חזור
בכורות
דף טז.וְלָדוֹתֵיהֶן פְּטוּרִין, וַלְדֵי וְלָדוֹתֵיהֶן חַיָּיבִין. הֶעֱמִיד וְלָדוֹתֵיהֶן תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן – וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וַולְדֵי וְולָדוֹת חַיָּיבִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה – פְּטוּרִים, שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי.
רחל שילדה זכר הנראה כמין עז, ועז שילדה מין רחל — פטורה מן הבכורה, ו מכל מקום, אם יש בו מקצת סימנין של אמו, שדומה לה במקצת — חייב.
רש"י
והא בהמה לא אלימא למיתפס פדיונה הילכך מתה:
רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל – פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין – חַיָּיב.
שנינו במשנה שהמקבל צאן ברזל מן הגוי, ולדותיהם פטורים מן הבכורה. ומעירים: מכאן למימרא [יש לומר, להסיק] שכיון שעדיין לא נקט מרא זוזי [מחזיק הבעלים הגוי מעות] מישראל תמורת הבהמה שנתן — ברשותא דמרא קיימא [ברשות הבעלים, הגוי, הבהמה עומדת], ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה.
רש"י
מנין לתמורת פסולי המוקדשים שמתה כגון דלאחר שנפדו הקדשים התפיסן בתמורה דלא מצו למיקרב:
ממעלה הגרה טמא הוא דסיפיה דקרא כתיב טמא הוא לכם ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה ואיזו זו תמורת פסולי המוקדשין:
חמש חטאות מפרש בתמורה (דף כא:):
גמ׳ לְמֵימְרָא, דְּכֵיוָן דְּלָא נָקַט מָרָא זוּזֵי – בִּרְשׁוּתָא דְּמָרָא קָיְימָא.
ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה] ממשנה אחרת, ששנינו בה: אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא רבית, שתמורת המתנת התשלום עבור הבהמה — נוטל הנותן מחצית מן הולדות שנולדו למקבל. אלמא ברשותא דמקבל קיימא [מכאן שברשות המקבל עומדת] הבהמה. שהרי אם ברשות הנותן היא — אין זו ריבית, שהרי הולדות שלו הם!
רש"י
לתמורת אשם שתהא רועה דאשם לא קרב נדבה הלכך תמורתו לא קרבה והא טמא דקרא ה״ק הניחוהו עד שיהא טמא כלומר שיפול בו מום:
תוספות
אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית בפרק איזהו נשך (ב״מ דף ע:) פירש״י רבית ששם אותם עליו במעות וכל זמן שאין נותן מעותיו חולקין השכר ואע״ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה אין מושיבין חנווני למחצית שכר וכל שכן הכא שקבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים עכ״ל וסיפא אתא לאשמועינן היתר רבית מן העובד כוכבים כדקתני לווין מהם ומלוין להן ברבית וקשה לפ״ה מאי פריך הכא ואי ס״ד ברשותא דמרא קיימא אמאי הוי רבית ברשותא דמרי קמשבח מאי קשיא מ״מ רבית דרבנן היא דכיון שכל אחריות על המקבל מלוה היא ונוטל חצי השבח בשכר המלוה אלא דלא הוי רבית דאורייתא כיון דאם לא יבא השבח לא יטול כלום כמו בלא נכייתא שהיא רבית דרבנן ונראה כמו שפי׳ ר״ת שהיא רבית דאורייתא שפסק דמים על הצאן ופסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה ושנה בין יהא שם שבח בין לא יהיה ורבית גמורה היא דהיינו רבית קצוצה ויש לומר דהכא תניא ואע״ג דתנא רישא היינו דחנווני שהוא רבית דרבנן והכא קמ״ל דההיא רבית דאורייתא היא כדקתני מפני שהוא רבית כלומר רבית דאורייתא ומיהו אשכחן מפני שהוא רבית דרבנן דתנן בב״מ (דף סד:) המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית דפר״ת דלא איירי במשכנתא מדלא קתני המלוה על חצרו ועוד דשרי להשכיר בפחות כמו שדה וכרם דשרו בנכייתא משום דזימנין ליכא שבחא כלל ובית נמי זימנין דאיכא תיוהא שנופל או נשרף ופר״ת שהלוהו הלואה גמורה ולא על חצרו ואין זה רבית דאורייתא ולא בתורת רבית משאיל ומשכיר לו בפחות ומוחל ולפ״ה נמי נהי דלא ידור בחצרו חנם הוי רבית דאורייתא כמו בתי חומה דהוי רבית דאורייתא מה שמשכיר בפחות מיהא מסתבר דלא הוי דאורייתא ומיהו האי מפני שהוא רבית דהכא דאורייתא קאמר דאי לאו הכי מאי קמ״ל וכפי׳ ר״ת משמע בירושלמי דקאמר איזהו צאן ברזל היו לו ק׳ צאן אומר לו הרי הן עשויות עליך בק׳ דינרין של זהב ולדות חלב וגיזות שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע בכל אחת ואחת משלך באחרונה אסור משמע בהדיא ששם עליו השבח והקרן ואי לא מתני׳ דרבית לא הוה קשה ליה מתני׳ דהכא אמאי פטורין מן הבכורה דשפיר חשיבי ברשות עובד כוכבים כיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה ואם לא משכח בהמה תפיס ולד שהכל משועבד לו מחמת קרן אבל למאי דחשבינן רבית דאורייתא קשה דא״כ יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא מסיק דהא דפטורה מן הבכורה לא משום דקיימא לה ברשות מרה אלא משום דחשיב יד עובד כוכבים באמצע מכח שעבוד שיש לו כדמפרש ואזיל וא״ת מאי שנא מבהמת ארנונא דחייבת בבכורה ללישנא קמא דרבא פ״ק דפסחים (דף ו.) היכא דמצי ישראל לסלוקיה בזוזי והכא נמי אי יהיב ליה זוזי לא תפיס לולד וי״ל התם עיקר בהמה של ישראל מתחלה אלא שמשועבדת היא לארנונא וכיון דאפשר לסלוקיה בזוזי לא יצאה מרשות ישראל ולא חשיב יד עובד כוכבים באמצע אבל הכא דמתחלה של עובד כוכבים כ״ז שיש לעובד כוכבים כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עובד כוכבים ומקרי יד עובד כוכבים באמצע שלא נסתלקה ידו לגמרי:
וּרְמִינְהוּ: אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית; אַלְמָא בִּרְשׁוּתָא דִּמְקַבֵּל קָיְימָא!
אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה], במשנתינו, מדובר במקרה דקביל עליה אונסא וזולא [שקיבל עליו הגוי אונס וזול], שאם יארע אונס, כגון שוד, או שירד מחיר הבהמות — לא יצטרך הישראל לשלם את המחיר הקצוב. ולכן נחשבת הבהמה של הגוי, ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה. והא [וזה], בענין ריבית, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והואיל וכל האחריות על המקבל — הריהי נחשבת כשלו, ולכן הולדות שהוא נותן הריהם ריבית.
רש"י
כל שבחטאת מתה ותמורת חטאת היינו אחת מחמש חטאות מתות:
אֲמַר אַבַּיֵי: לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, וְהָא – דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא.
אמר ליה [לו] רבא בתמיהה: דקביל עליה אונסא וזולא [במקרה שקיבל עליו הנותן אונס וזול], ״צאן ברזל״ קרית ליה [אתה קורא לו]? והרי אין הם קרויים כך אלא משום שכל אחריותם על המקבל, כאילו היו ברזל, שאינו יכול למות או להיחסר! ועוד, מאי פסקא [מהו חיתוך זה], שאתה מחלק בין שתי משניות שלשונן אחת?
רש"י
לאו ליכא דאין עובר בלאו:
דאיכא לאו לא תאכלו ממעלי הגרה:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא ״צֹאן בַּרְזֶל״ קָרֵית לֵיהּ? וְעוֹד, מַאי פָּסְקָא?
ועוד, אדתני סיפא [עד שהוא שונה בסופה] של המשנה בענין ריבית: אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוי (מפני שאין איסור ריבית בהלוואה מן הגוי) — ליפלוג וליתני בדידה [שיחלק וישנה בהלכה זו עצמה] של המקבל צאן ברזל מישראל, חלוקה זו שאביי מחלק בה, וכך יאמר: במה דברים אמורים שאין מקבלים צאן ברזל — במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], אבל אם קביל עליה אונסא וזולא [קיבל עליו הנותן אונס וזול] והבהמה נחשבת כשלו — שפיר דמי [ראוי, מותר, הדבר], שאין זו ריבית!
רש"י
ואבע״א להכי אתא ממפריסי הפרסה דמשתעי בחטאות המתות להקיש דבר הבא ממעלי הגרה תמורת פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דנפקא ממעלי הגרה לדבר הבא ממפריסי הפרסה חטאות המתות:
וְעוֹד, אַדְּתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹי – לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידָהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, אֲבָל קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא – שַׁפִּיר דָּמֵי!
אלא אמר רבא: אידי ואידי [זה וזה], בין לענין ריבית ובין במשנתנו, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והבהמה נחשבת איפוא של המקבל. והכא גבי [וכאן אצל] בכורה היינו טעמא [זהו הטעם] שהולדות פטורים מן הבכורה, משום שאילו אתי [בא] הגוי בעי זוזי [ורוצה את המעות] בסוף הזמן הקצוב, ולא יהיב ליה [ואין הישראל נותן לו], הריהו תפיס לה [תופס אותה] את הבהמה תמורתם, ואי לא משכח לה [ואם איננו מוצא אותה] את הבהמה עצמה, כגון שמתה, הריהו תפיס [תופס] את הולדות דידה [שלה], ו אם כן הרי יד גוי באמצע, כלומר, יש לו שייכות בולדות, וכל אופן שיד גוי באמצע — פטורה מן הבכורה.
רש"י
מתני׳ המקבל צאן ברזל ששם לו עובד כוכבים בהמותיו בדמים קצובין ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהיו ביניהם:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: אִידִי וְאִידִי דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא. וְהָכָא גַּבֵּי בְכוֹרָה הַיְינוּ טַעְמָא: דְּאִילּוּ אָתֵי גּוֹי בָּעֵי זוּזֵי וְלָא יָהֵיב לֵיהּ – תָּפֵיס לָהּ לִבְהֵמָה, וְאִי לָא מַשְׁכַּח לָהּ לִבְהֵמָה – תָּפֵיס וְלָדוֹת דִּידָהּ, וַהֲרֵי יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע, וְכָל יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע – פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
שנינו במשנה: המקבל צאן ברזל מן הגוי — ולדות פטורים מן הבכורה, ולדי ולדות חייבים. ואם העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן — גם ולדי ולדות פטורים. אמר רב הונא: מה ששנינו בתחילת המשנה, שולדות פטורים — הרי זה כפשוטו, ולדות של צאן ברזל פטורין לכשיבכירו, ו רק ולדי ולדותיהן — חייבין לכשיבכירו הם, ונמצא דור רביעי לצאן ברזל קדוש בבכורה. ורב יהודה אמר: ולדי ולדות של צאן ברזל נמי [גם כן] פטורין, ו רק ולדי ולדי ולדות — חייבין לכשיבכירו, ונמצא דור חמישי לצאן ברזל קדוש בבכורה.
רש"י
ולדותיהן פטורין מן הבכורה:
ולדותיהן של אותן צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן הבכורה. וטעמא מפרש בגמ׳ דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לעובד כוכבים תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות אישתכח דשייכא יד עובד כוכבים באמן:
וולדי ולדות חייבין ולדי ולדות של צאן ברזל המגיעות לחלקו של ישראל כשיהיו להן ולדות בכורות (ינתנו לכהן) דהיינו רביעית לצאן ברזל ינתן לכהן:
העמיד ולדות תחת אמותיהם שפתח לו פתח לעובד כוכבים להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול הולדות המגיעות לחלקי ויהיו תחת ידי באותן דמים עד אותו זמן עצמו:
וולדותיהן השתא אלימא יד עובד כוכבים ושייכא בדור אחר טפי הלכך ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן הברזל פטורין דשייכא בהו יד עובד כוכבים וכשיהא להם בכור לא ינתן לכהן:
שאחריותן לעובד כוכבים דלעולם כל מה דמשכח עובד כוכבים תפיס:
״הֶעֱמִיד וְלָדוֹתֵיהֶן תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן – וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִים״. אָמַר רַב הוּנָא: וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וְלָדוֹתֵיהֶן חַיָּיבִין. וְרַב יְהוּדָה אָמַר: וַלְדֵי וְלָדוֹת נַמִי פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּיבִין.
ומציעים ראיה לענין זה, תנן [שנינו במשנה]: העמיד ולדות תחת אמותיהן — ולדי ולדות פטורין. ונדייק: טעמא [הטעם, דוקא] משום שהעמיד ולדות תחת אמותיהם, פטורים ולדי ולדות לכשיבכירו, הא [אבל] אם לא העמיד — לא, אלא רק ולדות פטורים, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב יהודה!
תוספות
טעמא דהעמיד הא לא העמיד לא תיובתא דרב יהודה תימה דלקמן פריך לרב יהודה ממתני׳ דקתני בהדיא המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים ולדות פטורין מן הבכורה וולדי ולדות חייבין ומשני אימא הן וולדותיהן פטורין פירוש הן הולדות של צאן ברזל וולדותיהן הן וולדי ולדות פטורין מליתן בנם לכהן שהוא רביעי דצאן ברזל ואף על גב דלא קתני הן במתניתין צריך לומר דפשיטא ליה דולדות של צאן ברזל הן כצאן ברזל עצמן ולא אצטריך ליה במתניתין תו למיתני ואם כן גם כאן אמאי לא מפרש כן דכשמתו האמהות והעמיד הולדות תחת אמותיהן נעשו הולדות עצמן צאן ברזל וכי קתני ולדי ולדות פטורין היינו ולד ולדי ולדות שנפרש הן היינו ולדי ולדות וולדותיהן (פטורין) [היינו ולד ולדי ולדותיהן פטורין] הא לא העמיד חייבין וי״ל דלכך פי׳ בקונטרס במתני׳ העמיד לאו ממש שמתו האמהות והעמיד הולדות תחתיהן אלא שפתח לו פתח לעובד כוכבים שאם ימותו האמהות יהיו ולדות תחתיהן ועוד יש לומר דאפילו איירי במתו כדמשמע בתוספתא אין זה העמדה גמורה שלא עשה לו שום קנין בולדות אלא הסמיכו עליהן בדיבור בעלמא:
תְּנַן: הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן – וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין. טַעְמָא דְּהֶעֱמִיד, הָא לָא הֶעֱמִיד – לָא; תְּיוּבְתָּא דְּרַב יְהוּדָה!
ומשיבים, אמר [יכול לומר] לך רב יהודה: הוא הדין שולדי ולדות גם כן פטורים, אף על גב [אף על פי] שלא העמיד. ו אם תאמר: אם כן, מה נתחדש במקרה שהעמיד? הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: אפילו העמיד נמי [גם כן], רק ולדי ולדות פטורים, ולא מעבר לכך.
רש"י
גמ׳ כיון דלא נקט העובד כוכבים זוזי ברשותיה דעובד כוכבים קיימי:
אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה: הוּא הַדִּין אַף עַל גַּב דְּלָא הֶעֱמִיד. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: אֲפִילּוּ הֶעֱמִיד נַמִי,
והוצרך לכך משום דאורחיה [שדרכו] של הגוי למיתפס [לתפוס] במקרה זה לא רק את הולד שהעמיד תחת האם, אלא גם את בנה (ולדי ולדות), ואם כן יש לומר שגם ולדי ולדי הולדות יהיו פטורים. לכן משמיע לנו שאין זה כך, ו דינו הוי [הריהו] כמי שלא העמיד, ולפיכך דוקא ולדי ולדות פטורין, ו אולם ולדי ולדי ולדות חייבין.
רש"י
דמקבל קיימא דמקבל זוזי הוא דאיחייב להו והאי דשקיל נותן חצי ולדות בשכר המתנת מעות קא שקיל להו דאי ברשות מרה קיימי אמאי רבית הוא ברשותא דמריה אשבח ולדות:
דְּאוֹרְחֵיהּ דְּגוֹי לְמִיתְפַּס בְּנָהּ – וְהָוֵי כְּמִי דְּלָא הֶעֱמִיד, וַלְדֵי וְלָדוֹת – פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת – חַיָּיבִין.
ועוד מציעים ראיה: תנן [שנינו במשנה], רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורין, שאחריותן לנכרי. בשלמא [נניח] ל דעת רב יהודה שאמר: נחית תנא קמא לדרי [ירד התנא הראשון לדורות], שדייק בפרטי דבריו לפטור מהבכורה דור של ולדות, ועוד דור נוסף (ולדי ולדות), ולאחר מכן חייב —
רש"י
מתני׳ בדקביל עליה העובד כוכבים אונסא וזולא:
תְּנַן, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת פְּטוּרִין, שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי. בִּשְׁלָמָא לְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר: נָחֵית תַּנָּא קַמָּא לְדָרֵי
ולדותיהן פטורין מן הבכורה, שאם ולדות אלו ילדו זכר — אינו קדוש בבכורה, משום שיש לגוי חלק בהם. אבל ולדי ולדותיהן כשילדו זכר — חייבין. ואם העמיד ישראל ולדותיהן של צאן ברזל תחת אמותיהן לשם גביה, אם ימותו האמהות — גם ולדי ולדות פטורין מן הבכורה, וולדי וולדי וולדות — חייבים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורים, מפני שאחריותן לגוי, שאם לא יקבל את הדמים שנקצבו מתחילה עבור הצאן שנתן — הריהו גובה מכל מה שנולד מהן.
רש"י
אי דקביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית ליה בתמיה הא צאן ברזל לא הוי אלא במקבל עליה המקבל אונסא דלהכי קרית ליה ברזל קשה ואינו נפחת כך זה הנותן לא יפחות מדמיו:
ועוד מאי פסקא בתמיה. כלומר פסקה למילתא דיש חילוק בין צאן ברזל לצאן ברזל:
תוספות
העמיד ולדות תחת אמותיהן פירש הקונטרס שפתח לו הפתח להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול הולדות המגיעות לחלקי ויהא תחת ידי באותן דמים ובפירוש משמע בגמרא כמו שפירשתי לשם אבל בתוספתא קתני מתו האמהות והעמיד הולדות: