אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּר מַחֲוָונִיתָא, אֲמַר תַּנָּא קַמָּא גִּינּוּנִיָּיתָא, וּמְהַדַּר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַּר מַחֲוָונִיתָא?! מִי סָבְרַתְּ מַאי ״שְׁלָחִין״ – גִּינּוּנִיָּיתָא? לָא, מַאי ״שְׁלָחִין״ – בָּגֵי, דִּכְתִיב: ״וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת״, אֲבָל בַּר מַחֲוָונִיתָא לָא מִזְדַּבַּן, וְאָתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר דַּאֲפִילּוּ בַּר מַחֲוָונִיתָא נַמִי מִזְדַּבַּן.

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שסנטר הוא בר מחווניתא, אמר התנא קמא [הראשון]: גינונייתא [גינות], ומהדר ליה [ומשיב לו] רבן שמעון בן גמליאל: בר מחווניתא?! ומשיבים: מי סברת [האם סבור אתה] כי מאי [מה פירוש] ״שלחין״ — גינונייתא [גינות]? לא, מאי [מה פירוש] ״שלחין״ — בגי [שדות], דכתיב [שנאמר]: ״ושלח מים על פני חוצות״ (איוב ה, ו), ודווקא הם נמכרים עם העיר לדעת התנא הראשון, אבל בר מחווניתא — לא מזדבן [נמכר], ואתא [ובא] רבן שמעון בן גמליאל למימר [לומר]: אפילו בר מחווניתא נמי מזדבן [גם כן נמכר].

תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סַנְטָר אֵינוֹ מָכוּר, אַנְקוֹלְמוּס מָכוּר; מַאי לָאו מִדְּאַנְקוֹלְמוּס גַּבְרָא, סַנְטָר נַמִי גַּבְרָא! מִידִי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא, ר׳ יהודה אומר: סנטר אינו מכור, אנקולמוס (עבד שהוא סופר העיר) מכור; מאי לאו [האם לא] מ תוך שאנקולמוס הוא גברא [איש], סנטר הוא נמי גברא [גם כן איש]! ודוחים: מידי איריא [האם שייכים הדברים]? הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא], וסנטר הוא שדה ולא שומר השדה.

וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל לֹא שְׁיָירֶיהָ וְלֹא בְּנוֹתֶיהָ, וְלֹא חוֹרָשִׁין הַמּוּקְצִין לָהּ, וְלֹא בֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת וְשֶׁל דָּגִים; וְאָמְרִינַן, מַאי שְׁיָירֶיהָ? בִּיזְלֵי, מַאי בִּיזְלֵי? אֲמַר רַבִּי אַבָּא: פִּיסְקֵי בָּגֵי. פִּיסְקֵי בָּגֵי הוּא דְּלָא מִזְדַּבְּנִי, הָא בָּגֵי עַצְמָן מִזְדַּבְּנִי!

ושואלים: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כך] שלדעת ר׳ יהודה שדות אינם נמכרים, והא קתני סיפא [והרי שנינו בסופה] של אותה ברייתא: אבל כשמוכר את העיר לא מכר לו לא את שייריה, ולא את בנותיה, כפרים שיש להם קשר לעיר, ולא חורשין (חורשות) המוקצין השייכים ומיועדים לה, ולא ביברין מקומות מגודרים של חיה ושל עופות ושל דגים; ואמרינן [ואמרנו, הסברנו]: מאי [מה הם] ״שייריה״? — ביזלי, ושואלים: מאי [מה פירוש] ביזלי? אמר ר׳ אבא: פיסקי בגי [חלקי השדה], שיש הפסק בינם ובין השדות העיקריים. ומעתה, יש לדייק: פיסקי בגי [חלקי השדות] הוא שלא מזדבני [נמכרים], הא בגי [הרי שדות] עצמן — מזדבני נמכרים]!

אֵיפּוּךְ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סַנְטָר מָכוּר, אַנְקוֹלְמוּס אֵינוֹ מָכוּר.

ואומרים: איפוך [הפוך] ואמור שר׳ יהודה אומר: סנטר שלפי הבנה זו משמעו שדות — מכור, אנקולמוס — אינו מכור.

וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ: רַבִּי יְהוּדָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לֵיהּ? וְהָא רַבִּי יְהוּדָה כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ! דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל לֹא שְׁיָירֶיהָ וְלֹא בְּנוֹתֶיהָ, וְאִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָאָמַר: מָכַר אֶת הָעִיר – מָכַר בְּנוֹתֶיהָ, דְּתַנְיָא: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – לֹא מָכַר אֶת בְּנוֹתֶיהָ, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – מָכַר בְּנוֹתֶיהָ!

ושואלים: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] שר׳ יהודה כרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה [סבור הוא] עד שאתה מוכיח מדבריו על דברי רבן שמעון בן גמליאל? והא [והרי] ר׳ יהודה כרבנן סבירא ליה [כדעת חכמים סבור הוא]! דקתני סיפא [ששנינו בסופה] של אותה ברייתא המביאה את דברי ר׳ יהודה: אבל לא מכר את שייריה ולא את בנותיה, ואילו רבן שמעון בן גמליאל האמר [הרי אמר]: מכר את העיר — מכר את בנותיה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: המוכר את העיר — לא מכר את בנותיה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר — מכר את בנותיה!

רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לֵיהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא, וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

ודוחים ואומרים: מכאן אין ראיה, אפשר לומר שר׳ יהודה סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא [סבור כמותו בדבר אחד — ששדות העיר מכורים, וחולק עליו באחד — שלדעת ר׳ יהודה בנותיה לא מכורות].

״וְלֹא בֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת וְשֶׁל דָּגִים״. וּרְמִינְהִי: הָיוּ לָהּ בָּנוֹת – אֵין נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ; הָיָה לָהּ חֵלֶק אֶחָד בַּיָּם וְחֵלֶק אֶחָד בַּיַּבָּשָׁה, בֵּיבָרִים שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת וְשֶׁל דָּגִים – הֲרֵי אֵלּוּ נִמְכָּרִים עִמָּהּ!

שנינו בברייתא בין הדברים שאינם נמכרים בכלל העיר: ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: היו לה לעיר בנות (כפרים סמוכים) — אין נמכרות עמה; היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה, או ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים — הרי אלו נמכרים עמה!

לָא קַשְׁיָא: הָא דִּנְגִיחַ קָאִיהִי לְגוֹ, וְהָא דִּנְגִיחַ קָאִיהִי לְבַר. וְהָא קָא תָּנֵי: וְלֹא אֶת חוֹרָשִׁין הַמּוּקְצִין לָהּ! אֵימָא: הַמּוּקְצִין הֵימֶנָּה.

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שיש לחלק בין מקרים שונים: הא דנגיח קאיהי לגו [זה שמופנה פתחם לפנים] כלפי העיר, הרי הם בכלל העיר, והא דנגיח קאיהי לבר [וזה שמופנה פתחם לחוץ], שבכגון זה אינם בכלל העיר. ומקשים: והא קא תני [והרי שנה]: ולא מכר את חורשין המוקצין לה, משמע שפתוחים כלפי העיר, ובכל זאת אינם נמכרים עימה! ומשיבים: אימא [אמור] לא ״המוקצין לה״, אלא: המוקצין הימנה, כלומר, אלה הנמצאים מרוחקים ממנה ופתחיהם לחוץ.

מתני׳ הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה – מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵם לְצָרְכָּהּ, וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצָרְכּוֹ, וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לַקַּרְקַע, וְאֶת חִיצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רוֹבַע, וְאֶת הַשּׁוֹמֵירָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מוּרְכָּב, וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה;

המוכר את השדה — מכר את האבנים שבשדה שהם לצרכה של השדה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו של הכרם, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת חיצת (מחיצה, קבוצת) הקנים שהיא פחותה בשיעורה מבית רובע, ואת השומירה (סוכת שומרים) שאינה עשויה בטיט, ואת החרוב הצעיר שאינו מורכב עדיין, ואת בתולת השקמה, כלומר, שקמה שעדיין לא קצצו את ענפיה, שהיא צעירה וקטנה.

אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצָרְכָּהּ, וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ, וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע; בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין; בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לֹא אֶת חִיצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רוֹבַע, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְלֹא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה.

אבל לא מכר בכלל השדה לא את האבנים שאינן לצרכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו, ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע; ובזמן שאמר לו: ״היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך "— הרי כולן מכורין; בין כך ובין כך, אפילו אמר שמוכר כל מה שבתוכה — לא מכר לא את חיצת הקנים שהיא בשטח זריעה של בית רובע או יותר, שקובעת רשות לעצמה, ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט, ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה שכל אלה חשובים הם, ויש להם שם לעצמם, ואינם נכללים במכירת השדה.