חזור
בבא מציעא
דף יד:יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ, מִשֶּׁהֶחֱזִיק בָּהּ – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. דְּאָמַר לֵיהּ: חַיְיתָא דְּקִטְרֵי סָבְרַתְּ וְקַבְּלַתְּ. מֵאֵימָתַי הָוְיָא חֲזָקָה? מִכִּי דָּיֵישׁ אַמִּצְרֵי.
יכול שמעון לחזור בו, משהחזיק בה — אינו יכול לחזור בו. דאמר לו [שאומר לו] ראובן המוכר: חייתא דקטרי סברת וקבלת [חבילה של קשרים סברת וקבלת], שהרי קנית שלא באחריות, והיית צריך להביא בחשבון שאתה מסתכן בבעלי דינים. ושואלים: מאימתי הויא [הרי היא] בענין זה חזקה? — מכי דייש אמצרי [מזמן שהוא מתקן את גבולות השדה].
רש"י
יכול לחזור בו ובשלא נתן מעות:
אינו יכול לחזור בו ואפילו לא נתן מעות שהקרקע נקנית בחזקה והמעות על זה מלוה:
חייתא שק מלא קשרים:
מכי דייש אמצרי מתקן גבולי השדה ומגביהם:
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ בְּאַחֲרָיוּת נַמִי, דְּאָמַר לֵיהּ: אַחֲוֵי טַרְפָּךְ וַאֲשַׁלֵּם לָךְ.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] אפילו אם קונה באחריות נמי [גם כן] אינו יכול לחזור בו, ולבטל את המכירה אם נעשתה כדינה, אף שאחר כך יוכל לתבוע את המוכר, דאמר ליה [שאומר לו] המוכר: אחוי טרפך [הראה לי את שטר הטריפה] ו אז אשלם לך, כלומר, אינני רוצה לבטל את המכירה, אלא כשייגמר הדבר ולכשיתברר שנלקח ממך השדה תוכל לבוא אלי ואז אפצה אותך.
רש"י
איכא דאמרי אפי׳ באחריות נמי אע״ג דסוף סוף עליה הדר אין יכול לחזור בו שהמוכר מעכב עליו ולא מצי אמר הוא הואיל וסופך לשלם לי מעותי השתא דבידי אעכבם:
דאמר ליה אחוי טרפך ואשלם לך כשיעמידוך ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי בא ואשלם לך וכל כמה דלא עמדת בדין איני ירא מהם:
אִיתְּמַר, הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וְנִמְצֵאת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, רַב אָמַר: יֵשׁ לוֹ מָעוֹת וְיֵשׁ לוֹ שְׁבָח, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מָעוֹת – יֵשׁ לוֹ, שְׁבָח – אֵין לוֹ.
איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה הבאה: המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו של המוכר, ולקחו בעלי השדה את השדה מיד הקונה, ומעתה הוא תובע את כספו מיד המוכר. רב אמר: יש לו לקונה מעות, כלומר, הוא מקבל בחזרה את הכסף ששילם ויש לו שבח ומקבל גם את התשלום על שהשביח את השדה במשך הזמן שטיפל בו. ושמואל אמר: מעות — יש לו, שבח — אין לו.
רש"י
שאינה שלו שלא היתה של מוכר שהיתה גזולה בידו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח:
יש לו ללוקח מן המוכר מעות:
ויש לו שבח אם זה השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שהוציא נגזל מידו גובה לוקח מן המוכר שבח ואם תאמר הנגזל יתן השבח שהרי השיבו קרקע משובחת כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן:
שבח אין לו לקמן מפרש טעמא:
תוספות
ויש לו שבח שהנגזל לוקח הקרקע עם השבח ואינו משלם ללוקח רק היציאה כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דאם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואותו שבח היתר יקח הלוקח מן הגזלן ומיירי שנגזלה ריקנית:
ושמואל אמר מעות יש לו אפילו קנאה שלא באחריות כדפי׳ לעיל וכן משמע דמיירי דומיא דהכיר בה שאינה שלו דלקמן דמיירי על כרחך שלא באחריות כדקאמר שמואל מעות מתנה דאי באחריות אמאי מעות מתנה:
בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: פֵּירַשׁ לוֹ אֶת הַשְּׁבָח מַהוּ? טַעְמָא דִּשְׁמוּאֵל – מִשּׁוּם דְּלָא פֵּירַשׁ שְׁבָחָא, וְהָכָא הָא פֵּירַשׁ לָהּ. אוֹ דִּלְמָא: טַעְמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ קַרְקַע – מֶחֱזֵי כְּרִיבִּית. אֲמַר לְהוּ: אִין וְלָאו, וְרַפְיָא בִּידֵיהּ.
בעו מיניה [שאלו אותו] את רב הונא: פירש לו את השבח מהו? כלומר, מה הדין אם בשטר המכירה כתב המוכר לקונה שכל שבח שישביח הקונה את השדה כל זמן שמחזיק בו יקבל תמורתו מידי המוכר אם ילקח השדה מן הקונה, מה יהיה אז הדין? ונברר: האם טעמא [הטעם] של שמואל הוא משום שלא פירש שבחא [את השבח] בשטר, והכא הא פירש לה [וכאן הרי פירש אותו], או דלמא טעמיה [שמא טעמו] של שמואל אחר: כיון דלית ליה [שאין לו] קרקע למוכר, ונמצא שהלוקח מקבל בחזרה ממוכר זה את כספו, ואם כן מחזי [נראה] כריבית, שאם הוא משלם עבור השבח נמצא כאילו שילם לו ריבית על משך הזמן שהיה כסף השדה בידי המוכר. אמר ליה [לו]: אין ולאו, ורפיא בידיה [כן ולא, ורופף היה הדבר בידו], כלומר אמר מתחילה כן, ואחר כך לא ולא יכול רב הונא להחליט מה הדין.
רש"י
פירש לו את השבח כשמכרה לו התנה אם יטרפוה מידך אשלם לך את השבח מהו:
כיון דלית ליה קרקע הואיל ואין קרקע זו שלו נמצא שאין כאן שום מכר והמעות מלוה אצלו וכשמשלם יותר ממה שנטל מחזי כרבית:
אין ולאו תחילה אמר אין וחזר ואמר לאו רפוי היה הדבר בידו שלא היה יודע טעמו של דבר יפה:
אִיתְּמַר, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מָעוֹת – יֵשׁ לוֹ, שְׁבָח – אֵין לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפֵּירַשׁ לוֹ אֶת הַשְּׁבָח. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּקַרְקַע אֵין לוֹ – שְׂכַר מָעוֹתָיו עוֹמֵד וְנוֹטֵל.
איתמר [נאמר] שחלקו אמוראים בדבר, אמר רב נחמן אמר שמואל: מעות — יש לו, שבח — אין לו, אף על פי שפירש לו השבח. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — כיון שקרקע אין לו ואם כן נמצא ששכר מעותיו עומד ונוטל והרי זה כריבית.
אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת, וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת, וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.
איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן: שנינו שאין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות, ולמזון האשה והבנות שהתחייב אדם לפרנסן בשטר הכתובה שנתן לאשתו מנכסים משועבדים למרות שהתחייבויות אלה היו קודמות, ועשו זאת מפני תיקון העולם שלא ייגרמו נזקים ללקוחות, שהרי כל אדם יש לו התחייבויות כעין אלה, ונמצא כל מקח עלול להתבטל בגללן.
רש"י
לאכילת פירות כו׳ מפרש להו לקמן:
למזון האשה והבנות תנאי כתובה שמקבל עליו את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי וכן הבנות בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי אינון יהון יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין אין מוציאין לאחד מכל אלו מנכסים משועבדים:
מפני תיקון העולם שאם אתה אומר יטרפו לקוחות על כך אין לך אדם שלוקח שדה מחבירו דהא אין לך אדם שאין חוב זה מוטל עליו ודבר שאין לו קצבה היא ואכילת פירות ושבח קרקעות נמי דבר שאינו ידוע הוא ואין הלקוחות יודעין להזהר בכך:
מִמְּשַׁעְבְּדֵי הוּא דְּלָא מַפְּקִינַן, הָא מִבְּנֵי חוֹרִין – מַפְּקִינַן. וְקָתָנֵי מִיהָא: לִשְׁבַח קַרְקָעוֹת. מַאי לָאו בְּלוֹקֵחַ מִגַּזְלָן?
ונדייק: ממשעבדי [מנכסים משועבדים] הוא דלא מפקינן [הוא שאין אנו מוציאים], הא [הרי] אם היו אלה נכסים בני חורין — מפקינן [מוציאים אנו], וקתני מיהא [ולמדנו על כל פנים] כי מוציאים לשבח קרקעות, מאי לאו [האם לא] מדובר כאן בלוקח (קונה) שדה מגזלן שהתברר שהשדה אינו שלו, שצריך הגזלן להחזיר גם את השבח!
רש"י
מאי לאו בלוקח שדה מגזלן והשביחה ובא נגזל וטרפה חוזר לוקח וגובה קרן מן המוכר אפילו מנכסים משועבדים שמכר זה אחר מכירה זו דשטרו של זה קודם שכתב בו אחריות והשבח מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים מפני תיקון העולם שהשבח לא היה קצוב בשעת מכירה כשקיבל עליו אחריות אלמא אית ליה ללוקח שבח מגזלן:
לָא, בְּבַעַל חוֹב.
ודוחים: לא. כאן מדובר בבעל חוב שמכר שדה משלו, אלא שלאחר מכן טרפו אותו מיד הקונה בשל חובותיו המוקדמים של המוכר.
רש"י
לא בבעל חוב שטרפה בעל חוב ממנו בשביל חובו ולא גזולה היתה דההיא ודאי אית ליה שבחא דמכירה מעלייתא היא כל זמן שלא טרפה ממנו שאם פרע המוכר מעותיו לבע״ח הרי הוא מסולק מן הלקוחות הלכך כי משלם ליה יותר ממה שקיבל השתא הוא דהדר זבין מיניה קרקע המכורה לו ולא מחזי כשכר מעותיו:
אִי בְּבַעַל חוֹב – אֵימָא רֵישָׁא: אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת, וְאִי בְּבַעַל חוֹב – בַּעַל חוֹב מִי אִית לֵיהּ פֵּירֵי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשְּׁבָח, שְׁבָח – אִין, אֲבָל פֵּירוֹת – לָא!
ושואלים: אי [אם] מדובר בבעל חוב, אימא רישא [אמור את ראשה של משנה זו]: אין מוציאין לאכילת פירות, ואנו מבינים כי הכוונה היא שלקחו מן המחזיק בשדה את שדהו כשהוא מלא פירות שלא נקטפו עדיין, ועתה הוא מנסה לקבל תמורתם מן המוכר, ואי [ואם] מדובר בבעל חוב, בעל חוב מי אית ליה פירי [האם יש לו פירות]? והאמר [והרי אמר] שמואל: בעל חוב גובה את השבח. ונדייק: שבח — אין [כן], אבל פירות — לא!
רש"י
לאכילת פירות ס״ד הא מיירי בשדה שטרפוה מליאה פירות מיד הלוקח וחוזר לוקח לגבות מן המוכר ואי בשטרפה בעל חוב מי אית ליה לבעל חוב פירות גמורין המחוברין בקרקע ואינן צריכין לקרקע כלום שיכול לטורפן:
גובה את השבח וכל הקרקע טורף מיד הלוקח כמו שהיא משובחת ע״י הלוקח:
אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּגוֹזֵל וְנִגְזָל, וּמִדְּרֵישָׁא בְּגוֹזֵל וְנִגְזָל – סֵיפָא נַמִי בְּגוֹזֵל וְנִגְזָל!
אלא פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכאן מדובר בגוזל ונגזל. ומדרישא [ומכיון שבראש המשנה] מדובר בגוזל ונגזל, סיפא נמי [בסופה גם כן] מדובר בגוזל ונגזל. וחוזרת איפוא הקושיה על שמואל!
רש"י
בגוזל ונגזל וכגון שגזלה עם פירותיה ומכרה אי נמי גזלה בלא פירות ומכרה לאחר ועשה בה פירות וטוען נגזל ארעאי אשבח ומיהו היציאה שהוציא הלוקח ישלם לו הנגזל שהרי מתוך כך הושבחה יותר ואם אין השבח יותר אלא היציאה יתירה נותן לו יציאה שיעור שבח ודיו:
תוספות
סיפא נמי בגוזל כו׳ מרישא עצמה היה יכול להקשות כדמקשה בסמוך אלא כמה שיכול להקשות משבח גופיה פריך:
מִידֵי אִרְיָא? הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.
ודוחים: מידי אריא [וכי שייכים הם זה לזה]?! הא כדאיתא והא כדאיתא [זו כפי שהיא וזו כפי שהיא], שכל חלק מן המשנה עומד בפני עצמו, ומאחר ומדובר בענין לעצמו אין איפוא להוכיח משם דבר.
רש"י
הא כדאיתא כו׳ רישא בנגזל וסיפא בבעל חוב ולקמיה מותיב לה מרישא:
וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי: לִשְׁבַח קַרְקָעוֹת כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ, וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ, כְּשֶׁהוּא גּוֹבֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, וּשְׁבָח גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
ומקשים עוד: והא [והרי] לא תני הכי [שנינו כך], שכן שנינו: לשבח קרקעות כיצד? — הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה (יוצאת) מתחת ידו על ידי בית דין, כשהוא גובה — גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ו את השבח — גובה מנכסים בני חורין.
רש"י
והא לא תני הכי בברייתא עלה דהך מתניתין דאין מוציאין דתוקמה בבעל חוב:
והרי היא יוצאה מתחת ידו שבית דין מוציאין אותה מידו:
כשהוא גובה לקמיה מפרש לה:
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא כִּדְקָתָנֵי, גַּזְלָן מִמַּאן גָּבֵי? אֶלָּא לָאו – כְּגוֹן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ, וּמְכָרָהּ לְאַחֵר וְהִשְׁבִּיחָהּ.
ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא כדקתני [אם נאמר בדיוק כפי ששנינו שם], שנושא המשפט הוא אותו אדם, הגזלן עצמו, גזלן ממאן גבי [ממי הוא גובה], כלומר, מה יש לו לגבות? אלא לאו [האם לא] מדובר שם במקרה כעין זה: כגון שגזל שדה מחבירו, ומכרה לאחר, והשביחה הקונה, וכשלוקחים בית הדין את השדה הגזול מידו הריהו גובה את השבח מנכסים בני חורין של הגזלן־המוכר!
רש"י
אילימא כדקתני שלא מכרה גזלן ומידו היא יוצאה בדין:
גזלן ממאן גבי ממאן יש לו לגבות וכי מה נתן בה:
והשביחה והרי היא בדין יוצאה מתחת ידו של לוקח אלמא אית ליה שבחא ללוקח מגזלן:
שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביח ונעשה פירות גמורין ונגזל לוקחה עם פירותיה ואינו נותן אלא יציאה דקאמר ארעאי אשבח וקתני דלוקח חוזר וגובה מגזלן מן המחוררין:
אֲמַר לָךְ: לָאו תֵּרוּצֵי קָא מְתַרְצַתְּ? תְּרֵיץ נַמִי בְּבַעַל חוֹב.
ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך שמואל: לאו תרוצי קא מתרצת [וכי אין אתה מיישב] את המשנה ומוסיף בה דברים? תריץ נמי [תרץ גם כן] שמדובר פה לא בגזלן אלא בבעל חוב, ובמקום ״שגזל״ גרוס: ״שמכר״, ואם כן אין מכאן ראיה.
