חזור
בבא בתרא
דף סז.אָמַר רַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן: הֶחֱזִיק בַּחוֹלְסִית קָנָה מְצוּלָּה. פְּשִׁיטָא, דְּהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת וכו׳! מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּסַדְנָא דְּאַרְעָא חַד הוּא, אֲבָל הָכָא הָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוּד וְהָא תַּשְׁמִישְׁתָּא לְחוּד, קָא מַשְׁמַע לָן.
אמר רבה אמר רב נחמן: אם החזיק בחולסית קנה בכך אף את ה מצולה. ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא, דהא [שהרי] אמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן — קנה כולן! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] שיש לשדות שימוש אחד, הוא שאנו אומרים שיקנה, משום דסדנא דארעא חד [שהסדן, התשתית של הקרקע אחד] הוא, אבל הכא הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד [כאן זה שימוש לחוד וזה שימוש לחוד] ולא יקנה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבכל זאת בחזקה שמחזיק אחת מהן קונה אף את השניה.
מתני׳ הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַיָּם וְאֶת הַמֶּמֶל וְאֶת הַבְּתוּלוֹת, אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָעֲבִירִים וְאֶת הַגַּלְגַּל וְאֶת הַקּוֹרָה, וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַקּוֹרָה.
המוכר בית הבד — מכר בכלל זה את הים ואת הממל ואת הבתולות, שהם מכשירי בית הבד (ועניינם מבואר בגמרא), מפני שכולם קבועים בקרקע בית הבד. אבל לא מכר בכלל בית הבד את העבירים ואת הגלגל ואת הקורה, שהם מכשירי בית הבד המיטלטלים. ובזמן שאמר לו שהוא מוכר ״הוא (בית הבד) וכל מה שבתוכו״ — הרי כולן מכורין. ר׳ אליעזר אומר: המוכר בית הבד — מכר את הקורה משום שהיא עיקרו של בית הבד.
גמ׳ יָם – טְלָפְחָא. מֶמֶל – אֲמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: מַפְרַכְתָּא. בְּתוּלוֹת – אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּלוֹנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהֶן אֶת הַקּוֹרָה. עֲבִירִים – כִּבְשֵׁי. גַּלְגַּל – חוּמְרָתָא. קוֹרָה – קוֹרָה.
ומבארים את המונחים השונים הנזכרים במשנה: ״ים״ — טלפחא (=עדשה), שהוא המקום העגול שבו שמים את הזיתים לכתישה, קודם כבישתם. ״ממל״ — אמר ר׳ אבא בר ממל: הכוונה היא למה שקרוי בארמית מפרכתא, המכשיר בו פורכים וכותשים את הזיתים. ״בתולות״ — אמר ר׳ יוחנן: אלה כלונסות עמודים של ארז שמעמידין בהן את הקורה. ״עבירים״ מהם? הריהם מה שנקרא בארמית כבשי, לוחות עץ שמניחים על הזיתים, ועליהם מורידים את הקורה. ״גלגל״ — חומרתא, אבן עגולה שמניחים על הקורה. קורה — היא הקורה הכבידה של בית הבד שכובשים בה את הזיתים.
תוספות
ים טלפחא היינו עדשים דסוף מסכת ע״ז (דף עה.) דאמר בעו מיניה מרב הונא הני (גודגא) דארמאי מאי א״ל תניתוה מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן דגת צריכה ניגוב ואומר בקונטרס דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד ניגוב בגת (ורש״י) מגיה התם בברייתא מנגבן ע״פ התוספת׳ ומצריך ניגוב לגת (ור״ת) אומר דאפילו אי גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין דעדשים לאו היינו גת אלא כמו שפי׳ בערוך בערך טלפח מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי ליה בהדחה וא״ת לר״ת אמאי לא חשיב במתניתין בד עצמו דמכר וי״ל דפשיטא הוא שהוא עיקרו של מכר ולא נקרא בית הבד אלא על שם בד ויקבים נמי דקתני בגמ׳ אינו בד עצמו אלא כמו שפירש בערוך יקבים סלים שמביאים בו זיתים והתם נמי גבי מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הא דלא חשיב גת עצמו מפני שאין רגילות שיטמא לפי ששומרים אותו מליטמא מפני חשיבותו שלא ימצאו אחר מזומן אם יטמא זה וגם אין כל היד ממשמשין בו שהוא כבד ואי אפשר לטלטל ועוד שכבר פי׳ דין גת לענין יין נסך דבעי ניגוב והוא הדין לענין טהרות וא״ת בשלמא לפ״ה דכל הנהו דמכר הן מחוברין אלא לר״ת שמפרש טלפחא עיגול של טיט שאינו מחובר ויקבים סלים אמאי מכר כיון שאינן מחוברין וי״ל מפני שאינן חשובין כ״כ ובטלים אגב בד גופיה א״נ לפי שאין עובדין אלא לכך:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת נְסָרִים וְאֶת הַיְּקָבִים וְאֶת הַמַּפְרֵכוֹת, וְאֶת הָרֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנוֹת אֲבָל לֹא הָעֶלְיוֹנָה, וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין; בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לֹא אֶת הָעֲבִירִים וְלֹא אֶת הַשַּׂקִּין וְלֹא אֶת הַמַּרְצוֹפִין;
ומביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: המוכר בית הבד — מכר את נסרים שקבועים להחזיק בהם זיתים, ואת היקבים מקום מאגר השמן, ואת המפרכות שבהן פורכים וכותשים את הזיתים לפני הכבישה, ואת הריחים התחתונות האבן התחתונה, הקבועה, אבל לא את העליונה, ובזמן שאמר לו: ״הוא וכל מה שבתוכו״ — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, גם אם אמר ״כל מה שבתוכו״, לא מכר לו לא את העבירים לוחות שמניחים על הזיתים תחת הקורה בשעת כבישה, ולא את השקין ולא את המרצופין (שקי עור) שנושאים בהם את הזיתים, שכולם מיטלטלים, ואינם שייכים דווקא לבית הבד.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר בֵּית הַבַּד – מָכַר אֶת הַקּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִקְרָא בֵּית הַבַּד אֶלָּא עַל שׁוּם קוֹרָה.
ר׳ אליעזר אומר: המוכר בית הבד — מכר את הקורה שכובשים בה את הזיתים, משום שלא נקרא בית הבד אלא על שום (שם) הקורה שהיא הקרויה בד (עץ), והיא עיקרו של בית הבד.
מתני׳ הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ – לֹא מָכַר אֶת הַנְּסָרִין וְאֶת הַסְּפָלִין וְאֶת הַבִּלָּנִיּוֹת; בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הִיא וְכָל מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין; בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לֹא אֶת הַמְּגוּרוֹת שֶׁל מַיִם וְלֹא אֶת אוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים.
המוכר את המרחץ — לא מכר את הנסרין ששמים על רצפת בית המרחץ ואת הספלין ואת הבלניות (וילונות). בזמן שאמר לו: ״היא וכל מה שבתוכה״ — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לו לא את המגורות (מאגרים) של מים ולא את אוצרות של עצים, שעליהם צריך לעשות הסכם מפורש.
תוספות
לא מכר את הנסרים נראה לר״י דהיינו נסרים שמכסין בהן את החמין כדאשכחן בפרק כירה (שבת דף מ.) אלא א״כ היו חמין שלו מחופים בנסרים:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר אֶת הַמֶּרְחָץ – מָכַר אֶת בֵּית הַנְּסָרִין וְאֶת בֵּית הַיְּקָמִין, וְאֶת בֵּית הַסְּפָלִים וְאֶת בֵּית הַוִּילָאוֹת, אֲבָל לֹא אֶת נְסָרִין עַצְמָן וְלֹא יְקָמִין עַצְמָן, וְלֹא סְפָלִים עַצְמָן וְלֹא וִילָאוֹת עַצְמָן, וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין; בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַבְּרֵיכוֹת הַמְסַפְּקוֹת לוֹ מַיִם, בֵּין
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: המוכר את המרחץ — מכר את בית הנסרין (מחסן הנסרים) ואת בית היקמין (מחסן של כלים בשם זה) ואת בית הספלים ואת בית הוילאות, אבל לא מכר את הנסרין עצמן ולא את היקמין עצמן, ולא את הספלים עצמן ולא את הוילאות עצמן, לפי שהם מיטלטלים, ובזמן שאמר לו: ״היא וכל מה שבתוכה״ — הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך, לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים, בין