חזור
כריתות
דף יד.גמ׳ וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר! נְהִי דְּאִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר לֵית לֵיהּ, אִיסּוּר מוֹסִיף וְאִיסּוּר כּוֹלֵל אִית לֵיהּ;
שואלים: כיצד יכול אדם להתחייב כל כך הרבה חטאות? והא לית ליה [והרי אין לו] לר׳ מאיר, לדעתו אין איסור חל על איסור! ומשיבים: נהי [אף] שבסתם איסור חל על איסור לית ליה [אין לו], אבל באיסור מוסיף ואיסור כולל אית ליה [יש לו] איסור חל על איסור. וכיצד מתקיים הדבר במשנתנו?
רש"י
דילמא מיה״כ לא שמעינן לשבת דיה״כ שאני דהכשר מצותו בכך דומיא דתמידין שקריבין בשבת:
כְּגוֹן שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד בַּת, דְּאִיסּוּר בִּתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי אָתֵי; נִשֵּׂאת לְאָחִיו, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי אַחִין – אִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי דִּידֵיהּ;
כגון שבא על אמו והוליד ממנה בת, שאיסור בתו ואחותו בבת זו בהדי הדדי אתי [בבת אחת הם באים]. אם אותה בת נשאת לאחיו, מיגו דאיתוסף [מתוך שנוסף בה] איסור לגבי כל האחין משום אשת אח — איתוסף איסורא לגבי דידיה [נוסף האיסור גם לגביו].
רש"י
מתני׳ בתו ואחותו שבא על אמו והולידה:
ואשת אחיו שנשאת לו קודם לכן ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה:
גמ׳
תוספות
נשאת לאחיו מיגו דאיתוסף כו׳ פירוש משום אשת אח וא״ת והא ממזרת היא ואם כן היאך אסורה לאחיו משום אשת אח איך חל איסור אשת אח על איסור ממזרת ויש לומר דמיירי דאחיו נמי ממזר ואם כן ליכא איסור ממזרת דהוא עצמו כמו כן ממזר ועי״ל דאיסור חמור חל שפיר על איסור קל כדפרישית לעיל:
נִשֵּׂאת לַאֲחִי אָבִיו, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי שְׁאָר אֲחֵי אָבִיו – אִיתּוֹסַף לְגַבֵּי דִּידֵיהּ; הָוְיָא לָהּ אֵשֶׁת אִישׁ, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי עָלְמָא – אִיתּוֹסַף נַמִי לְגַבֵּי דִּידֵיהּ; הָוְיָא לָהּ נִדָּה, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּר לְגַבֵּי בַּעְלָהּ – אִיתּוֹסַף נַמִי לְגַבֵּי דִּידֵיהּ.
נשאת לאחי אביו, מיגו דאיתוסף איסורא [מתוך שנוסף בה איסור] לגבי שאר בני אחי אביו — איתוסף [נוסף] איסור זה גם לגבי דידיה [לגביו]. הויא לה [נעשתה] אותה אשה אשת איש, מיגו דאיתוסף [מתוך שנוסף בה] איסור לגבי עלמא [העולם, כל האנשים] — איתוסף נמי לגבי דידיה [נוסף גם כן לגביו]. הויא לה [נעשתה] נדה, מיגו דאיתוסף [מתוך שנוסף בה] איסור לגבי בעלה — איתוסף נמי לגבי דידיה [נוסף גם כן לגביו].
רש"י
והא לית ליה לר׳ מאיר כו׳ דהא לא בעי׳ לאוקומי לעיל אלא באיסור כולל ומוסיף:
מתני׳ הַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּת בִּתּוֹ, וְכַלָּתוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עָבַר זָקֵן וּנְשָׂאָהּ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב.
הבא על בת בתו — פעמים שחייב עליה בביאה אחת משום בת בתו, וכלתו, כגון שנשאה בנו. ויכול להיות חייב עליה גם משום אשת אחיו, אם נישאה לאחיו, ו משום אשת אחי אביו, אם גירשה אחיו או מת ונישאה לאחי אביו, ו משום אחות אשתו, אם היתה אחותה נשואה לו, ו משום אשת איש, ו משום נדה, אם בא עליה בנידתה. ר׳ יוסי אומר: אם עבר זקן, אביו של זה, ונשאה — חייב עליה הבן גם משום אשת אב.
רש"י
מיגו דאיתוסף איסורא בה לגבי שאר אחין משום אשת אח איתוסף נמי איסורא גבי דידיה:
תוספות
הבא על בת בתו הקשה רבינו ברוך אמאי לא חשיב בהדייהו בת בנה כגון שניסת בתו לבן אשתו וילדה לו בת דהויא בת בתו ובת בנה בבת אחת וגם בסיפא קשה אמאי לא תני בת בנה ובת בתה דמשכחת לה ביעקב שנשא רחל ולאה שאינם אחיות ויש לה בן לרחל מאדם אחר ונשא בת לאה שהיתה לה מיעקב וילדה בת לאה בת ובא יעקב עליה הרי היא בת בן אשתו ובת בתו ולפי מה שפי׳ לקמן דמתני׳ לא מיירי רק באיסור מוסיף ניחא שפיר והקשה הקדוש ה״ר יום טוב אמאי לא תני חמותו כגון שנשא בת בת בתו דבת בתו היא חמותו וי״ל דת״ק לא מיירי בעבד איסורא ומהאי טעמא לא תני אם חמותו ואם חמיו ושניות הן ואפילו לרבי יוסי נמי דמיירי בעבר זקן ונשאה יש לומר להכי לא תני להו דהוי איסור כולל ואפילו לר׳ חייא דאמר פרק ד׳ אחין (יבמות לב: ולג.) לר׳ יוסי מחייב תרתי משום איסור כולל היינו באיסור כולל בשם אחד אבל בשני שמות לא ומש״ה ניחא לדידיה גבי אשת איש ונעשת חמותו דלא אמרי׳ נידון בחמותו משום דשני שמות הן:
ואחות אשתו ואומר הר״י דלא גרס ליה דאם כן שבע הוו ואדתני לעיל שש ליתני שבע ואם תאמר וליתני שבע וליחשוב אחות אשתו וכגון שדינה בת יעקב ניסת לאדם מעלמא וילדה לו בת ואותו אדם היה לו בת אחרת מאשה אחרת ונשאה יעקב ואם כן הרי בת דינה ליעקב בת בתו ואחות אשתו וחיילא איסור אחות אשתו באיסור כולל מיגו דמיתסר בשאר אחיות משום אחות אשה איתסר נמי בבת דינה משום אחות אשה ויש לומר דלא תני רק איסורי דמודי בהו ר׳ יוסי ומיירי בסיפא דהיינו איסור מוסיף ואפילו לר׳ חייא דאמר דאית ליה לר׳ יוסי איסור כולל י״ל לא נחת למיתני במתני׳ רק איסור מוסיף וא״ת מכל מקום אמאי לא תנא אחות אשתו ובבת אחת וכגון שיעקב נשא אחותו נכרית של בת דינה בת יעקב וילדה לו בת השתא הויא אותו בת של דינה בת בתו של יעקב ואחות אשתו ויש לומר דבאיסורא שחל ע״י קדושין לא תני אלא אותה שחל האיסור מיד בשעת קדושין והשתא מיד שנשא יעקב בת האיש לא היה שום איסור עד שנולדה דינה מאותו האיש אז חל איסור אחות אשתו עם איסור בת בתו וא״ת ובגמרא נמי דקאמר מודי ליה באיסור מוסיף מנליה דילמא כולה מתני׳ באיסור בת אחת מיירי וכגון שנתקדשה הלה פחות מבת ג׳ שנים דכי נשלם שנה שלישית אז חלו כל האיסורין וחשיב במתני׳ בבת אחת וי״ל דלא חשיב איסורא שע״י קדושין אלא כשחלין בשעת קדושין ואי בבת אחת הויין עלה הרי לא חלו שום איסור עד גמר שלש שנים ויום אחד ועוד י״ל דמתני׳ לא אתיא לאורויי רק באיסור מוסיף כמו שפירשתי:
וְכֵן הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתָּהּ.
וכן הבא על בת אשתו יש שחייב עליה שש חטאות, בדומה לבא על בתו: משום בת אשתו, ואחותו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונדה. ו כן הבא על בת בתה של אשתו חייב עליה שבע חטאות, בדומה לבא על בת בתו: משום בת בת אשתו, וכלתו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונדה.
רש"י
נשאת לאחי אביו מיגו דאיתוסף איסורא לגבי אחיו איתוסף לגבי דידיה ולגבי אחיו משום אשת אחי האב:
ל״א ה״ג מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בני אחי אביו משום אשת אב:
גמ׳ קָתָנֵי: חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. מִי שַׁרְיָא לֵיהּ? אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לוֹ לְיִבּוּם.
