה, כלומר, שאם נפלה דיוטא זו ורוצה לבנות במקומה — בונה.

בִּשְׁלָמָא לְרַב זְבִיד, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״זֹאת אוֹמֶרֶת״, אֶלָּא לְרַב פַּפָּא מַאי ״זֹאת אוֹמֶרֶת״? קַשְׁיָא.

ושואלים: בשלמא [נניח] ל דעת רב זביד, היינו דקתני [זהו ששנה] ריש לקיש ״זאת אומרת״, שמדברי הברייתא בענין מעשר הוא למד שאף כאשר אין המוכר משייר לעצמו במפורש חלק מן המקום שמכר, אנו מפרשים את ייתור לשונו בדרך זו, ששייר לעצמו את מקום הזיזים. אלא לרב פפא מאי [מה פירוש] ״זאת אומרת״? הרי אין בזכות לחזור ולבנות את הדיוטא שלו משום שיור במה שמכר, ולא מן הברייתא למדנו דבר זה! ואומרים: אכן קשיא [קשה הדבר].

אֲמַר רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא: הַאי מַאן דִּמְזַבֵּין לֵיהּ בֵּיתָא לְחַבְרֵיהּ, אַף עַל גַּב דִּכְתַב לֵיהּ ״עוּמְקָא וְרוּמָא״, צָרִיךְ לְמִכְתַּב לֵיהּ: ״קָנֵי לָךְ מִתְּהוֹם אַרְעָא וְעַד רוּם רְקִיעָא״; מַאי טַעֲמָא? דְּעוּמְקָא וְרוּמָא בִּסְתָמָא לָא קָנֵי, אַהֲנֵי ״עוּמְקָא וְרוּמָא״ לְמִיקְנָא עוּמְקָא וְרוּמָא, וְאַהֲנֵי ״מִתְּהוֹם אַרְעָא וְעַד רוּם רְקִיעָא״ לְמִיקְנָא בּוֹר וְדוּת וּמְחִילּוֹת.

אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה [מי שמוכר בית לחבירו], אף על גב [אף על פי] שכתב ליה [לו] שמוכר גם ״עומקא ורומא״ [עומק ורום], צריך למכתב ליה [לכתוב לו] גם ״קני [קנוי] לך מתהום ארעא [הקרקע] ועד רום רקיעא [הרקיע] ", מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דעומקא ורומא בסתמא לא קני [שעומק ורום בסתם אינו קונה] אם לא נתפרש הדבר בהסכם, ואין לקונה זכות לחפור מתחת הבית או לבנות על גביו. כי אהני [הועיל] מה שכתב ״עומקא ורומא״ [עומק ורום] למיקנא עומקא ורומא [לקנות עומק ורום], ואהני [הועיל] מה שכתב ״מתהום ארעא [הקרקע] ועד רום רקיעא [הרקיע] " למיקנא [לקנות] בור ודות (בור הבנוי אבנים) ומחילות.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: וְלֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ ״עוּמְקָא וְרוּמָא״; וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּסְתָמָא קָנֵי עוּמְקָא וְרוּמָא, לִיהֲנֵי ״עוּמְקָא וְרוּמָא״ לְמִיקְנָא בּוֹר וְדוּת וּמְחִילּוֹת! דְּלָא כְּתַב לֵיהּ.

ומציעים: לימא מסייע ליה [האם לומר שאפשר לסייע לו] ממה ששנינו במשנה: שהמוכר את הבית לא מכר לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו ״עומקא ורומא״ [עומק ורום], ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא [ואם עולה על דעתך שבסתם קונה עומק ורום], ליהני ״עומקא ורומא״ למיקנא [שיועיל מה שכתב לו ״עומק ורום״ לקנות] בור ודות ומחילות, שהרי הוסיף תנאי בדבריו! ומשיבים: מדובר כאן במקרה שלא כתב ליה [לו] ״עומק ורום״.

וְהָא ״אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב לוֹ – כְּמִי שֶׁכָּתַב דָּמֵי, לְמִיקְנָא עוּמְקָא וְרוּמָא; לְמִיקְנָא בּוֹר וְדוּת וּמְחִילּוֹת, אִי כְּתַב לֵיהּ ״עוּמְקָא וְרוּמָא״ – קָנֵי, וְאִי לָא כְּתַב – לָא קָנֵי.

ומקשים: והא [והרי] ״אף על פי שכתב לו״ קתני [שנה]! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש לפרש את הדברים: אף על פי שלא כתב לו — הרי זה כמי שכתב דמי [נחשב], למיקנא עומקא ורומא [לקנות את העומק והרום] של הבית. שאנו מניחים שהיתה זו השמטה בשגגה. אבל למיקנא [לקנות] בור ודות ומחילות, אי [אם] כתב ליה [לו] במפורש ״עומקא ורומא״ [עומק ורום] — קני [קונה], ואי [ואם] לא כתב — לא קני [קונה], ואם כן אי אפשר להוכיח מכאן הוכחה גמורה.

תָּא שְׁמַע: וְלֹא אֶת הַגַּג בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים;

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: ולא מכר לו בכלל הבית את הגג בזמן שיש לו לגג מעקה גבוה עשרה טפחים;