כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְכַבּוֹת וּלְהַבְעִיר, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת.

כגון שנתכוין גם לכבות ו גם להבעיר, דתנא קמא סבר לה [שהתנא הראשון סבור] כ דעת ר׳ יוסי, שאמר: הבערה, שיצאה מכלל שאר מלאכות שבת, נאמר בה איסור מפורש בתורה: ״לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת״ (שמות לה, ג), ללאו יצאת, לומר שאינו חייב עליה סקילה או כרת, אלא רק משום לאו שעונשו מלקות, ואינו חייב על שגגתה חטאת, ולכן לדעתו חייב רק על הכיבוי.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק סָבַר לָהּ כְּרַבִּי נָתָן, דְּאָמַר: הַבְעָרָה לְחַלֵּק יָצָאת.

ור׳ אליעזר בר׳ צדוק סבר לה [סבור] כדעת ר׳ נתן, שאמר: הבערה לחלק יצאת כלומר, ללמד שעל כל מלאכה ומלאכה יש חיוב לעצמו, ולכן לדעתו חייב גם על ההבערה.

רָבָא אֲמַר: לְהַקְדִּים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

רבא אמר: להקדים איכא בינייהו [יש ביניהם] מחלוקת, כשנתכוון להדליק ואחר כך לכבות, והדליק וכיבה בחתייה אחת, לדעת התנא הראשון אינו חייב אלא חטאת אחת, וכדין מתעסק, שלא נתקיימה כוונתו, ואילו לדעת ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אין משמעות לשינוי בסדר הדברים, וכל שנעשתה כוונתו חייב שתיים.

רַב אַשִׁי אֲמַר: כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְכַבּוֹת וְהוּבְעֲרוּ מֵאֵילֵיהֶן, וְתַנָּא קַמָּא סָבַר לָהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין פָּטוּר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין חַיָּיב.

רב אשי אמר: נחלקו כגון שנתכוין לכבות והובערו הגחלים התחתונות מאיליהן בלא שנתכוון לכך, ותנא קמא סבר לה [והתנא הראשון סבור] כדעת ר׳ שמעון, שאמר: דבר שאין מתכוין פטור עליו, ואילו ר׳ אליעזר בר׳ צדוק סבר לה [סבור] בר׳ יהודה, שאמר: דבר שאין מתכוין — חייב.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַחוֹתֶה גֶּחָלִים בְּשַׁבָּת לְהִתְחַמֵּם בָּהֶם וְהוּבְעֲרוּ מֵאֵילֵיהֶן – תָּנֵי חֲדָא: חַיָּיב, וְתָנֵי אִידָךְ: פָּטוּר. הַדְתַנְיָא חַיָּיב – קָסָבַר: מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּיב עָלֶיהָ; וְהָא דְּתָנָא פָּטוּר – קָסָבַר: מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ פָּטוּר עָלֶיהָ. הדרן עלך ספק אכל חלב

בענין זה מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: החותה גחלים בשבת כדי להתחמם בהם, והובערו הגחלים מאיליהן — תני חדא [שנויה בברייתא אחת]: חייב, ותני אידך [ושנויה אחרת]: פטור. ומסבירים, הדתניא [זו ששנויה]: חייב, קסבר [סבור]: העושה מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאינו צריך למלאכה עצמה, כגון זה שהוצרך להתחמם ולא להבערה — חייב עליה. והא דתנא [וזה ששונה]: פטור, קסבר [סבור הוא]: מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.

מתני׳ אָכַל דַּם שְׁחִיטָה בַּבְּהֵמָה בַּחַיָּה וּבָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין, דַּם נְחִירָה, דַּם עִיקּוּר, דַּם הַקָּזָה שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה בּוֹ – חַיָּיבִין עָלָיו.

דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית – אֵין חַיָּיבִין עָלָיו, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בְּדַם הַתַּמְצִית.

אכל כזית מדם שחיטה (דם שיצא בשחיטה), בבהמה בחיה ובעוף, בין טמאין בין טהורין, וכן אכל דם נחירה, שיצא כשהמית את הבהמה שלא בשחיטה, אלא בדקירה או באופן אחר, או דם עיקור, שעקר את הסימנים (הקנה והוושט) וניתז הדם, וכן דם הקזה, היוצא כשמקיזים דם מגוף הבהמה, שהנשמה יוצאה בו (שעניינו יבואר בגמרא) — כל אחד מאלה חייבין עליו כרת — אם אכלם במזיד, או חטאת — אם אכלם בשוגג.

גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״כָּל דָּם לֹא תֹאכְלוּ״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם, דַּם בֵּיצִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם דָּגִים, הַכֹּל בִּכְלָל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה״,

אבל דם הטחול, או דם הלב, וכן דם ביצים, או דם חגבים, או דם התמצית, שמתמצה ושותת לאחר שיצאה נפשה של הבהמה — אין חייבין עליו כרת, ר׳ יהודה מחייב בדם התמצית.

מָה עוֹף וּבְהֵמָה מְיוּחָדִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה וְטוּמְאָה חֲמוּרָה, וְיֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְהֶיתֵּר, וְהֵן מִין בָּשָׂר – אַף כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה קַלָּה;

תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר ״כל דם לא תאכלו״ (ויקרא ז, כו), שומע אני מכאן כי אפילו דם של מהלכי שתים כלומר, בני אדם, או דם ביצים, דם חגבים, דם דגים, הכל בכלל איסור דם? תלמוד לומר: ״לעוף ולבהמה״ (שם),

אוֹצִיא דַּם מְהַלְּכֵי שְׁתַּיִם – שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן טוּמְאָה חֲמוּרָה וְאֵין בָּהֶם טוּמְאָה קַלָּה,

מה עוף ובהמה מיוחדין, שיש בהן גם טומאה קלה (טומאת אוכלים) ו גם טומאה חמורה, שהם נעשים אב הטומאה, כגון נבילה (אם לא נשחטו כראוי), ויש בהן איסור והיתר, והן מין בשר — אף כל שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהם איסור והיתר, והם מין בשר, הריהם בכלל זה;