חזור
בבא קמא
דף כח.אֲבָל הוּא עַצְמוֹ – פָּטוּר, קַרְקַע עוֹלָם הִזִּיקַתּוּ.
כִּי אָמְרִיתָהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לִי: מִכְּדִי אַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ, וְכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן: ״שׁוֹר״ – וְלֹא אָדָם, ״חֲמוֹר״ – וְלֹא כֵּלִים.
וְהָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן קְטָלָא, אֲבָל לְעִנְיַן נְזָקִין – אָדָם חַיָּיב, וְכֵלִים פְּטוּרִין.
וְרַב? הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאַפְקְרִינְהוּ, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ – מָמוֹנוֹ הוּא.
מְתִיב רַב אוֹשַׁעֲיָא: ״וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר״, ״שׁוֹר״ – וְלֹא אָדָם, ״חֲמוֹר״ – וְלֹא כֵּלִים, מִכָּאן אָמְרוּ: נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ – חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים, הָא לְמַה זֶּה דּוֹמֶה? לְאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ.
אַדְּרַבָּה, ״מַה דּוֹמֶה לְזֶה״ מִבָּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא: מַאי דּוֹמֶה לְזֶה? אַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ.
לְפִיכָךְ אִם הִטִּיחַ צְלוֹחִיתוֹ בְּאֶבֶן – חַיָּיב.
רֵישָׁא קַשְׁיָא לְרַב, וְסֵיפָא קַשְׁיָא לִשְׁמוּאֵל!
וּלְטַעֲמִיךְ, תִּיקְשֵׁי לָךְ הִיא גּוּפָא: (קַשְׁיָא) רֵישָׁא פָּטוּר, וְסֵיפָא חַיָּיב!
אֶלָּא, רַב מְתָרֵץ לְטַעֲמֵיהּ, וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעֲמֵיהּ.
רַב מְתָרֵץ לְטַעֲמֵיהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁהִפְקִירָן, אֲבָל לֹא הִפְקִירָן – חַיָּיב, לְפִיכָךְ הִטִּיחַ צְלוֹחִיתוֹ בְּאֶבֶן – חַיָּיב.
וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעֲמֵיהּ: הָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אַבְנוֹ סַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ כְּבוֹרוֹ דָּמֵי, לְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב עַל נִזְקֵי כֵלִים בְּבוֹר, לְפִיכָךְ הִטִּיחַ צְלוֹחִיתוֹ בְּאֶבֶן – חַיָּיב.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְקַל בְּאֶבֶן וְנִשּׁוֹף בְּאֶבֶן, אֲבָל נִתְקַל בַּקַּרְקַע וְנִשּׁוֹף בְּאֶבֶן – פָּטוּר.
כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי נָתָן.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לָא תֵּימָא בְּנִתְקַל בְּאֶבֶן וְנִשּׁוֹף בְּאֶבֶן הוּא דְּמִחַיַּיב, אֲבָל נִתְקַל בַּקַּרְקַע וְנִשּׁוֹף בְּאֶבֶן – פָּטוּר. אֶלָּא אֲפִילּוּ נִתְקַל בַּקַּרְקַע וְנִשּׁוֹף בְּאֶבֶן – חַיָּיב. כְּמַאן? כְּרַבִּי נָתָן.
״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמִתְכַּוֵּין – חַיָּיב״ וכו׳. הֵיכִי דָּמֵי מִתְכַּוֵּין?
אָמַר רַבָּה: בְּמִתְכַּוֵּין לְהוֹרִידָהּ לְמַטָּה מִכְּתֵיפוֹ. אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: מִכְּלָל דִּמְחַיֵּיב רַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ נִפְשְׁרָה? אֲמַר לֵיהּ: אִין, מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ אָזְנָהּ בְּיָדוֹ.
אַמַּאי? אָנוּס הוּא, וְאוֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר״!
וְכִי תֵּימָא, הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן קְטָלָא, אֲבָל לְעִנְיַן נְזָקִין חַיָּיב – וְהָתַנְיָא: נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ וְלֹא סִלְּקוֹ, נָפַל גְּמַלּוֹ וְלֹא הֶעֱמִידוֹ – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בְּהֶזֵּיקָן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: