חזור
בבא קמא
דף ע.חֲלַפְתָּא, אָמַר לוֹ.
הֲרֵי שֶׁאֲכָלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם, שְׁנִיָּה בִּפְנֵי שְׁנַיִם, שְׁלִישִׁית בִּפְנֵי שְׁנַיִם, מַהוּ?
אָמַר לוֹ: הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה; אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא חוֹלֵק בַּדָּבָר, שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״דָּבָר״ – וְלֹא חֲצִי דָבָר!
אֲמַר אַבַּיֵי: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, מִי לָא מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנַיִם אוֹמְרִים קִידֵּשׁ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בָּעַל,
דְּאַף עַל גַּב דְּעֵדֵי בִיאָה צְרִיכִי לְעֵדֵי קִדּוּשִׁין, כֵּיוָן דְּעֵדֵי קִדּוּשִׁין לָא צְרִיכִי לְעֵדֵי בִיאָה – ״דָּבָר״ קָרֵינָא בֵּיהּ?
הָכָא נַמִי, אַף עַל גַּב דְּעֵדֵי טְבִיחָה צְרִיכִי לְעֵדֵי גְנֵיבָה, כֵּיוָן דְּעֵדֵי גְנֵיבָה לָא צְרִיכִי לְעֵדֵי טְבִיחָה – ״דָּבָר״ קָרֵינָא בֵּיהּ.
וְרַבָּנַן, הַאי ״דָּבָר״ וְלֹא חֲצִי דָבָר, לְמַעוּטֵי מַאי? לְמַעוּטֵי: אֶחָד אוֹמֵר אֶחָד בְּגַבָּהּ, וְאֶחָד אוֹמֵר אֶחָד בִּכְרֵיסָהּ.
הַאי חֲצִי דָבָר וַחֲצִי עֵדוּת הוּא!
אֶלָּא לְמַעוּטֵי: שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֶחָד בְּגַבָּהּ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים אֶחָד בִּכְרֵיסָהּ; הָנֵי אָמְרִי קְטַנָּה הִיא, וְהָנֵי אָמְרִי קְטַנָּה הִיא.
״גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת״ [וכו׳]. וְהָתַנְיָא: פָּטוּר!
אֲמַר רָמִי בַּר חָמָא: כִּי תַּנְיָא הַהִיא דְּפָטוּר – בְּאוֹמֵר לוֹ ״עֲקוֹץ לְךָ תְּאֵינָה מִתְּאֵינָתִי וְתִיקַּנֵי לִי גְּנֵיבוּתִיךְ״.
אָמְרִי: וְכֵיוָן דְּכִי תָּבַע לֵיהּ קַמָּן בְּדִינָא, לָא אָמְרִינַן לֵיהּ ״זִיל שַׁלֵּים״, דְּמִחַיַּיב בְּנַפְשׁוֹ הוּא, הָא מְכִירָה נַמִי לָאו מְכִירָה הִיא!
אֶלָּא אֲמַר רַב פַּפָּא: בְּאוֹמֵר לוֹ ״זְרוֹק גְּנֵיבוּתִיךְ לַחֲצֵרִי וְתִיקַּנֵי לִי גְּנֵיבוּתִיךְ״.
כְּמַאן? כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: קְלוּטָה כְּמִי שֶׁהוּנְחָה דָּמְיָא.
דְּאִי כְּרַבָּנַן, כֵּיוָן דְּמָטְיָא לַחֲצַר בֵּיתוֹ קָנָה, לְעִנְיַן שַׁבָּת לָא מִחַיַּיב עַד דְּמָטְיָא לְאַרְעָא!
בְּאוֹמֵר ״לָא תִּיקַּנִי לִי גְּנֵיבוּתִיךְ עַד שֶׁתָּנוּחַ״.
רָבָא אֲמַר: לְעוֹלָם כְּרָמִי בַּר חָמָא; אֶתְנָן אָסְרָה תּוֹרָה וַאֲפִילּוּ בָּא עַל אִמּוֹ, וְאִי תָּבְעָה לֵיהּ קַמָּן בְּדִינָא, מִי אָמְרִינַן לֵיהּ ״קוּם הַב לָהּ אֶתְנָן״?
אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּכִי קָא תָּבְעָה לֵיהּ בְּדִינָא, לָא אָמְרִינַן לֵיהּ ״זִיל הַב לָהּ״, כֵּיוָן דְּכִי יָהֵיב לָהּ הָוֵי אֶתְנָן. הָכָא נַמִי, אַף עַל גַּב דִּלְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין אִי תָּבַע בְּדִינָא קַמָּן, לָא אָמְרִינַן לֵיהּ ״זִיל שַׁלֵּים״,