תוספות
תריץ נמי בבעל חוב בפרק מי שמת (ב׳ב דף קנז: ושם ד״ה גובה) רצה להוכיח דאקני קנה ומכר משתעבד מהכא דגבי בעל חוב שבח שלא היה בעין בשעת הלואה ודחי ר״מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא״ת ולוכח משמואל דאמר בעל חוב גובה את השבח ושמואל גופיה הוא דבעי ליה התם דלא מצי למימר דשמואל נמי סבר כר״מ ומבעי ליה אליבא דרבנן דהא בפרק אע״פ (כתובות דף נט.) פסק שמואל כר׳ יוחנן הסנדלר דלית ליה אדם מקנה כו׳ וי״ל דהא דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח היינו לפי המסקנא דהתם דפשיט דאקני קנה ומכר משתעבד אף לרבנן ואם תאמר אדרבה לוכח מהכא דלא משתעבד מדלא טריף בע״ח ממשעבדי דטריף לוקח דאין לומר דאחר שטרף בע״ח קרקע מן הלוקח קנה המוכר קרקעות ומכרן דא״כ גם השבח יגבה מהנהו משעבדי דגם השבח היה קצוב כיון שכבר טרף הבעל חוב קודם שלקח זה הקרקע וי״ל דמיירי שזה הקרקע עשאו המוכר לבעל חוב אפותיקי ולכך גובה אותו בע״ח ואע״פ שיש שאר משעבדי אך קשה אמאי דחיק לדחויי בפרק מי שמת (ב״ב דף קנז: ושם) הא מני ר״מ היא יעמיד כשעשאו אפותיקי דאז בעל חוב גובה את השבח היתר על היציאה חנם כדין יורד לתוך שדה חבירו כדמשמע לקמן או יעמיד בלוקח מן הגזלן וכגון שיש לו קרקע או קנו מידו כדמתרץ לקמן בשמעתין:
תָּא שְׁמַע: לַאֲכִילַת פֵּירוֹת כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ, וַהֲרֵי הִיא יוֹצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ. כְּשֶׁהוּא גּוֹבֶה – גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, וּפֵירוֹת גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: לאכילת פירות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה (יוצאת) מתחת ידו, כשהוא גובה — גובה את הקרן מנכסים משועבדים, ופירות גובה מנכסים בני חורין.
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא כִּדְקָתָנֵי – גַּזְלָן מִמַּאן גָּבֵי? אֶלָּא לָאו – כְּגוֹן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ לְאַחֵר וְהִשְׁבִּיחָהּ.
ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] אילימא כדקתני [אם תאמר בדיוק כפי ששנינו] גזלן ממאן גבי [ממי הוא גובה]? אלא לאו [האם לא] זו היא הכוונה: כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר ו אותו קונה השביחה וקשה לשמואל!
אֲמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ מְלֵאָה פֵּירוֹת, וְאָכַל אֶת הַפֵּירוֹת, וְחָפַר בָּהּ בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. בָּא נִגְזָל לִגְבּוֹת קֶרֶן – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים, בָּא נִגְזָל לִגְבּוֹת פֵּירוֹת – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
אמר רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שגזל שדה מחבירו והיתה השדה מלאה פירות, ואכל את הפירות, וחפר בה בשדה בורות, שיחין ומערות וקלקל את השדה, ומעתה, אם בא הנגזל לגבות את הקרן, כלומר, דמי השדה עצמו שקלקל — גובה מנכסים משועבדים, ואם בא הנגזל לגבות את הפירות מן הגזלן — גובה מנכסים בני חורין.
רש"י
אמר רבא כו׳ האי כשהוא גובה לאו בלוקח קאמר דבשלא מכרה עסקינן וגובה את הקרן דקאמר בנגזל וא״ת קרן אמאי גובה מנכסים משועבדים הרי קרקע לפניו כגון שחפר בה בורות דאפחתה משוייה:
רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אֲמַר: כְּגוֹן
ואילו רבה בר רב הונא אמר: כגון