אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר: ״אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי״ – חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ.

שָׁטַף נַחַל חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵירוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מָאתַיִם, וְהִנִּיחַ זֶה אֶת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵירוֹ – אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ: ״אֲנִי אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי אֶת שֶׁלִּי״ – חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ.

גמ׳ וְאַמַּאי? לֵימָא לֵיהּ: מֵהֶפְקֵירָא קָא זָכֵינָא! מִי לָא תַּנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה טָעוּן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וְרָאָה שֶׁהֵן מִשְׁתַּבְּרוֹת, לֹא יֹאמַר ״הֲרֵי זֶה תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר עַל פֵּירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי״, וְאִם אָמַר – לֹא אָמַר כְּלוּם?

כִּדְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: כְּשֶׁעֵקֶל בֵּית הַבַּד כָּרוּךְ עָלֶיהָ, הָכִי נַמִי כְּשֶׁעֵקֶל בֵּית הַבַּד כָּרוּךְ עָלֶיהָ.

וְאִם אָמַר – לֹא אָמַר כְּלוּם? וְהָתַנְיָא: מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וּמָעוֹת בְּיָדוֹ וְאַנָּס כְּנֶגְדּוֹ, לֹא יֹאמַר: ״הֲרֵי פֵּירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי מְחוּלָּלִים עַל מָעוֹת הַלָּלוּ״, וְאִם אָמַר – דְּבָרָיו קַיָּימִין!

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל. אִי בְּשֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל, לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לֹא יֹאמַר? בְּשֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדְּחָק.

וְכָל הֵיכָא דְּאִיכָּא הֶפְסֵידָא, לְכַתְּחִלָּה לֹא יֹאמַר? וְהָתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר חָבִיּוֹת שֶׁל טֶבֶל טָמֵא, וְרָאָה אַחַת מֵהֶן שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ שֶׁנִּתְגַּלְּתָה, אוֹמֵר: ״הֲרֵי הִיא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל תֵּשַׁע חַבְרוֹתֶיהָ״, וּבְשֶׁמֶן לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן!

אֲמַר רַבִּי יִרְמְיָה: כְּשֶׁעֵקֶל בֵּית הַבָּד כָּרוּךְ עָלֶיהָ. בִּשְׁלָמָא שֶׁנִּשְׁבְּרָה חַזְיָא, אֶלָּא נִתְגַּלְּתָה לְמַאי חַזְיָא?

וְכִי תֵּימָא חַזְיָא לְזִילּוּף, וְהָתַנְיָא: מַיִם שֶׁנִּתְגַּלּוּ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁפְּכֵם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלֹא יְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט, וְלֹא יְרַבֵּץ בָּהֶן אֶת הַבַּיִת, וְלֹא יַשְׁקֶה מֵהֶם אֶת בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ!

דְּעָבַר לָהּ בִּמְסַנֶּנֶת, כְּרַבִּי נְחֶמְיָה. דְּתַנְיָא: מְסַנֶּנֶת יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם גִּילּוּי. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה מְגוּלָּה, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה מְכוּסָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהָעֶלְיוֹנָה מְגוּלָּה – אֵין בָּהּ מִשּׁוּם גִּילּוּי, לְפִי שֶׁאֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ דּוֹמֶה לִסְפוֹג, וְצָף וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ.

לָאו אִיתְּמַר עֲלָהּ, אָמַר רַבִּי סִימוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא טְרָקוֹ, אֲבָל טְרָקוֹ – אָסוּר?

הָתָם נַמִי, אֶפְשָׁר דְּמַנַּח מִידֵי אַפּוּמָא דְּחָבִיתָא דְּשָׁפֵי לֵיהּ.

וְרַבִּי נְחֶמְיָה (מִטָּמֵא אַטָּמֵא) מִי תָּרְמִינַן?

וְהָתַנְיָא: תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּמֵא וּמִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּהוֹר וּמִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, אֲבָל לֹא מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר; רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַף מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּמֵא לֹא הִתִּירוּ לִתְרוֹם אֶלָּא בְּשֶׁל דְּמַאי! הָכָא נַמִי בְּשֶׁל דְּמַאי.

אָמַר מָר: וּבְשֶׁמֶן לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן. מַאי שְׁנָא שֶׁמֶן, דְּרָאוּי לְהַדְלִיק? יַיִן נַמִי רָאוּי לְזִילּוּף! וְכִי תֵּימָא, זִילּוּף לָאו מִילְּתָא הִיא, וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: שׁוֹתִין מִלּוֹג בְּסֶלַע, וּמְזַלְּפִין מִלּוֹג בִּשְׁתַּיִם!

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּחָדָשׁ. וְהָא רָאוּי לְיַשְּׁנוֹ! אָתֵי בֵּיהּ לִידֵי תַּקָּלָה.

שֶׁמֶן נַמִי אָתֵי בֵּיהּ לִידֵי תַּקָּלָה! דְּמַנַּח בִּכְלִי מָאוּס. יַיִן נַמִי מַנַּח לֵיהּ בִּכְלִי מָאוּס! הָשְׁתָּא לְזִילּוּף קָא בָּעֵי לֵיהּ, בִּכְלִי מָאוּס קָא מַנַּח לֵיהּ?!

וְתַקָּלָה עַצְמָהּ תַּנָּאֵי הִיא; דְּתַנְיָא: חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: