דְּחָרִיף – הָוֵי טִבְעָא, דַּהֲבָא דְּלָא חָרִיף – הָוֵי פֵּירָא, וְקָנֵי לֵיהּ פֵּירָא לְטִבְעָא.

דחריף [שהוא חריף], כלומר, מהיר בהוצאה, שמטבעות כסף עוברות לסוחר בכל מקום, ואילו מטבעות זהב שהן יקרות הרבה יותר לא תמיד יש מי שמוכן לקחת אותן, על כן הוי טבעא [הוא נחשב למטבע]. דהבא דלא חריף הוי פירא [הזהב שאיננו חריף בהוצאה הרי הוא כפירות] ולפי הכלל: קני ליה פירא לטבעא [קונה הפרי את המטבע].

אֲמַר רַב אַשִׁי: כְּיַלְדוּתֵיהּ מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף.

אמר רב אשי: כילדותיה מסתברא [כפי ששנה בילדותו מסתבר] לומר, מדקתני [ממה ששנה] בהמשך המשנה: ״הנחשת קונה את הכסף״,

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא כַּסְפָּא לְגַבֵּי דַּהֲבָא פֵּירָא הָוֵי – הַיְינוּ דְּקָא תָּנֵי הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, דְּאַף עַל פִּי דִּלְגַבֵּי דַּהֲבָא פֵּירָא הָוְיָא – לְגַבֵּי נְחֹשֶׁת טִבְעָא הָוֵי. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ כַּסְפָּא לְגַבֵּי דַּהֲבָא טִבְעָא הָוֵי, הָשְׁתָּא לְגַבֵּי דַּהֲבָא דַּחֲשִׁיב מִינֵּיהּ אָמְרַתְּ טִבְעָא הָוֵי, לְגַבֵּי נְחֹשֶׁת דְּאִיהוּ חֲשִׁיב וְאִיהוּ חָרִיף מִבָּעֲיָא?

אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] כי כספא [כסף] לגבי דהבא [הזהב] פירא הוי [פרי הוא] היינו דקא תני [הוא ששנה] ״הנחשת קונה את הכסף״, לומר: דאף על גב [שאף על פי] שלגבי דהבא פירא הויא [זהב פרי היא], לגבי נחשת טבעא הוי [מטבע היא]. אלא אי אמרת כספא [אם אומר אתה כי כסף] לגבי דהבא טבעא הוי [הזהב כמטבע הוא] הרי מובן מאליו, כי השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה, אמרת טבעא הוי [עכשיו לגבי הזהב שחשוב ממנה, אומר אתה כי מטבע הוא] לגבי הנחשת דאיהו חשיב ואיהו [שהוא, הכסף, גם חשוב והוא] גם חריף בהוצאה מבעיא [נצרכה לומר] שהכסף נחשב כמטבע לגבי נחושת?

אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעֲתָךְ אָמִינָא: הָנֵי פְּרִיטֵי, בְּאַתְרָא דְּסָגְיֵי – אִינְהוּ חֲרִיפֵי טְפֵי מִכַּסְפָּא, אֵימָא טִבְעָא הָוֵי, קָא מַשְׁמַע לָן: כֵּיוָן דְּאִיכָּא דוּכְתָא דְּלָא סָגֵי בֵּיהּ – פֵּירָא הָוֵי.

ודוחים: מכאן אין הוכחה, כי איצטריך [הוצרך] לשנות גם קטע זה. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי הני פריטי, באתרא דסגיי אינהו חריפי טפי מכספא [אותן פרוטות של נחושת במקום שהן מהלכות ונקנות, הן חריפות בהוצאה יותר מאשר מטבע כסף] על כן אימא טבעא הוי [אמור שנחשבות הן כמטבעות] לגבי כסף, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכיון דאיכא דוכתא דלא סגי ביה [שיש מקום שאינן הולכות, נוהגות בו] — פירא הוי [הרי הן כפרי], כי כסף אפשר להחליף בכל מדינה, מה שאין כן מטבע של נחושת אינה עוברת לסוחר אלא באזור מסויים ומוגבל.

וְאַף רַבִּי חִיָּיא סָבַר דַּהֲבָא טִבְעָא הָוֵי. דְּרַב אוֹזִיף דִּינָרֵי מִבְּרַתֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, לְסוֹף אִיַּיקוּר דִּינָרֵי. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל שַׁלֵּים לָהּ טָבִין וּתְקִילִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דַּהֲבָא טִבְעָא הָוֵי – שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ פֵּירָא הָוֵי, הֲוָה לֵיהּ סְאָה בִּסְאָה, וְאָסוּר!

