זוֹבוֹ שֶׁל זָב, וְרוּקּוֹ, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ, וּמֵימֵי רַגְלָיו, וְדַם הַנִּדָּה, מְטַמְּאִין בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בְּמַשָּׂא;

וְדִלְמָא הָכִי נַמִי, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּלֹא צִחְצוּחֵי זִיבָה! אִם כֵּן, לִתְנִיֵּיהּ גַּבֵּי זוֹבוֹ, מַאי שְׁנָא דְּקָתָנֵי לָהּ גַּבֵּי רוּקּוֹ? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָתֵי מֵרוּקּוֹ.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְהָא הַאי תַּנָּא לָא דָּרֵישׁ דַּיּוֹ וְאַף עַל גַּב דְּלָא מִפְרִיךְ קַל וָחוֹמֶר! דְּתַנְיָא: מַפָּץ בַּמֵּת מִנַּיִין? וְדִין הוּא: וּמַה פַּכִּין קְטַנִּים שֶׁטְּהוֹרִים בַּזָּב – מִטַּמֵּא בַּמֵּת, מַפָּץ שֶׁמִּטַּמֵּא בַּזָּב – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּטַּמֵּא בַּמֵּת?

וְקָמַיְיתֵי לָהּ בֵּין לְטוּמְאַת עֶרֶב בֵּין לְטוּמְאַת שִׁבְעָה; וְאַמַּאי? אֵימָא: אַהֲנֵי קַל וָחוֹמֶר לְטוּמְאַת עֶרֶב, וְאַהֲנֵי דַּיּוֹ לְאַפּוּקֵי טוּמְאַת שִׁבְעָה!

אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר רְמָא נִיהֲלֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר זְכַרְיָה לְאַבַּיֵי, וַאֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: תַּנָּא מִמַּפָּץ בַּשֶּׁרֶץ מַיְיתֵי לָהּ, וְהָכִי קָאָמַר: מַפָּץ בַּשֶּׁרֶץ מִנַּיִין? וְדִין הוּא: וּמַה פַּכִּין קְטַנִּים שֶׁטְּהוֹרִים בַּזָּב – טְמֵאִין בַּשֶּׁרֶץ, מַפָּץ שֶׁטָּמֵא בַּזָּב – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָמֵא בַּשֶּׁרֶץ?

אֶלָּא מַפָּץ בַּמֵּת מִנַּיִין? נֶאֱמַר ״בֶּגֶד וְעוֹר״ בַּשֶּׁרֶץ וְנֶאֱמַר ״בֶּגֶד וְעוֹר״ בַּמֵּת, מַה ״בֶּגֶד וְעוֹר״ הָאָמוּר בַּשֶּׁרֶץ – מַפָּץ טָמֵא בּוֹ, אַף ״בֶּגֶד וְעוֹר״ הָאָמוּר בַּמֵּת – מַפָּץ טָמֵא בּוֹ.

מוּפְנֶה, דְּאִי לָא מוּפְנֶה – אִיכָּא לְמִפְרַךְ: מַה לַּשֶּׁרֶץ שֶׁכֵּן מְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה, תֹּאמַר בַּמֵּת שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה אֶלָּא בְּכַזַּיִת?

לָאֵיי אַפְנוּיֵי מוּפְנֶה; מִכְּדִי שֶׁרֶץ אִתְקַשׁ לְשִׁכְבַת זֶרַע, דִּכְתִיב: ״אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא״ וגו׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ״, וּכְתִיב בֵּיהּ בְּשִׁכְבַת זֶרַע: ״וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע״,

״בֶּגֶד וְעוֹר״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא בַּשֶּׁרֶץ לָמָּה לִי? שְׁמַע מִינָּהּ לְאַפְנוּיֵי.

וְאַכַּתִּי מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד הוּא! הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד לְמֵידִין וְאֵין מְשִׁיבִין – שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְמֵידִין וּמְשִׁיבִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

דְּמֵת נַמִי אַפְנוּיֵי מוּפְנֶה; מִכְּדִי מֵת אִתְקַשׁ לְשִׁכְבַת זֶרַע, דִּכְתִיב: ״וְהַנּוֹגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ״ וגו׳, וּכְתִיב בֵּיהּ בְּשִׁכְבַת זֶרַע: ״וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע״, ״בֶּגֶד וְעוֹר״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא בַּמֵּת לָמָּה לִי? שְׁמַע מִינָּהּ לְאַפְנוּיֵי, וְהָוֵי מוּפְנֶה מִשְּׁנֵי צְדָדִין.

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר דּוֹן מִינָּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרָא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דּוֹן מִינָּהּ וּמִינָּהּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

אֲמַר רָבָא: אָמַר קְרָא: ״וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, כָּל טֻמְאוֹת שֶׁאַתֶּם מִטַּמְּאִין בַּמֵּת לֹא יְהוּ פְּחוּתִין מִשִּׁבְעָה.

וּתְהֵא שֵׁן וְרֶגֶל חַיָּיב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמַה קֶּרֶן, שֶׁבִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֵזֶק – בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיֶּיבֶת, שֵׁן וְרֶגֶל, שֶׁבִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם – אֵינוֹ דִּין שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּיב?

אָמַר קְרָא: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״, וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.