קתני [הריהו שונה במשנה], ר׳ יוסי אומר: אם עבר זקן (אביו) ונשאה חייב עליה משום אשת אב. ושואלים: מי שריא ליה [האם אשה זו מותרת לו] לאביו של זה? והלוא היתה נשואה לאחיו של האב, ואין קידושין תופסים בה, שתהא קרויה אשתו! אמר ר׳ יוחנן: כגון שנפלה לו לאביו ליבום, שמת אחי אביו בלא בנים.
רש"י
מתני׳ בת בתו וכלתו שנשאה בנו:
ואחות אשתו שהיה נשוי את בת חתנו שהיא אחות בת בתו מן האב כגון שהיתה לו בת מאשה אחרת ונשאה זה האב חמיו של בעל בתו וכשבא זה על בתו של חתנו שהיא לו בת בתו היתה אחות אשתו:
ואשת אחיו שמת בנו ונשאה אחיו של זה:
ואשת אחי אביו שמת אחיו ונשאה אחי אביו:
אם עבר הזקן אביו של זה ונשאה ואחר כך בא עליה זה חייב אף על אשת האב:
אִי הָכִי מַאי ״עָבַר״? אֲמַר רַבִּי יַעֲקֹב: שֶׁעָבַר מִשּׁוּם כַּלַּת בְּנוֹ שְׁנִיָּה,
ומקשים: אי הכי [אם כך], שנפלה לו ליבום, מאי [מה] פשר הלשון ״עבר זקן ונשאה״? אמר ר׳ יעקב: שעבר עליה משום כלת בנו, שהיא שניה לעריות.
רש"י
וכן בת אשתו חייב עליה משום בת אשתו וכלתו ואשת אחיו כו׳ וכן בת אשתו חייב עליה משום כל אלה:
כִּדְתַנְיָא: כַּלָּתוֹ – עֶרְוָה, כַּלַּת בְּנוֹ – שְׁנִיָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּבַת בְּנוֹ וּבְבַת בֶּן בְּנוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.
שאף על פי שאינה אסורה עליו מן התורה, מכל מקום היא אסורה מדברי סופרים, ואסור לו לייבמה, כדתניא [כמו ששנויה ברייתא]: כלתו אסורה עליו משום איסור ערוה, כלת בנו אסורה משום שניה. וכן אתה מוצא בבת בנו שהיא ערוה, ובבת בן בנו שהיא שניה. ואיסור זה הוא עד סוף כל הדורות, כגון בת בן בן בנו, ובת בת בת בן בנו, שכולן אסורות משום שניות.
רש"י
גמ׳ ומי שריא ליה לאביו של זה והא אשת אחיו היא דהא מחייבינן ליה לבנו משום אשת אחי אביו אלמא אסירא ליה לאביו משום אשת אח ואין לו אישות בה ואמאי קאמר רבי יוסי חייב עליה משום אשת אב:
שנפלה לו ליבום מאחיו שמת בלא בנים ובא הוא ליבמה:
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? וְהָא תְּנַן: עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת – נִידּוֹן בַּחֲמוּרָה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִידּוֹן בְּזִיקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו;
ושואלים: ומי אית ליה [והאם יש לו] לר׳ י וסי איסור חל על איסור? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: עבר עבירה שיש בה שתי מיתות — נידון ב מיתה החמורה שבהם, ר׳ יוסי אומר: נידון בזיקה ראשונה שבאה עליו, כלומר לפי האיסור הראשון שחל עליו.
רש"י
אם כן מאי עבר זקן הא שפיר עבד דאינה אסורה עליו משום איסור ערוה. ואם תאמר כלתו היא דהא מחייבינן לבריה משום אשת אח לאו פירכא היא דאיכא לאוקומה דאשת אחיו של בנו מאמו היא ולאו כלתו של אב היא אלא אשת חורגו ומותרת לו:
דעבר משום כלת בנו שהיא שניה מדברי סופרים דהא חייבנו לבריה משום כלתו. והוא הדין נמי דמצי לתרוצי דעבר משום בת בת בנו שהיא שניה אלא חדא מינייהו נקט:
וְתַנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נִידּוֹן בְּזִיקָּה רִאשׁוֹנָה? חֲמוֹתוֹ וְנַעֲשֵׂת אֵשֶׁת אִישׁ – נִידּוֹן מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ,
ותניא [ושנויה ברייתא]: כיצד אמר ר׳ יוסי נידון בזיקה ראשונה? כגון חמותו, שהיתה אלמנה ונעשת אשת איש, אם בא עליה — הרי הוא נידון עליה משום חמותו, בשריפה, משום שאיסור חמותו חל עליו בראשונה.
אֵשֶׁת אִישׁ וְנַעֲשֵׂת חֲמוֹתוֹ – נִידּוֹן מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ!
ואם היתה אשת איש ונעשת חמותו — נידון משום אשת איש, בחנק, למרות ששריפה חמורה יותר. הרי שלדעת ר׳ יוסי אין איסור חל על איסור!
רש"י
שתי מיתות חמותו ואשת איש איכא שריפה וחנק ושריפה חמורה מחנק:
בזיקה ראשונה ולא באחרונה דאין איסור חל על איסור:
אֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר מוֹסִיף. וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בְּאִיסּוּר מוֹסִיף.
אמר ר׳ אבהו: מודה ר׳ יוסי באיסור מוסיף שאיסור חל איסור, ולכן הוא מחייב במשנתנו גם משום אשת האב. וכן כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל אמר בשם ר׳ יוחנן: מודה ר׳ יוסי באיסור מוסיף.
מַאי אִיסּוּר מוֹסִיף אִיכָּא הָכָא? דְּאִיכָּא בְּרָא לְסָבָא, מִיגּוֹ דְּאִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי בְּרֵיהּ – אִיתּוֹסַף אִיסּוּרָא לְגַבֵּי דִּידֵיהּ.
ושואלים: מאי [מה] איסור מוסיף איכא הכא [יש כאן]? ומשיבים: דאיכא ברא לסבא [שיש בן נוסף לזקן, לאביו], מיגו דאיתוסף איסורא לגבי בריה [מתוך שנוסף איסור לגבי בנו הנוסף של אביו] משום אשת אביו — איתוסף איסורא לגבי דידיה [נוסף איסור זה לגביו].
מתני׳ הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וְכַלָּתוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה. וְכֵן הַבָּא עַל אֵם חָמִיו, וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ.
הבא על חמותו בשוגג פעמים שחייב עליה בביאה אחת שבע חטאות: משום חמותו, וכלתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואחות אשתו, ואשת איש, ונדה. וכן הבא על אם חמיו, ועל אם חמותו יכול שיתחייב שבע חטאות על ביאה אחת.
רש"י
מודה ר׳ יוסי במתני׳ דאיכא איסור מוסיף ה״ה לכולל ובת אחת כדמפרש לקמן הלכך חמותו ונעשית אשת איש אף על גב דאיכא איסור מוסיף דאיתוסף איסורא דאשת איש אכולי עלמא אפ״ה נידון בחמותו משום דחמורה היא אבל אשת איש ונעשית חמותו ליכא לא כולל ולא מוסיף:
תוספות
אשת אחיו היינו אשת אחיו מאמו דאי מאביו היאך נשאה זקן ולא תפסי בה קידושין דהויא כלתו ומכאן משמע דאשת אחיו מאמו בכרת ומחייב עליה חטאת והא דממעט בתורת כהנים היינו מעריריות אבל כרת איכא:
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. אָמְרוּ לוֹ: שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד הֵן.
ר׳ יוחנן בן נורי אומר: הבא על חמותו בשוגג יש שחייב עליה בביאה זו שלוש חטאות, משום חמותו, ואם חמותו, ואם חמיו. אמרו לו: שלשתן שם אחד של איסור הן, שנלמדו מכתוב אחד, שנאמר: ״ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח״ (ויקרא יח, יז), ולפיכך אין חילוק חטאות ביניהם.
רש"י
והכא בבת בתו ועבר אביו ונשאה מאי איסור מוסיף איכא דליתוסף איסור אשת אב אהאי:
כגון דאית ליה ברא לסבא ואחיו של זה הוא דמגו דאיתוסף איסורא אההוא ברא משום אשת אב איתוסף נמי אהאי:
גמ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעֲיָא: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְסוּמָכוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי – הָא דַּאֲמַרַן. סוּמָכוֹס מַאי הִיא? דִּתְנַן:
אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ הושעיא: ר׳ יוחנן בן נורי וסומכוס אמרו דבר אחד. ר׳ יוחנן בן נורי — הא דאמרן [זו שאמרנו] בענין הבא על חמותו, שמתחייב עליה גם משום אם חמותו ואם חמיו. סומכוס מאי [מה] היא — דתנן [ששנינו במשנה]: