Chullin

חולין

Rashi notes that this statement is in accordance with the opinion of Beit Hillel elsewhere (Beitza 10a).

By standing and saying: This bird and that bird I will take on the Festival, he would have effected sufficient preparation

בְּעוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל סַגְיָא

Until that point the mother had been continuously resting upon the eggs and fledglings, such that the courtyard of Levi bar Simon could not acquire them for him, in accordance with the statement of Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina earlier (141a). The Gemara’s conclusion here is that Shmuel’s instruction is to bang on the nest so that the mother rises out of fear. At that time, Levi will automatically acquire the eggs contained in the nest.

So that the mothers will rise up and Levi bar Simon will have acquired the young

דְּלִיתְגַּבְהוּ וְנֵיקְנִינְהוּ לֵוִי בַּר סִימוֹן

כתב רש״י שהוא כשיטת בית הלל במסכת ביצה (י,א).

בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא

עיונים

שכן בהקשה על הקן, ובאופן שהאם מגביהה עצמה ומעופפת מעל הקן עד שאין כנפיה נוגעות בקן, אין מתקיימת מצות שילוח, שהרי לא יצאה מרשותו. ורב יהודה לא התחייב כלל במצות שילוח הקן, כיון שעדיין הוא לא זכה בבנים אלא לוי בר סימון. ומשום כך די לו בהקשה על הקן, שהרי לא אמר לו שמואל לקיים מצות שילוח, שאם כן היה אומר לו בפירוש ״זיל שלח״ (יוס״ד).

זיל וטריף אקן דליתגבהו וניקנינהו לוי בר סימון והדר ליקנינהו

מתוך הוראתו זו של שמואל הסיקו ראשונים שתי הלכות בקנין הגבהה. האחת, שלקנין הגבהה אין צורך בהגבהה ביד ממש, אלא די בכל הגבהה הבאה מכוחו. שכן הורה שמואל לרב יהודה כי די בהקשה על הקן הגורמת לאפרוחים שיתרוממו, כדי לקנותם בכך. והשנית, שאין צורך לקנין הגבהה שתהא זו הגבהה של שלושה טפחים, שהרי במקרה זה שלפנינו אין האפרוחים מתרוממים בהקשתו כדי שלושה טפחים (ריטב״א).

דליתגבהו וניקנינהו

because by standing on the eve of the Festival and saying: This bird and that bird I will take on the Festival, he would have effected sufficient preparation <note data-assoc="n"/>These, the offspring and the eggs, were new produce, which Levi bar Simon himself had not yet acquired. And this is what Shmuel was saying to him: Go and bang on the nest so that the mothers will rise up, and Levi bar Simon will have then acquired the young <note data-assoc="n"/>and consequently, he may then transfer ownership to you through acquisition by means of a cloth.

הרי בעומד בערב יום טוב ואומר ״זה וזה מן האפרוחים או מן הביצים אני נוטל למחרת ביום טוב״, סגיא [די] בכך שלא יהיו אלה בכלל מוקצה, ולא נצרך רב יהודה להקיש על הקן! ומשיבים: הנהו פירי חדתי הוו [אלה, האפרוחים והביצים פירות חדשים היו], שלוי בר סימון גופיה [עצמו] עדיין לא הוה קני להו [לא קנה אותם], והכי קאמר ליה [וכך אמר לו] שמואל לרב יהודה: זיל וטריף אקן דליתגבהו [לך והקש על הקן, שיגביהו] האפרוחים את עצמם, ו בכך ניקנינהו [יקנה אותם] לוי בר סימון לעצמו, והדר ליקנינהו ניהלך [ואחר כך יחזור ויקנה אותם לך] ב קנין סודר.

בְּעוֹמֵד וְאוֹמֵר ״זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל״ סַגְיָא! הָנְהוּ פֵּירֵי חֲדַתִּי הָווּ, דְּלֵוִי בַּר סִימוֹן גּוּפֵיהּ לָא הֲוָה קְנֵי לְהוּ. וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: זִיל וְטָרֵיף אַקֵּן, דְּלִיתְגַּבְהוּ, וְנֵיקְנִינְהוּ לֵוִי בַּר סִימוֹן, וַהֲדַר לֵיקְנִינְהוּ נִיהֲלָךְ בְּסוּדָר.

A leper brings two birds for his purification ritual, one of which is slaughtered, and the other of which is sent away. The mishna rules that a mother bird resting on her young may not be one of those birds. One might claim that perhaps this halakha applies only with regard to using the bird as the one to be slaughtered, but such a bird may be used as the one sent away. Since in any event one of the leper’s birds is sent away, just as the mother bird is sent away, perhaps such a mother bird may be held for a short time and then sent away in the ceremony for the leper. Yet later commentaries note that this is prohibited because one may not delay the performance of a mitzva, such as the sending of the mother bird, for the benefit of another mitzva (Yam shel Shlomo).

Even to purify the leper

אֲפִילּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע

It is prohibited to take the mother bird with the offspring, even to use for the mitzva of purifying the leper. If one did take the mother bird, he is obligated to send it away. If he did not send it away he is flogged (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Sheḥita 13:19).

A person may not take the mother bird with the offspring even to purify the leper

לֹא יִטּוֹל אָדָם אֵם עַל בָּנִים אֲפִילּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע

The issar is a brass coin, among the smallest coins that was in circulation at the time of the Mishna. Similar to the peruta, it often serves as the default value for items of negligible value. In the monetary system employed at that time, the issar was worth more than the peruta, as there were eight perutot to an issar. It was equal to one half of a pundeyon and one twenty-fourth of a dinar. Its weight was approximately 0.2 g.

Issar

אִיסָּר

שהמצורע מביא לטהרתו שתי ציפורים, האחת נשחטת והשנית משתלחת, ואין הצייפור הרובצת על האפרוחים יכולה לשמש לצייפורי המצורע. וכתבו אחרונים שאין הכוונה רק לציפור הנשחטת, אלא אף לציפור המשתלחת. שאף שהיה מקום לומר שכיון שגם ציפור זו של טהרת המצורע דינה להשתלח, ובדומה לאם הרובצת על הבנים, יהיה מותר לקחתה לפרק זמן שעד טהרת המצורע, ולאחר מכן לשלחה, בכל זאת נאסר הדבר, משום שאין מבטלים מצווה בשעתה (שילוח הקן) לצורך מצוה אחרת (טהרת המצורע) (יש״ש). וכתבו אחרונים כי מכלל הלכה זו שאין נוטלים את האם לטהר בה את המצורע למדים אנו כי כל עיקרה של מצות שילוח הקן אינה משום רחמנות, אלא משום גזירת מלך. שהרי אם סיבתה של המצוה היא הרחמנות, ובשלה נצטוינו על שילוח הקן — ראוי היה ליטול את האם לצורך המצורע, שהרי ראוי לרחם על האדם יותר מאשר העופות (ישמח משה בשם חק יעקב).

אפילו לטהר את המצורע

יש שאמרו בטעם הדבר שנקראת מצות שילוח הקן ״מצוה קלה״, שכן אין היא דורשת כל הכנה לקיומה. שהרי כל עיקרה של המצוה הוא רק בקן המזדמן לפני האדם באקראי, ככתוב ״כי יקרא״, ודרשו בו חכמים שהרי זה בא למעט את המזומן לפניו. וכל מצוה שאין בה הכנה נחשבת כמצוה קלה (ליקוטי יהודה בשם אמרי אמת מגור).

מצוה קלה

אסור ליטול אם על הבנים ואפילו כדי לטהר בהם את המצורע שהיא מצוה. כמשנה. ואם לקח חייב לשלח. ואם לא שלח — לוקה, שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, (ועשה) ולא עשה דוחה עשה. (רמב״ם ספר קדושה הלכות שחיטה פי״ג הי״ט).

לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע

אורח ההלכה

האיסר הוא מטבע נחושת מן המטבעות הקטנים ביותר, ובדומה לפרוטה הוא בא פעמים רבות בשימוש לשון של דבר ששוויו מועט ביותר. בסדר המטבעות האיסר בא אחר הפרוטה (שמונה פרוטות באיסר) והריהו חצי פונדיון, ואחד מעשרים וארבעה בזוז. שיעור משקלו הוא כשתי עשיריות הגרם.

איסר

החיים

A person may not take the mother bird with the offspring even if he takes the mother for use as part of the ritual to purify the leper. <note data-assoc="hn"/>The mishna compares the reward for performing the mitzva of sending away the mother bird from the nest to the reward for performing other mitzvot: And if with regard to the sending away of the mother bird, which is a mitzva whose performance is simple, as it entails a loss of no more than an issar, <note data-assoc="b"/>i.e., the value of the mother bird, the Torah says: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7), it may be derived by a fortiori inference that the reward is no less for the fulfillment of the mitzvot in the Torah whose performance is demanding.

לא יטול אדם אם על בנים אפילו כדי שתשמש צפור זו כקרבן הבא לטהר את המצורע. ולגופה של מצוה זו, ומה אם מצוה זו של שילוח הקן, שהיא קלה מאוד לעשייה, ש כן היא אין בה חסרון כיס של ממש, שהרי מפסיד בכך רק ב כאיסר, שהוא שוויה של האם המשתלחת, אמרה התורה במתן שכרה ״למען ייטב לך והארכת ימים״ (דברים כב, ז), קל וחומר כמה מרובה הוא מתן השכר על קיומן של מצות חמורות שבתורה.

מתני׳ לֹא יִטּוֹל אָדָם אֵם עַל בָּנִים, אֲפִילּוּ לְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע. וּמָה אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא כְּאִיסָּר אָמְרָה תּוֹרָה ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים״, קַל וָחוֹמֶר עַל מִצְו﻿ֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.

Some commentaries maintain that this Rabbi Ya’akov, who is the grandson of Elisha ben Avuya, is the Rabbi Ya’akov who is cited on topics of aggadic midrash and halakha in isolated instances in the Mishna, with no other specific identification other than his first name. Others maintain that he is Rabbi Ya’akov ben Korshai, who lived at the time of Rabban Shimon ben Gamliel II, and who was the teacher of Rabbi Yehuda HaNasi.

Rabbi Ya’akov

רַבִּי יַעֲקֹב

The school of Rabbi Ya’akov <note data-assoc="p"/>taught that Rabbi Ya’akov says: There is not a single mitzva written in the Torah whose reward is stated alongside it, which is not dependent on a belief in the resurrection of the dead, i.e., the reward is actually bestowed in the World-to-Come, after the resurrection of the dead. How so? With regard to honoring one’s father and mother, it is written: “That your days may be long, and that it may go well with you” (Deuteronomy 5:16). With regard to the sending away of the mother bird from the nest, it is written: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7).

שנינו במשנתנו מתן שכרה של מצות שילוח הקן הכתוב בצידה, ובענין זה מביאים עוד. תניא דבי [שנויה ברייתא של בית] מדרשו של ר׳ יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה כתוב בצדה (כמצות כיבוד אב ואם, ושילוח הקן) שאין האמונה בתחיית המתים תלויה בה (נשמעת ממנה). שכן בכבוד אב ואם כתיב [נאמר] ״למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך״ (דברים ה, טז), ובשילוח הקן כתיב [נאמר] ״למען ייטב לך והארכת ימים״.

גמ׳ תַּנְיָא דְּבֵי רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ, שֶׁאֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּהּ. בְּכִבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב ״לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״, בְּשִׁילּוּחַ הַקֵּן כְּתִיב ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים״.

Despite this, it occurred that there was one whose father said to him: Climb to the top of the building and bring me fledglings; and he climbed to the top of the building and sent away the mother bird and took the offspring, thereby simultaneously fulfilling the mitzva to send away the mother bird from the nest and the mitzva to honor one’s parents, but as he returned he fell and died. Where is the length of days of this one? And where is the goodness of the days of this one? Rather, the verse “that your days may be long” is referring to the world that is entirely long, and “that it may be well with you” means in the world where all is well.

ומעתה, הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה (לבית) והבא לי גוזלות! ועלה, ושלח את האם ולקח את הבנים, ובחזרתו כשירד משם, אחרי שקיים את המצוה נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה? והיכן טובתו של זה? אלא חייב אתה לפרש כי ״למען יאריכון ימיך״ — כוונתו בעולם שכולו ארוך, ״ולמען ייטב לך״ — לעולם שכולו טוב.

הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו: עֲלֵה לַבִּירָה וְהָבֵא לִי גּוֹזָלוֹת! וְעָלָה, וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְלָקַח אֶת הַבָּנִים, וּבַחֲזָרָתוֹ נָפַל וָמֵת, הֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה? וְהֵיכָן טוֹבָתוֹ שֶׁל זֶה? אֶלָּא ״לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ – בָּעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ אָרוֹךְ, ״וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״ – לָעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ טוֹב.

The Gemara suggests: But perhaps this incident described by Rabbi Ya’akov never occurred. It is possible that everyone who performs these mitzvot is rewarded in this world, and the situation described by Rabbi Ya’akov never happened. The Gemara answers: Rabbi Ya’akov himself saw an incident of this kind. The Gemara suggests: But perhaps that man was contemplating sin at the time, and he was punished for his thoughts. The Gemara responds: There is a principle that the Holy One, Blessed be He, does not link a bad thought to an action, i.e., one is not punished for thoughts alone.

ותוהים: ודלמא לא הוה הכי [ושמא לא היה כך]? ור׳ יעקב מספר רק על אפשרות, ושמא מעולם לא היה דבר כזה? ומשיבים: ר׳ יעקב מעשה חזא [ראה] שכך היה. ואומרים: ודלמא [ושמא] מהרהר בעבירה הוה [היה] באותה שעה, ולכך נפל ומת? ומשיבים: אף אם הרהר בעבירה באותה שעה, לא היה נענש על כך, כי מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ואין מעניש עליה.

וְדִלְמָא לָא הֲוָה הָכִי? רַבִּי יַעֲקֹב מַעֲשֶׂה חֲזָא. וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבֵירָה הֲוָה? מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה.

The Gemara objects: But perhaps the son was contemplating idol worship at the time, as it is written with regard to idol worship: “So I may take the house of Israel in their own heart” (Ezekiel 14:5), and Rav Aḥa bar Ya’akov says: This is referring to punishment for the thought of performing idol worship.

ושואלים: ודלמא [ושמא] מהרהר בעבודה זרה הוה [היה]? דכתיב [שנאמר] בעבודה זרה: ״למען תפוש את בית ישראל בלבם״ (יחזקאל יד, ה), ואמר רב אחא בר יעקב: זו מחשבת עבודה זרה שעליה נענשים!

וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה? דִּכְתִיב ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״, וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: זוֹ מַחֲשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה!

The Gemara responds: This is what Rabbi Ya’akov was saying after witnessing the incident mentioned above: If it is so that there is reward for performance of mitzvot in this world, it should be effective for the son and protect him so that he not come to contemplate idol worship and be harmed. Rather, one must conclude that there is no reward for performance of mitzvot in this world. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say: Those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm? How is it possible that this individual, who was sent by his father to perform a mitzva, could have died? The Gemara answers: When they return it is different, as after one has performed the mitzva, one is susceptible to harm.

ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא, ר׳ יעקב, אמר] בעקבות מעשה זה שראה: אם איתא דאיכא [יש, כך הוא, שיש] שכר מצות בהאי עלמא [בעולם הזה] — תהני ליה [תועיל לו] המצוה שקיים, ותגן עליה [עליו] דלא ליתי [שלא יבוא] לידי הרהור וליתזק [וינזק], אלא צריך לומר ששכר מצות בהאי עלמא ליכא [בעולם הזה אין]. ומקשים: כיצד אירע לזה שנפל ומת, והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר כי שלוחי מצוה אינן נזוקים! ומשיבים: בחזרתם שאני [שונה], שכיון שכבר קיימו את המצוה, עלולים הם להינזק.

הָכִי קָאָמַר: אִם אִיתָא דְּאִיכָּא שְׂכַר מִצְו﻿ֹת בְּהַאי עָלְמָא – תֶּהֱנֵי לֵיהּ וְתָגֵן עֲלֵיהּ דְּלָא לֵיתֵי לִידֵי הִרְהוּר וְלִיתְזַק, אֶלָּא שְׂכַר מִצְו﻿ֹת בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. וְהָאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים! בַּחֲזָרָתָם שָׁאנֵי.

The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say: Those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm, neither when they are on their way to perform the mitzva nor when they are returning from performing the mitzva? The Gemara answers: In that case, it was a rickety ladder on which the son ascended and descended, and a place where danger is established is different, and even those on the path to perform a mitzva are susceptible to harm. This is apparent from the incident where the prophet Samuel traveled to anoint David as king in place of Saul, as it is written: “And Samuel said: How can I go? If Saul hears of it, he will kill me” (I Samuel 16:2). Although Samuel was on the path to perform a mitzva, he feared that harm would befall him from established dangers.

ותוהים: והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר כי שלוחי מצוה אינן נזוקים, לא בהליכתן ולא בחזרתן! ומשיבים: סולם רעוע הוה [היה שם], ומקום שקבוע היזקא שאני [היזק שונה], שאף שלוחי מצוה עלולים להינזק בו. דכתיב [שכן נאמר] לכשנצטוה שמואל הנביא ללכת למשוח את דוד למלך ״ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני״ (שמואל א טז, ב). שאף שוודאי הלך בשליחות מצוה מפי הקדוש ברוך הוא בכל זאת חשש לשלומו.

וְהָאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִים, לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזָרָתָן! סוּלָּם רָעוּעַ הֲוָה, וּמָקוֹם דְּקָבוּעַ הֶיזֵּקָא שָׁאנֵי, דִּכְתִיב ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״.

Rabbi Ḥutzpit, one of the Sages of the Mishna (see Shevi’it 10:6), was known as Rabban Gamliel’s disseminator. In that position he did not merely repeat the Sage’s lecture aloud. Rather, he also expanded upon the concise, cryptic statements made by Rabban Gamliel in the course of the lecture. Due to his skill in explaining Rabban Gamliel’s lectures, Rabbi Ḥutzpit was called the mouth that produced pearls. Nothing else is known about him, except that he apparently lived to an old age, was killed by the Romans during the times of the decrees of persecution, and is listed among the ten martyrs.

Ḥutzpit the disseminator

חוּצְפִּית הַמְּתוּרְגְּמָן

This chapter, like the previous ones, focused almost exclusively on a specific mitzva. In this case, the chapter focuses on the mitzva of sending away the mother bird from the nest. The mishna taught that this mitzva applies in all places and at all times, but it does not apply to consecrated birds. The halakhic discussions in this chapter dealt with the details of this mitzva, i.e., to which birds, and under which circumstances, does the mitzva apply. It was taught that this mitzva applies only to birds and not to other animals. Additionally, it applies specifically to birds considered not readily available. Accordingly, only wild birds and some partially domesticated birds are included in the mitzva, while birds that are fully domesticated and kept in one’s home are excluded. It is also taught that the mitzva of sending away the mother bird applies only to kosher birds resting on kosher eggs. Additionally, it was taught that the mother must literally be resting upon the nest, or at least adjacent to it. If the mother leaves the nest, one is no longer obligated in the mitzva. The mitzva of sending away the mother bird from the nest is not abrogated after sending away the mother a single time. Rather, every time the mother returns to the nest one must send it away. On the other hand, once one has sent away the mother bird, he may follow it and capture it for himself. If one transgresses the mitzva and takes the mother with the young, although one has certainly violated a prohibition one is not immediately flogged, since it is still possible to fulfill the positive mitzva of sending away the mother bird. If one kills the mother, he is flogged, since the positive mitzva can no longer be fulfilled. The chapter concludes with an aggadic discussion with regard to the mitzva of sending away the mother bird. On the one hand, this mitzva is significant enough that it cannot be overridden even to use the mother bird for another mitzva. On the other hand, it is a mitzva whose performance is simple, since one is obligated in it only if one happens upon a nest, and one loses nothing in its performance. Nevertheless, the Torah states with regard to this mitzva: “That it may be well for you, and that you may prolong your days.” Consequently, it may be derived that the performance of other mitzvot, which demand preparation in advance and may entail significant losses of time or money, certainly brings great reward in the next world to whoever performs them.

Rav Yosef said: Had Aḥer, <note data-assoc="p"/>literally Other, the appellation of the former Sage Elisha ben Avuya, interpreted homiletically this aforementioned verse: “That it may go well with you” (Deuteronomy 5:16), as referring to the World-to-Come, as did Rabbi Ya’akov, the son of his daughter, he would not have sinned. The Gemara asks: What did Aḥer see that led him to heresy? Some say that he saw an incident like this one witnessed by Rabbi Ya’akov, and some say that he saw the tongue of Rabbi Ḥutzpit the disseminator, <note data-assoc="p"/>which was cast in a garbage dump after he was executed by the government. Aḥer said: Will a mouth that produced pearls of wisdom lick the dust? But he did not know that the phrase “that it may be well with you” means in the world where all is well, and that the phrase “that your days may be long” is referring to the world that is entirely long.

אמר רב יוסף: אלמלא דרשיה אחר להאי קרא [אילו היה דורש ״אחר״, אלישע בן אבויה, למקרא זה] כ מו ר׳ יעקב בר ברתיה [בן בתו] — לא חטא [לא היה חוטא], מאי חזא [מה ראה] אלישע בן אבויה שהביא אותו לכפירה? איכא דאמרי [יש שאומרים]: כי האי מעשה חזא [כמו מעשה זה שראה ר׳ יעקב, אף הוא ראה], ומתוך כך בא לכלל כפירה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] כי את לישנא [לשונו] של ר׳ חוצפית המתורגמן (מעשרת הרוגי מלכות) חזא [ראה], דהוה [שהיתה] מוטלת באשפה לאחר שהרגוהו. אמר אלישע בן אבויה: פה שהפיק מרגליות הוא ילחוך עפר?! והוא לא ידע לדרוש: ״למען ייטב לך״ — בעולם שכולו טוב, ״ולמען יאריכון ימיך״ — בעולם שכולו ארוך.

אֲמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא דְּרָשֵׁיהּ אַחֵר לְהַאי קְרָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר בְּרַתֵּיהּ – לָא חֲטָא. מַאי חֲזָא? אִיכָּא דְּאָמְרִי: כִּי הַאי מַעֲשֶׂה חֲזָא, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: לִישָּׁנָא דְּרַבִּי חוּצְפִּית הַמְּתוּרְגְּמָן חֲזָא, דַּהֲוָה מוּטֶּלֶת בָּאַשְׁפָּה. אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יִלְחוֹךְ עָפָר? וְהוּא לֹא יָדַע ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״ – בָּעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ טוֹב, ״וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ״ – בָּעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ אָרוֹךְ.  הדרן עלך שילוח הקן וסליקא לה מסכת חולין

Rav Yosef said: Had Aḥer, literally Other, the appellation of the former Sage Elisha ben Avuya, interpreted homiletically this aforementioned verse: “That it may go well with you” (Deuteronomy 5:16), as referring to the World-to-Come, as did Rabbi Ya’akov, the son of his daughter, he would not have 