חזור
בבא קמא
דף פא:וְלֹא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַחַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ״.
״וּמַעְיָן הַיּוֹצֵא תְּחִילָּה בְּנֵי הָעִיר מִסְתַּפְּקִין מִמֶּנּוּ״. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: וְנוֹתֵן לוֹ דָּמִים. וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.
״וּמְחַכִּין בְּיַמָּהּ שֶׁל טִבֶּרְיָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְרוֹס קֶלַע וְיַעֲמִיד אֶת הַסְּפִינָה״. אֲבָל צָד הוּא בִּרְשָׁתוֹת וּבְמִכְמָרוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה הִתְנוּ שְׁבָטִים זֶה עִם זֶה שֶׁלֹּא יִפְרוֹס קְלִיעָה וְיַעֲמִיד אֶת הַסְּפִינָה, אֲבָל צָד הוּא בִּרְשָׁתוֹת וּבְמִכְמָרוֹת.
תָּנוּ רַבָּנַן: יַמָּהּ שֶׁל טִבֶּרְיָא בְּחֶלְקוֹ שֶׁל נַפְתָּלִי הָיְתָה; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנָּטַל מְלֹא חֶבֶל חֵרֶם בִּדְרוֹמָהּ, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה״.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: תְּלוּשִׁין שֶׁבֶּהָרִים – בְּחֶזְקַת כָּל הַשְּׁבָטִים הֵן עוֹמְדִים, וּמְחוּבָּרִים – בְּחֶזְקַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט.
וְאֵין לְךָ כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבָעֵמֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמוֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר בַּשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם״ וגו׳; וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּכְּנַעֲנִים וּבַפְּרִיזִים וּבָאֱמוֹרִיִּים שֶׁלִּפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו״, אַלְמָא, שְׁכֵנָיו הָכִי הָווּ.
״וְנִפְנִין לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וַאֲפִילּוּ בְּשָׂדֶה שֶׁהִיא מְלֵאָה כַּרְכּוֹם״. אֲמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לָא נִצְרְכָה, אֶלָּא לִיטּוֹל הֵימֶנּוּ צְרוֹר. אֲמַר רַב חִסְדָּא: וַאֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת. מָר זוּטְרָא חֲסִידָא שָׁקֵיל וּמְהַדַּר, וַאֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ (לְמָחָר): זִיל שִׁירְקֵיהּ.
״וּמְהַלְּכִין בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה״. אֲמַר רַב פַּפָּא: וְהַאי דִּידָן אֲפִילּוּ טַל קָשֵׁי לָהּ.
״וּמְסַלְּקִין לְצִידֵּי הַדְּרָכִים מִפְּנֵי יְתֵידוֹת הַדְּרָכִים״. שְׁמוּאֵל וְרַב יְהוּדָה הָווּ שָׁקְלִי וְאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, הֲוָה מִסְתַּלֵּק שְׁמוּאֵל לְצִידֵּי הַדְּרָכִים; אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה: תְּנָאִין שֶׁהִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ, אֲפִילּוּ בְּבָבֶל? אֲמַר לֵיהּ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
רַבִּי וְרַבִּי חִיָּיא הָווּ שָׁקְלִי וְאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, אִסְתַּלְּקוּ לְצִידֵּי הַדְּרָכִים; הֲוָה קָא מַפְסִיעַ וְאָזֵיל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן קָנוֹסָא קַמַּיְיהוּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי חִיָּיא: מִי הוּא זֶה שֶׁמַּרְאֶה גְּדוּלָּה בְּפָנֵינוּ?
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא: שֶׁמָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן קָנוֹסָא תַּלְמִידִי הוּא, וְכָל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. כִּי מָטוּ לְגַבֵּיהּ, חַזְיֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: אִי לָאו יְהוּדָה בֶּן קָנוֹסָא אַתְּ, גְּזַרְתִּינְהוּ לְשָׁקָךְ בְּגִיזְרָא דְּפַרְזְלָא.
״הַתּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים, מְפַסֵּיג וְיוֹרֵד מְפַסֵּיג וְעוֹלֶה״. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה חֲבֵירוֹ תּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים, מְפַסֵּיג וְעוֹלֶה מְפַסֵּיג וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּעֲלֵהוּ לָעִיר אוֹ לַדֶּרֶךְ; וְכֵן הוּא שֶׁתּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים, מְפַסֵּיג וְעוֹלֶה מְפַסֵּיג וְיוֹרֵד עַד שֶׁיַּעֲלֶה לָעִיר אוֹ לַדֶּרֶךְ.
מַאי ״וְכֵן״? מַהוּ דְּתֵימָא: חֲבֵירוֹ הוּא דְּיָדַע לְהֵיכָא מְסַלֵּק דְּנִיפְסוֹג, אֲבָל הוּא דְּלָא יָדַע לְהֵיכָא קָא סָלֵיק – לָא נִיפְסוֹג, נִהַדְרֵיהּ נִהֲדַר בֵּי מֵיצְרֵי, קָא מַשְׁמַע לָן.
הָא דְּאוֹרַיְיתָא הוּא, דְּתַנְיָא: הֲשָׁבַת גּוּפוֹ מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַהֲשֵׁבוֹתוֹ״!
דְּאוֹרַיְיתָא הוּא דְּקָאֵי בֵּי מֵיצְרֵי, אֲתָא הוּא תַּקֵּין דִּמְפַסֵּיג וְעוֹלֶה מְפַסֵּיג וְיוֹרֵד.
״וּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ״. וּרְמִינְהִי: הַמּוֹצֵא מֵת מוּטָּל בְּאִיסְרַטְיָא – מְפַנֵּהוּ לִימִין אִיסְרַטְיָא אוֹ לִשְׂמֹאל אִיסְרַטְיָא, שְׂדֵה בּוּר וּשְׂדֵה נִיר – מְפַנֵּהוּ לִשְׂדֵה בּוּר,
שְׂדֵה נִיר וּשְׂדֵה זֶרַע – מְפַנֵּהוּ לִשְׂדֵה נִיר; הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בּוּרוֹת, שְׁתֵּיהֶן נִירוֹת, שְׁתֵּיהֶן זְרוּעוֹת – מְפַנֵּהוּ לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה!
אֲמַר רַב בֵּיבָי: בַּמּוּטָּל עַל הַמֵּיצַר, מִתּוֹךְ שֶׁנִּיתָּן לְפַנּוֹתוֹ, מְפַנֵּהוּ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.
אָמְרִי: עֲשָׂרָה? הָנֵי חַד סְרֵי הָוְיָין! מְהַלְּכִין בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת שְׁלֹמֹה אֲמַרַהּ;
כִּדְתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁכָּלוּ פֵּירוֹתָיו מִן הַשָּׂדֶה, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ בְּנֵי אָדָם לִיכָּנֵס בְּתוֹךְ שָׁדֵהוּ, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלָיו – מַה הֲנָאָה יֵשׁ לִפְלוֹנִי, וּמָה הַבְּרִיּוֹת מַזִּיקוֹת לוֹ! עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקְרֵי רַע״. וּמִי כְּתִיב ״מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקְרֵי רַע״? אִין, כְּתִיב כִּי הַאי גַּוְונָא: ״אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת״.
וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה! דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים, אָדָם מוֹצִיא זִבְלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְצוֹבְרוֹ כָּל שְׁלֹשִׁים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִישּׁוֹף בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְרַגְלֵי בְהֵמָה, שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ!
וְהָא אִיכָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה! דְּתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא, שֶׁיְּהֵא זֶה יוֹרֵד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ וְקוֹצֵץ שׂוֹכוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ לְהַצִּיל נְחִיל שֶׁלּוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דְּמֵי שׂוֹכוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ;
וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא, שֶׁיְּהֵא זֶה שׁוֹפֵךְ יֵינוֹ וּמַצִּיל דּוּבְשָׁנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְנוֹטֵל דְּמֵי יֵינוֹ מִתּוֹךְ דּוּבְשָׁנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ; וּתְנַאי בֵּית דִּין הוּא, שֶׁיְּהֵא זֶה מְפָרֵק אֶת עֵצָיו וְטוֹעֵן פִּשְׁתָּנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְנוֹטֵל דְּמֵי עֵצָיו מִתּוֹךְ פִּשְׁתָּנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ!
בִּיחִידָאֵי לָא קָאָמְרִינַן.