מִי כְּתִיב ״מִכָּל הַחַיָּה וּמִכָּל הַבְּהֵמָה״? ״מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל הַחַיָּה״ כְּתִיב, אָרוּר הוּא מִבְּהֵמָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה מֵחַיָּה.

ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] ״ארור אתה מכל החיה ומכל הבהמה״? ״מכל הבהמה ומכל החיה״ כתיב [נאמר], כלומר, ארור הוא מבהמה שנתקללה מחיה. ומקשים עוד, ומדוע לפרש שנתקלל מחמור, כשם שנתקלל החמור מחתול?

וְאֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה בְּהֵמָה מֵחַיָּה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, וּמַאי נִיהוּ – עֵז מֵחָתוּל, כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מִבְּהֵמָה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, דַּהֲוָה לֵיהּ חֲמֵיסַר יַרְחֵי!

ואימא [ואמור] כך: כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש, ומאי ניהו [ומה הוא]? עז מחתול, שחתול מוליד לחמישים ושנים יום, ועז לחמישה חדשים — כך נתקלל הוא, הנחש, מבהמה זו, כלומר, מעז, אחד לשלש, דהוה ליה חמיסר ירחי [שהריהם חמישה עשר חדשים]!

אִיבָּעֵית אֵימָא: ״מִכָּל הַבְּהֵמָה״ כְּתִיב. אִי בָּעֵית אֵימָא: קְלָלָה הוּא, קְלָלָה שָׁדֵי עִילָּוֵיהּ.

ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: ״ארור אתה מכל הבהמה״ כתיב [נאמר], וגם מזו המקוללת ביותר. אי בעית אימא [אם תרצה אמור]: הלוא קללה הוא שנתקלל הנחש בפסוק זה, ואם כן, כל קללה שאתה יכול למצוא בכתוב זה שדי עילויה [הטל עליו].

אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: נָחָשׁ לְכַמָּה מִיעַבַּר וּמוֹלִיד? אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁב שְׁנֵי. וְהָא סָבֵי דְבֵי אַתּוּנָא אַרְבְּעִינְהוּ, וְאוֹלִיד לִתְלָת? הָנְהוּ מִיעַבְּרִי הָווּ מֵעִיקָּרָא אַרְבַּע. וְהָא קָמְשַׁמְּשִׁי שָׁמוֹשֵׁי! אִינְהוּ נַמִי מְשַׁמְּשִׁי כְּאָדָם.

ובענין זמן עיבורו של הנחש, מסופר: אמר ליה [לו] קיסר לר׳ יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר [מתעבר] ומוליד? אמר ליה [לו]: לשב שני [לשבע שנים]. אמר לו: והא סבי דבי אתונא ארבעינהו, ואוליד לתלת [והרי הזקנים, החכמים של בית חכמי אתונה הרביעו אותם, והוליד לשלוש שנים]? השיב לו: הנהו מיעברי הוו מעיקרא [אלו מעוברים היו מתחילה] כבר ארבע שנים. שאלו הקיסר: והא קמשמשי שמושי [והרי היו משמשים, מזדווגים], ובעל חיים אינו משמש אלא כדי להוליד, ולא כשהוא מעובר! ענה לו: אינהו נמי משמשי [הם, הנחשים, גם כן משמשים] כאדם, ולא להולדה דווקא. אמר לו: כיצד יכול אתה לחלוק על זקני אתונה?

וְהָא חַכִּימֵי אִינְהוּ? אֲנַן חַכִּימִינַן מִינַּיְיהוּ. אִי חֲכִּימַת – זִיל זָכִינְהוּ, וְאַיְתִינְהוּ לִי! אֲמַר לֵיהּ: כַּמָּה הָווּ? שִׁיתִּין גַּבְרֵי.

והא חכימי אינהו [והרי חכמים הם]! אמר לו ר׳ יהושע: אנן חכימינן מינייהו [אנו חכמים יותר מהם]. אמר לו: אי חכימת, זיל זכינהו ואיתינהו לי [אם חכם אתה מהם, לך נצח אותם והבא אותם אלי]! אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: כמה הוו [הם]? אמר לו: שיתין גברי [שישים איש].

אֲמַר לֵיהּ: עֲבֵיד לִי סְפִינְתָּא דְּאִית בָּהּ שִׁיתִּין בָּתֵּי, וְכָל בֵּיתָא אִית בָּהּ שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי. עֲבַד לֵיהּ. כִּי מְטָא לְהָתָם לְבֵי טַבָּחָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּקָא פָּשֵׁיט חֵיוָתָא. אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁךְ לְזַבּוּנֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: בְּפַלְגָּא דְּזוּזָא. יְהַב לֵיהּ.

אמר ליה [לו]: עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי [עשה לי ספינה שיש בה שישים בתים, חדרים], וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי [וכל בית יש בו שישים מצעות]. עבד ליה [עשה לו] הקיסר כן. הפליג ר׳ יהושע עם הספינה לאתונה. כי מטא להתם לבי טבחא [כאשר הגיע לשם, לבית הטבח, הקצב], אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא [מצאו לאותו אדם, את הקצב, שהיה פושט עור בהמה], אמר ליה [לו]: רישך לזבוני [ראשך למכירה]? אמר ליה [לו]: אין [כן]. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: בכמה? אמר ליה [לו]: בפלגא דזוזא [בחצי זוז]. יהב ליה [נתן לו].

לְסוֹף אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא רֵישָׁא דְּחֵיוָתָא אֲמַרִי לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: אִי בָּעֵית דְּאַשְׁבְּקָךְ, סְגֵי אַחֲוֵי לִי פִּיתְחָא דְּבֵי אַתּוּנָא! אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּפֵינָא, דְּכָל דְּמַחֲוֵי קָטְלִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דְּרֵי כְּרִיכָא דְּקַנְיָא, וְכִי מָטֵית לְהָתָם זָקְפָהּ כְּמַאן דְּקָא מִתְּפַח.

לסוף, לאחר ששילם לו, אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: אנא רישא דחיותא אמרי [אני את ראש הבהמה אמרתי] לך? על ראשך שלך דיברתי, וצריך אתה לעמוד בדיבורך. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: אי בעית דאשבקך, סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא [אם אתה רוצה שאניח לך, לך והראה לי את הפתח של בית חכמי אתונה]! אמר ליה [לו]: מסתפינא, דכל דמחוי קטלי ליה [מתיירא אני, לפי שכל שמראה את מקומם הורגים הם אותו]. אמר ליה [לו]: דרי כריכא דקניא [קח חבילת קנים], וכי מטית להתם זקפה כמאן דקא מתפח [וכאשר תגיע לשם זקוף, העמד אותה כמי שנח]. עשה כן, וכך הגיע ר׳ יהושע אל המקום.

אַשְׁכַּח דַּרְבְּנָאֵי מִגַּוַּאי וְדַרְבְּנָאֵי מִבָּרַאי, דְּאִי חֲזוּ כַּרְעָא דְּעָיְילָא – קָטְלִי לְהוּ לְבָרָאֵי, וּדְנַפְקָא – קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי.

אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי מבראי [מצא שומרים מבחוץ ושומרים מבפנים], לשמור שלא ייכנס לשם אדם ולא יצא משם אדם. ופיזרו הממונים חול בכניסה, כדי לגלות עקבות נכנסים ויוצאים, דאי חזו כרעא דעיילא קטלי להו לבראי [שאם היו הממונים רואים עקבות רגל שנכנסת — הורגים את השוטרים שבחוץ], על שנתנו לאדם להיכנס, ודנפקא קטלי להו לגואי [וכשרואים רגל שיוצאת הורגים את השומרים שבפנים], על שנתנו לאדם לצאת משם.

אַפְּכָהּ לְסַנְדְּלֵיהּ – קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי, אַפְּכָההּ לְסַנְדְּלֵיהּ – קָטְלִי לְהוּ לְכוּלְּהוּ.

אפכה לסנדליה [הפך את סנדלו] ודרך על החול כאילו יצא מן המקום, והתחמק. וכשראו הממונים את העקבות קטלי להו לגואי [הרגו את הפנימים], לאחר מכן שוב אפכה לסנדליה [הפך את סנדלו] חזרה והשאיר עקבות של כניסה, וכך קטלי להו לכולהו [הרגו את כולם], גם את החיצונים. בין כך ובין כך הצליח ר׳ יהושע להיכנס פנימה.

אַשְׁכַּח יָנוּקֵי מִלְּעֵיל, סָבֵי מִלְּתַחַת. אֲמַר: אִי יָהֵיבְנָא שְׁלָמָא לְהָנֵי – קָטְלִי לִי הָנֵי, סָבְרִי: אֲנַן עֲדִיפִינַן, דַּאֲנַן קַשִּׁינַן טְפֵי וְאִינְהוּ דַּרְדְּקֵי.

אשכח ינוקי מלעיל סבי מלתחת [מצא את הצעירים יושבים מלמעלה במקום המכובד יותר, ואת הזקנים מלמטה], אמר לעצמו: צריך אני להקדים שלום ליושבים למעלה מן האחרים, והם הצעירים. ואולם אי יהיבנא שלמא להני קטלי לי הני [אם אתן תחילה שלום לאלה, הצעירים, יהרגו אותי אלה, הזקנים], סברי [כסבורים הם] אנן עדיפינן דאנן קשינן טפי ואינהו דרדקי [אנו עדיפים, שאנו זקנים יותר והם צעירים].

אֲמַר: שְׁלָמָא לְכוּ! אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתֵיךְ? אֲמַר לְהוּ: אֲנָא חֲכִימָא דִּיהוּדָאֵי אֲנָא, בָּעֵינָא לְמִיגְמַר חָכְמְתָא מִינַּיְיכוּ. אִי הָכִי, נִיבָּעֵי לָךְ! אֲמַר לְהוּ: לְחַיֵּי! אִי זְכִיתוּ – כָּל דְּבָעֵיתוּ עֲבִידוּ בִּי, וְאִי זָכֵינָא בְּכוּ – אִיכְלוּ גַּבַּאי בִּסְפִינְתָא.

אמר: שלמא לכו [שלום לכם]! ולא פנה לקבוצה מסויימת. אמרו ליה [לו]: מאי עבידתיך [מה מעשיך כאן]? אמר להו [להם]: אנא חכימא דיהודאי אנא [אני חכם היהודים אני], בעינא למיגמר חכמתא מינייכו [רוצה אני ללמוד חכמה מכם]. אמרו לו: אי הכי, ניבעי לך [אם כך, נשאל אותך שאלות], ונראה אם ראוי אתה לכך. אמר להו [להם]: לחיי [בסדר], אי זכיתו [אם תנצחו] — כל דבעיתו עבידו בי [כל שתרצו עשו בי], ואי זכינא בכו [ואם אני אנצח אתכם] — איכלו גבאי בספינתא [איכלו בספינה שלי].

אֲמַרוּ לֵיהּ: הַהוּא גַּבְרָא דְּאָזֵיל וּבָעֵי אִתְּתָא וְלָא יָהֲבוּ לֵיהּ, מַאי חֲזִי לֵיהּ דְּאָזֵיל הֵיכָא דְּמַדְלוּ מִינֵּיהּ? שְׁקַל סִיכְּתָא, דָּצָהּ לְתַתַּאי – לָא עָאל, לְעִילַּאי – עָאל. אֲמַר: הַאי נַמִי, מִיתְרְמֵי בַּת מַזָּלֵיהּ.

אמרו ליה [לו]: ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה [אדם זה שהולך ומבקש אישה ממשפחה אחת ולא נתנו לו], מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה [מה הוא רואה לו, מה הוא סבור, שהוא הולך למקום שהוא גבוה ממנו], למשפחה חשובה ומיוחסת מזו הראשונה? שקל סיכתא [לקח יתד], דצה לתתאי לא עאל [נעץ אותה למטה בקיר ולא נכנסה], לעילאי — עאל [נעץ אותה למעלה — נכנסה] שהיה שם חור, אמר להם: האי נמי מיתרמי בת מזליה [זה גם כן, הולך לחפש במקום גבוה יותר, שמא תזדמן לו שם בת מזלו].

גַּבְרָא דְּאוֹזִיף וְטָרֵיף, מַאי חֲזָא דַּהֲדַר אוֹזִיף? אֲמַר לְהוּ: גַּבְרָא אֲזַל לְאַגְמָא, קְטַל קַמָּא טוּנָא וְלָא מָצֵי בֵּיהּ – קָטֵיל וּמַנַּח עִילָּוֵיהּ, עַד דְּאִיתְרְמֵי אִינִישׁ מַדְלֵי לֵיהּ.

ועוד שאלוהו: גברא דאוזיף [אדם שמלוה לחבירו] לצורך עיסקה, ואין הלה פורע את חובו, וטריף [והמלוה טורף, נוטל את קרקעותיו] כדי לגבות את חובו, ויש בכך טורח גדול, מאי חזא דהדר אוזיף [מה ראה שהוא חוזר ומלוה] לאנשים אחרים? אמר להו [להם]: כן דרכם של אנשים, גברא אזל לאגמא, קטל קמא טונא ולא מצי ביה [אדם הולך לאגם, חותך בתחילה משא של קנים ולא יכול להרים אותו], אינו מפסיק לחתוך קנים, אלא קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה [חותך עוד ומניח עליו, עד שיזדמן אדם שירים אותו] על כתפיו, והוא נושאו לביתו. כך אדם ממשיך להלוות מתוך הנחה שבסופו של דבר יזדמן לידיו לווה הגון.

אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵימָא לָן מִילֵּי דִבְדִיאִי! אֲמַר לְהוּ: הֲוָה הַהוּא כּוּדַנִיתָא דִּילִידָא, וַהֲוָה תָּלֵי לֵיהּ פִּיתְקָא וְכָתַב בֵּיהּ דְּמָסֵיק בְּבֵי אַבָּא מֵאָה אַלְפָא זוּזֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְכוּדַנִיתָא מִי יָלְדָה? אֲמַר לְהוּ: הֵי נִיהוּ מִילֵּי דִבְדִיאִי.

אמרו ליה [לו]: אימא לן מילי דבדיאי [אמור לנו דברי כזב]! אמר להו [להם]: הוה ההוא כודניתא דילידא [היתה פרדה אחת שילדה], והוה תלי ליה פיתקא [והיה תלוי לו, לולד, פתק על צוארו], וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי [וכתוב בו שהוא נושה, שחייבים לו בבית אביו מאה אלף זוז]. אמרו ליה [לו]: וכודניתא מי ילדה [ופירדה האם היא יולדת]? אמר להו [להם]: הי ניהו מילי דבדיאי [הם אלו דברי כזב], שדבר זה לא ייתכן כלל.

מִילְחָא כִּי סַרְיָא, בְּמַאי מַלְחִי לָהּ? אֲמַר לְהוּ: בְּסִילְּתָא דְּכוּדַנִיתָא. וּמִי אִיכָּא סִילְּתָא לְכוּדַנְתָא? וּמִילְחָא מִי סָרֵי?

ועוד שאלו אותו: מילחא כי סריא, במאי מלחי לה [מלח כאשר הוא מסריח, במה מולחים אותו]? אמר להו [להם]: בסילתא דכודניתא [בשיליה של פירדה]. אמרו לו: לא ייתכן הדבר, ומי איכא סילתא לכודנתא [והאם יש שיליה לפירדה]? אמר להם: גם מה ששאלתם לא ייתכן, ומילחא מי סרי [וכי מלח האם הוא מסריח]?

בְּנֵי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא! אֲמַר שֵׁם, תְּלָא בֵּין רְקִיעָא לְאַרְעָא. אֲמַר לְהוּ: אַסִּיקוּ לִי לִיבְנֵי וְטִינָא. מְצִיעֲתֵיהּ דְּעָלְמָא הֵיכָא? זְקָפָהּ לְאֶצְבַּעְתֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: הָכָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: וּמִי יֵימָר? אַיְיתוּ אַשְׁלֵי וּמְשַׁחוּ!

אמרו לו: בני לן ביתא באוירא דעלמא [בנה לנו בית באויר העולם]! אמר שם משמותיו של הקדוש ברוך הוא, תלא בין רקיעא לארעא [ונתלה בין השמים לארץ], אמר להו [להם]: אסיקו לי ליבני וטינא [העלו לי אתם לבנים וטיט], ואבנה לכם בית. שאלו אותו: מציעתיה דעלמא היכא [אמצעו של העולם היכן]? זקפה לאצבעתיה אמר להו [זקף את אצבעו ואמר להם]: הכא [כאן]. אמרו ליה [לו]: ומי יימר [ומי יאמר] מניין שדבריך נכונים? אמר להם: אייתו אשלי ומשחו [הביאו חבלים ומדדו]!

אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְילָא לְמָתָא! אֲמַר לְהוּ: אַפְשִׁילוּ לִי חַבְלֵי מִפָּארֵי וְאַעַיְילֵיהּ. אִית לָן רֵיחַיָּא דִתְבִירָא, חַיְיטֵיהּ! אֲמַר: כְּרוֹכוּ לִי מִינֵּיהּ גַּרְדֵּי וְאִיחַיְיטֵיהּ.

אמרו לו: אית לן בירא בדברא, עיילא למתא [יש לנו בור בשדה, הכנס אותו לעיר]! אמר להו [להם]: אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה [הפשילו, עשו לי חבלים עשויים מסובין ואכניס לעיר אותו] בעזרתם. ועוד אמרו לו: אית לן ריחיא דתבירא, חייטיה [יש לנו ריחיים שנשברו, תפור אותם]! אמר: כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה [עשו לי ממנה חוטים ואתפור אותם].

מִשְׁרָא דְסַכִּינֵי בְּמַאי קָטְלִי? בְּקַרְנָא דְּחַמְרָא. וּמִי אִיכָּא קַרְנָא לְחַמְרָא? וּמִי אִיכָּא מִשְׁרָא דְסַכִּינֵי?

שאלו אותו: משרא דסכיני במאי קטלי [שדה של סכינים במה קוצרים אותה]? אמר להם: בקרנא דחמרא [בקרן של חמור]. אמרו לו: ומי איכא קרנא לחמרא [והאם יש קרן לחמור]? אמר להם: ומי איכא משרא דסכיני [והאם יש שדה של סכינים]?

אַיְיתוּ לֵיהּ תְּרֵי בֵּיעֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: הֵי דְּזַגְתָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּזַגְתָּא חִיוַּורְתִּי? אַיְיתֵי לְהוּ אִיהוּ תְּרֵי גְּבִינִי, אֲמַר לְהוּ: הֵי דְּעִיזָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּעִיזָּא חִיוַּורְתִּי?

אייתו ליה תרי ביעי [הביאו לו שתי ביצים], אמרו ליה [לו]: הי דזגתא אוכמתי והי דזגתא חיוורתי [איזו היא של תרנגולת שחורה ואיזו של תרנגולת לבנה]? אייתי להו איהו תרי גביני [הביא להם הוא שתי גבינות], אמר להו [להם]: הי דעיזא אוכמתי והי דעיזא חיוורתי [איזו מהם של עז שחורה ואיזו של עז לבנה]?

וּרְצוּצָא דְּמִית, מֵהֵיכָא נָפֵיק רוּחֵיהּ? מֵהֵיכָא דְּעַל נְפַק. אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוֵי חֲבִילֵיהּ! אַיְיתוּ כָּל חַד וְחַד בּוּדְיָא, פַּשְׁטוּהָ, לָא הֲוָה עָיֵיל בְּתַרְעָא. אֲמַר לְהוּ: אַיְיתוּ מָרֵי סִיתְרוּהּ; הַיְינוּ מָנָא דְּלָא שָׁווּ חֲבִילֵיהּ.

שאלו אותו: ורצוצא דמית, מהיכא נפיק רוחיה [ואפרוח שמת בביצה, מהיכן יוצאת רוחו]? אמר להם: מהיכא דעל נפק [ממקום שהיא נכנסת משם יוצאת]. אמרו לו: אחוי לן מנא דלא שוי חביליה [הראה לנו כלי שאינו שווה את נזקו שהוא גורם]! אמר להם: אייתו בודיא, פשטוה [הביאו מחצלת, פרשו אותה], לא הוה עייל בתרעא [לא נכנסה בשער], אמר להו [להם]: אייתו מרי סיתרוה [הביאו מעדרים ושברו אותו את השער], כדי שתוכלו להכניס אותה; היינו מנא דלא שוו חביליה [זהו כלי שאינו שווה את נזקו].

אַיְתִינְהוּ, כָּל חַד וְחַד כִּי חֲזִי שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי, אֲמַר: כּוּלְּהוּ חַבְרַאי לְהָכָא אֲתוּ. אֲמַר לֵיהּ לְסַפּוּנָא: שְׁרֵי סְפִינְתָּךְ. בַּהֲדֵי דְּקָאָתוּ שְׁקַל עַפְרָא מֵעַפְרַיְיהוּ,

משניצח ר׳ יהושע את חכמי אתונה, איתינהו [הביא אותם] לספינה שהכין, כפי שהתנה עמם מתחילה, והכניס כל אחד מהם לחדר אחר. כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי [כל אחד ואחד מהם כאשר ראה שישים מצעות] בחדרו, אמר: כולהו חבראי להכא אתו [כל חבירי לכאן הם באים], והמתין להם, וכך לא יצא אף אחד מחדרו. בינתיים אמר ליה [לו] ר׳ יהושע לספונא [לספן]: שרי [התר את] ספינתך והפלג. בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו [בזמן שבאו איתו לספינה לקח עפר מעפרם], מאתונה,