חזור
בבא קמא
דף טז:רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַנָּחָשׁ. וְהָא אֲנַן תְּנַן: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהֵן בְּנֵי תַרְבּוּת אֵינָן מוּעָדִים, וְהַנָּחָשׁ מוּעָד לְעוֹלָם!
תְּנֵי: נָחָשׁ.
אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲרִי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, דָּרַס וְאָכַל – פָּטוּר, טָרַף וְאָכַל – חַיָּיב;
דָּרַס וְאָכַל – פָּטוּר, כֵּיוָן דְּאוֹרְחֵיהּ לְמִידְרַס הֲוָה לֵיהּ כְּמוֹ שֶׁאָכְלָה פֵּירוֹת וִירָקוֹת, דַּהֲוָה לֵיהּ שֵׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָטוּר. טָרַף – לָאו אוֹרְחֵיהּ הוּא.
לְמֵימְרָא, דִּטְרֵיפָה לָאו אוֹרְחֵיהּ הוּא? וְהָכְתִיב: ״אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גֹרוֹתָיו״! בִּשְׁבִיל גּוֹרוֹתָיו. ״וּמְחַנֵּק לְלִבְאֹתָיו״! בִּשְׁבִיל לִבְאוֹתָיו. ״וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו״! בִּשְׁבִיל חוֹרָיו. ״וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה״! בִּשְׁבִיל מְעוֹנוֹתָיו.
וְהָתַנְיָא: וְכֵן חַיָּה שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲצַר הַנִּיזָּק, טָרְפָה בְּהֵמָה וְאָכְלָה בָּשָׂר – מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם!
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁטָּרְפָה לְהַנִּיחַ. הָא ״אָכְלָה״ קָתָנֵי! בְּשֶׁנִּמְלְכָה וְאָכְלָה.
מְנָא יָדְעִינַן? וְעוֹד, דִּשְׁמוּאֵל נַמִי דִּלְמָא הָכִי הוּא!
אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, לִצְדָדִין קָתָנֵי: שֶׁטָּרְפָה לְהַנִּיחַ, אוֹ דָּרְסָה וְאָכְלָה – מְשַׁלֶּמֶת נֵזֶק שָׁלֵם.
רָבִינָא אֲמַר: כִּי קָאָמַר שְׁמוּאֵל – בַּאֲרִי תַרְבּוּת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: לָאו אוֹרְחֵיהּ.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ דָּרְסָה נַמִי לִיחַיַּיב!
אֶלָּא, דְּרָבִינָא לָאו אַשְּׁמוּאֵל אִתְּמַר, אֶלָּא אַמַּתְנִיתָא; כִּי תָּנֵי מַתְנִיתָא – בַּאֲרִי תַרְבּוּת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: לָאו אוֹרְחֵיהּ.
אִי הָכִי, חֲצִי נֵזֶק בָּעֵי לְשַׁלּוּמֵי! דְּאִיַּיעַד.
אִי הָכִי, מַאי הַאי דְּקָתָנֵי לָהּ גַּבֵּי תּוֹלָדָה דְּשֵׁן? גַּבֵּי תּוֹלָדָה דְּקֶרֶן בָּעֵי לְמִיתְנִיֵּיהּ! קַשְׁיָא.
מתני׳ מַה בֵּין תָּם לְמוּעָד?
אֶלָּא שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק מִגּוּפוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּיה.
גמ׳ מַאי ״עֲלִיָּיה״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בַּמְּעוּלָּה שֶׁבִּנְכָסָיו;
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד״, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּמַעֲלֵה״ – אֵצֶל מְעוּלִּים שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה, וּמַאן נִינְהוּ? דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.
״וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים״ – מַאי ״בְּשָׂמִים וּזְנִים״? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: זִינֵי זִינֵי, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: בְּשָׂמִים שֶׁכָּל הַמֵּרִיחַ בָּהֶן בָּא לִידֵי זִימָּה.
״כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי״ – רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מִזּוֹנָה, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מִזּוֹנָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, מַאי ״שׁוּחָה״? אַטּוּ אֵשֶׁת אִישׁ מִי נָפְקָא מִכְּלַל זוֹנָה?
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְאַתָּה ה׳ יָדַעְתָּ אֶת כָּל עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מִזּוֹנָה, מַאי ״לַמָּוֶת״? שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ לִבְאֵר טִיט.
דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״יִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם״? אָמַר יִרְמְיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂין צְדָקָה, הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶן שָׂכָר.
״וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ״ – מְלַמֵּד שֶׁהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ.
פְּלִיגִי בָּהּ רַבִּי נָתָן וְרַבָּנַן, חַד אָמַר: שְׁלֹשָׁה,