חזור
בבא קמא
דף מב.וְנֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא לְנַפְשֵׁיהּ: וַהֲלֹא עַצְמוֹ אֵין מִשְׁתַּלֵּם אֶלָּא מִגּוּפוֹ, הָבִיאֵהוּ לְבֵית דִּין וִישַׁלֵּם לְךָ!
אֲמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: כְּשֶׁקָּדַם בְּעָלָיו וּשְׁחָטוֹ; מַהוּ דְּתֵימָא לִישְׁתַּלֵּם מִינֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן: הוֹאִיל וּבַר קְטָלָא הוּא, אַף עַל גַּב דְּשַׁחֲטֵיהּ – לָא לִישְׁתַּלֵּם מִינֵּיהּ.
אִי הָכִי, לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נַמִי כְּשֶׁקָּדַם וּשְׁחָטוֹ!
הָכִי נַמִי, וְסָבַר: דִּלְמָא אִית לֵיהּ טַעֲמָא אַחֲרִינָא דַּעֲדִיף מֵהַאי, וְנֵימָא לֵיהּ.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נַמִי, לִישְׁנֵי לֵיהּ: שֶׁקָּדַם וּשְׁחָטוֹ! אָמַר לָךְ: הָתָם הוּא דְּנִתְכַּוֵּון לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, דְּשׁוֹר לָאו בַּר קְטָלָא הוּא כְּלָל, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמִינָא נִיחַיֵּיב – אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוּטֵי. אֲבָל הָכָא, דְּמֵעִיקָּרָא בַּר קְטָלָא הֲוָה – לָא צְרִיךְ קְרָא אַף עַל גַּב דְּשַׁחֲטֵיהּ.
וּלְרַבִּי עֲקִיבָא נַמִי, וַדַּאי הָכִי הֲוָה!
אֶלָּא, אֲמַר רַב אַסִי: הַאי מִילְּתָא מִפִּי דְּגַבְרָא רַבָּה שְׁמִיעַ לִי, וּמַנּוּ? רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמִינָא, הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֵזֶק שָׁלֵם, מִשְׁתַּלֵּם נַמִי [דְּמֵי עֶבֶד] מֵעֲלִיָּיה – כְּתַב רַחֲמָנָא ״בַּעַל הַשּׁוֹר נָקִי״.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִי: וְהָא תַּבְרֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לִגְזִיזֵיהּ! דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל יְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּיה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ״, מִגּוּפוֹ מְשַׁלֵּם, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּיה!
אֶלָּא, אֲמַר רָבָא: אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמִינָא, הוֹאִיל וּמַחְמִירֵנִי בְּעֶבֶד יוֹתֵר מִבֶּן חוֹרִין, שֶׁבֶּן חוֹרִין יָפֶה סֶלַע – נוֹתֵן סֶלַע, שְׁלֹשִׁים – נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים, וְעֶבֶד יָפֶה סֶלַע נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים, מִשְׁתַּלֵּם נַמִי דְּמֵי עֶבֶד מִן הָעֲלִיָּיה, כְּתַב רַחֲמָנָא ״בַּעַל הַשּׁוֹר נָקִי״.
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרָבָא: ״בַּעַל הַשּׁוֹר נָקִי״ – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד.
וַהֲלֹא דִּין הוּא: הוֹאִיל וְחִיֵּיב בְּעֶבֶד וְחִיֵּיב בְּבֶן חוֹרִין, מַה כְּשֶׁחִיֵּיב בְּבֶן חוֹרִין – חָלַקְתָּ בּוֹ בֵּין תָּם לְמוּעָד, אַף כְּשֶׁחִיֵּיב בְּעֶבֶד – נְחַלֵּק בּוֹ בֵּין תָּם לְמוּעָד!
וְעוֹד, קַל וָחוֹמֶר: וּמַה בֶּן חוֹרִין שֶׁנּוֹתֵן כָּל שָׁוְויוֹ – חָלַקְתָּ בּוֹ בֵּין תָּם לְמוּעָד, עֶבֶד שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא שְׁלֹשִׁים – אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּחֲלוֹק בּוֹ בֵּין תָּם לְמוּעָד?
לֹא, מַחְמִירֵנִי בְּעֶבֶד יוֹתֵר מִבֶּן חוֹרִין, שֶׁבֶּן חוֹרִין יָפֶה סֶלַע – נוֹתֵן סֶלַע, שְׁלֹשִׁים – נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים, וְעֶבֶד יָפֶה סֶלַע נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּעַל הַשּׁוֹר נָקִי״, נָקִי מִדְּמֵי עֶבֶד.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה״, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וְכִי מַה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ? אִם לְחַיֵּיב עַל הָאִשָּׁה כְּאִישׁ, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״כִּי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה״!
אֶלָּא לְהַקִּישׁ אִשָּׁה לְאִישׁ, מָה אִישׁ – נְזָקָיו לְיוֹרְשָׁיו, אַף אִשָּׁה – נְזָקֶיהָ לְיוֹרְשֶׁיהָ.
וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא: לָא יָרֵית לָהּ בַּעַל? וְהָתַנְיָא: ״וְיָרַשׁ אוֹתָהּ״ – מִכָּאן שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא!
אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא אָמַר אֶלָּא בְּכוֹפֶר, הוֹאִיל וְאֵין מִשְׁתַּלֵּם אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, וַהֲוָה לֵיהּ רָאוּי, וְאֵין הַבַּעַל נוֹטֵל בְּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק.
מַאי טַעֲמָא? אָמַר קְרָא: ״וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת, אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו״.
וּבִנְזָקִין לָא אֲמַר רַבִּי עֲקִיבָא?
וְהָתַנְיָא: הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ – נוֹתֵן נֵזֶק וְצַעַר לָאִשָּׁה וּדְמֵי וְלָדוֹת לַבַּעַל. אֵין הַבַּעַל – נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו, אֵין הָאִשָּׁה – נוֹתֶנֶת לְיוֹרְשֶׁיהָ; הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה,