לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב וְיֵצֵא בְכִי טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר״.

תָּנוּ רַבָּנַן: דֶּבֶר בָּעִיר – כַּנֵּס רַגְלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר״, וְאוֹמֵר: ״לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגוֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ״, וְאוֹמֵר: ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה״.

מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי בְּלֵילְיָא, אֲבָל בִּימָמָא לָא – תָּא שְׁמַע: ״לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגוֹר דְּלָתְךָ״;

וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי [הֵיכָא] דְּלֵיכָּא אֵימָה מִגַּוָּאי, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא אֵימָה מִגַּוָּאי, כִּי נָפֵיק יָתֵיב בֵּינֵי אֱינָשֵׁי בְּצַוְותָּא בְּעָלְמָא טְפֵי מַעֲלֵי – תָּא שְׁמַע: ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה״, אַף עַל גַּב דְּמֵחֲדָרִים אֵימָה – מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב.

רָבָא בְּעִידַּן רִתְחָא הָוֵי סָכַר כַּוֵּי, דִּכְתִיב: ״כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ״.

תָּנוּ רַבָּנַן: רָעָב בָּעִיר – פַּזֵּר רַגְלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֵד אַבְרָם מִצְרַיְמָה [לָגוּר] (ויגר) שָׁם״, וְאוֹמֵר: ״אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם״.

מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא סְפֵק נְפָשׁוֹת לָא – תָּא שְׁמַע: ״לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה״.

תָּנוּ רַבָּנַן: דֶּבֶר בָּעִיר – אַל יְהַלֵּךְ אָדָם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, מִפְּנֵי שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע הַדְּרָכִים. דְּכֵיוָן דִּיהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא מַסְגֵּי לְהֶדְיָא; שָׁלוֹם בָּעִיר – אַל יְהַלֵּךְ בְּצִדֵּי דְרָכִים. דְּכֵיוָן דְּלֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא, מִחַבֵּי חַבּוּיֵי וּמַסְגֵּי.

תָּנוּ רַבָּנַן: דֶּבֶר בָּעִיר – אַל יִכָּנֵס אָדָם יָחִיד לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מַפְקִיד שָׁם כֵּלָיו. וְהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא קָרוּ בֵּיהּ דַּרְדְּקֵי, וְלָא מְצַלּוּ בֵּיהּ עֲשָׂרָה.

תָּנוּ רַבָּנַן: כְּלָבִים בּוֹכִים – מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא לָעִיר, כְּלָבִים מְשַׂחֲקִים – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בָּא לָעִיר; וְהָנֵי מִילֵּי דְּלֵית בְּהוּ נְקֵבָה.

יָתֵיב רַב אַמִי וְרַב אַסִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, מָר אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא מָר שְׁמַעְתְּתָא, וּמָר אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא מָר אַגַּדְתָּא. פְּתַח לְמֵימַר אַגַּדְתָּא וְלָא שָׁבֵיק מָר, פְּתַח לְמֵימַר שְׁמַעְתְּתָא וְלָא שָׁבֵיק מָר.

אָמַר לָהֶם: אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל, לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת יַלְדָּה וְאַחַת זְקֵינָה, יַלְדָּה מְלַקֶּטֶת לוֹ לְבָנוֹת, זְקֵינָה מְלַקֶּטֶת לוֹ שְׁחוֹרוֹת, נִמְצָא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן;

אָמַר לָהֶן: אִי הָכִי, אֵימָא לְכוּ מִלְּתָא דְּשַׁוְיָא לְתַרְוַיְיכוּ: ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים״ – תֵּצֵא מֵעַצְמָהּ, ״שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה״ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עָלַי לְשַׁלֵּם אֶת הַבְּעֵרָה שֶׁהִבְעַרְתִּי,

אֲנִי הִצִּיתִי אֵשׁ בְּצִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ״, וַאֲנִי עָתִיד לִבְנוֹתָהּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ…חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְּתוֹכָהּ״;

שְׁמַעְתְּתָא, פָּתַח הַכָּתוּב בְּנִזְקֵי מָמוֹנוֹ וְסִיֵּים בְּנִזְקֵי גוּפוֹ, לוֹמַר לְךָ: אִשּׁוֹ מִשּׁוּם חִצָּיו.

״וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר. וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר״ [וגו׳].

מַאי קָא מִיבָּעֲיָא לֵיהּ? אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: טָמוּן בָּאֵשׁ קָמִיבָּעֲיָא לֵיהּ, אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה אִי כְּרַבָּנַן, וּפָשְׁטוּ לֵיהּ מַאי דְּפָשְׁטוּ לֵיהּ.

רַב הוּנָא אֲמַר: גְּדִישִׁים דִּשְׂעוֹרִים דְּיִשְׂרָאֵל הָווּ דְּהָווּ מִטַּמְּרֵי פְּלִשְׁתִּים בְּהוּ, וְקָא מִיבָּעֲיָא לֵיהּ: מַהוּ לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵירוֹ?

שְׁלַחוּ לֵיהּ: אָסוּר לְהַצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵירוֹ, אֲבָל אַתָּה מֶלֶךְ אַתָּה, [וּמֶלֶךְ] פּוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ.

וְרַבָּנַן, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר מָרִי אָמְרוּ: גְּדִישִׁים דִּשְׂעוֹרִין דְּיִשְׂרָאֵל הָווּ, וּגְדִישִׁין דַּעֲדָשִׁים דִּפְלִשְׁתִּים, וְקָא מִיבָּעֲיָא לְהוּ: מַהוּ לִיטּוֹל גְּדִישִׁין שֶׁל שְׂעוֹרִין דְּיִשְׂרָאֵל לִיתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, עַל מְנָת לְשַׁלֵּם גְּדִישִׁין שֶׁל עֲדָשִׁים דִּפְלִשְׁתִּים?

שְׁלַחוּ לֵיהּ: ״חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם״, אַף עַל פִּי שֶׁגְּזֵילָה מְשַׁלֵּם – רָשָׁע הוּא, אֲבָל אַתָּה מֶלֶךְ אַתָּה, וּמֶלֶךְ פּוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ וְאֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ.

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְאַחְלוּפֵי, הַיְינוּ דִּכְתִיב חַד קְרָא: ״וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים״, וּכְתִיב חַד קְרָא: ״וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים״;

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְמִקְלֵי, מַאי אִיבַּעֲיָא לְהוּ לְהָנֵי תְּרֵי קְרָאֵי? אָמַר לָךְ: דְּהָווּ נַמִי גְּדִישִׁים דַּעֲדָשִׁים דְּיִשְׂרָאֵל דְּהָווּ מִיטַּמְּרוּ בְּהוּ פְּלִשְׁתִּים.

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְמִקְלֵי, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה וַיַּצִּילֶהָ״, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְאַחְלוּפֵי, מַאי ״וַיַּצִּילֶהָ״?

דְּלָא שְׁבַק לְהוּ לְאַחְלוּפֵי.

בִּשְׁלָמָא הָנֵי תַּרְתֵּי, הַיְינוּ דִּכְתִיב תְּרֵי קְרָאֵי,