חזור
בבא קמא
דף צא:וְקָתָנֵי: הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי – פָּטוּר! הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָא מִבָּעֲיָא בּוֹשֶׁת, דְּאָדָם רַשַּׁאי לְבַיֵּישׁ אֶת עַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִילּוּ חַבָּלָה, דְּאֵין אָדָם רַשַּׁאי לַחֲבֹל בְּעַצְמוֹ, אֲחֵרִים שֶׁחָבְלוּ בּוֹ – חַיָּיבִין.
וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לַחֲבֹל בְּעַצְמוֹ? וְהָתַנְיָא: יָכוֹל נִשְׁבַּע לְהָרַע בְּעַצְמוֹ וְלֹא הֵרַע יְהֵא פָּטוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב״, מַה הֲטָבָה רְשׁוּת, אַף הֲרָעָה רְשׁוּת, אָבִיא נִשְׁבָּע לְהָרַע בְּעַצְמוֹ וְלֹא הֵרַע!
אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּ״אֵשֵׁב בְּתַעֲנִית״.
דִּכְוָותָהּ גַּבֵּי הֲרָעַת אֲחֵרִים לְהֹשִׁיבָם בְּתַעֲנִית, אֲחֵרִים מִי מוֹתִיב לְהוּ בְּתַעֲנִיתָא?
אִין דִּמְהַדַּק לְהוּ בְּאִנְדְּרוֹנָא.
וְהָתַנְיָא: אֵיזֶהוּ הֲרָעַת אֲחֵרִים? ״אַכֶּה פְּלוֹנִי וְאֶפְצַע אֶת מוֹחוֹ״!
אֶלָּא תַּנָּאֵי הִיא, דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: אֵין אָדָם רַשַּׁאי לַחֲבֹל בְּעַצְמוֹ, וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר: אָדָם רַשַּׁאי לַחֲבֹל בְּעַצְמוֹ.
מַאן תַּנָּא דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר: אֵין אָדָם רַשַּׁאי לַחֲבֹל בְּעַצְמוֹ? אִילֵימָא הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: ״וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ״ – רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִיַּד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אֶת דִּמְכֶם?
וְדִלְמָא קְטָלָא שָׁאנֵי!
אֶלָּא הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: מְקָרְעִין עַל הַמֵּת, וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שָׁמַעְתִּי, שֶׁהַמְקָרֵעַ עַל הַמֵּת יוֹתֵר מִדַּאי – לוֹקֶה מִשּׁוּם ״בַּל תַּשְׁחִית״, וְכָל שֶׁכֵּן גּוּפוֹ.
וְדִלְמָא בְּגָדִים שָׁאנֵי, דִּפְסֵידָא דְּלָא הָדַר הוּא, כִּי הָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵי מְכַבְּדוּתָא, וְרַב חִסְדָּא כַּד הֲוָה מַסְגֵּי בֵּינֵי הִיזְמֵי וְהִגֵא, מַדְלִי לְהוּ לְמָאנֵיהּ, אָמַר: זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה, וְזֶה אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה!
אֶלָּא הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״? וְכִי בְּאֵיזֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמַה זֶּה שֶׁלֹּא צִיעֵר עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
״הַקּוֹצֵץ נְטִיעוֹתָיו״ [וכו׳]. תָּנֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה קַמֵּיהּ דְּרַב: ״שׁוֹרִי הָרַגְתָּ״ ״נְטִיעוֹתַי קָצַצְתָּ״, ״אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לְהוֹרְגוֹ״ ״אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לְקוֹצְצוֹ״ – פָּטוּר. אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, לָא שָׁבְקַתְּ חַיֵּי לְבִרְיָיתָא! כָּל כְּמִינֵיהּ?!
אֲמַר לֵיהּ: אִיסְמְיֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, תְּתַרְגֵּם מַתְנִיתָךְ: בְּשׁוֹר הָעוֹמֵד לַהֲרִיגָה, וּבְאִילָן הָעוֹמֵד לִקְצִיצָה.
אִי הָכִי, מַאי קָא טָעֵין לֵיהּ? דְּאָמַר לֵיהּ: אֲנָא בָּעֵינָא לְמֶיעֲבַד הָא מִצְוָה.
דְּתַנְיָא: ״וְשָׁפַךְ וְכִסָּה״ – מִי שֶׁשָּׁפַךְ יְכַסֶּה. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁחַט וְקָדַם חֲבֵירוֹ וְכִסָּה, וְחִיְּיבוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִיתֵּן לוֹ עֲשָׂרָה זְהוּבִים.
אֲמַר רַב: דִּיקְלָא דְּטָעַן קַבָּא – אָסוּר לְמִקְצְצֵיהּ.
מֵיתִיבֵי: כַּמָּה יְהֵא בַּזַּיִת וְלֹא יְקַצְּצוֹ? רוֹבַע! שָׁאנֵי זֵיתִים, דַּחֲשִׁיבִי.
אֲמַר רַבִּי חֲנִינָא: לָא שְׁכִיב שִׁיבְחַת בְּרִי, אֶלָּא דְּקַץ תְּאֵינְתָא בְּלֹא זְמַנָּהּ. אָמַר רָבִינָא: וְאִם הָיָה מְעוּלֶּה בְּדָמִים – מוּתָּר.
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע״ – זֶה אִילַן מַאֲכָל, ״כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא״ – זֶה אִילַן סְרָק;
וְכִי מֵאַחַר שֶׁסּוֹפוֹ לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל״? לְהַקְדִּים סְרָק לְמַאֲכָל;