ומעירים: ואף ר׳ חייא סבר [סבור] כי דהבא טבעא הוי [הזהב מטבע הוא] לגבי כסף. שרב אוזיף דינרי מברתיה [לווה דינרים מבתו] של ר׳ חייא, לסוף אייקור דינרי [לבסוף התייקרו הדינרים] והיה מחירם של דינרי זהב גבוה יותר לפי ערך הכסף. אתא לקמיה [בא רב לפני] ר׳ חייא לשאול מה יעשה, שאם ישלם יותר שמא הוא עובר משום איסור ריבית. אמר ליה [לו]: זיל שלים [לך ושלם] לה דינרים טבין ותקילין [טובים ושקולים], כלומר, חייב אתה להחזיר אותו מספר של דינרים ולא לפי ערכם בכסף. ומכאן, אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי [נניח אם אומר אתה שהזהב מטבע הוא] — שפיר [יפה] שלווה והחזיר אותן מטבעות. אלא אי אמרת פירא הוי [אם אומר אתה שהזהב כפירות הוא], אם כן הוה ליה [הרי זה] כלווה סאה בסאה, שאסור ללוות סאה ולהחזיר בדיוק סאה, שמא בינתיים עלה המחיר!

רַב דִּינָרֵי הֲווּ לֵיהּ, וְכֵיוָן דְּהָווּ לֵיהּ דִּינָרֵי – נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לָהּ הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ.

ודוחים: כאן לא היה מתחילה ענין של הלוואה ממש, כי רב דינרי הוו ליה [דינרים היו לו] במקום אחר, והוצרך לכסף רק לפי שעה וכיון דהוו ליה דינרי [שהיו לו דינרים אצלו] נעשה כאומר לה: הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח שדבר זה איננו נקרא הלוואה, ואין בו דיני רבית.

אֲמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא סָבַר דַּהֲבָא טִבְעָא הָוֵי, דְּתַנְיָא: פְּרוּטָה שֶׁאָמְרוּ – אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ – לְקִדּוּשֵׁי אִשָּׁה. אִיסָּר – אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּדִינָר שֶׁל כֶּסֶף. לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ – לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

אמר רבא: האי תנא סבר דהבא טבעא הוי [תנא זה, שנביא את דבריו סבור אף הוא שהזהב מטבע הוא], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: פרוטה שאמרו חכמים בכל מקום שיעורה אחד משמונה באיסר האיטלקי. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה]? לכאורה פרוטה היא תמיד פרוטה. ומשיבים: לקדושי אשה שהן בפרוטה, ופרוטה זו צריך להעריכה לפי ערך האיסר האיטלקי. עוד אמר: איסר הוא אחד מעשרים וארבעה בדינר של כסף. ושאלו: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה]? ומשיבים: למקח וממכר, לדעת מה ערכו במסחר.

דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף – אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בְּדִינָר שֶׁל זָהָב. לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ – לְפִדְיוֹן הַבֵּן.

דינר של כסף הוא אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב. ולמאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] לקבוע לו ערך — לפדיון הבן, שנותנים חמישה סלעים (שהם עשרים דינר) לפדיון הבן, שמא נתן לכהן דינר זהב, מחזיר לו חמישה דינרי כסף.

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא טִבְעָא הָוֵי – מְשַׁעֵר תַּנָּא בְּמִידֵי דְּקִיץ. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ פֵּירָא הָוֵי, מְשַׁעֵר תַּנָּא בְּמִידֵי דְּאוֹקִיר וְזִיל? זִימְנִין דִּמְהַדֵּר לֵיהּ כָּהֲנָא וְזִימְנִין דְּמוֹסִיף לֵיהּ אִיהוּ לְכָהֲנָא. אֶלָּא שְׁמַע מִינָּהּ: טִבְעָא הָוֵי, שְׁמַע מִינָּהּ.

ומעתה: אי אמרת בשלמא טבעא הוי [נניח אם אומר אתה שדינר הזהב מטבע הוא] משער התנא במידי דקיץ [בדבר שדמיו קבועים] שמחיר הזהב הוא מחיר המטבע היסודי, והכסף לגביו אינו אלא כפרי, שערך הכסף עולה ויורד ואילו המטבע הקבוע הוא הזהב. אלא אי אמרת פירא הוי [אם אומר אתה שהזהב כפרי הוא] וכי משער התנא במידי דאוקיר וזיל [בדבר שהוא מתייקר ונעשה זול]? זימנין דמהדר ליה כהנא וזימנין דמוסיף ליה איהו לכהנא [פעמים שצריך להחזיר לו הכהן יותר ופעמים שמוסיף הוא לכהן]. אלא, שמע מינה [למד מכאן] כי סבור אותו תנא: טבעא הוי [מטבע הוא] ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן].

