חזור
בבא קמא
דף סח.תֵּדַע שֶׁסְּתַם גְּנֵיבָה יֵאוּשׁ בְּעָלִים הוּא,
שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; וְדִלְמָא לָא אִיָּיאַשׁ! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: סְתַם גְּנֵיבָה יֵאוּשׁ בְּעָלִים הִיא.
וְדִלְמָא אַף עַל גַּב דְּלָא אִיָּיאַשׁ!
אָמְרִי: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דּוּמְיָא דִּטְבִיחָה, מַה טְּבִיחָה דְּאַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, אַף מְכִירָה דְּאַהֲנוּ מַעֲשָׂיו, וְאִי לִפְנֵי יֵאוּשׁ – מַאי אַהֲנוּ?
וְדִלְמָא דְּשָׁמְעִינֵיהּ דְּאִיָּיאַשׁ! אָמְרִי: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דּוּמְיָא דִּטְבִיחָה, מַה טְּבִיחָה לְאַלְתַּר, אַף מְכִירָה לְאַלְתַּר.
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן: גְּנֵיבָה בְּנֶפֶשׁ תּוֹכִיחַ, שֶׁאֵין יֵאוּשׁ בְּעָלִים, וְחַיָּיב! מִכְּלָל דְּסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִפְנֵי יֵאוּשׁ – חַיָּיב.
לְאַחַר יֵאוּשׁ מַאי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב, חִיּוּבֵיהּ בֵּין לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין לְאַחַר יֵאוּשׁ; רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר, חִיּוּבֵיהּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ הוּא, אֲבָל לְאַחַר יֵאוּשׁ – קָנָה, וְשֶׁלּוֹ הוּא טוֹבֵחַ וְשֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ טָבַח – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה;
אֵימַת? אִלֵּימָא לִפְנֵי יֵאוּשׁ, מִי קָדוֹשׁ? ״אִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא, מַה בֵּיתוֹ שֶׁלּוֹ, אַף כֹּל שֶׁלּוֹ!
אֶלָּא פְּשִׁיטָא לְאַחַר יֵאוּשׁ; וְטַעֲמָא דְּהִקְדִּישׁ הוּא דְּאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, דְּכִי קָא טָבַח – דְּהֶקְדֵּשׁ קָא טָבַח, אֲבָל לֹא הִקְדִּישׁ – טָבַח מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה; וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ יֵאוּשׁ קוֹנֶה, אַמַּאי מְשַׁלֵּם? שֶׁלּוֹ הוּא טוֹבֵחַ, שֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר!
אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּישׁוּהוּ בְּעָלִים בְּיַד גַּנָּב.
וּמִי קָדוֹשׁ? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּזַל וְלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – שְׁנֵיהֶן אֵינָן יְכוֹלִין לְהַקְדִּישׁ, זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ! אָמְרִי: הוּא דְּאָמַר כִּצְנוּעִין,
דִּתְנַן: הַצְּנוּעִין מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת, וְאוֹמְרִים: ״כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה יְהֵא מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ״.
וַהֲרֵי חָזְרָה קֶרֶן לַבְּעָלִים!
כְּשֶׁעָמַד בַּדִּין.
הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּאָמְרִי ״צֵא תֵּן לוֹ״, מַאי אִירְיָא הִקְדִּישׁ? אֲפִילּוּ לֹא הִקְדִּישׁ נַמִי לָא לִיחַיְּיבֵיהּ!
דְּאָמַר רָבָא: ״צֵא תֵּן לוֹ״, טָבַח וּמָכַר – פָּטוּר, מַאי טַעֲמָא?
כֵּיוָן דְּפַסְקוּהּ לְמִילְּתֵיהּ וְטָבַח וּמָכַר הֲוָה לֵיהּ גַּזְלָן, וְגַזְלָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה;