לִגְמָרֵיהּ – לָא אָמְרִינַן יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין, לִסְבָרֵיהּ – אָמְרִינַן יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין.

לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] שבהמה יולדת למקוטעין, ואם ילדה בתוך שנתה — סימן שנתעברה פחות משלושים יום לאחר שטינפה, ואין זה טינוף הפוטר מן הבכורה. לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו] שיולדת למקוטעין, ויתכן שנתעברה שלושים יום לאחר שטינפה, אלא שעיבורה נמשך פחות מחמישה חודשים מלאים.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לָא אָמְרִינַן יוֹלֶדֶת. וְהָכָא בְּמִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ קָמִיפַּלְגִי, לִסְבָרֵיהּ – אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ, לִגְמָרֵיהּ – לָא אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לדעת הכל אין טינוף פחות משלושים יום, וגם לא אמרינן [אין אנו אומרים] שהיא יולדת למקוטעין. והכא [וכאן] מדובר באופן שנראה טינוף ביום הראשון של החודש השביעי, וב שאלה האם מקצת היום נחשב ככולו קמיפלגי [חלוקים הם], לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו]: מקצת היום ככולו, וביום השלושים לטינוף יכולה להתעבר, ויתכן כי נשלמו חמישה חדשי העיבור בתוך שנתה. לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] מקצת היום ככולו. ולכן יכולה להתעבר רק למחרת, ולא נותרו חמישה חדשים מלאים עד לסוף השנה.

״אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי לֹא בָּאתִי לִידֵי מִדָּה זוֹ אֶלָּא כָּל שֶׁיָּדוּעַ״ כו׳. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ?

שנינו בברייתא שאמר ר׳ עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו. אלא כל שידוע שכבר ביכרה קודם לכן — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה — הרי זה לכהן. ואם ספק — ייאכל במומו לבעלים. ושואלים: מאי איכא [מה הבדל בהלכה יש] בין ר׳ עקיבא לר׳ יהושע?

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא: חָלָב פּוֹטֵר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: חָלָב פּוֹטֵר; הַלֵּךְ אַחַר רוֹב בְּהֵמוֹת, וְרוֹב בְּהֵמוֹת אֵין חוֹלְבוֹת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלְדוֹת. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: הָא אִיכָּא מִיעוּטָא דְּחוֹלְבוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹלְדוֹת.

אמר ר׳ חנינא מסורא: מדובר כאן בעז שהגיעה לידי ישראל כשהיא נותנת חלב, ובשאלה האם חלב פוטר מן הבכורה איכא בינייהו [יש מחלוקת ביניהם], האם דבר זה שהעז מניקה מוכיח שכבר ילדה, והולד שילדה עכשיו אינו בכור; ר׳ עקיבא סבר [סבור]: חלב פוטר, שהרי הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אין חולבות (נותנות חלב) אלא אם כן יולדות קודם. ור׳ יהושע סבר [סבור]: הא איכא מיעוטא [הרי יש מיעוט] בהמות שחולבות אף על פי שאין יולדות, ויש לחשוש לכך, והריהו ספק בכור.

וּמִי חָיֵישׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְמִיעוּט? וְהָתְנַן: הָיְתָה לָהּ חֲמוֹתָהּ – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת; יָצְאָה מְלֵיאָה – חוֹשֶׁשֶׁת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

ושואלים: ומי חייש [והאם חושש] ר׳ יהושע למיעוט? והתנן [והרי שנינו במשנה]: מי שנפטר בעלה בלא בנים, ולא היו לו אחים ליבם אותה, והיא רוצה להינשא. אם היתה לה לאישה זו חמותה שיצאה למדינת הים — אינה חוששת שמא ילדה חמותה אח לבעלה, והיא צריכה להמתין לו ליבום. אבל אם יצאה חמותה מליאה, כלומר, מעוברת — חוששת האלמנה שמא ילדה חמותה בן. ר׳ יהושע אומר: אינה חוששת.

וְאָמְרִינַן: מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? קָסָבַר: רוֹב מְעוּבָּרוֹת יוֹלְדוֹת, וּמִיעוּט מַפִּילוֹת, וְכָל הַיּוֹלְדוֹת – מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת; סְמוֹךְ מִיעוּטָא דְּמַפִּילוֹת לְמֶחֱצָה דִּנְקֵבוֹת – וְהָווּ לְהוּ זְכָרִים מִיעוּטָא, וּלְמִיעוּטָא לָא חָיְישִׁינַן!

ואמרינן [ואמרנו]: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יהושע שאינה חוששת? קסבר [סבור הוא]: רוב הנשים המעוברות יולדות, ומיעוט מהן מפילות, וכל היולדות — מחצה מן הנולדים הם זכרים ומחצה נקבות. אם כן, כשאנו באים לדון האם יש לחשוש שחמותה ילדה אח לבעלה, סמוך מיעוטא [צרף את המיעוט] של נשים מעוברות שמפילות, למחצה של נקבות שנולדות, והוו להו זכרים מיעוטא [ונמצאו הזכרים הנולדים מיעוט], ולמיעוטא לא חיישינן [ולמיעוט אין אנו חוששים]!

אֶלָּא אֵיפּוּךְ. וְהָתַנְיָא: חָלָב פּוֹטֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חָלָב אֵינוֹ פּוֹטֵר.

אלא צריכים לומר: איפוך [הפוך] את הסברות, ואמור שר׳ יהושע הוא זה שטוען שהחלב פוטר מן הבכורה, משום שאינו חושש למיעוט חולבות שלא ילדו, ור׳ עקיבא חושש למיעוט שחולבות אף שלא ילדו, והרי זה בכור מספק. ומוסיפים, והתניא [וכן שנויה ברייתא] מפורשת כהסבר זה: חלב פוטר, אלו דברי ר׳ יהושע, ר׳ עקיבא אומר: חלב אינו פוטר.

תָּנוּ רַבָּנַן: גְּדִיָּיה שֶׁיָּלְדָה שָׁלֹשׁ בָּנוֹת, וְכָל בְּנוֹתֶיהָ יָלְדוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ – כּוּלָּן נִכְנָסוֹת לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי רָאִיתִי שֶׁעִישְּׂרָה בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ. לָמָּה לִי לְמִיתְנֵי ״שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ״? תּוֹלִיד חַד מִינַּיְיהוּ תְּלָת, וְאִינָּךְ תַּרְתֵּי תַּרְתֵּי!

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: גדייה שילדה שלש בנות בבת אחת, וכל בנותיה ילדו גם הן שלש שלש — כולן, הבנות ובנותיהן, נכנסות ל אותו דיר כדי להתעשר, להפריש אחת מהן למעשר בהמה. כלומר, ייתכן שייוולדו עשר הגדיות באותה שנה, שהרי אין מעשרים מבהמות שנולדו בשנה אחת על בהמות שנולדו בשנה אחרת. אמר ר׳ שמעון: אני ראיתי גדיה כזו שעישרה את בנותיה ובנות בנותיה בתוך שנתה, כלומר, שנולדו כולן בשנה אחת. ושואלים על סגנון הברייתא: אם התנא רוצה להביא דוגמה לעשר גדיות שנולדו בשנה אחת, למה לי למיתני [לשנות] שכל בנותיה של הגדיה ילדו שלש שלש? די אם תוליד חד מינייהו תלת [אחת מהן שלוש], ואינך תרתי תרתי [והשתים האחרות ילדו שתים שתים], ובסך הכל עשר גדיות, שלוש בנות ושבע בנותיהן!

אַיְידֵי דְּאִיכָּא חֲדָא דְּלָא סַגְיָא בְּלָא שָׁלֹשׁ, תְּנָא כּוּלְּהוּ דְּיָלְדוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. וְלָמָּה לִי לְמִיתְנֵי שָׁלֹשׁ כְּלָל? לֵילְדוּ כּוּלְּהוּ תַּרְתֵּי, וְתֵיהֲדַר אִיהִי וְתוֹלִיד בַּהֲדֵיהֶן!

ומשיבים: איידי דאיכא חדא דלא סגיא [מתוך שיש אחת שאי אפשר] בלא שתלד שלש, תנא כולהו [שנה לגבי כולן] שילדו שלש שלש. ושואלים: ולמה לי למיתני [לשנות] שלש כלל? לילדו כולהו תרתי [שילדו כולן שתים], ותיהדר איהי ותוליד בהדיהן [ותחזור היא, האם, ותוליד גם היא עוד גדייה אחת יחד איתן], ונמצאו בסך הכל עשר! ומכאן משמע שלדעתו לא ייתכן שעז תלד פעמיים במשך שנה.