תְּנַן הָתָם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם סְלָעִין דִּינָרֵי זָהָב, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, חַד אֲמַר: מַחֲלוֹקֶת בִּסְלָעִים עַל דִּינָרִין, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: כַּסְפָּא טִבְעָא וְדַהֲבָא פֵּירָא, וְטִבְעָא אַפֵּירָא לָא מְחַלְּלִינַן, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: כַּסְפָּא פֵּירָא, וְדַהֲבָא טִבְעָא, וּפֵירָא אַטִּבְעָא מְחַלְּלִינַן. אֲבָל פֵּירוֹת עַל דִּינָרִין – דִּבְרֵי הַכֹּל מְחַלְּלִינַן.

תנן התם [שנינו במשנה שם] לענין שקלים, שבית שמאי אומרים: לא יעשה (יחליף) אדם סלעין של כספי מעשר, ושאר כספים השייכים לקודש בדינרי זהב, ובית הלל מתירין. ר׳ יוחנן וריש לקיש נחלקו בדבר, חד [אחד מהם] אמר שהמחלוקת היא בהחלפת סלעים על דינרין, וטעם המחלוקת שבית שמאי סברי [סבורים]: כספא טבעא [הכסף הוא מטבע] ודהבא פירא [זהב הוא כפרי] וטבעא אפירא לא מחללינן [ומטבע על פרי אין מחללין], אלא להיפך. ו אילו בית הלל סברי [סבורים]: כספא פירא ודהבא טבעא [הכסף הוא כפירות והזהב הוא כמטבע] ופירא אטבעא מחללינן [ופרי על מטבע מחללים], אבל פירות על דינרין של זהב — לדברי הכל מחללינן [מחללים אנו].

מַאי טַעְמָא – מִידֵּי דַּהֲוָה אַכֶּסֶף לְבֵית הִלֵּל. כֶּסֶף לְבֵית הִלֵּל, אַף עַל גַּב דְּכַסְפָּא לְגַבֵּי דַּהֲבָא פֵּירָא הָוֵי, לְגַבֵּי פֵירָא – טִבְעָא הָוֵי, זָהָב נַמִי לְבֵית שַׁמַּאי, אַף עַל גַּב דְּדַהֲבָא לְגַבֵּי כַסְפָּא פֵּירָא הָוֵי, לְגַבֵּי פֵירָא טִבְעָא הָוֵי. וְחַד אֲמַר: אַף בְּפֵירוֹת עַל דִּינָרִין מַחֲלוֹקֶת.

מאי טעמא [מה טעם] ההבדל — מידי דהוה [כפי שהוא הדין] לגבי כסף ל שיטת בית הלל. הלא כסף לבית הלל, אף על גב דכספא לגבי דהבא פירא הוי [אף על פי שהכסף לגבי הזהב כפרי הוא] מכל מקום לגבי פירא טבעא הוי [פירות מטבע הוא]. זהב נמי [גם כן] ל שיטת בית שמאי, אף על גב דדהבא [אף על פי שהזהב] לגבי כספא פירא הוי [הכסף פרי הוא], לגבי פירא טבעא הוי [פירות מטבע הוא] ולכן מותר לחלל עליו. וחד [ואחד מהם] אמר: אף בפירות על דינרין מחלוקת, שהם חולקים אם הזהב נחשב כמטבע או כפרי (או חפץ אחר).

וּלְמַאן דְּאָמַר אַף בְּפֵירוֹת עַל דִּינָרִין מַחֲלוֹקֶת, אַדְּמִיפַּלְגֵי בִּסְלָעִין עַל דִּינָרִין – לִפְלוֹג בְּפֵירוֹת עַל דִּינָרִין! אִי אִיפְלוּג בְּפֵירוֹת עַל דִּינָרִין – הֲוָה אָמִינָא: הָנֵי מִילֵּי – בְּפֵירוֹת עַל דִּינָרִין, אֲבָל בִּסְלָעִין עַל דִּינָרִין – מוֹדוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי דְּדַהֲבָא לְגַבֵּי כַסְפָּא פֵּירָא הָוֵי, וְלָא מְחַלְּלִינַן, קָא מַשְׁמַע לָן.

ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] כי אף בפירות על דינרין מחלוקת, אדמיפלגי [עד שהם נחלקים] בסלעין על דינרין, לפלוג [שיחלקו] בבעיה היסודית, בפירות על דינרין! ודוחים: אי איפלוג [אילו היו חולקים] בפירות על דינרין, הוה אמינא [הייתי אומר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בפירות על דינרין, אבל בסלעין על דינרין — מודו [מודים] להן בית הלל לבית שמאי דדהבא [שהזהב] לגבי כספא פירא הוי [כסף פרי הוא] ולא מחללינן [ואין מחללין], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף בכך נחלקו.

תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יוֹחָנָן הוּא דַּאֲמַר ״אֵין מְחַלְּלִין״, דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן:

ומעירים, תסתיים [תוגדר] מחלוקת זו שלא ידענו מה הן דעות החולקים, שר׳ יוחנן הוא שאמר שאין מחללין פירות על דינרי זהב, שאמר ר׳ יוחנן