אֵין בּוֹ;

אין בו כשיעור;

שׁוּמָּן וְחֵלֶב לְפָנָיו, וְאָכַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל; אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג; שַׁבָּת וְיוֹם חוֹל, וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן עָשָׂה – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

וכן שומן וחלב לפניו, ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל; אשתו ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן, שבא על אחת מהן ואינו יודע באיזו מהן שגג; שבת ויום חול, ועשה מלאכה באחד מהן ואינו יודע באיזו מהן עשה — מביא אשם תלוי.

כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, כֵּן עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן – אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תָּלוּי אֶחָד;

ועוד בהגדרת החיוב של אשם תלוי: כשם שאם אכל חלב וחזר ו אכל חלב בהעלם אחת, שלא ידע על האיסור בינתיים — אינו חייב אלא חטאת אחת, כן על לא הודע שלהן, שאכל חתיכה שסבור היה שהיא שומן, ולא נתעורר לו ספק, וחזר ואכל חתיכה נוספת, ורק לאחר כך נסתפק לגבי שתיהן שמא היו חלב — אינו מביא אלא אשם תלוי אחד.

אִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵּינְתַּיִם, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת – כָּךְ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת;

אם היתה ידיעה בינתים, בין שתי האכילות, כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת, אם נודע לו בין האכילות שאכל ודאי חלב, וחזר ואכל בשגגה, כך אם לאחר שאכל חתיכה התעורר לו ספק שמא חלב אכל, וחזר ואכל, ושוב התעורר בלבו ספק שמא חלב אכל — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

כְּשֵׁם שֶׁאָכַל חֵלֶב וְדָם וּפִיגּוּל וְנוֹתָר בְּהֶעְלֵם אַחַת – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

כשם שאכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת — חייב חטאת על כל אחת ואחת, כך על לא הודע שלהן אם נסתפק על כמה חתיכות שאכל, שמא אחת מהן היתה חלב, והאחרת דם וכו׳ — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

גמ׳ אִיתְּמַר, רַב אַסִי אָמַר: חֲתִיכָה אַחַת שָׁנִינוּ, סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן. חִיָּיא בַּר רַב אָמַר: חֲתִיכָה מִשְּׁתֵּי חֲתִיכוֹת שָׁנִינוּ.

בענין ששנינו בתחילת המשנה: ספק אכל חלב ספק לא אכל — מביא אשם תלוי, איתמר [נאמרה] מחלוקת אמוראים, רב אסי אמר: בספק על חתיכה אחת שנינו שמביא אשם תלוי, שהיתה לפניו חתיכה שהיא ספק של חלב ספק של שומן. חייא בר רב אמר: דווקא אם אכל חתיכה משתי חתיכות שהיו לפניו, אחת של איסור ואחת של היתר, שנינו שמביא אשם תלוי. אבל אם אכל חתיכה אחת, ספק חלב ספק שומן — פטור.

בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַב אַסִי סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, ״מִצְוַת״ כְּתִיב;

ומסבירים, במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים]? במה שנאמר: ״ואם נפש אחת תחטא אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ולא ידע..." (ויקרא ה, יז). רב אסי סבר [סבור]: יש אם למסורת, הולכים אנו אחר מסורת הכתיבה של התורה, והרי ״מצות״ כתיב [נכתב], בלשון יחיד;

וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, ״מִצְווֹת״ קָרֵינַן.

וחייא בר רב אמר [אומר]: יש אם למקרא, הולכים אנו אחר הקריאה, והרי ״מצוות״ קרינן [קוראים אנו], בלשון רבים.

אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא לְרַב אַסִי, וְאָמְרִי לָהּ חִיָּיא בַּר רַב לְרַב אַסִי: חֵלֶב וְשׁוּמָּן לְפָנָיו וְאָכַל אַחַת מֵהֶן; מַאי לָאו מִדְּסֵיפָא שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת – רֵישָׁא נַמִי שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת?

איתיביה [הקשה לו] רב הונא לרב אסי, ואמרי לה [ויש אומרים] שהקשה חייא בר רב לרב אסי ממה ששנינו בהמשך המשנה: חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן; מאי לאו מדסיפא [האם לא מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן], כששנינו: ספק אכל חלב — הכוונה היא לשתי חתיכות?

אֲמַר לְהוּ רַב: לָא תֵּיזְלָא בָּתַר אִיפְּכָא, דְּיָכוֹל לְשַׁנּוּיֵי לְכוּ: סֵיפָא – בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, רֵישָׁא – בַּחֲתִיכָה אַחַת. אִי הָכִי, יֵשׁ לוֹמַר: חֲתִיכָה אַחַת מִחַיַּיב, שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת צְרִיכָא לְמֵימַר? זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לְמֵימַר זוֹ.

אמר להו [להם] רב לרב הונא וחייא בנו של רב: לא תיזלא בתר איפכא [אל תלכו אחר ההיפך], אל תקשו מדבר שניתן להופכו לצד האחר, שהרי יכול רב אסי לשנויי לכו [לתרץ לכם]: סיפא [בסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא [בתחילה] מדובר בחתיכה אחת. ומקשים: אי הכי [אם כך] היה מתרץ, מדוע לשנות את ההלכה השניה? והרי יש לומר בקל וחומר: אם בחתיכה אחת מחייב, בשתי חתיכות צריכא למימר [צריך לומר] שחייב? ומשיבים: התנא שונה הלכות בדרך של זו ואין צריך למימר [לומר] זו.

וּלְחִיָּיא בַּר רַב דְּאָמַר: מִדְּסֵיפָא בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת – רֵישָׁא נַמִי בִּשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, מִיתְנָא תַּרְתֵּי לָמָּה לִי? פֵּרוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: סָפֵק אָכַל סָפֵק לֹא אָכַל חֵלֶב – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֵלֶב וְשׁוּמָּן לְפָנָיו.

ושואלים, ולחייא בר רב דאמר [שאומר]: מדסיפא [מתוך שבסוף] מדובר בשתי חתיכות, רישא נמי [בתחילה גם כן] מדובר בשתי חתיכות, מיתנא תרתי [לשנות פעמיים] את אותה הלכה למה לי? ומשיבים: התנא פרושי קא מפרש [לפרש הוא שמפרש] את דבריו הראשונים: ספק אכל ספק לא אכל חלב — מביא אשם תלוי, כיצד? כגון שהיה שתי חתיכות של חלב ושומן לפניו, ואכל אחת מהן.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, אַחַת שֶׁל שׁוּמָּן וְאַחַת שֶׁל חֵלֶב, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל – חַיָּיב; חֲתִיכָה אַחַת, סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן וַאֲכָלָהּ – פָּטוּר.

כדרך שאמר חייא בר רב, שאין מביאים אשם תלוי אלא בשתי חתיכות, כך אמר רב יהודה אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל — חייב; אבל היתה לפניו חתיכה אחת, ספק של חלב ספק של שומן ואכלה — פטור.

אֲמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב? דְּאָמַר קְרָא: ״וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ בִּשְׁגָגָה״ – עַד שֶׁיִּשְׁגּוֹג בִּשְׁתַּיִם, ״מִצְוַת״ כְּתִיב, ״מִצְווֹת״ קָרֵינַן.

אמר רבא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? דאמר קרא [שאמר הכתוב] בענין זה: ״ועשה אחת מכל מצו‍ת ה׳ בשגגה״ (ראה ויקרא ה, יז) — אינו חייב עד שישגוג בשתים, שכן אף ש״מצות״ כתיב [כתוב] בלשון יחיד — ״מצוות״ קרינן [קוראים אנו].

אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כּוֹי, חַיָּיבִין עָלָיו אָשָׁם תָּלוּי!

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו, ר׳ אליעזר אומר: חלבו של כוי, שהוא ספק בהמה שחלבה אסור, ספק חיה שחלבה מותר — חייבין עליו אשם תלוי, למרות שמדובר בחתיכה אחת!

אֲמַר לוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, ״מִצְוַת״ כְּתִיב.

אמר לו רבא: ר׳ אליעזר סבר [סבור]: יש אם למסורת, מסורת הכתיבה היא העיקרית, והרי ״מצות״ כתיב [כתוב], בלשון יחיד.

אֵיתִיבֵיהּ: סָפֵק בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן – יוֹצִיא וְהַוָּלָד כָּשֵׁר,

איתיביה [עוד הקשה לו] אביי ממה ששנינו: מי שמת בעלה בלא זרע, ונתייבמה לאחיו, וילדה בן, והוא ספק בן תשעה חדשים לראשון (לבעלה) או בן שבעה לאחרון (ליבם) — יוציא אותה היבם, שמא היתה מעוברת מאחיו המת, והריהי אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. ו אולם הולד כשר,

וְחַיָּיב בְּאָשָׁם תָּלוּי! הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

וחייב היבם (והאשה) באשם תלוי. והרי כאן הספק הוא באשה אחת, ולא באחת משתיים! תירץ רבא: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ אליעזר היא, והרי הוא סבור שיש אם למסורת.

אֵיתִיבֵיהּ: נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ – טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בְּקָרְבָּן,

עוד איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו במשנה במסכת נדה: המשמש עם אשתו, ובדקו עצמם בסדינים המיועדים לכך, נמצא דם על שלו — טמאין שניהם, היא משום נדה, והוא משום הבא על הנדה, וחייבין בקרבן חטאת, שבא בשוגג על הנדה.

עַל שֶׁלָּהּ אֹתְיוֹם – טְמֵאִין וְחַיָּיבִין בְּקָרְבָּן, נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמָן – טְמֵאִין מִסָּפֵק וּפְטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן; וְתָנֵי עֲלָהּ: חַיָּיב מִשּׁוּם אָשָׁם תָּלוּי! הָא מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא.

נמצא על שלה אתיום (תיכף) לתשמיש — טמאין וחייבין בקרבן, נמצא על שלה לאחר זמן — טמאין מספק, שמא נטמאה רק לאחר מכן, ופטורין מן הקרבן; ותני עלה [ושנה עליה] בברייתא: אף שפטורים מן החטאת, חייב משום אשם תלוי, למרות שמדובר באשה אחת! השיב לו רבא: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ אליעזר היא.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַב: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת, אַחַת שֶׁל חֵלֶב וְאַחַת שֶׁל שׁוּמָּן, וְאָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל – חַיָּיב; חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן סָפֵק שֶׁל חֵלֶב, וַאֲכָלָהּ – פָּטוּר.

כמו שאמר רב יהודה בשם רב, כך אמר ר׳ חייא אמר רב: היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל — חייב אשם תלוי; אבל אכל חתיכה אחת, ספק של שומן ספק של חלב ואכלה — פטור.

אֲמַר רַבִּי זֵירָא: מַאי טַעְמָא דְּרַב? קָסָבַר: שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת – אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ, חֲתִיכָה אַחַת – אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ.

אמר ר׳ זירא: מאי טעמא [מה טעמו] של רב? קסבר [סבור הוא]: רק מה שניתן לברר את איסורו מביא עליו אשם תלוי. וכשאכל אחת משתי חתיכות — אפשר לברר איסורו, לפי החתיכה שנותרה, אם היא חלב או שומן. אבל חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו, שהרי כבר אכלה.

מַאי אִיכָּא בֵּין טַעְמָא דְּרָבָא לְטַעְמָא דְּרַבִּי זֵירָא? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּזַיִת וּמֶחֱצָה,

ושואלים מאי איכא בין טעמא [מה הבדל יש בין טעמו] של רבא, שלמדים חיוב אשם תלוי בשתי חתיכות דווקא, ממה שנאמר ״מצוות״ בלשון רבים, לטעמא [לטעמו] של ר׳ זירא, מפני שבשתי חתיכות אפשר לברר איסורו? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] אם היו לפניו שתי חתיכות, אחת של חלב ואחת של שומן, אחת מהן יש בה כזית ו אחת מהן יש בה מחצה של כזית, ואכל מאחת מהן כזית,

לְרָבָא – לֵיכָּא ״מִצְווֹת״ וּפָטוּר, לְרַבִּי זֵירָא – אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ.

לרבא — ליכא [אין כאן] ״מצוות״, שחתיכה שהיא פחות מכזית אינה נחשבת, ופטור, ואילו לר׳ זירא הרי גם אם נותר רק חצי כזית — אפשר לברר איסורו, וחייב.

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כּוֹי, חַיָּיבִין עַל חֶלְבּוֹ אָשָׁם תָּלוּי! אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לָא בָּעֵינַן לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ.

איתיביה [הקשה לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא, ממה ששנינו, ר׳ אליעזר אומר: כוי, חייבין על חלבו אשם תלוי, והרי אי אפשר לברר האם הוא אסור! אמר ליה [לו] ר׳ זירא, ר׳ אליעזר סבר [סבור]: לא בעינן [אין אנו צריכים] לברר איסורו כדי לחייב אשם תלוי.