מִכְּלָל דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר אֲפִילּוּ לְנַפְשֵׁיהּ נַמִי מָצֵי מָחֵיל? אֶלָּא גֶּזֶל הַגֵּר דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא נְתִינָה לַכֹּהֲנִים הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ?

אֲמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּשֶׁגָּזַל אֶת הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ, וּמֵת הַגֵּר, וְהוֹדָה לְאַחַר מִיתָה, דִּבְעִידָּנָא דְּאוֹדֵי קְנָאוֹ הַשֵּׁם וּנְתָנוֹ לַכֹּהֲנִים.

בָּעֵי רָבִינָא: גֶּזֶל הַגִּיּוֹרֶת, מַהוּ? ״אִישׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְלֹא אִשָּׁה, אוֹ דִּלְמָא אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא?

אֲמַר לֵיהּ רַב אַהֲרֹן לְרָבִינָא: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: ״אִישׁ״ – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ, אִשָּׁה מִנַּיִן? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״הַמּוּשָׁב״ – הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם,

אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִישׁ״? אִישׁ – אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר אַחֲרָיו אִם יֵשׁ לוֹ גּוֹאֲלִים אִם לָאו, קָטָן – אִי אַתָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר אַחֲרָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִין.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״לַה׳ לַכֹּהֵן״ – קְנָאוֹ הַשֵּׁם וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר. אַתָּה אוֹמֵר: לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו״, הֲרֵי לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיָה גּוֹזֵל כֹּהֵן, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְיוֹצֵא לַכֹּהֲנִים, וַהֲרֵי הוּא תַּחַת יָדִי, יְהֵא שֶׁלִּי? וְדִין הוּא: אִי בְּשֶׁל אֲחֵרִים הוּא זוֹכֶה, בְּשֶׁל עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן!

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר: וּמַה דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בּוֹ עַד שֶׁיִּכָּנֵס בִּרְשׁוּתוֹ, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּרְשׁוּתוֹ, מִשֶׁנִּכְנָס לִרְשׁוּתוֹ אֵינוֹ דִּין דְּאֵין אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ?

לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בּוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בּוֹ כָּךְ אֵין לַאֲחֵרִים חֵלֶק בּוֹ, תֹּאמַר בְּגֶזֶל – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בּוֹ כָּךְ יֵשׁ לַאֲחֵרִים חֵלֶק בּוֹ? אֶלָּא גְּזֵילוֹ יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֵּק לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.

וְהָכְתִיב: ״וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ״! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּכֹהֵן טָמֵא.

אִי בְּכֹהֵן טָמֵא, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בּוֹ? מִי אִית לֵיהּ?! אֶלָּא אָתְיָא ״לַכֹּהֵן״ ״לַכֹּהֵן״ מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּה;

דְּתַנְיָא: ״אֲחֻזָּתוֹ״ – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? מִנַּיִן לַשָּׂדֶה הַיּוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל וּגְאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְיוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי, תְּהֵא שֶׁלִּי?

וְדִין הוּא, בְּשֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי זוֹכֶה, בְּשֶׁל עַצְמִי לֹא כָּל שֶׁכֵּן!

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ״, אֲחוּזָּה שֶׁלּוֹ וְאֵין זוֹ שֶׁלּוֹ, הָא כֵּיצַד? יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֶּקֶת לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.

תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁבָּא וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ…וְשֵׁרֵת״,

וּמִנַּיִין שֶׁעֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ״, הָא כֵּיצַד? אִם הָיָה בַּעַל מוּם – נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר, וַעֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ.